אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יוסף אסקנדר אבו רמאן נ' מעלומי ואח'

יוסף אסקנדר אבו רמאן נ' מעלומי ואח'

תאריך פרסום : 03/11/2011 | גרסת הדפסה
תא"מ, תא"ק
בית משפט השלום ירושלים
3012-03,6572-06
30/10/2011
בפני השופט:
אברהם רובין

- נגד -
התובע:
יוסף אסקנדר אבו רמאן
הנתבע:
1. עירן מעלומי
2. יניב מעלומי
3. האפוטרופוס לנכסי נפקדים

פסק-דין

פסק דין

1.לפני שתי תביעות פינוי שהדיון בהן אוחד. בתביעה אחת מופיע האפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן – "האפוטרופוס") כנתבע, ובשנייה כתובע, והדברים יובהרו להלן.

2.העובדות וההליכים

ראשונה הוגשה תביעתו של יוסף אסקנדר אבו רמאן בת.א. 3012/03 נגד הנתבעים 1 ו-2 (להלן- "הנתבעים"). לאחר הגשת התביעה נפטר אבו רמאן ובמקומו נרשם כתובע עזבונו באמצעות יורשיו (להלן – "התובע" או "אבו רמאן"). בכתב התביעה טען אבו רמאן, כי הוא תושב בית ג'אללה וכי הוא בעל הזכויות בחלקת קרקע המצויה סמוך לרחוב השיש בשכונת גילה בירושלים (ראו – מפת המקרקעין שצורפה כנספח ג' 2 לכתב התביעה המתוקן. להלן – "החלקה"). החלקה איננה רשומה בלשכת רישום המקרקעין בישראל, אולם יש לגביה רישום בספרי מיסוי המקרקעין ביו"ש. אבו רמאן טען, כי הוא הפעיל בחלקה מחצבה החל משנת 1966 ועד שנת 1990. לדברי אבו רמאן, בשנת 2000 נודע לו כי לחלקה פלשו שני צעירים – הנתבעים – אשר החזיקו בה סוסים ולאחר מכן גרו בה. אבו רמאן ביקש מבנו נביל לטפל בסילוק הנתבעים, ולאחר שהמאמצים לפינוי הנתבעים כשלו הוגשה תביעת הפינוי שלפניי, בגדרה נדרשים הנתבעים לסלק את ידם מן החלקה.

3.הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן במסגרתה הם כפרו בזכויותיו של התובע בחלקה. הנתבעים טענו כי חלק מהחלקה המדוברת מצוי בבעלות מדינת ישראל עקב הפקעה, ואילו חלק אחר שלה מוקנה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים משום שעסקינן בנכס של נפקד (ראו – סעיפים 6-3 לבקשת הרשות להגן). ודוק, הנתבעים לא טענו כי להם עצמם יש זכויות בחלקה. יתר על כן, הם ציינו במפורש בסעיף 12 לבקשת הרשות להגן, כי האפוטרופוס מודע לשהותם בחלקה, וכי בעתיד תתקיים פגישה בין הצדדים אשר תסיים את העניין בפינוי מרצון של הנתבעים.

4.לנוכח טענות הנתבעים צירף אבו רמאן את האפוטרופוס כנתבע נוסף, ואילו האפוטרופוס הגיש תביעת פינוי משלו נגד הנתבעים (ת.א. 6572/06) , אשר נדונה בפניי יחד עם תביעת אבו רמאן. בכתב ההגנה שהגיש האפוטרופוס בתביעת אבו רמאן, וכן בכתב התביעה שהגיש נגד הנתבעים, הבהיר האפוטרופוס את עמדתו לפיה עסקינן בנכס נפקד משום שהחלקה שייכת לתושב יו"ש- אבו רמאן- ומשעה שהחלקה סופחה לירושלים יחד עם יתר קרקעות גילה הפך הנכס לנפקד (ראו – בג"ץ 4713/93 גולן נ' הועדה המיוחדת, פ"ד מח (2) 638). אבו רמאן טוען כי עמדה זו שגויה, בין היתר בהתבסס על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר בהם הובעה דעה לפיה טענת האפוטרופוס אינה במקומה לנוכח חוקי היסוד, ולנוכח העובדה שהלכה למעשה סיפוח הקרקעות לירושלים לא שינה את מצבם של תושבת יו"ש שהיו ונשארו תחת שליטה ישראלית (ראו – ת.א.(מחוזי י-ם) 6044/04 דאוד חסין נ' כהן; ה"פ 3080/04 דקאק נ' יורשי המנוחה נג'אר – פורסמו באתר נבו).

5.צירופו של האפוטרופוס כבעל דין הציב בפניי הנתבעים קושי ,אותו הם כנראה לא צפו, שכן האפוטרופוס לא הסתפק בצירופו כנתבע, אלא הוא הגיש נגד הנתבעים תביעת פינוי על סמך הודאתם בתביעת אבו רמאן, לפיה עסקינן בנכס נפקד המוקנה לו. חרף קושי זה הנתבעים בחרו, מחד, שלא לחזור בהם מטענותיהם בתביעת אבו רמאן (ראו – סעיפים 6-4, 20-19, לכתב ההגנה המתוקן בתביעת אבו רמאן, אותו הגישו הנתבעים לאחר שהאפוטרופוס צורף כנתבע), ומאידך בתביעת האפוטרופוס הם הגישו בקשת רשות להגן בגדרה הם טענו כי הם לא הודו ולא התכוונו להודות במסגרת תביעת אבו רמאן בכך שהחלקה מוקנית לאפוטרופוס. כתוצאה ממהלך זה ניצבים להם הנתבעים לעת סיום ההליכים כשבפיהם שתי טענות שאינן מתיישבות זו עם זו -בתביעת אבו רמאן הם טוענים שהחלקה היא נכס נפקד, ובתביעת האפוטרופוס הם לא מודים שעסקינן בנכס נפקד, מבלי שיש בפיהם נימוק המסביר מדוע לא מדובר בנכס נפקד. כך או כך, בסופו של יום הנתבעים טוענים כי דין שתי התביעות להידחות, משום שגם אם להם עצמם אין זכויות בחלקה הרי שיריביהם לא הוכיחו כי לאחד מהם יש זכויות בחלקה המקנות לו את הזכות לפינוי.

6.בסיום שמיעת הראיות חלו שתי התפתחויות חשובות. ראשית, הוברר כי הנתבע 2 עזב את החלקה, ועל כן ניתן נגדו בהסכמה פסק פינוי. ושנית, ב"כ אבו רמאן הצהיר כי אם תתקבל תביעת הפינוי של האפוטרופוס, אזי הוא מסכים כי תביעת אבו רמאן תתייתר, זאת מבלי לפגוע בזכותו של אבו רמאן לטעון בעתיד, לאחר שתשתנה ההלכה בבית המשפט העליון בנוגע לסיפוח קרקעות תושבי יו"ש לירושלים, כי החלקה איננה נכס נפקד. האפוטרופוס הסכים להצהרה זו, תוך שבאת כוחו הבהירה כי גם האפוטרופוס שומר לעצמו את הזכות לטעון בעתיד כל טענה כנגד אבו רמאן (ראו – עמ' 37 ש' 30-28, עמ' 38 ש' 24 ועמ' 39 ש' 4). אשר על כן, לנוכח הסכמת אבו רמאן והאפוטרופוס יש לדון תחילה בתביעת הפינוי של האפוטרופוס, ואם יתברר כי דינה להתקבל לא יהיה צורך לדון כלל בתביעת אבו רמאן.

7.תביעת האפוטרופוס דיון והכרעה

בפי האפוטרופוס שתי טענות: הראשונה, שהנתבעים הודו כי עסקינן בנכס נפקד. והשנייה, שגם אם הנתבעים לא הודו, הרי שמהותית לפי הוראות החוק עסקינן בנכס נפקד.

הנתבע שנותר בתמונה טוען בסיכומיו, כי אין לתפוס אותו על הודאתו לפיה הנכס נפקד, אם כי לגופו של עניין אין בפיו תשובה לטענתו השנייה של האפוטרופוס.

8.דין טענות האפוטרופוס להתקבל.

עמדתי לעיל על כך שהאפוטרופוס צורף להליכים אך ורק בשל טענתם הברורה והמפורשת של הנתבעים לפיה עסקינן בנכס נפקד. כאמור, טענת הנתבעים נטענה בכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעמם אחרי צירוף האפוטרופוס. מדובר בהודאת בעל דין פורמאלית, כפי שמסביר כב' השופט קדמי בספרו:

"הודאה כאמור (הודעת בעל דין – א.ר.), יכול שתהיה "הודאה פורמאלית" ויכול שתהיה "הודעת חוץ"...

"הודעה פורמאלית" הינה הודעה הנמסרת באופן פורמאלי במסגרת החלפת כתבי הטענות...".

(י. קדמי "על הראיות" (2009) כרך שלישי עמ' 1383).

משמעותה של הודאה פורמאלית הינה, שהעובדות הכלולות בה מצויות מחוץ לתחום המחלוקת שבין הצדדים, ועל כן, עובדות הכלולות בהודאה פורמאלית אינן טעונות הוכחה (שם, שם). אכן, הטענה שהחלקה היא נכס נפקד איננה טענה עובדתית טהורה, ברם גם טענה משפטית שבה הודה בעל דין באופן פורמאלי יוצאת מתחום המחלוקת שבין הצדדים, ועל כן לא ניתן להתכחש לה בהמשך ההליכים.

9.הנתבעים טוענים כי הם לא הודו בתביעת אבו רמאן שהנכס נפקד. האומנם? העיון בבקשת הרשות להגן ובכתב ההגנה המתוקן מלמד שאין לטענה זו כל יסוד, ולראיה אצטט רק חלק מן הטענות שטענו הנתבעים בכתבי טענותיהם. הנה כך, בסעיף 3 לבקשת הרשות להגן כותבים הנתבעים כי:

"אשר על כן, ובהתאם לסעיף 1 לחוק נכסי נפקדים תש"י-1950 (להלן-החוק). המדובר בתובע (משיב) נפקד, וכאשר הנכס אשר טוען המשיב לבעלות עליו הינו נכס נפקד כהגדרתו בחוק, השייך בהתאם לחוק לאפוטרופוס לנכסי נפקדים...".

(ההדגשות במקור – א.ר.).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ