אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> טקלמאריאם נ' משרד הפנים

טקלמאריאם נ' משרד הפנים

תאריך פרסום : 19/11/2011 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
6336-09-11
15/11/2011
בפני השופט:
יהודית שיצר

- נגד -
התובע:
פטסום טקלמאריאם ע"י ב "כ עוה"ד ידין עילם ושירה הרצנו
הנתבע:
מדינת ישראל - משרד הפנים ע"י ב"כ עוה"ד עדי אברונין
פסק-דין

פסק דין

עתירה להורות למשיב לחדש את אשרת השהייה בישראל מסוג ב/1 לעותר עד ליום 30.6.2012 וליתן לו אשרת חוזר (אינטר ויזה) שתהא תקפה עד לאותו מועד, לצורך יציאה ללימודי אומנות בשבדיה וחזרה לאחר סיומם לישראל, ולחילופין, להאריך אשרת השהיה ב/1 מעת לעת.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

העותר, תושב אריתריאה לשעבר. לטענתו, שימש שם כמורה למתמטיקה, ונאסר באריתריאה מאחר שהתנגד לגיוסם הכפוי של תלמידיו לצבא אריתריאה. לאחר כשנה בכלא הצליח לברוח מאריתריאה דרך סודן למצריים.

הוא הסתנן לישראל ביום 8.6.07, לדבריו, מחשש ששלטונות מצריים וסודן יסגירוהו חזרה לאריתריאה. כשהגיע לישראל פנה העותר לנציבות האו"ם לפליטים שנתנה לו מסמכי הגנה, ומשנת 2008 קיבל אשרות שהייה זמניות מסוג ב/1 שהוארכו מעת לעת כל מספר חודשים. העותר שסיים בהצלחה 3 שנות לימודי אומנות בסטודיו לרישום וציור פיגורטיבי "התחנה" שבתל-אביב, מעוניין ליסוע לחו"ל, על מנת ללמוד אומנות באקדמיה השבדית לאומנות ריאליסטית. בהתאם לדרישות רשות ההגירה השבדית לצורך קבלת אשרת כניסה לשבדיה, עליו להמציא אשרות שיבטיחו את חזרתו לארץ שממנה הגיע לשבדיה.

אי לכך, פנה העותר למשיבה ביום 30.6.2011, וביקש כי המשיבה תאריך לו אשרת השהייה בארץ עד ליום 30.6.2012, לאחר תום לימודיו בשבדיה שאמורים להסתיים ביום 31.5.2012, וכן להעניק לו אשרת חוזר לארץ (אינטר ויזה) בתום לימודיו. אשרתו הנוכחית של העותר פגה ביום 3.8.2011, והמשיבה הודיעה כי תחליט בעניין הארכת שהייתו בארץ לאחר שתחליט בעניין בקשתו לצאת ללמוד בשבדיה. ביום 30.8.2011, יומיים לפני תחילת הלימודים בשבדיה, הודיעה המשיבה לעותר כי היא מסרבת ליתן לעותר אשרת עבודה מוארכת עד לסוף לימודיו בשבדיה ואשרת חזרה לישראל בתום הלימודים, בהעדר טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים זאת, ובהתאם למדיניות הנהוגה ביחס לזרים השוהים בארץ מכוח מדיניות אי ההרחקה. אי לכך, הגיש העותר את העתירה.

טענות הצדדים

ב"כ העותר טוען, כי עפ"י האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והפרוטוקול בדבר מעמדם של פליטים משנת 1967 (להלן – "האמנה"), המשיבה חייבת להעניק לעותר את האשרות המבוקשות על ידו. דא עקא, המשיבה מסרבת לבחון בקשות של מסתננים מאריתריאה לקבלת מעמד של פליט מכוח האמנה, ומשכך נשאר מעמדו כבעל הגנה קבוצתית של אי הרחקה ולא כשל פליט מכוח האמנה. לטענת העותר בכך נוקטת המשיבה חוסר תום לב בקיום האמנה. עוד טען ב"כ העותר כי החלטת המשיבה איננה מנומקת ואיננה מציינת את הוראות הדין עליהם היא מסתמכת. עוד הוסיף כי נפגע חופש התנועה של העותר, ונמנעה ממנו זכותו היסודית לחינוך. לטענתו, אין למשיבה נוהל המפרט מהם המקרים ההומניטאריים החריגים המצדיקים מתן אישור יציאה וחזרה לארץ, ובשל כך מדיניות המשיבה בעניין זה איננה ברורה. כמו כן נטען כי המשיבה התמהמהה חודשים עד שהודיעה החלטתה לעותר, וזאת בניגוד להוראות החוק והתקש"יר.

ב"כ המשיבה טען לעומת זאת, כי אין לעותר מעמד של פליט בארץ, וישיבתו בה היא רק מכוח מדיניות אי הרחקה זמנית של מדינת ישראל ביחס למסתנני אריתריאה, החלטה שנבחנת על ידה מעת לעת, כל 3 חודשים. ברגע שניתן יהיה להרחיק את המסתננים למדינה כלשהי הדבר ימומש. לפיכך, מבחינה משפטית אין העותר זכאי לאשרות המבוקשות על ידו לצורך יציאה מהארץ וחזרה אליה כשיסיים לימודיו בחו"ל. המשיבה מאשרת למסתנני אריתריאה יציאה וחזרה לארץ רק במקרים הומניטאריים חריגים, ולימודי אמנות בשבדיה אינם בגדרם. עוד טען ב"כ המשיבה כי היעתרות לבקשת העותר תהווה הפליה לטובה של העותר על פני יתר מסתנני אריתריאה. מדיניות אי הרחקה היא מדיניות של הממשלה בהחלטותיה מעת לעת ואין לתקוף אותה בהליך דנן בתקיפה אגבית. כמו כן טען ב"כ המשיבה שהעותר הרחיב חזית במהלך טיעוניו בע"פ כשטען כי על המשיבה להעניק לו מעמד של פליט. קבלת העתירה תהווה תקדים עקרוני שיפתח פתח למאות בקשות דומות בעתיד. הוא הדגיש כי גם לפי נוהל אינטר ויזה, שמיועד רק לעובדים זרים השוהים בישראל כדין, להבדיל ממסתננים בלתי חוקיים דוגמת העותר, תקופת האשרה המקסימלית שניתן להעניק היא בת 90 יום (ולא 10 חדשים כפי שמבקש העותר).

באשר לטענת העותר כי המשיבה התמהמה בתשובתה, טען ב"כ המשיבה כי חודשיים הם זמן סביר למתן החלטתה בהתחשב בעומס הרב של הבקשות בהן היא מטפלת. כמו כן העותר הוא זה שהתמהמה בבקשתו לאשרות כמעט חודשיים מאז שנודע לו כי התקבל ללימודי אמנות בשבדיה ועד שפנה למשיבה.

דיון

ראשית יש להדגיש, את נקודת המוצא שנקבעה לא אחת בפסיקה, לפיה המדינה רשאית לקבוע את מדיניות כניסת זרים לתוכה. כך למשל נקבע ב – בג"ץ 7052/03‏ עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי נ' שר הפנים, פד"י סא(2) 202 , סע' 100 לפסה"ד (מפי כב' הנשיא (בדימוס) א. ברק):

"אכן, מקובל עלי כי כל מדינה, לרבות מדינת ישראל, רשאית לקבוע לעצמה מדיניות הגירה. במסגרתה של זו, רשאית היא להגביל כניסתם של זרים (כלומר מי שאינם אזרחים או עולים לפי חוק השבות) לשטחה. אין המדינה חייבת לתת לזרים להיכנס לתוכה, להתיישב בה ולהפוך לאזרחיה. מפתח הכניסה למדינה נתון בידי המדינה. לזרים אין זכות לפתיחתה של הדלת. כך לעניין זרים שאין להם כל קשר עם אזרחי ישראל. כך לעניין זרים הנשואים לאזרחים ישראליים ולילדיהם...".

בהחלטת המשיבה מיום 30.8.2011, שנחתמה ע"י יואל לביא, מנהל לשכת מינהל אוכלוסין בת"א,(נספח ע/15 לעתירה) נאמר:

"לאחר בחינת בקשתו של מרשך וטעמיה וע"פ המדיניות הנהוגה ביחס לזרים השוהים בישראל מכח מדיניות אי הרחקה, לא מצאנו טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן אשרת עבודה ואשרת כניסה חוזרת לישראל לצורך לימודים בחו"ל".

אבחן איפוא את הנדבחים המרכזיים של העתירה.

מעמד העותר כפליט לפי האמנה

לעניין ההכרה בעותר כפליט טוענת המשיבה בסע' 25 לתגובתה לעתירה, כי במקרים בהם מוגשת בקשה פרטנית להיות מוכר כפליט לפי האמנה על בסיס טענות פרטניות, הבקשה נבחנת לגופה. העותר אפילו לא ניסה להפריך טענה זו, מלבד טענתו כי הדבר אינו נכון.

גם אם אכן כטענת העותר הכרת המדינה באדם כפליט היא דקלרטיבית ולא קונסטיטוטיבית, כדי שהמשיבה או ביהמ"ש יכירו בעותר כפליט לפי האמנה, העותר חייב להוכיח זאת לפי התנאים הקבועים באמנה. בסעדים המבוקשים ע"י העותר בעתירה זו, העותר לא ניסה להוכיח בפני בימ"ש זה כי הוא פליט לפי תנאי האמנה. כך למשל בסע' 9 לעתירה ציין העותר:

"היות ועניין בקשת המקלט של העותר אינו עומד על הפרק בעתירה זו והעותר מוכר על ידי המשיב כמבקש מקלט, העותר אינו רואה צורך לפרט ולהרחיב, בשלב זה, בנוגע לעברו ולמצב הקשה השורר באריתריאה".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ