אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יוחנן נ' בן שושן ואח'

יוחנן נ' בן שושן ואח'

תאריך פרסום : 01/06/2010 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
2987-10
01/06/2010
בפני השופט:
גד ארנברג

- נגד -
התובע:
שרה יוחנן
הנתבע:
1. דוד בן שושן
2. מאיה בן שושן

פסק-דין

פסק דין

התובעת היא בעלת דירה ברחוב ויתקון 5 בירושלים (להלן:"הדירה"). בנה של התובעת מונה כאפוטרופוס על התובעת, רכושה וגופה. לטענת התובעת, באמצעות בנה, הנתבעים ביקשו לשכור את הדירה לאחר שראו אותה כשהיא מוחזקת על ידי שוכרים אחרים. הנתבעים נפגשו עם בן התובעת ולדבריו, הם סיכמו שהנתבעים ישכרו את הדירה לשנה עם אופציה לשנה נוספת תמורת דמי שכירות של 6,000 ₪ לחודש. בין הצדדים נחתם זיכרון דברים והנתבעים אף נתנו שיק עבור דמי שכירות לחודש הראשון מתקופת השכירות. לטענת התובעת הוסכם שהשכירות תתחיל ביום 1.9.09, השיק ניתן ליום 10/9/09. בן התובעת טוען כי לאחר שנחתם זיכרון הדברים וניתן השיק הוא פנה לעו"ד על מנת שיכין הסכם שכירות אך לפתע הנתבעים החלו להתחמק ממנו ניתקו אותו כל קשר, השיק שנתנו הנתבעים חולל מחמת כך שניתנה הוראת ביטול. התובעת נאלצה לחפש באמצעות בנה שוכרים אחרים ולצורך כך ביצעה פרסום שעלה 893 ₪, הדירה הושכרה לאחרים רק ביום 17.11.09 והתובעת הפסידה חודשיים וחצי של שכירות היינו 15,000 ₪, התובעת שילמה ארנונה עבור חודשיים וחצי 1,672 ₪ סכומים אלה בתוספת 10,000 ₪ עגמת נפש ובסה"כ 27,565 ₪ תובעת התובעת מן הנתבעים.

הנתבעים טוענים שלא סוכם שהם ישכרו את הדירה, אמנם דובר על אפשרות שהם יעברו לגור בירושלים ובמקרה כזה הם רצו את הדירה, בתנאי שיבוצעו בה שיפוצים ובין היתר החלפת כיור במטבח ל- 2 כיורים ועוד. ואולם כבר בתחילה היה ברור שהמעבר לירושלים לא בטוח הן בשל קשיים שעלולים להיווצר עם גרושתו של הנתבע (כפי שאכן קרא בסופו של דבר – היא הוציאה צו מניעה האוסר עליו להעביר את ביתם המשותפת, שבחזקתו, לירושלים), והן בעיות העברת העסק של הנתבע שעדיין לא נמצא לו מקום בירושלים והעברתו כרוכה בהעברת מכונות גדולות וציוד. לטענתם, בן התובעת היה מודע לכך משום שהוא מפעיל עסק דומה. זיכרון הדברים נחתם לדבריהם רק כדי להראות רצינות ומסיבה זו גם ניתן השיק אבל היה ברור שאם השכירות לא תצא לפועל יוחזר השיק.

הצדדים נחקרו בפני כל צד חזר על טענותיו. בן התובעת אישר שאכן דובר על הכיור אך לדבריו הסיכום היה שאם הנתבעים יבקשו לשנות את הכיור על חשבונם, והדבר יעשה בצורה יפה, הוא לא יתנגד, הבן מסכים גם שדובר על הבעייתיות במעבר, הן בשל הצורך להעביר עסק והן ובשל בעיות אפשריות עם גרושתו של הנתבע, אך לדבריו בתום הפגישה הודיעו הנתבעים שהם לוקחים את הדירה החל מיום 1.9.09 וחתמו על זיכרון הדברים.

הנתבע העיד כי לשני הצדדים היה ברור שמדובר באופציה לשכירות ולא להסכם ודאי. מדובר היה בשכירות אחרי החגים ולא לפני 1.10.09, ולא ב- 1.9.09 כפי שטוען בן התובעת. לדבריו, הדירה הייתה עדיין מושכרת כאשר הם ראו אותה, והשוכרים לא ידעו עדיין מתי הם עוזבים (הם היו צריכים לעזוב לישוב אך עדיין לא ברור מתי יוכלו לעשות כן) לכן לא יתכן שהייתה התחייבות לשכור החל מיום 1.9.09. לדבריו, היה ברור שהשכירות לא תתחיל ביום 1.9.09 משום שהוא היה צריך להעביר עסק. זיכרון הדברים נחתם רק כדי להבטיח שאם הם יחליטו לעבור לירושלים הם ישכרו את הדירה הזו והשיק ניתן ברגע האחרון, כשהם היו כבר בדרך לרכב, ולפי בקשת בן התובעת ע"מ להראות רצינות, כאשר היה ברור שאם השכירות לא תצא לפועל השיק יוחזר.

לאחר עיון בטענת הצדדים באתי למסקנה כי מחד, אין הגיון בטענת הנתבעים. מדוע שהתובע תסכים לתת להם אופציה לשכירות שתתחיל בתקופה של כחודש וחצי לאחר המועד בו נחתם זיכרון הדברים? מדוע עליה להתחייב כלפיהם לשכירות כאשר לא ברור שהם שוכרים את הנכס? מדוע יש צורך לחתום זיכרון דברים ולתת שיק אם מדובר רק בבדיקת אפשרות לשכור? מאידך, זיכרון הדברים שנחתם אינו מדבר על מועד לתחילת השכירות. טענת הנתבעים היא כי לא סוכם על מועד בין היתר מחמת כך שלא היה ברור מתי השוכרים הנוכחיים של הדירה יעזבו אותה ומסיבה זו הסכים בן התובעת גם לתחילת שכירות ביום 1.10.09. כאמור, זיכרון הדברים אינו נוקב במועד תחילת השכירות לפיכך יש בעניין זה חסר ראייתי מצד התובעת ולפיכך יש לחשב את הפיצוי כאילו השכירות הייתה אמורה להתחיל ביום 1.10.09. גם מועד מתן השיק ליום 10.9.09 ולא למועד שלפני תחילת השכירות הנטענת על ידי התובעת (לפני 1.9.09) יכול ללמד שתקופת השכירות הייתה אמורה להתחיל ביום 1.10.09.

התוצאה היא אפוא שהיה הסכם מפורש בין הצדדים לפיו הנתבעים ישכרו את דירת התובעת. לצורך הפיצוי יש להתייחס לתקופת השכירות כמתחילה מיום 1.10.09. אין מקום לפיצוי בגין פרסום כפי שנתבע בתביעה שכן אלמלא התובעים היו מגיעים להסכמה ממילא התובעת הייתה צריכה לפרסם את הדירה. הפיצוי הנתבע בגין עגמת נפש אף הוא מופרך ומוגזם ונעדר כל אחיזה במציאות (מדובר על למעלה משליש מסכום התביעה כפי שהוגשה).

אני מחייב אפוא את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 10,340 ₪ (דמי שכירות לחודש וחצי וארנונה לחודש וחצי) וכן אני מחייבם לשלם לתובעת את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ט סיון תש"ע, 01 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ