אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יהודה נ' מ.י. מאכלי הצפון בע"מ

יהודה נ' מ.י. מאכלי הצפון בע"מ

תאריך פרסום : 01/05/2010 | גרסת הדפסה
דמ"ש
בית דין אזורי לעבודה חיפה
28417-02-10,28438-02-10
29/04/2010
בפני השופט:
אביטל רימון-קפלן

- נגד -
התובע:
יניב יהודה
הנתבע:
מ.י. מאכלי הצפון בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רונן קינן
פסק-דין

פסק דין

בהמשך לפסק הדין החלקי בתיק זה, אשר ניתן במעמד הצדדים בדיון מיום 28/4/10, הסמיכוני הצדדים לפסוק ביניהם לפשרה במחלוקת היחידה שנותרה ביניהם בשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, לפי סעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 (להלן - חוק בתי המשפט), החל בבית הדין מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן - חוק בית הדין), ללא נימוקים, ועל יסוד כתבי הטענות וצרופותיהם המצויים בתיק בית הדין.

העובדות

1.הנתבעת הינה חברה שעיסוקה בתחום הקייטרינג וההסעדה.

2.אין חולק בין הצדדים כי התובע הועסק על ידי הנתבעת כמנהל מטבח בבית החייל בחיפה (להלן - המזמין) החל מיום 18/1/09 ועד ליום 17/12/09, כאשר אף אין חולק בין הצדדים כי ביום 6/12/09 נמסר לתובע מכתב פיטורים, המודיע על פיטוריו מעבודתו בנתבעת ביום 17/12/09.

3.גדר המחלוקת שנותרה בין הצדדים, לאחר מתן פסק הדין החלקי היא בשאלה:

האם, כטענת התובע, פיטוריו בסמוך להשלמת שנת עבודה אחת נעשו במטרה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, או שמא, כטענת הנתבעת, פיטורי התובע במועד זה נבעו מטענות קשות כנגד תפקודו, שהופנו אליה על ידי צדדים שלישיים, היינו, המזמין, ולא כטענת התובע במטרה כביכול להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, כאשר בכפוף לפלוגתא זו חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה מהו גובה המשכורת הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, ככל שיקבע שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים, האם כטענת התובע 6,000 ₪ או שמא כטענת הנתבעת 5,000 ₪ (ראה: פרוטוקול הדיון המוקדם מיום 28/4/10).

דיון והכרעה

4.בפתח הדברים מן הראוי להבהיר, כי לאור המחלוקת שנותרה בין הצדדים, התוצאה האפשרית של הכרעה לדין במחלוקת זו שנותרה בין הצדדים היא בבחינת "הכל או כלום", במובן זה שאחת היא, או שתתקבל טענת התובע כי פיטוריו במועד שבו בוצעו נעשו במטרה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים שאו אז ייפסקו לתובע מלוא פיצויי הפיטורים כנתבע על ידו (כפוף להכרעה בשאלה מהי המשכורת הקובעת של התובע לצורך חישובם) או שייקבע כי בפיטורי התובע במועד בו נעשו לא היתה כוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים לתובע שאו אז לא ייפסק לזכות התובע דבר.

משכך, לאור מהות המחלוקת שבין הצדדים, היקפה הכספי ותוצאותיה האפשריות - טוב עשו הצדדים שבחרו לסיים את הסכסוך שביניהם בדרך הפשרה, גם אם באמצעות פסק דין לפשרה.

ודוק, מעצם מהותו של כל הסכם פשרה שיש בו משום "קנית סיכון" או "קנית דין" תוך ויתורים הדדיים [ראה: דב"ע נז/193-3 יששכר כהן - אלי לוגסי, עבודה ארצי כרך לא[2],113], והוא הדין בפסיקת בית הדין לפשרה, שהיא איננה פסיקה לדין.

על השיקולים שינחו את בית הדין בפסיקתו לפשרה נפסק:

"לאור משמעותו של המונח "פשרה" בין צדדים לסכסוך, הרי ש"פסיקה לפשרה" היא פסיקה בסכסוך, מטרתה להשיג את ה"פשרה", דהיינו - מיצוע הדין ו"ויתורים" מסויימים של שני הצדדים על מקצת מזכויותיהם...

'פסיקה לפשרה', על-פי מטרתה כאמור לעיל, חייבת, אפוא, להיות, בין השאר, סבירה, הוגנת, בלתי שרירותית, מתקבלת על הדעת ותוך שהיא מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך שבין בעלי הדין ואת האיזון בין הציפיות של בעלי הדין כאשר הביעו נכונותם והסכמתם לפסיקה לפשרה על ידי בית הדין."

[ראה: דב"ע נז/152-3 חיים אלרן - בנק הפועלים בע"מ, תקדין-ארצי, 97(4) 64 עמ' 65].

5.אי לכך, בבואי להכריע לפשרה במחלוקת שנותרה בין הצדדים, שומה עלי ליתן ביטוי הולם לרוח הפשרה בה הלכו הצדדים, תוך השלמתה בשים לב לעקרונות שהותוו על ידי בית הדין הארצי כמבואר לעיל.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים לתיקי בית הדין על נספחיהם, ולאחר שנתתי דעתי לשאלות המשפטיות והעובדתיות הטעונות הכרעה בתיק זה, לרבות לעניין נטל ההוכחה לפי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ולרבות לעניין המחלוקת בדבר גובה המשכורת הקובעת לצורך חישוב הפיצויים, וכפעל יוצא מכך לסיכוייהם וסיכוניהם ההדדיים של הצדדים במסגרת בירור המחלוקת שנותרה ביניהם, כמו גם לצפיותיהם ההדדיות של הצדדים במסגרת פשרה זו ביניהם, אני סבורה כי במסגרת מיצוע הדין במחלוקת זו שנותרה בין הצדדים, יש לפסוק לתובע את הסך של 3,000 ₪ נטו בגין פיצויי פיטורים.

7.באשר להוצאות ההליך, הרי שלאחר שנתתי דעתי לדרך המוסכמת שבה הלכו הצדדים לרבות לעניין פסק הדין החלקי, תוך חסכון משמעותי בהוצאותיהם ההדדיות ולתוצאה אליה הגעתי בסופו של יום - אינני עושה צו להוצאות.

8.סוף דבר -

אשר על כן, מכח הסמכת הצדדים כי אפסוק לפשרה ביניהם לפי סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה - אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 3,000 ₪ פיצויי פיטורים, וזאת בנוסף לסכום שנפסק בפסק הדין החלקי מיום 28/4/10.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ