אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יאמין נאווה נ' בן שבת עופר ואח'

יאמין נאווה נ' בן שבת עופר ואח'

תאריך פרסום : 20/02/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עפולה
1618-07
20/02/2011
בפני השופט:
שאדן נאשף-אבו אחמד

- נגד -
התובע:
יאמין נאווה
הנתבע:
1. בן שבת עופר
2. בן שבת מרים

פסק-דין

פסק דין

רקע

בפניי מונחת תביעתם של הבעלים (להלן: "התובעים" או "משפחת יאמין") של דירה השוכנת ברח' כרכום 11 בישוב אחוזת ברק והידועה כגוש 17021 חלקה 10 (להלן: "הדירה"); אשר הוגשה בעילה חוזית ונזיקית והועמדה על סך 78,835 ₪ (להלן: "התביעה העיקרית").

בקליפת אגוז, נטען, כי התובעים והנתבעים חתמו על זיכרון דברים, לפיו ירכשו הנתבעים (להלן: "הנתבעים" או "משפחת בן שבת") את ביתם של התובעים בישוב אחוזת ברק, אך האחרונים הפרו את זיכרון הדברים, ולכן חייבים הנתבעים לפצות את התובעים בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בזיכרון הדברים בשיעור 10% מעסקת המכר וכן פיצוי בגין נזקים נוספים שנגרמו לטענת התובעים אחר ההפרה, כגון דמי הובלה ואחסנה, הפרשי שכר דירה וכדומה. לטענת הנתבעים, מדובר בעסקאות "שלובות" או "מותנות" זו בזו, באופן שהתובעים ירכשו את דירתה של גב' מלול (להלן: "מלול") במגדל העמק, הנתבעים ירכשו את דירת התובעים באחוזת ברק והצדדים השלישיים ירכשו את דירת נתבעים, ולכן נחתם גם "זיכרון דברים" בין הנתבעים והצדדים השלישיים ביום 14.05.06.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישו הנתבעים הודעה לצדדים השלישיים (להלן: "משפחת ויזמן" או "צד שלישי" או "התובעים שכנגד"), בה נטען כי במידה ויתקבל פסק הדין בתביעה העיקרית כנגד הנתבעים, יהיה על הצדדים השלישיים לשפותם בגין כל סכום בו יחויבו כלפי התובעים. הצדדים השלישיים הגישו בתורם תביעה שכנגד כנגד הנתבעים (שולחי ההודעה), בטענה כי ככל שקיים תוקף מחייב לזיכרון הדברים שנכרת בינם לבין הנתבעים, הרי שהפרתו רובצת לפתחם של הנתבעים (שולחי ההודעה) ואלה האחרונים חייבים בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בזיכרון הדברים האמור לתובעים שכנגד/צדדי ג'. עוד טענו התובעים שכנגד (צדדי ג'), כי הנתבעים שכנגד הטעו אותם, הציגו בפניהם מצג שווא רשלני, שאמלא ההטעיה מצד הנתבעים שכנגד הם לא היו חותמים על זיכרון הדברים. להלן העובדות הצריכות לענייננו ועיקר טענות הצדדים.

טענות משפחת יאמין בתביעה העיקרית

המחלוקת בין הצדדים התעוררה כאשר בין התובעת מס' 1, יאמין נאווה (להלן: "נאווה") לבין הנתבע מס' 2, בן שבת עופר (להלן: "עופר") נחתם זיכרון דברים למכירת הדירה של משפחת יאמין בתאריך 07.06.2006 (להלן: "זיכרון הדברים") (המחלוקת בין הצדדים נסובה גם ביחס למועד החתימה על זיכרון הדברים), בנוכחות המתווך, פחימה יעקב (להלן: "המתווך" או "יעקב").

באותה תקופה, הדירה נשוא עסקת המכר, הייתה מושכרת לשוכרת, בשם שואן שרון, על-פי חוזה שכירות לתקופה שבין 02.08.2005 ועד 02.08.2006, בעוד שמשפחת יאמין התגוררה בשכירות בדירה אחרת על-פי חוזה שכירות עם בעל הדירה, בשם לירון צרפתי, לתקופה שבין 01.08.2005 עד 31.07.2006. נטען, כי לאחר החתימה על זיכרון הדברים עם משפחת בן שבת, פנו התובעים לשוכרת הדירה שרון והודיעה לה על חובתה לפנות את הדירה נשוא התביעה עד ולא יאוחר מיום 1.08.2006. כן פנו התובעים, במקביל, גם למשכיר צרפתי אשר ממנו שכרו את הדירה שבה התגוררו, הודיעו לו על רצונם לפנותה והסבירו הן למשכיר והן לשוכרת, כי הם חתמו על הסכם למכירת הדירה שבבעלותם ואין בכוונתם לחדש חוזי שכירות אלה עמם.

שבועיים לאחר החתימה על ההסכם, פנתה משפחת בן שבת למשפחת יאמין בדרישה לבטל את החוזה, הואיל ולטענתם לא עלה בידם למכור את דירתם וכי הקונה הפוטנציאלית שהתכוונה לקנות את דירתם, חזרה בה מרצונה לעשות כן. בשלב זה, נרתמו התובעים לעזרת הנתבעים והחלו לסייע למתווך במציאת קונה חדש לדירת הנתבעים. מאמצי החיפוש הניבו פרי ונמצא קונה פוטנציאלי כעבור חודש וחצי שעמו סוכם, כי יחתום על חוזה לרכישת דירת הנתבעים. בתאריך 30.07.2006, הודיעו הנתבעים טלפונית (שעה 20:00) כי יש להם לבטים פנימיים באשר לרכישת הדירה וכי בכוונתם להיוועץ על כך עם רב, ויודיעו למוכרים למחרת היום, בתאריך 31.07.2006, את עמדתם הסופית. נטען, כי באותו מועד, התובעים כבר הזמינו שירותי הובלה ואחסון לפינוי חפציהם מן הדירה. הנתבעים אף ביקשו בתאריך 31.07.2006 את פרטי השוכרת שמתגוררת בדירה דנן, זאת על מנת לבצע "קריאת מונים".

בשלב זה, כחודשיים לאחר החתימה על זיכרון הדברים, העלו הנתבעים לראשונה דרישה שיירשם בחוזה כי סכום התמורה בעבור רכישת הדירה הוא סך של 165,000$, ולא סך של 155,000$, הסכום שנרשם בזיכרון הדברים ועליו הסכימו הצדדים, בנימוק כי ברצונם לקבל משכנתא גבוהה יותר מהבנק לצורך שיפוץ הדירה. התובעים סירבו לדרישה זו, ומסרו לנתבעים הודעה על כך ביום 31.07.2006 (שעה 11:30), זאת לאחר שערכו בדיקה אל מול בנק "טפחות", ממנו התכוונו ליטול הלוואת משכנתא כהשלמת כספים לצורך רכישת דירתם, ושם נמסר להם כי באם יירשם בחוזה המכר סכום מכירה גבוה יותר מן המוסכם, הדבר ישליך על גובה המשכנתא לה הם יהיו זכאים בהתאם לרציונל, לפיו גובה זכאות המשכנתא הינה נגזרת של שווי הדירה הנמכרת לעומת זו הנרכשת, גזירה שהמוכרים לא יכלו לעמוד בה, לאור היזקקותם למלוא המשכנתא. בו ביום, בשעה 11:50, הודיעו הנתבעים לתובעים, כי אינם חפצים עוד ברכישת הדירה בטענה, כי הדירה אינה מתאימה לצורכיהם.

נטען, כי התובעים, אשר כבר פינו את הדירה בה התגוררו עד לאותו מועד, ביטלו את הסכם השכירות שבו היו קשורים עם השוכרת שהתגוררה בדירה דנן, ונותרו חסרי מימון לרכישת הדירה אותה חפצו לרכוש (משהעסקה דנן ירדה לטמיון). עוד נטען, כי התובעים נותרו ללא קורת גג וחיפשו פתרון דיור זמני, במהלכו התגוררו בדירתה של גיסתם, כהן רחל (להלן: "רחל") למשך חודש וחצי, בתנאי מחיה קשים. רק בתאריך 29.08.2006 מצאו התובעים דירה חלופית לשכירות בנוף העמק ועברו להתגורר בה. בהמשך, התברר לתובעים, כי על הדירה החילופית רובצים חובות כבדים, והם נאלצו להתמודד עם פעולות עיקול של לשכת ההוצל"פ והוטרדו ע"י נושים רבים בגין חובותיו של בעל הדירה המושכרת, מצב שגרם להם ולילדיהם לעוגמת נפש.

בנוסף נטען, כי התנהלות הנתבעים היסבה להם נזק כספי, בשווי ההפרש בין דמי השכירות בסך 2,400 ₪ שגבו בגין הדירה שהשכירו, לפני ההתקשרות בחוזה המכר עם הנתבעים, לבין דמי השכירות ששילמו בעצמם עבור המגורים בדירה החלופית בשווי 2,730 ₪. לטענתם, ההפרש בדמי השכירות ששילמו לבין דמי השכירות שקיבלו עמד על 330 ₪ לחודש במכפלה של 6 חודשים, מתקבל סך השווה ל- 1,980 ₪. מדירה זו, נאלצו התובעים לעבור לדירה אחרת, והדבר היה כרוך בהוצאות הובלה נוספות. עוד טענו התובעים, כי הדירה נשוא התובענה נותרה ללא שוכר משך 13 ימים ממועד פינויה ועד למציאת שוכר חדש בתאריך 13.08.2006. עקב כך, נגרם לטענת התובעים הפסד בסך 936 ₪ (480$ כפול 4.5 ₪ לחלק על 30 יום להכפיל ב-13). עוד גילו התובעים ביום 01.08.06, כי הנתבעים העבירו את מונה החשמל על שמם בדירה נשוא התובענה, ולכן הם נאלצו לשלם מכיסם עבור החזרת המונה לבעלותם בסך 11 ₪. זאת בנוסף לנשיאה בעלויות הובלה ואחסון חפציהם בסך 1,800 ₪.

בנוסף לכל האמור לעיל, נטען כי משהפרו הנתבעים את החוזה הפרה יסודית, עת שחזרו בהם מההסכמה לרכישת הדירה נשוא התביעה, זכאים התובעים לפיצוי מוסכם שנקבע בסעיף 11 לחוזה בשיעור 10% מערך הדירה, דהיינו 15,500$, השווים בערכם לסך של 69,393 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.07.2006 עד ליום הגשת התביעה, סה"כ 74,108 ₪ (לסכום זה נדרשה הוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל). לאור האמור, מסתכם הנזק הישיר לו טוענים התובעים, בסך 78,835 ₪, אליו ביקשו להוסיף פיצוי בגין עוגמת נפש בשל אובדן הדירה שתכננו לרכוש, הותרתם ללא קורת גג, והטרחה הכרוכה במעבר בין דירות עד למציאת דירה קבועה.

כאן המקום לציין, כי התובעים ביקשו לייחס את האחריות לכל ההתרחשויות לבני הזוג של משפחת בן שבת, כאחד. לעומת זאת, טענו הנתבעים, כי כנגד הנתבעת מס' 2, גב' מרים בן שבת (להלן: "מרים"), לא קיימת יריבות ו/או עילה, מכיוון שהמשא ומתן מתחילתו ועד סופו, לרבות החתימה על זיכרון הדברים, בוצע עם הנתבע 1, ולכן עתרו הנתבעים לדחיית התביעה נגד מרים.

בתצהירי העדות הראשית, חזרו התובעים על האמור בכתב התביעה, ומסרו כי הטענה שהעלתה משפחת בן שבת, לפיה כל העסקאות היו "שלובות" ותוקפן "מותנה" באישורן בפני עורך דין, הינה טענה משוללת יסוד, כיוון שמעולם לא דובר על כך שהעסקאות הן תלויות אחת בשנייה ואין לכך כל אזכור בזיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים. עוד הכחישו התובעים, מכל וכל, את הטענה כי במהלך חודש יוני פנו אל הנתבע 1 (להלן: "עופר") והודיעו לו על קיומו של קונה אחר שמוכן לשלם יותר בעבור רכישת הדירה נשוא התביעה וביקשו להשתחרר מזיכרון הדברים שביניהם. התובעים טוענים, כי גם כאשר נודע להם מעופר על קשייה של משפחת ויזמן למכור את דירתה, הם עמדו על קיום העסקה שבינם לבין עופר, ואף ייעצו לעופר לפנות למתווך, בשם יוסי גלם, על מנת שינסה לסייע בידו באיתור רוכש חדש. אכן, המתווך איתר רוכש אחר שהיה מוכן לשלם 110,000 $ בעבור דירתו של עופר, אולם זה האחרון סירב לקבל את ההצעה בטענה, כי אינו מוכן למכור את ביתו בפחות מ-118,000$. במקביל להצעה זו הועלתה הצעה חלופית על ידי המתווך יעקב להחלפת דירתו של עופר עם דירת משפחת ויזמן ותשלום תמורתה באמצעות דמי שכירות לאחר נטילת משכנתא לצורך כך. לטענת התובעים, עופר הביע את הסכמתו להצעה חלופית זו ואף מסר שיקים עבור תקופת השכירות. לאור ההסדר החילופי האמור, נמסר בתצהיר, כי סוכם בין הצדדים כי חתימת החוזה הסופי תדחה לאחר התשעה באב, ועופר אף נטל את מפתחות הדירה של התובעים מן השוכרת שרון על מנת לשפץ אותה ולהכינה לקראת המעבר אליה.

התובעים צירפו תצהיר עדות ראשית נוסף מטעם רחל, אחותו של התובע מס' 2. בתצהירה, מסרה רחל כי התובעים התגוררו בדירתה למשך חודש וחצי לאחר שעסקת רכישת הדירה החדשה של התובעים לא יצאה אל הפועל, זאת בשל כשלון עסקת המכר שנכרתה בין התובעים לנתבעים עקב הפרת החוזה שנחתם, כאמור, ע"י האחרונים. עוד תיארה רחל את תנאי המחייה הקשים של התובעים במהלך שהותם בביתה עד למועד מציאת דירה חדשה חילופית.

בסיכומיהם טענו התובעים, כי ההסכם בינם לבין הנתבעים הכיל את כל הפרטים המהותיים והרלבנטיים בעסקת מכר, באופן המעניק להם את הזכות לאכיפתו. בין היתר, כלל ההסכם, מיקום הנכס, גודלו, קיומה של משכנתא על הנכס, מועד שחרור הנכס מהמשכנתא, העובדה כי עופר הקונה ראה את הדירה ומצא אותה מתאימה לו ולצרכיו, התמורה בגין רכישת הדירה, פריסת התשלומים, המיטלטלין המהווים חלק מן הדירה, מועד הפינוי, חלוקת תשלומי מיסים, פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם, ציון העובדה כי ההסכם סופי ומחייב, שכ"ט עו"ד בגין עריכת הסכם מכר, והכל לאחר שהנתבעים ביקרו בדירה מספר פעמים ולמדו על הנכס (סעיפים 4-5 לסיכומים). לפיכך, טוענים התובעים, כי יש לראות בזיכרון הדברים שחתמו עליו הצדדים (עופר ונאווה) כהסכם מחייב לכל דבר ועניין, כאשר לצדדים הייתה כוונה ברורה וחד משמעית לבצע את העסקה שביניהם ולהוציאה מן הכוח אל הפועל. התובעים היפנו, בסיכומיהם, לפסיקה ענפה בהקשר זה כגון ע"א 158/77 חוה רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (1979) ; ע"א 480/90 משה אגדי נ' יוסף בן שלוש, מ"ה (3) 854 (1991). התובעים הוסיפו וטענו בסיכומיהם, כי בזיכרון הדברים אף נרשם, כי הוא מחייב אותם ובכך בעצם, חיוו הצדדים את דעתם שזיכרון הדברים אינו שלב ביניים בהתקשרות ביניהם, אלא הוא מהווה את מקור הזכויות והחובות ביניהם.

לעניין העדר חתימתה של מרים בזיכרון הדברים, טענו התובעים כי דרישת הכתב אינה כוללת בחובה את דרישת החתימה, ולחילופין דרישת הכתב מתייחסת לחתימת המוכר בלבד בהתאם לסעיף 6 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (ולא לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין). לשיטתם, מדובר בדרישה מהותית ולא ראייתית (סעיפים 18-23 לסיכומים). אי-לכך, משהודו הנתבעים, כי האמור בזיכרון הדברים נחתם על דעתם ובהסכמתם ולא העלו כל טענה הסותרת או השוללת את האמור בו, הרי שאין בחתימה פורמאלית של מרים על גבי זיכרון הדברים בכדי להוסיף או לגרוע מתוקפו של ההסכם, במיוחד כאשר הנתבעים הודו כי ראו עצמם מחויבים לאמור בהסכם ואף סירבו לבטל את עסקת המכר שכרתו עם צדדי ג' מטעם זה (סעיפים 24-28 לסיכומים).

כן הפנו התובעים בסיכומיהם לסתירה המהותית שעלתה, לשיטתם, בגרסת הנתבעים לעניין סיבת ביטולו של זיכרון הדברים, כפי שמצאה את ביטויה בסעיף 14 לכתב ההגנה, לעומת הסיבה שהועלתה על הכתב במכתבו של עו"ד אורי שרם (להלן: "עו"ד שרם"), מיום 04.09.2006, ששלח בשם הנתבעים במענה למכתב ההתראה שנשלח ע"י עו"ד ג'ובראן, בשמה של משפחת יאמין, ביום 24.08.2006, זאת בעקבות ההפרה של עסקת המכר. בכתב ההגנה נרשם, כי התובעת 1 (להלן: "נאווה") יצרה עמם קשר מספר ימים לאחר החתימה על זיכרון הדברים וטענה שיש לה קונה אחר שמוכן לרכוש את דירתה במחיר גבוה יותר, ועל כן היא מבקשת להשתחרר מן עסקת המכר. עוד נטען בכתב ההגנה, כי במעמד שיחה זו סיפר עופר לנאווה כי נבצר ממשפחת ויזמן לרכוש את דירתו. במצב דברים זה, הסכימו שני הצדדים, כך לטענת הנתבעים, על ביטול הדדי של התחייבויות הצדדים אחד כלפי משנהו. לעומת זאת, במכתבו של עו"ד שרם אל התובעים מיום 04.09.2006 נאמר, כי "... הסכם מכר לא נחתם עקב העובדה שמרשתך לא מצאה כל דירה חלופית לרכישה ולפיכך ביקשה לעכב את חתימת ההסכם, תוך שהיא מנצלת את ההסכמה האמורה לעיל" (סעיף 6 למכתב) וכי "העיכוב בחתימת ההסכם על ידי מרשתך הביא בהכרח לביטול זיכרון הדברים שחתם מרשי למכירת דירתו ובכך מרשתך גרמה נזק למרשי" (סעיף 7 למכתב). (סעיפים 41-56 לסיכומים).

כן הפנו התובעים לגרסאות השונות שמסרו הנתבעים לעניין העברת מונה החשמל על שמם, לרבות המניע העומד מאחורי פעולה זו (כאמור בסעיף 65 לסיכומים) וכן הוסיפו וטענו לעניין הסתירות הרבות שעלו בגרסת הנתבעים לעניין הטענה שמדובר בעסקאות שלובות או מותנות (סעיפים 34-40 לסיכומים).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ