אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> טרמוסינטקס החזקות בע"מ נ' מ.ע.צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

טרמוסינטקס החזקות בע"מ נ' מ.ע.צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

תאריך פרסום : 05/05/2013 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
52095-11-12
22/04/2013
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
טרמוסינטקס החזקות בע"מ
הנתבע:
מ.ע.צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

החלטה

המבקשת הגישה תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה ביקשה מינוי שמאי מומחה מטעם בית המשפט אשר יקבע את גובה הפיצויים ודמי הנזק המגיעים לה, בגין הפקעה שביצעה המשיבה. לחלופין ביקשה המבקשת כי תשלום כאמור ייקבע על יסוד חוות דעת שמאית מטעמה, שהעריכה את גובה הנזק שנגרם למבקשת בסך של 13,980,000 ש"ח.

על פי הנטען בתובענה, המבקשת היא בעלת הזכויות בחלקה 240 בגוש 7650 ששטחה 34.831 דונם. החלקה מצוייה בתחום הערים רעננה והרצליה. על פי הנטען, ביום 16.4.2007 הופקע מתוכה שטח של 11.307 דונם, המהווה 32.462% משטח החלקה. יצויין כי המשיבה טוענת שמדובר למעשה בשתי הפקעות: הראשונה פורסמה ביום 12.10.1997 ובגדרה הופקע שטח של 8,506 מ"ר והשניה פורסמה ביום 16.4.2007 ובגדרה הופקע שטח נוסף של 5,364 מ"ר.

ביום 13.12.2007 פורסמה למתן תוקף תכנית לתשתיות לאומיות תת"ל 15- "מסילות השרון ודרך מס' 531" (להלן: "תת"ל 15"). מטרתה של תוכנית זו היא קביעת מסגרת תכנונית לסלילת דרך מס' 531 בקטע שבין מחלף מלל לבין מחלף שמריהו מזרח וקביעת מגבלות בניה של שטחים הסמוכים לדרך. בהתאם לתת"ל 15 שונה יעוד החלק הצפוני של החלקה באופן המונע כליל את הבניה שם.

המבקשת טוענת כי בגין ההפקעה, היא זכאית לקבל פיצויי הפקעה מהמטר הראשון, בלא הפחתה של 25%. בנוסף, כך טוענת המבקשת, היא זכאית לקבל פיצוי בגין אישורה של תת"ל 15 עבור פגיעה בשווי יתרת החלקה אשר לא הופקעה, עקב ירידת ערכה ופגיעה קשה באפשרויות השימוש והניצול שהיו קיימות לה בשטח שלא הופקע.

הסכום הכולל של הפיצוי המבוקש בשני ראשי הנזק גם יחד הינו סך של 13,980,000 ש"ח, כמפורט בחוות דעתה של השמאית נחמה בוגין.

המשיבה הגישה תשובה לתובענה. במסגרת תשובה זו הועלו על ידה מספר טענות סף. לעת הזו, יש לדון בשתיים מתוכן. הטענה הראשונה היא שיש להעמיד את התובענה בגין הליך תלוי ועומד, הוא התביעה שהגישה המבקשת לוועדות המקומיות לתכנון ובניה לפי ס' 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון"). הטענה השניה היא שהמבקשת לא מיצתה את ההליכים בכל הנוגע לניכוי 25% מסכום הפיצויים בגין ההפקעה, בכך שלא פנתה אל שר התחבורה על מנת שיעשה שימוש בסמכות הנתונה לו לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) (להלן: "הפקודה") ויורה על תשלום פיצויים כאמור ללא ניכוי 25%.

בתשובה בעל פה לטיעוני המשיבה, טען ב"כ המבקשת כי אין כל מניעה לנהל במקביל הן את התביעה הנוכחית והן את התביעה לפי ס' 197 לחוק התכנון, מה גם שהתביעה לפי ס' 197 הוגשה קודם להליך הנוכחי רק בשל היותה נתונה לתקופת התיישנות קצרה יותר, ולא ברור מתי תינתן החלטה בהליך האחר. עוד נטען כי דיון כפול כאמור מתחייב משום שההפקעה קדמה לאישור התוכנית הפוגעת ומשום שבתביעה לפי ס' 197 ינכו מהפיצוי סך של 25%, ניכוי שאיננו אפשרי בתביעה לתשלום פיצויי הפקעה שאין בצידה השבחה של הנותר. באשר לסמכות שר התחבורה לאשר תשלום פיצויים גם בגין 25% הראשונים של החלקה, הרי שמדובר בסמכות חובה ולכן אין מניעה לתבוע את הפיצוי כבר בגדרו של ההליך הנוכחי, בלא לפנות תחילה לשר.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב ושמעתי השלמת טיעון בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לעכב את ההליכים שלפניי עד להכרעה בתביעה לפי ס' 197 לחוק התכנון, ובנוסף, אין מקום לדון בשאלת הניכוי של 25% מסכום הפיצויים בטרם יובא הדבר להכרעתו של שר התחבורה, והכל מן הנימוקים שיפורטו להלן.

עיון בחוות הדעת השמאית התומכת בתביעה לפי ס' 197 לחוק התכנון, מגלה כי הפיצוי הכולל הנתבע שם על ידי המבקשת, זהה לחלוטין לסכום הפיצוי המבוקש בהליך הנוכחי- סך של 13,980,000 ש"ח. לצורך התביעה לפי ס' 197 לחוק התכנון, העריכה השמאית מטעם המבקשת את שווי השטח שהופקע, 11.307 דונם, בסכום של אפס ש"ח. הערכה זו התבססה על כך שתת"ל 15 ייעדה את השטח האמור לדרך מוצעת ולשטח למסילת ברזל. בתחשיב הכולל של השמאית, נדרש איפוא פיצוי בגין מלוא שווי השטח של 11.307 דונם, בנימוק שתת"ל 15 גרמה לפחיתת שווייו כדי אפס ש"ח. והנה, בתביעה שלפניי נתבע אותו פיצוי ממש בגין השטח של 11.307 דונם, אלא שזו הפעם התביעה היא בגין הפקעתו. במילים אחרות, ענין לנו באותה הגברת בשינוי אדרת. אכן, עסקינן בעילות תביעה שונות, שכן בעוד שבתביעה לפי ס' 197, העילה היא פחיתת שווי עקב אישורה של תת"ל 15, ואילו בהליך שלפניי העילה היא פיצויים בגין הפקעה, אך מבחינת סעד הפיצויים המבוקש בשני ההליכים- ישנה זהות מוחלטת.

גם התביעה לפיצוי בגין פחיתת שווי החלקה שלא הופקעה, זהה לחלוטין בשני ההליכים.

ברור איפוא כי ככל שהתביעה לפי ס' 197 תוכתר בהצלחה מבחינת המבקשת, יהיה בכך כדי לייתר את ההליך הנוכחי, שכן היא תקבל את מלוא הפיצוי בגין נזקיה הנטענים במסגרת המסלול של ס' 197 לחוק התכנון, בלא צורך לדון בשאלת פיצויי ההפקעה.

בפרשת ה"פ (ת"א) 433/05 חברת מקרקעין גוש 3922 חלקה 3 בע"מ נ' מדינת ישראל / המחלקה לעבודות ציבוריות (פורסם בנבו, 11.02.2008) התעוררה סוגיה דומה, ובית המשפט הורה על עיכוב הליכים בתביעת פיצויי ההפקעה תוך שנדחתה טענת התובעת שם כי יש הצדקה לנהל במקביל את שני ההליכים:

"המבקשת טענה, כי אין מניעה בקיום ההליך בשני המסלולים האמורים, מכיוון שאין כל סיכון בתשלום של כפל-פיצוי, וזאת לאור העובדה כי המשיבה הנה צד לשני ההליכים, וחזקה עליה כי לא תשלם פיצוי ביתר, וכן לאור התחייבותה של המבקשת להפחית כל סכום פיצוי שיתקבל בהליך הנוכחי מסכום תביעתה בהליכי הערר. איני מקבל קו טיעון זה. עצם ההנחה כי מבחינה תוצאתית לא ישולם פיצוי ביתר, אין בה כדי להצדיק את הדיון בשני המסלולים במקביל. דיון שכזה יהא לא נכון לא רק במישור תוצאתו האפשרית אלא גם מהבחינה המהותית, וזאת מכיוון שיביא לעירוב של האינטרסים המוגנים בכל אחד משני המסלולים. לכל נזק שנגרם יש "כתובת" – נזקים שנגרמו כתוצאה מירידת הערך עקב התכנית, הרי שהכתובת לתיקונם הנה סעיף 197; ונזקים שנגרמו כתוצאה מלקיחתה הפיזית של הקרקע, הרי שהכתובת בעניינם הינה הוראות פקודת הדרכים."

עוד נקבע כי:

"דיון בשאלת פיצויי ההפקעה רק לאחר סיום ההליכים בערר, יאפשר לבית המשפט הדן בפיצויי ההפקעה להכריע, כאשר לנגד עיניו עומדת תמונת-מצב מלאה של הנזקים שהוכרו והפיצויים שנפסקו עד לאותה נקודה, ויקל על עריכת שומה מדוייקת לעניין זה. הדברים אמורים ביחס לכלל סכום התביעה, ואינם מוגבלים רק לסכום אשר בעניינו קיימת חפיפה בין שני ההליכים. כידוע, כאשר תלוי ועומד הליך משפטי בין צדדים, ניתן להעמיד את הדיון בהליך אחר בין צדדים אלה. אין הכרח בקיומה של חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להיות נדונים בשתי התובענות, כל עוד בשתיהן עומדת לדיון סוגייה מהותית זהה (ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007), בעמוד 114). כך גם בענייננו. לאור האמור, ועל-מנת להימנע מדיון כפול ומן הצורך בעריכת שמאות בהיעדר מידע מלא ועדכני, הנני מורה על העמדת הדיון בהמרצת הפתיחה דנן עד לסיום ההליכים במסגרת הערר שהגישה המבקשת." (שם).

נתתי דעתי לטענת המבקשת לפיה בכל מקרה לא תגבה מהמשיבה יותר מסכום הפיצוי הכולל הנתבע על ידה ולכן אין מניעה לנהל את שני ההליכים במקביל. לטעמי, אין בטיעון זה כדי להצדיק דיון מקביל באותו ענין. האינטרס של מניעת דיון מקביל איננו נעוץ בחשש שמא התובע יגבה מהנתבע יותר מסכום הנזק שנגרם לו, אלא יסודו באינטרס הציבורי להמנע מבזבוז זמנן של שתי ערכאות במקביל, לצידו של החשש מפני פסיקות סותרות.

בשים לב לכך שהתביעה לפי ס' 197 לחוק התכנון הוגשה עוד ביום 30.11.2010, ואילו התביעה הנוכחית הוגשה רק ביום 27.11.2012, הרי שיש לעכב את ההליך המאוחר יותר בזמן, הוא ההליך הנוכחי. לענין זה אין ליחס חשיבות לכך שההפקעה נשוא הליך זה קדמה לאישורה של תת"ל 15, שכן מה שקובע לענין עיכוב ההליכים היא השאלה איזה מבין שני ההליכים הוגש ראשון להבדיל מהשאלה מתי נוצרה לראשונה עילת התביעה בכל אחד מבין ההליכים.

באשר לשאלת הניכוי של 25% מגובה פיצויי ההפקעה, כבר נקבע במסגרת ע"א 8622/07 אהוד רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (פורסם בנבו, 14.05.2012), כי ראשית לכל יש לפנות לשר התחבורה על מנת שיעשה שימוש בסמכותו לבטל את הניכוי, ורק אם בעל הקרקע מבקש להשיג על החלטת השר, הוא רשאי לפנות לבית המשפט:

"קודם שנפנה להכריע במקרים הקונקרטיים שלפנינו, נבקש להעיר הערה בדבר המסלול הדיוני הראוי בהליכים כגון דא. הסמכות לקבוע אם ישולמו פיצויי "סבל" נתונה לשר התחבורה (סעיף 7 לפקודת הדרכים; ראו למשל ע"א 462/86 נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה, פ"ד מב(2) 353, 355 (1988)), בעוד שהסמכות לקבוע את סכום פיצויי ההפקעה נתונה לבית המשפט המחוזי (סעיפים 9-8 לפקודת הדרכים). מהו אפוא המסלול הדיוני הראוי לברר מחלוקת בדבר פיצויי סבל? הפרשנות שאימצנו מורה כי הסמכות להפחית את שיעור הפיצוי העומדת לרשות המפקיעה לפי סעיפים 7 רישה ו-8(1) לפקודת הדרכים היא סמכות חובה. מכאן שבכל הפקעה של קרקע לפי פקודת הדרכים לא ישולם פיצוי בגין ה-25% הראשונים מהשטח המופקע (וככל שמופקעת קרקע שגודלה אינו מגיע כדי 25% מגודל החלקה, לא ישולם פיצוי כלל). לפיכך ככל שבעל הקרקע מבקש פיצוי בגין ה-25% הראשונים, יהא עליו להקדים פנייה לשר התחבורה בבקשה לתשלום פיצויי "סבל" ... לאחר שתינתן החלטת השר, וככל שיבקש בעל הקרקע להשיג על החלטתו, יוכל בעל הקרקע לפנות לבית המשפט המחוזי בתביעה לפיצויי הפקעה שאליה יצורף גם השר כנתבע. בגדר תביעה זו יידרש בית המשפט, מכוח סמכותו הנגררת לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, גם לטענות המכוונות לאופן הפעלת סמכותו של השר לשלם פיצויי "סבל", כמו גם לכל מחלוקת אחרת הנוגעת לסכום פיצויי ההפקעה שישולמו."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ