אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יונס ואח' נ' סונול ישראל בעמ

יונס ואח' נ' סונול ישראל בעמ

תאריך פרסום : 27/04/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חדרה
6832-09-08
14/04/2011
בפני השופט:
הדסה אסיף

- נגד -
התובע:
1. מוחמד אברהים יונס
2. ראזי אברהים יונס

הנתבע:
סונול ישראל בע " מ
פסק-דין

פסק דין

1.שני התובעים הם חלק מבעלי זכויות בחלקה 32 בגוש 12157, המצויה בסמוך לכביש 65 בואדי ערה, ואשר עליה נבנתה, על ידי הנתבעת, תחנת דלק.

2.הנתבעת חתמה עם התובעים, כמו גם עם יתר בעלי הזכויות במקרקעין, על הסכמי שכירות שמכוחם היא בעלת זכויות החכירה והמחזיקה במקרקעין.

3.התובע 1 טוען כי החל מחודש נובמבר 2004 ועד למועד הגשת התביעה, וככל הנראה גם לאחר מכן, לא שילמה לו הנתבעת את דמי השכירות החודשיים, בסך 1,500 דולר ומע"מ לכל חודש, שהתחייבה לשלם לו עפ"י הסכם השכירות שחתמה עימו. לפיכך, דורש התובע 1 לחייב את הנתבעת לשלם לו את דמי השכירות עפ"י ההסכם.

4.עוד טען התובע 1 כי בשל הפרותיה של הנתבעת את ההסכם, בכך שלא שילמה לו את דמי השכירות, הודיע לנתבעת על ביטול ההסכם, ומשכך על הנתבעת לשלם לו כעת דמי שימוש ראויים, ואלה עומדים על סך של 3,000 דולר ומע"מ לכל חודש.

התובע 1 טוען גם כי על הנתבעת לסלק ידה מן המקרקעין, וזאת לאור ביטולו של הסכם השכירות.

5.התובע 1 טוען גם כי בשל העובדה שדמי השכירות, המגיעים לו עפ"י ההסכם, לא שולמו לו ע"י הנתבעת, לא הייתה לו יכולת כלכלית לשלם את דמי השכירות שהתחייב לשלם בגין המכונה לרחיצת מכוניות, שאותה הוא מפעיל במקרקעין, ומשכך חוייב חשבונו בבנק בריבית חריגה בסכום כולל של 47,000 ₪, שגם אותו, לטענתו, על הנתבעת לשלם לו כפיצוי בגין הפרת ההסכם על ידה.

6.התובע 2 טוען בכתב התביעה כי על הנתבעת לשלם לו דמי שכירות, לתקופה שתחילתה בחודש אפריל 2001 וסופה בחודש נובמבר 2002, שכן רק בחודש נובמבר 2002 החלה הנתבעת לשלם לו את דמי השכירות החוזיים, אותם היא משלמת באופן שוטף עד היום.

7.את טענתו, לפיה על הנתבעת לשלם לו דמי שכירות החל מחודש אפריל 2001, מבסס התובע 2 על פסק דין, שניתן על ידי כב' השופטת סלע בתובענות שנדונו בפניה, ואשר הצדדים להן היו התובע 1 והנתבעת. התובע 2 לא היה צד לאותן תובענות, ואולם לטענתו עצם הקביעה שבפסק הדין, לפיה על הנתבעת לשלם דמי שכירות החל מחודש אפריל 2001, יפה גם בעניינו ויש בה משום "השתק פלוגתה" כלפי הנתבעת.

8.לטענת התובע 2, מאחר והנתבעת הפרה את חובתה לשלם לו את דמי השכירות לתקופה הזו, הודיע גם הוא לנתבעת על ביטול ההסכם, וממועד ביטול ההסכם על הנתבעת לשלם לו לכן דמי שימוש ראויים, בסך 3,000 דולר ומע"מ לכל חודש, ואילו היא משלמת לו באופן שוטף אך ורק את דמי השכירות הנקובים בהסכם, 1,500 דולר ומע"מ לכל חודש.

9.בגין התנהלות הנתבעת כלפיו, וסירובה לשלם לו את דמי השכירות עבור התקופה הנטענת, חרף העובדה ששילמה עבור תקופה זו ליתר בעלי הזכויות במקרקעין, דורש התובע 2 גם פיצוי בגין עוגמת נפש, בסכום של 50,000 ₪.

10.הנתבעת מכחישה את כל טענות התובעים.

11.לטענתה, יש לדחות מכל וכול את טענות התובע 1, כאילו אי תשלום דמי השכירות לתובע 1 יש בו משום הפרה של ההסכם שנחתם עימו. זאת משום שלטענת הנתבעת, התובע 1 הוא שהפר את ההסכם שנחתם בינו לבין הנתבעת, וזאת בכך שפלש, שלא כדין, למקרקעין שאותם השכיר, יחד עם יתר בעלי הזכויות, לנתבעת.

12.לטענת הנתבעת, בעוד שעפ"י ההסכם הותר לתובע 1 להפעיל מכונה לרחיצת מכוניות בשטח המקרקעין, וכפועל יוצא מכך להחזיק בשטח שעליו תוצב המכונה (כ- 47 מ"ר), בפועל מחזיק התובע 1 בשטח הגדול פי 5 משטח המכונה, והוא מחזיק לכן בשטח כולל של יותר

מ- 200 מ"ר, שבו הציב סככות ומכולה/קרוואן, ששימש לסירוגין כחנות למכירת אביזרי רכב וכמזנון למכירת מוצרי מזון, סנדוויצ’ים וקפה.

13.הנתבעת טוענת כי מי שהפר את ההסכם הוא לכן התובע 1 ומשכך, אין הוא זכאי עוד לדמי השכירות שאותם על הנתבעת לשלם לו, שכן חובתה לשלם את דמי השכירות היא אך ורק בכפוף למילוי כל התחייבויותיו עפ"י ההסכם, והוא אינו מקיים אותן.

14.הנתבעת טוענת גם כי עצם הגשת התביעה יש בה משום עזות מצח מטעמו של התובע 1, וזאת לאחר שנמנע, ביודעין, מלציית לצו פינוי והריסה שניתן נגדו בבימ"ש השלום בחיפה (בש"א 5228/05, תיק אזרחי 1559/05), ואשר על פיו חוייב לפנות את המכולה/קראוון ואת הסככות.

15.בנוגע לתובע 2, טוענת הנתבעת כי יש לדחות גם תביעה זו.

16.ביחס לתביעת התובע 2 טענה הנתבעת גם טענת התיישנות, לגבי חלק מהתקופה שבגינה תבע, וטענתה התקבלה באופן שתביעת התובע 2 נותרה אך ורק בגין התקופה שהחל מחודש 9/01 ועד לנובמבר 2002 בלבד.

17.ביחס לתקופה זו טוענת הנתבעת ראשית, כי אין בפסה"ד שנתנה כב' השופטת סלע, שבו חייבה את הנתבעת לשלם לתובע 1 דמי שכירות בגין תקופה זו, משום מעשה בית דין המחייב אותה גם כלפי התובע 2, ובנוסף, התובע 2 נמנע, מסיבותיו, מלהמציא לה חשבונית בגין התקופה הזו, ובהעדר חשבונית, לא קמה לה חובה לשלם, ויש לדחות לכן את תביעתו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ