אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יוסי ספטון סוכנות רכב בע"מ נ' מ. ד. א. מתכות בע"מ

יוסי ספטון סוכנות רכב בע"מ נ' מ. ד. א. מתכות בע"מ

תאריך פרסום : 27/02/2014 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום כפר סבא
44217-12-11
23/02/2014
בפני השופט:
צוריאל לרנר

- נגד -
התובע:
יוסי ספטון סוכנות רכב בע"מ
הנתבע:
מ. ד. א. בנייה ופיתוח בע"מ
פסק-דין

פסק דין

1.בפני תביעה כספית, בסך של 21,070 ₪, שעניינה יתרת חוב נטענת בגין טיפולים שביצעה התובעת במוסך שבניהולה לכלי רכב השייכים לנתבעת. התביעה התבררה בסדר דין מהיר, ולפיכך ינומק פסק-הדין בתמציתיות, כמצוות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – "התקנות").

2.התביעה הוגשה בחודש דצמבר 2011. על פי כתב התביעה, לא שילמה הנתבעת עבור מספר טיפולים שבוצעו במהלך החודשים יולי-נובמבר 2008, כמפורט בכרטיס הנהלת חשבונות שכותרתו "חו"ז פתוח והתישנות חובות", שצורף כנספח 3 לכתב התביעה (להלן – "התדפיס"). כן צורפו העתקי חשבוניות מס עבור הטיפולים עצמם. לבד מאלה, לא צורף מסמך מהותי לכתב התביעה, וכתב התביעה עצמו נתמך בתצהירו של מנהל התובעת, מר יוסי ספטון, ערוך על פי טופס 17א שבתוספת לתקנות.

3.על פי כתב ההגנה, למעט הכחשה כללית ובלתי מפורטת, עמדת הנתבעת היא כי כל הטיפולים והרכישות שנעשו במוסך התובעת שולמו במלואם, וכי אף היו טיפולים לאחר שנת 2008, אשר שולמו, ולא באה טענה לגביהם. ספציפית, נטען כי בפגישה בה נכח נציג התובעת כמו גם 3 מנציגי הנתבעת (לרבות המצהיר, המנכ"ל, מר מרדכי אוחיון), נערך גמר חשבון ומלוא החוב שולם. כאמור, כתב ההגנה עצמו נתמך בתצהירו של מר מרדכי אוחיון, ערוך אף הוא על פי טופס 17א שבתוספת לתקנות. לכתב ההגנה לא צורף מסמך כלשהו, וברשימת המסמכים הרלבנטיים נכתב כי מדובר רק בכתבי בי דין על נספחיהם, ובתכתובות חסויות בין עוה"ד ללקוח.

4.לבד משני תצהירים אלה, לא הוגש תצהיר לתיק. בישיבה המקדמית שהתקיימה נדחתה בקשת הנתבעת להוסיף עדים, ונקבע עוד, כי עסקינן במקרה של הודאה והדחה, תוך היפוך סדר הבאת הראיות (על פי תקנה 159 לתקנות).

5.היום נחקרו שני המצהירים. מר אוחיון העיד, כי את התשלום עבור גמר החשבון ביצע במזומן, וכי הדבר היה בנוכחות אדם בשם מאיר מטעם התובעת. עוד טען כי הגם שקיבל קבלה, לא הצליח לאתרה בחלוף הזמן. מר ספטון העיד, כי מסגרת האשראי שהתובעת נותנת ללקוחות קבועים, כדוגמת הנתבעת, הוא של 90 יום, וכי הפעולות המפורטות בתדפיס הן הפעולות האחרונות שבוצעו עבור הנתבעת, אשר נקלעה למשבר, הפסיקה לשלם, ואז הפסיקה לעבוד עם התובעת. לא היו בפיו הסברים ברורים לחלוף 3 שנים בין הארועים המדוברים לבין הגשת התביעה, ולא היה בידו להצביע על מכתבי התראה שנשלחו לנתבעת בפרק זמן זה. מעדותם של שני העדים עלה, כי לא הם שעסקו בהנהלת החשבונות של שתי החברות, בהתאמה.

6.הנתבעת טענה, על יסוד כל האמור, כי מר ספטון הוא עד שאינו מכיר את העובדות מכלי ראשון; כי התדפיס שצורף אינו משקף את מלוא העסקאות בין הצדדים; כי הגרסה אודות מסגרת אשראי בת 90 יום אינה מתיישבת עם העולה מהתדפיס, לפיו ניתנו שירותים גם בחודש נובמבר 2008, למרות שהחוב עבור חודש יולי 2008 טרם שולם, לכאורה; כי גרסת הנתבעת, לפיה שולם גמר החשבון, לא נסתרה; כי אין לזקוף לחובת הנתבעת את אי-הצגת הקבלה, לאור חלוף השנים מאז הארועים ועד להגשת התביעה; וכי על כן לא עמדה התובעת בנטל הראיה.

7.התובעת טענה, כי על הנתבעת נטל הראיה, לאור הקביעה כי מדובר בהודאה והדחה; כי הנתבעת נמנעה מלהביא הוכחות לביסוס גרסתה אודות תשלום החשבוניות הפתוחות; כי את אי-העדת עדים נוספים, אפילו עובד התובעת שנכח לכאורה בפגישה בה בוצע התשלום הנטען, יש לזקוף לחובת הנתבעת, שכן מדובר בהוכחת טענה שלה; וכי טענת הנתבעת לנזק ראייתי בשל חלוף השנים מהווה הרחבת חזית אסורה.

8.דין התביעה להתקבל. אמנם, נטל השכנוע רובץ לעולם על התובע, אולם מקום בו אין מחלוקת עובדתית של ממש (ואין בהכחשה הכללית שבכתב ההגנה משום יצירת מחלוקת שכזו, במיוחד שעה שאפילו הנתבעת, בסיכום טענותיה, זנחה כל רמז להכחשת ביצוע הטיפולים) - אין על התובעת נטל הבאת ראיות, למעט ברמה הבסיסית ביותר, אם בכלל. התובעת צרפה תצהיר של מנהלה, שהעיד כי הוא מעורב בפעילות המוסך, וצרפה תדפיס המפרט את החשבוניות שטרם נפרעו, לשיטתה, ואת החשבוניות עצמן.

9.על פני הדברים, די בכך. אילו היתה נפרסת יריעת מחלוקת ברורה בגרסה נגדית בכתב ההגנה, היה מקום לצפות מהתובעת להגיש כתב תשובה, ולצרף אליו מסמכים נוספים, שהיו הופכים רלבנטיים לנושא המחלוקת בעקבות כתב ההגנה. משלא נפרסה גרסת הגנה סדורה שכזו, ממילא לא קמה על התובעת חובה לבסס נקודות אחרות מלבד אלה הבסיסיות, ונטל הבאת הראיות עבר אל הנתבעת.

10.הנתבעת לא עמדה בנטל זה. יש לזכור, כי הנתבעת היא חברה בע"מ, אשר חזקה עליה כי היא מנהלת ספרים על בסיס הנהלת חשבונות כפולה. אף אלמלי כן, עליה לנהל ספרים מסודרים, ולשמור תיעוד אודות הוצאותיה. מסמכים יסודיים ביותר, שאמורים היו לתמוך בטענותיה, אפילו בהעדר מצהיר נוסף, הם: כרטיס התובעת בהנהלת החשבונות של הנתבעת; העתקי חשבוניות וקבלות אודות טיפולים אחרים שנעשו, כטענתה, לאחר הטיפולים נשוא כתב התביעה; וקבלה או כל תיעוד אחר אודות התשלום שנעשה לגמר חשבון, לפי טענתה. לבד מכך, לבטח שהיה עליה, במועד הקבוע לכך, להגיש את תצהיריהם של שני העדים מטעמה לפגישת גמר החשבון, לכל הפחות. היה גם מקום לצפות כי תבקש להזמין את נציג התובעת שנכח לדבריה באותה פגישה.

11.שום מסמך או עדות מכל אלה לא הוצגו. לא לאלה ולא לאלה ניתן למצוא הסבר מניח את הדעת (שגם לא הוצע). מדובר במסמכים בסיסיים ביותר, ובעדים נחוצים ביותר. העדרם מפעיל ביתר שאת את ההלכה הידועה, לפיה (ע"א 548/78 שרון נ. לוי, פד"י ל"ה(1) 736):

"... כלל הנקוט [על] ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

12.הוסף לכך את העובדה שאופן ביצוע התשלום (במזומן), לבד מכך שאינו סביר בהתנהלות רגילה של תאגידים, בלא תיעוד או הסבר לכך, גם לא נזכר בכלל בכתב ההגנה, שם רק נכתב כי בוצע גמר תשלום והחוב שולם – ונמצאת אוחז בגרסה דלה, נטולת בסיס ותיעוד שאמור היה להיות לה, נטולת אסמכתאות וחיזוקים במסמכים ובעדויות שאמורים היו להיות בפני בית המשפט, ומנוגדת לאופן העסקים הרגיל.

13.מכיוון שכך, אין מנוס אלא לקבוע, שהנתבעת כשלה בהרמת נטל הראיות והחזרתו אל כתפי התובעת.

14.משכך, יש לדחות את גרסתה, ולקבוע כי התביעה הוכחה במאזן ההסתברות הנדרש במשפט האזרחי.

15.אני מקבל, אפוא, את התביעה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 21,070 ש"ח, וכן את אגרת התביעה (מחצית ראשונה) בסך 355 ש"ח, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום 25.12.2011 ועד היום; וכן את אגרת התביעה (מחצית שניה) בסך 379 ש"ח, ושכ"ט עו"ד בסך 5,400 ש"ח. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ