אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יהודאי חיים גזית נ' אמרן ואח'

יהודאי חיים גזית נ' אמרן ואח'

תאריך פרסום : 24/03/2010 | גרסת הדפסה
פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
2689-07
23/03/2010
בפני השופט:
ורדה אלשייך

- נגד -
התובע:
אריה גזית
הנתבע:
1. אליהו אמרן (החייב)
2. גיורא רובננקו

החלטה

מונח בפני ערעור על החלטת המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב של החייב מר אליהו אמרן, אשר דחה את תביעת החוב של מר אריה גזית, וזאת בשל איחור נטען בהגשתה.

ליבת המחלוקת בין הצדדים, הינה למעשה אודות המועד הקובע ממנו ואילך תחושב תקופת ששת החודשים נשוא סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל. זאת, היות ועסקינן בצו כינוס אשר לא ניתן בו-במקום, אלא נקבע בידי בית המשפט כי הוא יכנס לתוקפו בתום תקופה של 90 יום ממועד הדיון, אם לא יעלה בידי החייב להגיע להסדר עם נושיו. אין חולק, כי לו יחושב המועד בהתאם למועד הדיון או לפרסומים שנעשו בעקבותיו, יוצא כי המערער הגיש את תביעתו באיחור של מספר שבועות. מאידך גיסא, אם יקבע כי המועד הקובע הינו בתום תקופת 90 הימים נשוא פסק הדין, הרי שתביעת החוב הוגשה במועד.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים וכונס הנכסים הרשמי, ניתנת החלטתי זו;

בתגובתו לערעור, טוען המנהל המיוחד כי המועד נשוא ההחלטה הינו "תנאי מפסיק", קרי – להבדיל ממצב של "תנאי מתלה", הרי שלו היה החייב מצליח להגיע להסדר, כך לשיטת המשיב, היו הליכי הכינוס נפסקים. אלא מאי? מאחר ולא כזה הוא המצב, הרי שפסק-הדין הוא המקום והמועד בו ניתן צו הכינוס, שהרי לשיטתו (ועל כך אין חולק), ברור כי אין בסמכותו כבעל תפקיד ליתן החלטה המשיתה צו כינוס על החייב.

אכן, אין ספק כי צו כינוס ניתן בידי בית המשפט, ולא בידי פרקליט מפרקליטי הצדדים או בעל תפקיד. אלא שמכאן ועד למסקנה שמנסה המשיב לבסס על מושכלה זו, רב הדרך.

די בעיון בנוסח ההחלטה הקצרה פרי עטו של בית המשפט, כדי להבין כי החייב, אשר נכנס לדיון כאדם סולבנטי, לא יצא מאותו דיון כאשר הוא מצוי תחת צו כינוס, על כל המשתמע מכך. זאת, באשר הוחלט באורח מפורש כי צו הכינוס יכנס לתוקפו אך ורק כעבור 90 יום. זאת, אלא אם כן יעמוד החייב בתנאי מסויים. אלא, שקשה עד מאד לחלוק על הגישה, כי באותה תקופת ביניים, לא חל על החייב צו כינוס כלשהו, והוא נחשב כפרט סולבנטי (בכפוף כמובן לכל צו מניעה, או מגבלה שבדין המוטלת מעצם העובדה כי בקשת חדלות פרעון תלויה ועומדת נגדו).

העובדה, כי החייב היה יכול להחלץ אף מצו הכינוס המושהה, לו עמד בתנאי כזה או אחר, אינה מחילה אותו למפרע, ואינה הופכת את הדברים לתנאי מפסיק. זאת, באשר קביעה כזו הינה מלאכותית, ומנוגדת באורח מפורש ללשון ההחלטה, הקובעת כי "צו הכינוס יכנס לתוקפו במועד פלוני" – משמע, עד לבוא אותו מועד פלוני, אין החייב מצוי תחת צו כינוס, ואי לכך לא מתחיל אף מרוץ ששת החודשים, אשר הדין קובע במפורש כי תחילתו עם צו הכינוס.

אוסיף ואעיר; המשיב אינו יכול למצוא "ישועה" בעובדה, כי נעשו פרסומים טרם תום תקופת שישים הימים. אכן, כוחם של פרסומים יפה ליצור ידיעה קונסטרוקטיבית אצל נושים אשר לא נודע להם באורח מפורש על צו הכינוס. אלא שאין לערבב את היוצרות, ואין לקבוע כי די בפרסום כדי להשית הלכה למעשה צו כינוס מקום בו בית המשפט לא החילו. ראוי לחזור ולהזכיר, כי המערער אינו מבקש הארכת מועד נוכח העובדה כי לא ידע באורח סובייקטיבי על צו הכינוס (מצב בו ניתן היה להדרש לשאלת הידיעה הקונסטרוקטיבית), אלא טוען פשוטו כמשמעו, כי לא החמיץ את המועד מאחר ולא חלפו שישה חודשים ממועד צו הכינוס. אין צורך להכביר מילים כי לא ניתן ולא ראוי להפוך בין עיקר לתפל, ולהשתמש בפרסום בכדי לקצר הלכה למעשה את מועד ששת החודשים עצמו, דבר שאין ספק כי המחוקק מעולם לא התכוון אליו.

אעיר בשולי הדברים ; ראוי ליתן את הדעת אף לעובדה היסודית, כי "הרף הקשיח" נשוא מועד ששת החודשים להגשת תביעת החוב, טומן בתוכו ממילא פוטנציאל פוגעני ביותר עבור נושים, העשויים לאבד הלכה למעשה את זכותם המהותית לתבוע את המגיע להם מן החייב. אכן, זוהי מצוות המחוקק ויש לכבדה. אולם, אין להתעלם מפגיעה זו כאשר אנו באים לקבוע את תחום פרישתו של הסעיף, ובמיוחד את רוחב הפרשנות הראויה לו. בלא לקבוע מסמרות בדבר, ניתן להעיר כי במקם בו אפשריות שתי פרשנויות סבירות להתנהלותו ומצבו של נושה, אשר שתיהן עולות בקנה אחד עם כללי הפרשנות המקובלים, אזי לעיתים קרובות ראוי יהיה להעדיף את הפרשנות המקלה, אשר לפיה ימנע מן הנושה הנזק הכבד שבדחיית תביעת חובו על הסף בשל איחור בהגשתה.

אלא, שבנסיבות המקרה אין צורך להוסיף ולהדרש לכך, וזאת באשר במקרה שבפני, אין ספק כי הפרשנות הסבירה יותר, הינה זו המחילה את מועד ששת החודשים החל מן מן התאריך בו הוטל צו הכינוס בפועל על החייב; ובוודאי שאין ליתן לזה האחרון "להנות מן ההפקר" ולהקטין את מצבת חובותיו אך ורק נוכח העובדה כי בית המשפט בא לקראתו והעניק לו פרק זמן נוסף בכדי לנסות ולהגיע להסדר עם נושיו.

סוף דבר, דין הערעור להתקבל.

בנסיבות המקרה, תשא קופת הכינוס בהוצאות המערער בסך10,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ח' ניסן תש"ע, 23 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ