אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> טענת התיישנות דיונית אינה יכולה לשמש כעילת תביעה

טענת התיישנות דיונית אינה יכולה לשמש כעילת תביעה

תאריך פרסום : 21/09/2006 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
211-03
19/09/2006
בפני השופט:
ר. ג'רג'ורה

- נגד -
התובע:
1. דינה חפץ
2. עלי חפץ
3. שמעון חפץ
4. בייזמן השקעות בע"מ
5. ש.ט.ר. ייזום והשקעות בע"מ

עו"ד י. פרימס ואח'
הנתבע:
1. מינהל מקרקעי ישראל
2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה שומרון

עו"ד הנרי נג'אר
עו"ד נחליאלי מנחם ואח'
פסק-דין

העתירה

1.      העותרים עתרו למתן הצהרה לפיה התיישנה זכותו של המשיב מס' 1, להלן: "המינהל", לגבות מהם תשלומים בגין הוצאות פיתוח ו/או היטל השבחה לגבי המגרשים מס' 28, 32, 33, ו -50 שבבעלותם, להלן: " המגרשים", כהגדרתם בתוכנית בניין ערים מס' ש/215, להלן: "התוכנית", ולחילופין בלבד, להצהיר כי המינהל אינו זכאי לגבות מהם הוצאות פיתוח והיטל השבחה לגבי המגרשים מאחר והמינהל לא נדרש ולא שילם לגורם כל שהוא בגין תשלומים אלה. עוד ביקשו העותרים כי בית המשפט יצהיר כי החיוב בהיטל ההשבחה שהוטל לגבי המגרשים חל על המינהל וכי העותרים פטורים מתשלום היטל זה. לחילופי חילופין, לקבוע כי על העותרים לשלם למינהל סכום של 2903.8 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה עפ"י מדד תשומות הבניה למגורים מיום 29.6.1995 ועד התשלום המלא בפועל.

העתירה הוגשה לבית משפט השלום והועברה לבית משפט זה, נוכח העדר סמכות עניינית מבחינת גובה הסכום הנתבע בהתאם להחלטת כב' השופט א' טובי מיום 19.10.03 בתיק בש"א 15940/03.

המשיבים מתנגדים לעתירה וביקשו לדחות אותה, כל משיב מנימוקיו. שמעתי את הראיות, הוצגו מסמכים והוגשו סיכומים. סיכומי הועדה המקומית הוגשו ביום 1.3.06. אסקור להלן את טענות ב"כ הצדדים אך אפנה תחילה לתיאור העובדות, אשר, למעשה, אינן שנויות במחלוקת. ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם נרשם אחרת.

          יחד עם המרצת הפתיחה הוגש תצהירו של העותר מס' 3, מר שמעון חפץ, מיום 26.11.02 - מ/1. כתב התשובה מטעם המינהל נתמך בתצהירו של מר ויקטור פילרסקי מיום 1.4.03, מש/11. מטעמה של הועדה המקומית לתכנון ולבניה שומרון, להלן: " הועדה המקומית", הוגש כתב תשובה אשר נתמך בתצהירו של מר בירנבאום מיום 23.9.03. בהמשך הוגשו שני תצהירים נוספים, האחד של מר שמעון חפץ, מ/2, ובתגובה לתצהיר זה, הוגש ביום 21.6.05 תצהירה של הגב' לאה שילר מטעם המינהל, מש/7. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 14.9.05.

ביום 27.2.06 הגיש ב"כ העותרים הודעה לבית המשפט אליה צירף את המקור של המוצג שסומן מש/8, מכתב המינהל מיום 21.11.04, ששלחה הגב' שילר, סגנית מחוזית של מחלקת בעלות ברישום של המינהל במחוז חיפה, ואשר, לטענתו, לא צורף לסיכומיו בטעות. עוד הוסיף ב"כ העותרים כי עלה על הטעות לאחר שסיכומי ב"כ המינהל הגיעו במשרדו ביום 26.2.06, למרות שהסיכומים הוגשו לתיק בית המשפט ביום 4.1.06. בהודעה זו הוסיף ב"כ העותרים מספר הערות שאינני חושב שמן הראוי היה להוסיף אותן מבלי לקבל רשות מבית המשפט להגשת תשובה לסיכומי המינהל. אני מתעלם מהערות אלה והמקור של המכתב סומן מש/8א' ותוייק, לאחר שחתמתי ליד הסימון וציינתי את תאריך הצגתו - 18.9.06, בתיק המוצגים. 

טענות העותרים

2.      העותרים מס' 3-1, להלן : " חפץ", הם מי שהיו בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כחלקות 13 ו -20 בגוש 11287, וכן בעלי מחצית בלתי מסוימת מן הזכויות בחלקה 27 בגוש 11287.

בתחילת שנות ה -80 יזם המינהל הכנת התוכנית, במסגרת פרוייקט בינוי " גבעת עדן" בזיכרון יעקב. התברר כי התוכנית חלה, בין היתר, גם על המגרשים ונוכח זאת נוהל בין הצדדים משא ומתן באשר לאיחוד וחלוקה מחדש של המקרקעין עליהם חלה התוכנית. משא ומתן זה הסתיים עם חתימת זיכרון דברים ביום 3.11.81. לאחר אישור העסקה על ידי המינהל וחילופי טיוטות, נחתם ביום 21.4.87, את ההסכם בין הצדדים, להלן: " ההסכם".

על פי ההסכם יוחדו המגרשים וכן מגרש מס' 19, לבעלותם של חפץ, אשר נרשמו בפנקס המקרקעין כחלקות מס'  46, 60, 33, 47, בגוש 11373; וחלקה 63, בגוש 11372.

3.      לפני שאתייחס לטענות ב"כ הצדדים לגופו של עניין ועל מנת להבין את השאלות שבמחלוקת אתייחס כאן לכמה מסמכים והוראות חיוניות לענייננו: בס' 13 להסכם נקבע אופן ההשתתפות של העותרים בהוצאות עבודות הפיתוח שבוצעו במהלך השנים 81-87. לפי סעיף זה, ואין מחלוקת על כך, שילמו העותרים למינהל את התשלום בגין הוצאות הפיתוח והיטל ההשבחה לגבי מגרש מס' 19 לאחר חתימת ההסכם.

ביום 23.9.87 שיגר המינהל לעותרים מכתב - נספח ב' לתצהיר מ/1 - להלן: " המכתב", בו מאשר המינהל את קבלת התשלום עבור המגרש מס' 19 והוסיף "אשר להוצאות פיתוח עבור מגרשים 28, 32 ו-50 נגיש לכם את החשבון בקרוב". לטענת העותרים, למרות האמור במכתב, המינהל לא הגיש לעותרים חשבון בגין ההוצאות בפועל "עד עצם היום הזה" ורק ביום 29.6.95, למעלה מ-8 שנים לאחר חתימת ההסכם, שלח המינהל לעותרים מכתב נוסף - נספח ג' לתצהיר מ/1 - בו הודיע המינהל לחפץ כי "חברת מבני התעשיה בע"מ העבירה אלינו תעריף לפיתוח שבוצע ליד המגרשים הנ"ל" (שפורטו במכתב - ר.ג'), ועל סמך התעריף הם דורשים עבור המגרשים סכום כולל של 1,793,018 ש"ח, להלן: " הדרישה לתשלום". המינהל ביקש שחפץ ישלם את הסכום בו נקב המינהל במכתב " תוך 30 יום". ביום 29.10.95 נחתם בין העותרים מס' 1-3 לבין העותרים מס' 4 ו-5, להלן: " בייזמן", הסכם לפיו העבירו חפץ לבייזמן , את המגרש מס' 28. העותרים חלקו על הדרישה של המינהל במכתב מיום 4.12.95, נספח ד' לתצהיר, להלן: " ההתנגדות".

ביום 5.12.99 פנו העותרים, באמצעות בא כוחם, למינהל, הפנו למכתב שהם שלחו למינהל עוד ביום 5.9.99, (שהעתק ממנו לא הוצג - ר.ג'), ובו מודיעים למינהל שאם לא יקבלו תשובה " תוך מספר ימים" הם יפנו לערכאות. בתשובתו למכתב זה ענה המינהל במכתב מיום 26.12.99 - נספח ו' לתצהיר מ/1,  בו ציין כי "לאחר גמר הבירור נשיבך תשובה עניינית". טוען ב"כ העותרים כי עד ליום הגשת התביעה לבית משפט השלום בשנת 2003, לא נתקבלה כל תשובה עניינית מהמינהל. בנתיים התנהל בין הצדדים מו"מ כדי לנסות ולהגיע להסדר אך ללא הצלחה ולכן הוגשה העתירה.

4.      בעתירה מעלים העותרים מספר טענות חלופיות כנגד דרישת המינהל. לטענתם הסתיימו עבודות הפיתוח במגרשים לכל המאוחר בשנת 1987 וכיוון שכך התיישנה זכות המינהל לדרוש תשלום הוצאות הפיתוח. לחילופין התיישנה הזכות נוכח חלוף הזמן ממועד משלוח מכתב הדרישה. העותרים טוענים עוד כי זכותו של המינהל לגבות הוצאות הפיתוח מתגבשת עם תשלומן של אלו למעשה. לטענת העותרים המינהל לא נשא בכל תשלום בגין הוצאות הפיתוח וכיוון שכך אין הוא זכאי לדורשן מידם. טענה נוספת של העותרים עניינה בסכום שנדרשו לשלמו. העותרים טוענים כי עבודות הפיתוח במגרשים בוצעו במהלך שנת 1982 וכיוון שכך יש לחייבם על בסיס החיוב שנקבע עבור מגרש מס' 19.

באשר להיטל ההשבחה טענו העותרים כי חל על המינהל הסדר מיוחד וזאת הן על פי דין והן על פי הסדר שבין המינהל לרשויות התכנון. כיוון שכך, טוענים העותרים, התחייב המינהל, במסגרת ההסכם, לשאת בתשלום היטל ההשבחה הנדרש ולכל הפחות לדאוג להסדרת עניין זה על פי נהליו - אל מול הוועדה המקומית. אף על פי כן לא עמד המינהל בהתחייבותו זו והוועדה המקומית הגישה כנגד העותרים תביעה בבית משפט השלום בחיפה - ת.א. 16409/02 - לתשלום היטל ההשבחה בגין מגרש מס' 28, להלן: " התביעה",  שהליכים בה, עד כמה שהדבר ידוע לי, טרם הסתימו. 

טענות המשיבים

5.      המינהל מצידו טען כי תביעתו אין לבסס את התביעה על טענת התיישנות ומכל מקום התביעה לא התיישנה מאחר והעותרים הודו, במהלך התכתובת שנוהלה בין הצדדים, בקיומו של החוב וחלקו על גובהו בלבד. עוד טען המינהל כי טענת העותרים לפיה טרם נשא המינהל בהוצאות הפיתוח ולפיכך טרם התגבשה זכותו לתבוע, שומטת טענת העותרים בדבר התיישנות עילת התביעה. המינהל הוסיף וטען כי אין מקום לחשב את הוצאות הפיתוח על בסיס החישוב שנקבע ביחס למגרש מס' 19. לטענתו חושבו הסכומים שהמינהל נדרש לשלם על בסיס פירוט ההוצאות כפי שקבעה חברת מבני תעשיה בע"מ, להלן: " חברת הפיתוח", שביצעה את העבודות. עוד כפר המינהל בטענת העותרים לפיה התחייב לשאת בתשלום היטלי ההשבחה.

הוועדה המקומית טענה כי החייב בהיטל השבחה הוא מי שהיה בעלי המקרקעין ביום ההשבחה. לטענתה המועד הקובע לקביעת ההשבחה הוא יום 27.12.91 ובאותו מועד היתה משפחת חפץ בעלי המגרשים. עוד טענה הוועדה כי אינה מחויבת לפעול בעניין החיוב בהיטל או שיעורו, על פי המוסכם בין הצדדים, ככל שהוסכם. הוועדה המשיכה וטענה כי הוציאה את השומה לעותרים לאחר שהוברר לה כי טענת בא כוחם לפיה המינהל יסדיר את עניין תשלום ההיטל, אינה נכונה.

בסיכומיו טען ב"כ הועדה המקומית כי לבית משפט זה אין סמכות ענינית לדון בתביעה. לטענתו, חוק התכנון והבניה קובע מנגנון להגשת ערעורים ועררים על חיוב בהיטל השבחה אך ורק לבית משפט השלום שבפניו גם אפשר להעלות כל מיני טענות ובין היתר, דוגמת הטענות שמעלים העותרים בבית משפט זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ