אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> טרביה אשתיאק נ' אלקיש חמד קאסם

טרביה אשתיאק נ' אלקיש חמד קאסם

תאריך פרסום : 15/11/2010 | גרסת הדפסה
תל"א
בית משפט השלום מסעדה
396-06
15/11/2010
בפני השופט:
מרדכי נדל

- נגד -
התובע:
טרביה אשתיאק טרביה עאדל
הנתבע:
אלקיש חמד קאסם אלקיש יוסף ח מ ד
פסק-דין

פסק דין

בפניי תובענה לסילוק יד ממקרקעין לא מוסדרים הנמצאים בכפר בוקעאתא שברמת-הגולן .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובעים (אם ובנה) הינם תושבי הכפר בוקעאתא שברמת-הגולן , אשר מתגוררים בשכנות לנתבעים (אב ובנו) . בתאריך 22.1.2006 הגישו התובעים לבית-משפט השלום בנצרת תובענה למתן סעד הצהרתי לסילוק ידם של הנתבעים מחלקת המריבה ששטחה כ – 1064 מ"ר (להלן : "המקרקעין" ו/או "שטח המריבה") , אשר נמצאת בשכנות לחלקת מקרקעין הנמצאת בחזקת הנתבעים . בתאריך 22.3.2006 הגישו התובעים לבית-המשפט המחוזי בנצרת תובענה למתן סעד הצהרתי לקביעת גבולות המקרקעין וכן תובענה לסילוק ידם של הנתבעים מ"חלקת המריבה" .

בתאריך 8.5.2006 קבע נשיא בית-המשפט המחוזי בנצרת דאז (כב' השופט בן-דוד) כי עסקינן בתובענה לקביעת גבולות שבין חלקות מקרקעין , שכן לא נטען בכתב התביעה כי מדובר במקרקעין שבהליכי הסדר לא תחול עליהם הוראת סעיף 43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) , תשכ"ט – 1969 . לפיכך , נקבע על ידי ביהמ"ש המחוזי בנצרת כי עסקינן בתובענה שעניינה שימוש וחזקה במקרקעין , וככזאת הינה מצויה בתחום סמכותו העניינית של בית-משפט השלום . בהתאם להחלטות כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז הצפון דאז (כב' השופט תאופיק כתילי) מיום 17.5.2006 ומיום 22.1.2007 אוחדו שני התיקים והועברו לטיפולו של מותב זה .

התובעת ובעלה המנוח , סעיד טרביה ז"ל , התגוררו בשנות השישים בכפר סחיטא אשר היה באותה עת תחת ריבונות סורית , אולם לאחר שרמת-הגולן עברה לשליטתה של מדינת ישראל הוחלט על ידי רשויות הצבא על פינוי הכפר מכל יושביו ביום 29.3.1970 . לטענת התובעים , בתמורה לפינוי המקרקעין אשר היו בחזקתם במהלך התקופה בה שלטו הסורים ברמת-הגולן , העניק להם השלטון הישראלי חלקת אדמה בכפר בוקעאתא עליה ניצב מבעוד מועד מבנה ישן – תמורה אשר הוענקה לבעלה המנוח של התובעת החל מיום 29.7.1969 .

לגרסת התובעת , היא עצמה וכן בעלה המנוח לא התגוררו מעולם בפועל באותה חלקת מקרקעין מחמת העובדה שהמבנה אשר ניצב בתוככי השטח איננו מתאים למגורים . לגרסתה , החלקה הושכרה על ידי התובעים מעת לעת לצדדים שלישיים לשימושים חקלאיים ו/או לצורך אחסון פחמים בתוככי המבנה . אליבא דגרסת התובעת , ברבות השנים הנתבעים עשו דין לעצמם ופלשו למקרקעין תוך עשיית שימוש במקרקעין לצרכיהם האישיים , ובפרט לצורך אחסון ציוד פרטי .

לגרסת התובעת 1 , ברבות השנים נעשו פניות הן מצידה והן מצד בני משפחתה אל הנתבעים לחדול מלפלוש אל המקרקעין , אולם אלו התעלמו לחלוטין מאותן פניות . לגרסתה , בסמוך להגשת כתבי התביעה פנה הנתבע 2 אל התובע 2 בבקשה לחתום על גבי מסמך המיועד לוועדה לתכנון ובניה "מעלה חרמון" לצורך מתן היתר לבניית דירת מגורים בחלקת המקרקעין השייכת לאביו (הנתבע 1) . בסופו של יום , התנגד התובע 2 לחתום על גבי מסמך המאשר את הסכמתו לביצוע הבנייה האמורה לאחר שהבחין בכך שהנתבע 2 ביקש לאשר שימוש בחלק מהמקרקעין . התובע עצמו פנה אל הועדה המקומית לתכנון ובנייה בבקשת התנגדות למתן היתר הבנייה , אולם בתאריך 20.12.2005 קיבל מכתב מן היועץ המשפטי של הועדה בו נדרש להמציא בתוך 30 יום לידי הוועדה המקומית החלטה מתאימה מערכאה שיפוטית המורה לוועדה שלא ליתן היתר לבקשת היתר הבנייה עד למתן הכרעה חלוטה בסוגיית הבעלות במקרקעין . התובע 2 מוסיף ומציין ,כי לאחר פנייתו אל מהנדס הוועדה נתחוור לו, כי הנתבע 2 הגיש לוועדה מסמכים שעל פניו עולה חשד כי זויפו על ידי התובע 2 בשל העובדה שמסמכים אשר הוגשו לוועדה חתומים בחותמת של ממ"ק ישראל בעוד שבפועל עסקינן במקרקעין בלתי מוסדרים .

בסופו של יום , עותר התובע בכתב תביעתו למתן צו הצהרתי המורה על קביעת וסימון גבולות המקרקעין , וכן למתן צו מניעה קבוע המורה לנתבעים שלא להיכנס אל המקרקעין ושלא לבצע עבודות בנייה במקרקעין . עוד עותר התובע לכך שביהמ"ש יורה על פינוי המחוברים והחפצים אותם הכניס לתוככי המקרקעין .

לטענת הנתבעים , הנתבע 2 רכש בשנות ה – 70' מאדם בשם מחמוד הוואש ז"ל חלקת אדמה בכפר בוקעאתא הגובלת מצידה הצפוני בחלקת התובעים שגודלה 2323 מ"ר . לטענת הנתבעים , לאחר שפנו אל הוועדה המקומית לתכנון ובנייה התובעים נדרשו לקבל את הסכמת התובעים , אולם אלו התנו את הסכמתם לכך שהנתבע 1 ימכור את דרך הגישה לחלקה המצויה בחזקתו . לגרסת הנתבע 2 , פקידה מטעם ממינהל מקרקעי ישראל בשם דבורה נפתלי חתמה במקום התובע 2 על גבי אותו מסמך שהוגש לאישור הוועדה המקומית לתו"ב .

במהלך שנת 2006 הזמינו הנתבעים את המודד אימן פרחאת בכדי לקבל חוו"ד מקצועית ביחס לגודל של החלקה שאותה רכש אביו , אשר במסגרת הסכם הרכישה צויין כי גודלה היה 2323 מ"ר , אולם מר פרחאת הגיע לכלל מסקנה כי גודלו של השטח אותו רכש הנתבע 1 בשנות ה – 70' היה פחות מ – 98 מ"ר . לאחר מכן הכין מר פרחאת בעבור הנתבעים תוכנית מדידה חדשה אותה הגישו הנתבעים לידי הוועדה המקומית לתו"ב . עוד טוענים הנתבעים , כי התובע 1 הבהיר בפניו כי התובעים מעוניינים שהנתבע 1 יאפשר להם לרכוש את דרך הגישה לחלקה שבחזקתו . עוד גורסים הנתבעים , כי הגבול המפריד בין שתי החלקות הינו עמוד טלפון , וכי תכלית הגשת התובענה הינה ניסיון מצד התובעים להפעיל לחץ על הנתבע 1 למכור לנתבעים את דרך הגישה לחלקה המצויה ברשותו .

בתאריכים 15.1.2006 ו – 8.2.2006 ניתן על ידי בית-משפט השלום בנצרת (כב' השופט דני צרפתי) צו מניעה זמני עד למתן החלטה אחרת האוסר הנתבעים לבנות במקרקעין . במהלך הדיונים בבית-משפט השלום בנצרת טענו התובעים , כי הנתבעים מפרים את צו המניעה וממשיכים לבנות בתוככי המקרקעין . במהלך הדיון , אשר התקיים בבית-משפט השלום בנצרת ביום 6.7.2006 , גובשה בין הצדדים הסכמה דיונית שתכליתה קביעת סנקציות עתידיות למקרה של הפרת הצו . בהחלטה משלימה , אשר ניתנה על ידי בית-משפט השלום בנצרת (כב' השופט צרפתי) מיום 17.7.2006 נקבע כי כל עבודות בנייה שיתבצעו על ידי הנתבעים בשטח המריבה החל מיום 17.7.2006 יביאו לחיובם של הנתבעים בקנס יומי בסך של 1000 ₪ לכל יום שבו תופר החלטת ביהמ"ש .

במהלך ההתדיינות בבית-משפט השלום בנצרת הוגשה לביהמ"ש חוות-דעת של מומחה מוסכם מטעם הצדדים , המודד פרחאת איימן (להלן : "המומחה") , אשר מונה בהסכמת הצדדים במהלך הדיון מיום 6.7.2006 . המומחה ביקר במקרקעין ביום 7.7.2006 וקבע בחוות-דעתו , כי חלק מן הבית אותו בונים הנתבעים אכן פולש לשטח המריבה בכ – 12 מ"ר . לאחר קבלת ממצאי חוות-דעתו של המומחה קבע כב' השופט צרפתי בהחלטותיו , כי כל עבודות הבנייה שיתבצעו על ידי הנתבעים בתוככי שטח המריבה החל מיום 17.7.2006 יביאו לחיובם בקנס יומי בשיעור של 1000 ₪ לכל יום שבו תיוותר הבנייה על כנה .

לאחר שהתובעים הגישו בקשה דחופה בהתאם לפקודת בזיון ביהמ"ש קבע כב' הנשיא דאז כב' השופט כתילי לאחר דיון שהתקיים במהלך פגרת הקיץ , כי לא יוטל על הנתבעים קנס כספי בעקבות ההפרה הנטענת . לאחר מכן , הגישו התובעים בר"ע לביהמ"ש המחוזי בנצרת . בהחלטת ביהמ"ש המחוזי בנצרת (כב' השופט דני צרפתי בשבתו כשופט ביהמ"ש המחוזי) מיום 26.6.2008 נקבע, כי לא היה מקום להתערב בקביעתו של בית-משפט השלום בנצרת בכך שלא היה מקום לקבוע סנקציה כנגד הנתבעים על סימכן של התמונות אשר הוצגו בפני בית-משפט השלום . ברם , בית-המשפט המחוזי מצא לנכון להורות למומחה למסור לביהמ"ש חוו"ד משלימה באם אכן היה שינוי במצב הקיים . בנוסף לכך , הורה ביהמ"ש המחוזי למותב זה להכריע האם אכן היה שינוי במצב הקיים כפי שתועד בשטח המריבה ביום 17.7.2006 לבין הבדיקה המשלימה אותה נצטווה המומחה לבצע בסמוך להחלטת ביהמ"ש המחוזי בשנת 2008 .

בעקבות החלטת ביהמ"ש המחוזי בנצרת ביצע המומחה בדיקה משלימה ב"שטח המריבה" . המומחה ציין בחוות-דעתו זו, כי בתאריך 28.8.2008 ביצע מדידות וכן צילם את המבנה , אשר כ – 12 מ"ר ממנו נמצאים בתוככי "שטח המריבה" . בנוסף לכך , צירף המומחה לחות-דעתו העתקים של תמונות אותן צילם בתאריך 7.7.2006 וכן תמונות אותן צילם ביום 28.8.2008 . מן התמונות מיום 7.7.2006 ניתן לראות כי המבנה חסר גג בקומה השנייה , וכי הבניין איננו מטויח ואף איננו כולל חלונות . מן התמונות מיום 28.8.2008 ניתן לראות , כי נוסף למבנה גג , וכן הותקנו במבנה חלונות וכי המבנה עוטר בטיח צבעוני בקירותיו החיצוניים . אי לכך , הגיע המומחה לכלל מסקנה כי עבודות הבנייה לא פסקו לאחר התאריך 7.7.2006 .

במהלך ישיבת ביהמ"ש מיום 6.11.2008 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה מינויו של המומחה יורחב כך שזה יוכל לחוות דעתו למי שייך "שטח המריבה" שגודלו כ - 96 מ"ר . במסגרת אותה ישיבה ניתנו לכב' המומחה סדרה של הוראות אופרטיביות שתכליתן לסייע בידיו להגיע למסקנה נכונה .

דיון והכרעה :

שטחי רמת הגולן, בהם נמצאים המקרקעין נשואי מחלוקת זו , להבדיל מהרוב המכריע של שטחי המדינה , טרם עברו הליכי הסדר מקרקעין והבעלויות בהם טרם נירשמו בלשכת רישום המקרקעין. עצם אי הסדרת הבעלות במקרקעין בהתאם לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) התשכ"ט – 1969 גורמת לא אחת לסכסוכים ולמחלוקות בדבר זהות הבעלים , וכן ביחס לגבולות החלקות והיקפן .

זאת ועוד , עסקינן בתובענה שעניינה הסגת גבול במקרקעין כאשר על פי לשון הפסיקה על התובע , שהינו בעליו של נכס , להוכיח כי הינו הבעלים באמצעות הצגת נסח מקרקעין . עילת התביעה הינה הסגת גבול במקרקעין, שהיא "כניסה למקרקעין שלא כדין" , בהתאם להוראת סעיף 29 לפקודת הנזיקין . ההלכה הפסוקה קבעה בהקשר זה כי: " ... בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק יד על זכות קניינו בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות ... ואז על הנתבע להראות, ולו לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום ... מספיקה לבעל הבית טענת בעלותו כבסיס להחזרת החזקה רק כנגד נתבע שאין בכוחו להראות זכות חוקית לישיבתו במקום ..." (ראה : ע"א 127/77 מלכה קפה נ' לוי ואח' , פ"ד ל"א (3) 455) . באשר לנטל הראיה בתביעה בגין הסגת גבול במקרקעין, נקבע בסעיף 30 לפקודת הנזיקין : "...על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין". על בעל הדין התובע סילוק יד במקרקעין להוכיח כי הינו הבעלים החוקיים של המקרקעין , ומכאן ואילך הנטל על הנתבע להוכיח כי כניסתו למקרקעין הייתה כדין (ראה : 483/62 קוק נ' לנדוי, פד"י יז' 1953; ע"א 16482/90 עירית תל-אביב יפו נ' גרינשטיין, פד"י, נג', 354, 353) .

מחוות-דעתו של המומחה מיום 12.1.2009 עולה ,כי חלקת המריבה גובלת במספר חלקות נוספות , אשר נרכשו על ידי הצדדים למחלוקת מבעליהם הקודמים על פי חוזי מכר (חיג'ות) המתועדים במשרדי הועדה המקומית לתו"ב מעלה-חרמון . מחווה"ד עולה , כי בתאריך 10.8.1972 נכרת הסכם מכר (חיג'ה) בין הנתבע 1 לבין המוכר , מחמוד הוואש ז"ל , וכי שטח החלקה הינו 2323 מ"ר כאשר 2115 מ"ר נרכשו כתוספת בתאריך 24.12.1972 . עוד עולה מחווה"ד כי אורך הגבול הצפוני של החלקה הינו 32 מ' וכי שביל הגישה בבעלותה של התובעת 1 .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ