אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יוסף גורג עלם נ' בדארנה עבד אלמנעם ואח'

יוסף גורג עלם נ' בדארנה עבד אלמנעם ואח'

תאריך פרסום : 05/08/2013 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי נצרת
15105-01-13
28/07/2013
בפני השופט:
יצחק כהן-נצרת

- נגד -
התובע:
יוסף גורג עלם
הנתבע:
1. בדארנה עבד אלמנעם
2. עבד אל באסט עבאהרי

פסק-דין

פסק דין

כב' השופט בנימין ארבל:

א. ההליך:

1. המערערים ביצעו עבודות בנייה בבית אריזה שבבעלותם. העבודות בוצעו על ידי קבלנים שונים, וביניהם עבודות שיש, אשר בוצעו על ידי המשיב 2, אשר העסיק את המשיב 1 בשירותו. (המשיב מס' 2 להלן יכונה: "המעסיק" ואילו המשיב מס' 1 יכונה: "התובע"). ביום 30.12.03, עת עסק התובע כשכירו של המעסיק, בביצוע עבודות בבית האריזה, קרס הפיגום עליו הוא עמד, כך שהתובע נפל מגובה של כ- 7 מטר ונפגע קשות. בגין תאונה זו הגיש התובע תביעת נזיקין כנגד המערערים – בעלי הנכס בו הוא עבד, כנגד מבטחיהם וכנגד מעסיקו. תאונה זו הינה נשוא הערעור שלפנינו.

2. בית המשפט קמא ניהל את ההליך בשני שלבים. בשלב הראשון בוררה שאלת החבות. יש לציין כי התובע טען בתביעתו כי התאונה אירעה עקב פגיעתה של מלגזה בפיגום עליו עמד. המלגזה היתה נהוגה בידי המערער 2. אותה עת, הוא עמד על הפיגום ועסק בהרכבת לוחות שיש על אדן חלון בית האריזה. לשיטתו, כיוון שבאירוע היתה מעורבת מלגזה, הרי הוא זכאי לפיצויים מכוח הוראות חוק חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). מכל מקום התביעה הוגשה, באופן חילופי, הן על פי חוק הפיצויים והן בהתאם לפקודת הנזיקין. בתביעה לפי חוק הפיצויים נתבעה גם המבטחת של המלגזה, ואילו בתביעה החליפית לפי פקודת הנזיקין, נתבע גם המעביד. כן נתבעה חברת הביטוח "מנורה" כמי שהוציאה עבור המערערים שתי פוליסות ביטוח תאונות, האחת לביטוח העסק והשניה לביטוח חבות מעסיקים.

3. בית המשפט קמא, קבע עובדתית כי גירסתו של התובע באשר לנסיבות קרות התאונה אינה נכונה ואין לקבלה. עדותו באשר לנסיבות אלה, לא נמצאה אמינה. מנגד, קיבל בית המשפט את עדותם של המערערים, לפיה המלגזה לא היתה מעורבת כלל באירוע. בהתאם, נקבע כי התאונה אירעה בנסיבות שונות מהנסיבות המפורטות בתביעה, וכי היא אינה מהווה משום תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים. בית המשפט קבע כי הפיגום קרס בנסיבות שונות. קביעתו זו של בית המשפט שוב אינה שנויה במחלוקת, ומכל מקום, אין מקום לדון בה במסגרת דיון זה, הנוגע בעיקר לסוגיית שיעור הפיצויים שנפסק ונטל הנשיאה בהם.

נציין, כי התביעה נגד המבטחת האחרת – מנורה, נדחתה בהעדר כיסוי ביטוחי- על כך שוב אין עוררין.

4. חרף דחיית גרסתו העובדתית של התובע – גרסה אשר נתמכה גם בעדותו של המעסיק – ודבריו הקשים של בית המשפט קמא ביחס לעדויותיהם, החליט בית המשפט להשית את החבות בגין נזקי התובע על המערערים ועל המעסיק.

ביחס למעסיק, קבע בית המשפט קמא כי הוא הפר את כל חובות הזהירות המוטלות עליו כמעביד, כאשר אין לתאר את התנהלותו אלא כ"רשלנות פושעת". הוא שלח את התובע יחד עם בנו לעבוד באתר מבלי שבדק את צרכי העבודה, את המתקנים העומדים לרשות התובע, ומבלי לספק לו כלים כל שהם. לתובע עצמו נודע כי עליו להשתמש בפיגום שהיה קיים באתר, רק בהגיעו למקום העבודה. על כן נאלץ לאלתר, בו במקום, שיטות עבודה לא בטיחותיות לצורך הרמת חומרי העבודה – טיט ולוחות שיש – על הפיגום עליו עבד. הפיגום לא נבדק על ידי איש מקצוע מוסמך ומבלי שוודאה בטיחותו. כן נקבע כי המעביד מעולם לא הדריך את התובע באשר לכללים הנוהגים בעבודה על גבי פיגומים בגובה רב. מחדלו זה של המעביד, גרם לכך שהתובע עבד בגובה מבלי שננקטו אמצעי זהירות כלשהם. כתוצאה מכך הפיגום קרס וגרם לנפילתו ופציעתו של התובע.

5. ביחס לחבות המערערים, החיל עליהם בית המשפט קמא את הכללים החלים בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) התשמ"ח – 1988. סעיף 6 לתקנות אלה מטיל את האחריות לקיום הוראות תקנות על מזמין העבודה, מקום שבו מועסק יותר ממבצעי בנייה אחת באתר הבנייה. המערערים הם שיזמו את ביצוע עבודות הבנייה והם שהתקשרו עם מספר קבלנים בתחומים שונים, כגון קבלן טיח, אלומניום, חשמל ועוד. על כן, בנסיבות אלה מוטלות על המערערים כל החובות המוטלות על מבצעי הבנייה בהתאם לתקנות, כל עוד הם לא מינו מנהל עבודה מוסמך. לו היו ממנים מנהל עבודה, היה זה בודק את תקינות הפיגום.

6.עוד קבע בית המשפט קמא, כי יש להחיל במקרה דנן את הכלל "הדבר מדבר בעדו". שכן, הפיגום היה בשליטת המערערים ובנכס השייך להם. בנסיבות אלה, קריסת הפיגום מעידה על כך כי הם לא נקטו אמצעי זהירות על מנת למנוע את התאונה. כפועל יוצא מכך, הנטל להוכיח העדר התרשלות מוטל עליהם. הם לא נשאו בנטל זה, בניגוד לתובע, אשר הוכיח כי התנהלותם נעשתה תוך התרשלות.

7. באשר לאשם התורם, קבע בית המשפט קמא כי אין להשיתו על התובע. הוא ביצע את עבודתו בהתאם להוראות שקיבל ממעבידו, תוך שימוש באמצעיו הדלים. הוא לא ביצע שום פעולה חריגה או רשלנית, בעטייה יש לייחס לו רשלנות תורמת שהיא.

8. בית המשפט קמא הטיל את החבות ביחס לתובע, על המערערים והמעביד בצוותא, כאשר כולם ביחד חבים יחד ולחוד בתשלום הפיצויים שנפסקו לזכותו.

בסופו של יום, העמיד בית המשפט את סכום הפיצויים לו זכאי התובע, על סך 738,523 ₪, כאשר מסכום זה נוכה סכום תקבולי המל"ל בסך של 529.024 ₪. המערערים והמעביד חוייבו לשלם את ההפרש בסך 209,499 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 49,000 ₪.

ב. הערעור:

9. ערעורם של המערערים מתמקד בשתי נקודות עיקריות. הנקודה האחת נוגעת לקביעת שיעור נכותו התפקודית של התובע, אשר הועמדה על שיעור של 30%. הנקודה השניה מתייחסת להתעלמותו של בית המשפט קמא מעקרון האשם. המערערים מלינים על כך כי דווקא התובע, אשר נמצא על ידי בית המשפט קמא כמי ששיקר בעדותו, זכה בסופו של דבר בתביעתו, חרף האשם הרבתי הרובץ לפתחו באשר לקרות התאונה. הוא הדין, באשר לאשמו של המעביד – שהינו האדם החב חבות מושגית וקונקרטית ביחס לנזקי עובדיו.

10. באשר לנקודה הראשונה, מפנים המערערים לחומר הראיות, ובין היתר לסרט בו נצפה התובע כשהוא עובד עבודה פיזית קשה. על כן, לטענתם, היה על בית המשפט להסיק מסקנות באשר לפגיעה בכושר תפקודו ולקבוע נכות תפקודית נמוכה משמעותית מאשר נקבע. על פי הראיות שהוצגו, וכן חקירתו הנגדית של התובע, ניתן להסיק כי נכותו התפקודית הינה נמוכה. עדותו לעניין זה היתה מגמתית ובלתי אמינה. על כן, על ערכאת הערעור להתערב בקביעת בית המשפט קמא, ולהפחית בהתאם את שיעור הפיצויים, בהתאם לשיעור הגריעה הנכון מכושר השתכרותו.

11. טענתם השנייה של המערערים, נוגעת לקביעת האשם.

לטענתם, הם אינם בעלי מקצוע ואינם מנוסים בעבודות בגובה. מאידך, המעסיק שהינו קבלן מנוסה, שלח את התובע שהינו עובד מנוסה בעבודה בגובה, מבלי לציידו ולהדריכו באשר לכללי העבודה אשר ימנעו את נפילתו. לכך יש להוסיף כי התובע עצמו שהינו עובד מנוסה, נהג בפזיזות, אולם יזכה לקבל פיצויים דווקא ממי שאינם מנוסים בתחום עבודות הבנייה וכל חטאם בכך שהזמינו מספר קבלנים לבצע עבודות עבורם, מבלי לדאוג למנהל עבודה. לטענתם, הם לא התקינו את הפיגום, הם לא הדריכו את התובע כיצד לבצע את מלאכתו, ואין בידם כל ידע וניסיון באשר למניעת תאונות. התובע עצמו לא טען בבית המשפט קמא כי יש להתייחס אל המערערים כאל "מזמין".

כאמור, טוענים המערערים כי המעסיק הינו קבלן מנוסה, אשר פעל ברשלנות "פושעת", אשר שלח עובד ללא תיאום וללא בדיקה בסיסית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ