אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יבלינוביץ נ' עיריית ירושלים

יבלינוביץ נ' עיריית ירושלים

תאריך פרסום : 13/04/2010 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
3855-09
08/04/2010
בפני השופט:
אברהם רובין

- נגד -
התובע:
בנצי יבלינוביץ – עו"ד
הנתבע:
עיריית ירושלים
פסק-דין

פסק דין

העובדות

ביום 20/07/09 הטילה הנתבעת עיקול על חשבון הבנק של התובע בגין ארבעה דו"חות חניה שלא שולמו. מדובר בדו"ח אחד משנת 2005, אחד משנת 2006 אחד משנת 2007 והאחרון משנת 2009 (נספח ב' לכתב התביעה). התובע שילם את הדו"חות כדי שיוסר העיקול מחשבונו, ולאחר מכן הגיש את התביעה שלפניי.

טענות התובע

התובע דורש פיצוי בסך של 360 ₪ בגין הקנסות אשר לטענתו נגבו ממנו שלא כדין, וסך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש והבזיון שנגרמו לו עקב נקיטת הליכי גביה נגדו שלא כדין וברשלנות. התובע טוען כי שני הדו"חות משנת 2005 ומשנת 2006 התיישנו מאחר וחלפו 3 שנים מאז נשלחה לגביהם התראה, וכי הדו"ח האחרון הוא חדש ומשום כך לא ניתן היה לפעול לגבייתו בטרם נשלחה התראה לגביו.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי בית המשפט לתביעות קטנות איננו מוסמך לדון בתביעה. לגוף הענין טוענת הנתבעת כי העיקול לא הוטל בגין הדו"ח האחרון משנת 2009, אלא בשל שלושת הדו"חות הראשונים. דו"חות אלו לא התיישנו מפני שלפני הטלת העיקול נשלחו לתובע מפעם לפעם שלוש התראות אשר עצרו את מירוץ ההתיישנות.

דיון והכרעה

טענת חוסר הסמכות נדחית. בפרשת שאוליאן נפסק כי בית המשפט האזרחי מוסמך לדון בטענות שעניינן התיישנות העונש והליכי הגביה (רע"א 2747/08 שאוליאן נ' חורש – פורסם באתר נבו). מקום שבו תובע מבקש לטעון גם כנגד הההרשעה וגם כנגד התיישנות העונש והליכי הגביה, אזי בטרם ידון בית המשפט בהשגותיו לגבי העונש והליכי הגביה שומה על התובע לפעול לביטול ההרשעה בבית המשפט לעניינים מקומיים (ע"א 8080/99 וקס נ' עיריית תל אביב – פורסם באתר נבו). במקרה דנא, התובע לא טען שום טענה לגבי עצם ההרשעה, ולפיכך הסמכות לדון בתביעתו נתונה לבית המשפט האזרחי. הסמכות בבתי המשפט האזרחיים נקבעת לפי הסעד המבוקש בתובענה (ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה פ"ד נא (2) 669). לכן, אם תובע עותר לקבלת סעד הצהרתי לפיו הדו"חות התיישנו אזי אין בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לדון בתביעה (ע"א 3482/99 פסי נ' מדינת ישראל פ"ד נג(5) 715). ברם, אם התובע עותר לקבלת סעד כספי, וזהו המקרה שבפניי, אזי הסמכות לדון בתביעה נקבעת לפי סכום התביעה, ובמקרה דנא הסכום מצוי בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות. עד כאן בנושא הסמכות, ומכאן אפנה לדון בטענות התובע לגופן.

בפרשת סצ'י נקבע כי הצגת דרישה לתשלום הקנס מחזירה את מירוץ ההתיישנות לנקודת ההתחלה (בג"ץ 1618/97 סצ'י נ' עירית תל אביב פ"ד נ(2) 542,548). סעיף 10(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 קובע כי העונש בעבירות מסוג חטא ובכלל זה דו"חות חניה, מתיישן בתום שלוש שנים. כיוון שכך, ברור כבר עתה כי הדו"ח השלישי משנת 2007 טרם התיישן כאשר הוטל העיקול. באשר לשני הדו"חות הראשונים, יש לבדוק האם הנתבעת שלחה לגביהם התראות בפרקי זמן שאינם עולים על אחרת לשלוש שנים.

הנתבעת טוענת כי שלחה לתובע שלוש התראות בטרם נקטה בהליכי גביה (ראו – נספח ז' לכתב ההגנה). אחת ההתראות שנשלחה בשנת 2007 אמנם חזרה מהדואר בציון לא נדרש, ברם הנתבעת ערכה בירור לגבי כתובתו של התובע במשרד הפנים והתברר שזו הכתובת שאליה נשלחה ההתראה. התובע מכחיש כי ההתראות הומצאו לו. תקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974 קובעת כי:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א' לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבותו שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן"

הנתבעת הגישה במצורף לכתב הגנתה (נספח ז'), אישורים בדבר משלוח ההתראות בדואר רשום. ההתראה השניה נשלחה בשנת 2007 לכתובת ברחוב זנגויל 7 ירושלים והתובע הודה שזו כתובתו, אם כי טען שמדובר בבניין רב כניסות ודירות וכי הוא לא קיבל את ההתראה מפני שלא נרשם בה מספר הדירה. טענה זו איננה משכנעת מפני שההתראה חזרה בציון "לא נדרש" ולא בציון כתובת לא ידועה. במצב דברים זה התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי לא התקבלה אצלו ההתראה ומכאן שהדו"חות לא התיישנו בטרם הוטל העיקול.

בשולי הדברים אציין, כי גם אם הייתי מקבל את טענת התובע אזי התוצאה היתה ששני הדו"חות הראשונים בלבד התיישנו, ומכאן שבכל מקרה ננקטו הליכי גביה כדין בגין הדו"ח השלישי, שגם התובע מודה כי הוא לא התיישן. במצב דברים זה הייתי פוסק לתובע אך ורק פיצוי בגובה הקנסות שנגבו ממנו בגין שני הדו"חות שהתיישנו.

התובע טוען שגם אם הדו"חות לא התיישנו מגיע לו פיצוי מפני שהעיריה נקטה נגדו בהליכי עיקול ללא התראה. טענה זו אינה מקובלת עלי. התובע לא הצביע על אסמכתא חוקית המחייבת את הנתבעת לשלוח הודעות או התראות לפני עיקול מעבר להודעות שיש להמציא לפי חוק סדר הדין הפלילי. במקרה שלפניי נשלחו הודעות ראשונות בדבר הדו"חות ולאחר מכן נשלחו התראות נוספות, ובכך יצאה הנתבעת ידי חובתה.

אשר על כן, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪.

ניתן היום, כ"ד ניסן תש"ע, 08 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ