אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יונתן נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ ואח'

יונתן נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ ואח'

תאריך פרסום : 22/04/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
8050-03-14
13/04/2014
בפני השופט:
אריאל צימרמן

- נגד -
התובע:
מזל יונתן
הנתבע:
1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
2. עו"ד יוסף מולאור (כונס נכסים)

החלטה

בקשה לצו מניעה זמני למניעת נקיטת הליכי מימוש, לרבות פינויה של המבקשת מדירתה, שבה היא מתגוררת בשנתייים האחרונות, וזאת על בגדרי תובענתה של התובעת לביטול חלקי של פסק דין שניתן בהסכמה ועל יסוד הסכם פשרה שעליו כתנאי לכניסתה הזמנית לדירה.

רקע

ואלו עיקרי העובדות הצריכות לעניין, שחלקן נזכרו לראשונה רק בתגובת המשיבה, ואין עליהן חולק: המבקשת נטלה הלוואה כספית מן המשיב 1 (להלן: הבנק), בשנת 2007. בתוך זמן קצר חדלה המבקשת מלשלם את חובה, והצדדים הגיעו בסוף שנת 2007 להסדר חוב. המבקשת לא עמדה גם בהסדר זה ובשנת 2009 הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשת, לסעד שלפיו היא חבה בסילוק חובותיה (ת"א 157694/09; להלן: התביעה הקודמת). לבקשת הבנק ניתן נגד המבקשת פסק דין בהיעדר הגנה (להלן: פסק הדין המקורי). מכוחו פעל הבנק בהוצל"פ למינוי המשיב 2 ככונס נכסים (להלן: הכונס). הלה מונה ככונס בחודש אפריל 2011 ופעל למימוש זכויותיה השונות של המבקשת, לרבות בדירת מגורים בראשון לציון (להלן: הדירה), שהמבקשת לא התגוררה בה באותו מועד, כי אם שוכרים. גורלה של דירה זו הוא הנתון במחלוקת כעת, יצוין.

בחודש יולי 2011 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין המקורי, בנימוק שלא ידעה כלל על הגשת כתב התביעה. הדבר לדחיית פינויה של הדירה, שנקבע בינתיים בהחלטת רשויות ההוצל"פ. ערב הדיון בבקשת הביטול, ביום 14.12.11, הגיעו הצדדים, המבקשת – באמצעות עורך דינה, עו"ד מנשה ענתר, להסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה). עיקרו: החוב הפסוק והמוסכם יופחת מכ-369 אלף ₪ כגובה החוב בתיק ההוצל"פ כדי 280 אלף ₪; המבקשת תהיה רשאית לפעול משך תקופה של שנה לערך למכירת הדירה ולמקסום התמורה בעצמה, ולא באמצעות הכונס; במהלך התקופה תמשיך ותשלם כספים לכונס. במקרה של הפרה, או אי מכירת הדירה במועד, נקבע – ותניות אלה מרכזיות לענייננו – כי הכונס יהיה רשאי להמשיך בפעולות המימוש, בלא טענה של המבקשת להגנות דירת המגורים, קרי לזכויות של דייר מוגן בהתאם לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר, התשל"ב-1972, או זכות לסידור חלוף, כהוראת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967(סעיפים 8 ו-9 להסכם הפשרה; להלן: הגנות דירת המגורים). הוסכם עוד כי המבקשת תוכל לחזור ולהתגורר בנכס עד למכירה. המבקשת הצהירה כי היא מיוצגת בידי עו"ד ענתר והלה הסביר לה את כל המשמעויות של התחייבויותיה. זאת, לרבות העובדה שההסכמה של הבנק לאפשר לה לחזור לגור בדירה נובעת מהצהרותיה בעניין ויתורה על הגנות דירת המגורים, וכן שהסכמתו של הבנק להפחתת החוב ל-280 אלף ₪ נובעות מהצהרות והתחייבוית אלה. ב"כ הצדדים התייצבו עם ההסדר האמור בבית המשפט ביום 14.12.11, הבהירו אותו לבית המשפט, ועתרו לקבלת תוקף של החלטה. ואכן, ניתן להסכם הפשרה תוקף של החלטה, באופן שפסק הדין המקורי נותר על עומדו, אך בנתון להסכמות והתיקונים שבהסכם הפשרה (להלן: ההחלטה, ובצירוף עם פסק הדין המקורי, שלמעשה תוקן בהסכמה בהחלטה זו: פסק הדין המתוקן).

המבקשת, שבחודש ינואר 2012 עברה להתגורר בדירה חלף השוכרים, על יסוד הצהרותיה בהסכם הפשרה, לא קיימה את חובותיה בהתאם להסכם ולפסק הדין המתוקן. הכונס פעל בשלהי שנת 2012 לפינוי הנכס. המבקשת הביעה התנגדותה (לטענתה כיום: תוך הסתייעות בסטודנט למשפטים), ואף הלינה על כי הסכם הפשרה נכרת בכפייה. היא עתרה לחודשים אחדים של ארכה על מנת להסדיר את הדברים. התנגדותה הובילה לכשנה של בקשות, תגובות והחלטות בהליך ההוצל"פ, לרבות כאלו שנסבו על שאלות ההגנה של חוק הגנת הדייר ודיור החלוף. סופם של דברים שרשמת ההוצל"פ החליטה ביום 11.2.14 על פינוי הנכס, ומועד הפינוי נקבע ליום 5.3.14.

כשלושה שבועות ממועד ההחלטה על הפינוי, וערב הפינוי ממש, ביום 4.3.14, הגישה המבקשת תובענתה, כאשר יוער כי בתחילה הגישה אותה לבית המשפט המחוזי, ולאחר שהלה תמה בשאלת הסמכות, עתרה להעברתה לבית משפט השלום, וכך נעשה. בתביעה, שבגדרה מיוצגת המבקשת עתה בידי בא כוחה החדש, היא עותרת לביטול שני סעיפים מתוך הסכם הפשרה, שקיבלה תוקף של החלטה, ושעניינם – ויתורה על הגנה מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, והזכות לסידור חלוף בעת פינוי, בהתאם להוראת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל. התובעת מאשרת שהדירה לא נמכרה במועד שננקב בפסק הדין, ואף אינה משלמת לבנק דבר מזה קרוב לשנה, אף שהיא מוצאת אחריות של הבנק בסירובו לקבל כספים שניסתה לשלם. את עיקר תביעתה ממקדת המבקשת בנסיבות מכמירות הלב שהובילוה להיעדר אפשרות לפרוע את חובותיה: כשלון עסקה, גירושיה, ואף תאונה שעברה וגרמה לפגיעה ברגלה, שהשלכותיה לא תמו. זאת, לצד חובות שהיא חבה בהם לשני בנקים שרשומה לטובתם משכנתה על הדירה, כמו גם לאחותה, שלטובתה רשומה הערת אזהרה. בבואה לבאר מדוע יש לבטל את סעיפי הוויתור על הגנות דירת המגורים, מתמקדת המבקשת בטענה כי לא הוצגו לה הסברים על מהות ויתורה על הגנות אלה, דבר הנוגד את החובות המוטלים על מוסדות בנקאיים, ועל כן לוויתורה אין נפקות, כהבנתה את הפסיקה. היא מטעימה עוד כי אף עורך דינה שלה לא הסביר לה את מהות הוויתורים.

בגדרי תובענתה עתרה המבקשת לסעד זמני ולסעד במעמד צד אחד, שימנע את המשך הליכי ההוצל"פ בכלל ופינויה מדירת המגורים בפרט, עד להכרעה בתובענה. היא חוזרת בבקשתה על עיקרי האמור בתובענתה, זאת לעניין סיכויי ההליך. מאזן הנוחות, טוענת המבקשת בלא לפרט, נוטה אף הוא בבירור לטובתה. בקשה זו היא העומדת עתה להכרעתי.

הבקשה לסעד במעמד צד אחד הובאה לפני שופטת תורנית בערבו של יום 4.3.14, ערב הפינוי. בנסיבות ניתן למבקשת צו ארעי עד למחרת היום, תוך חיוב המשיבים להגיב עד לשעה 11:00 למחרת היום, שאז הובאה הבקשה לעיוני. המשיבים הגיבו בקיצור, נוכח סד הזמנים הדחוק במיוחד שמצאו עצמם נתונים בו. משלא היתה כל שהות שתאפשר קבלת תגובה סדורה של המשיבים לבקשה לסעד זמני, אף לא תשובה סדורה לתגובה, וודאי לא קיום דיון במעמד הצדדים, הוריתי על הארכת תוקפו של הצו הארעי ועל קבלת תגובה ותשובה סדורות בתוך פרק זמן של ימים אחדים, אף שברור היה כי בכך מסוכל הפינוי שנקבע ליום 5.3.14, ואליו נערכו המשיבים בהשקעה גדולה, לטענתם.

בתגובתם מלינים המשיבים על ריבוי ההליכים שנקטה המבקשת על מנת לעכב את פינוי הדירה שוב ושוב, גם למעלה משנתיים מכריתת הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של החלטה שיפוטית. הבקשה, כך המשיבים, לוקה בשיהוי כבד, שעה שעוד ביום 29.1.14 כבר פעלה המבקשת בהליכי ההוצל"פ לעיכוב הפינוי (בפעם האחרונה שעשתה כן), והחלטה נתקבלה ביום 11.2.14, ובכל זאת רק ערב הפינוי הגישה תובענתה ובקשתה. לגוף הדברים, טוענים המשיבים כי המבקשת מנועה מלטעון נגד הסכם הפשרה שנכרת עימה, עת היתה מיוצגת בידי עורך דין, ואשר קיבל תוקף של החלטה שיפוטית. בגדרי אותו הסכם אף ויתר הבנק על מגוון זכויות, הכל בהסתמך על הצהרותיה של המבקשת בקשר עם הדירה, לרבות התחייבותה למכור את הדירה בתוך פרק זמן מוגדר, לשלם על חשבון החוב, ולהמנע מלטעון להגנות דירת המגורים (זאת כאשר במועד כריתת ההסכם כלל לא התגוררה בדירה). לעניין מאזן הנוחות, טוענים המשיבים, הרי שהמשך העיכוב מגדיל את חובה של המבקשת לבנק, ולכן נוטה הכף לצד המשיבים.

המבקשת השיבה, ובתשובתה לא הוסיפה רבות על בקשתה, זולת הסבריה באשר לעיתוי הגשת הבקשה.

דיון במעמד הצדדים נערך ביום 3.4.14. על מנת למנוע את החרפת מצבה של המבקשת, ודאי למנוע מצב של פינויה מן הדירה שעה שמצבה אינו בטוב, פעלתי אצל הצדדים בנסיון לקדם אפשרויות שונות לייתור המחלוקת. הדבר לא נסתייע במעמד הדיון, והצדדים הודיעו כי ינסו להגיע לעמק השווה לאחריו. אף נסיונות אלה כשלו. בהתאם להסכמת הצדדים, אכריע אפוא בבקשה על יסוד הכתובים, כאשר במעמד הדיון ויתרו הצדדים (המשיבים – כליל, והמבקשת – כמעט כליל) על חקירות נגדיות, בלא לוותר על כל טענה, ובדין עשו.

דיון

חוששני כי עם כל ההבנה למצבה של המבקשת, והנטייה הרגילה של בתי המשפט לבחון בכובד ראש קיומה של דרך למנוע מן החייבים את פינויים מדירת מגורים, הרי שנסיבות המקרה דנן אין מותירות לסברתי כל אפשרות להיעתר לבקשה לסעד זמני. המבקשת, למרבה הצער, מתעלמת מפסקי דין חלוטים, פועלת בכל דרך על מנת לעכב את ביצוע ההסכם שהיא עצמה כרתה ואשר היה בו כדי להקל על מצבה עד הנה, ויוזמת מהלכים משפטיים שאינם מוכרים בדין על מנת למנוע את הבלתי נמנע, הכל תוך שיהוי מאיין והצגת מידע חלקית לפני בית המשפט. אף שהמדובר בבקשה שבמבט ראשון היא שובת לב, הרי שהמקרה דנן אינו בא לסברתי בקהלם של המקרים שבהם יגונן בית המשפט על החייב בכל מחיר. אבאר.

תדיר מתקיימת מחלוקת בין בנק שנתן הלוואה המובטחת במשכון, ושכללה תניות בעניין ויתור על הגנות של סידור חלוף או דיירות מוגנת, לבין הלווה, שחדל מלשלם, אך טוען כי אין לממש את המשכון שכן נפל פגם בוויתורו על הגנות הסידור החלוף והדיירות המוגנת. לעתים יקבע בית המשפט כי תניית ויתור בטלה ולא נגרעה הגנתו של הלווה (ראו: בע"מ 3562/12 פלונית נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (23.2.14); להלן: עניין פלונית). מנגד, לעתים, לא יראה בית המשפט להתערב בהסכם, ולא יורה על עיכוב הליכי המימוש (ראו: רע"א 8242/05 דואק נ' בנק דיסקונט למשכתנאות בע"מ (14.11.05)). המבקשת משליכה את יהבה על עניין פלונית וטוענת כי ענייננו מצוי במחנה הראשון, לא השני. ברם המדובר בטענה הנחזית בלתי רלבנטית בעליל.

אם המסגרת הנורמטיבית לדיון היתה מחלוקת באשר לתוקף תניות בשטר משכנתא, בהחלט אפשר שהיה מקום ליתן סעד זמני כמבוקש. זאת, שכן בתי המשפט בוחנים בשבע עיניים תניות מעין אלה, על מנת לוודא כי בנקים נותני הלוואות מובטחות במשכנתא, לא ינצלו כוחם על מנת להציב את הלווה התמים בעמדה שאם ביום מן הימים יקשה לסלק את חובו, לא תעמודנה לו גם הגנות דירת המגורים, ובפרט הגנת הסידור החלוף, באופן שמבלי שהעלה את הדבר על דעתו ימצא הלווה עצמו ללא קורת גג (ראו לדוגמה: עניין פלונית; ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934). נטיית בתי המשפט לבדוק שטרי משכנתא בהקפדה יתרה, ולעמוד על הנסיבות שבהן ויתר הלווה על הגנת הסידור החלוף בפרט אך נתחזקה ונתחדדה כמובן נוכח הוראותיו ותכליתו של תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, ונוסחו המתוקן של סעיף 38(ג) לחוק ההוצאה לפועל, המחייב לוודא כי הבנק הבהיר ללווה את משמעות ויתורו על ההגנה.

ברם ענייננו רחוק מרחק רב ביותר מענייני הסכמי הלוואה מובטחים במשכנתא שכאלה. במקרה דנן, הבנק הלווה כספים למבקשת, ההלוואה שכלל לא הובטחה במשכנתא. המבקשת לא נדרשה אפוא לחתום על שטר משכנתא, וממילא לא נתבקשה לוותר על הגנות דירת המגורים המוקנות לה. כל סוגיית הגנת דירת המגורים עלתה בדרך שונה לחלוטין: משהפרה המבקשת את הסכם ההלוואה ואז את הסדר החוב, עתר הבנק לפסק דין ביחס לחובה הכספי של המבקשת כלפיו. או אז פעל הבנק בהליכי ההוצל"פ למימוש פסק הדין, תוך שבכלל זאת מונה הכונס שפעל להטלת עיקול ולמימושו על דירת המגורים, הכל על דעת שני הבנקים שנתנו למבקשת הלוואות מובטחות במשכנתא. משעמדה המבקשת על ספו של מימוש דירת המגורים (שהיתה מושכרת אותה עת, כך שלא עמד על הפרק פינויה מן הדירה, שבה לא גרה כלל), עתרה המבקשת לביטול פסק הדין, שנתיים לאחר נתינתו. אז הגיעו הצדדים, המבקשת – באמצעות בא כוחה דאז, להסכם פשרה המעכב את מכר הדירה בידי הבנק ומאפשר למבקשת לעשות כן, מפחית משמעותית את חובה, ומאפשר לה אפילו לחזור ולהתגורר בדירה, בתנאי – שהוצהר כי הובהר לה היטב בידי בא כוחה, כי תמנע מלטעון להגנות דירת המגורים לאחר שובה לדירה. הסכם זה קיבל כאמור תוקף של החלטה, אשר תיקנה למעשה את פסק הדין המקורי. המבקשת עומדת אפוא בפני פסק דין, חלוט, שניתן בהסכמתה, עת היתה מיוצגת, לפני שנתיים ימים, ועתה היא מנסה לבטל נדבכים אחדים ממנה שאינם נוחים לה.

ענייננו הוא אפוא בנסיונו של בעל דין שכרת הסכם שקיבל תוקף של פסק דין לחמוק מתוצאותיו של אותו פסק הדין, נתון שהמבקשת התעלמה ממנו באופן כמעט מוחלט בכל התנהלותה בהליך הנוכחי. אפרט, תוך שיודגש כי כל הדיון שלהלן נעשה בגדרי הבקשה לסעד זמני, ומבלי לטעת מסמרות לגוף התובענה אלא כדי לחוות דעה באשר לסיכוייה ולשיקולים הנוגעים למאזן הנוחות.

נפנה לשאלת סיכויי התביעה.

כאמור, אין לפנינו הסכם הלוואה כלשהו. ההסכם היחיד שבנמצא הוא ההסדר שבין הצדדים, הנסב על פרטי מכירת הדירה – שהמבקשת כלל לא גרה בה – בידי המבקשת עצמה, במקום מימושו המהיר באמצעות כונס הנכסים מטעם המשיב, הבנק. הסדר זה קיבל כאמור תוקף של החלטה שיפוטית, שאין ספק כי היא חלוטה, והיא מהווה חלק מפסק הדין המסדיר את יחסי המבקשת והבנק. התובענה הנוכחית שהגישה התובעת מטרתה לקעקע את פסק הדין המתוקן, שיישומו אמור להוביל למכירת הבית בידי הכונס, כבקשת הבנק. המבקשת מתמקדת בכך שהמדובר בהסכם, אולם אינה מתייחסת כמעט לכך שאותו הסכם לבש צורה של החלטה שיפוטית מחייבת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ