אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> טענה כללית בדבר העדר יכולת כלכלית אינה מספיקה לצורך מתן סעד זמני בערעור

טענה כללית בדבר העדר יכולת כלכלית אינה מספיקה לצורך מתן סעד זמני בערעור

תאריך פרסום : 31/12/2006 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
9105-06-א'
31/12/2006
בפני השופט:
ס' ג'ובראן

- נגד -
התובע:
1. גבריאל גרוס
2. רונית גרוס

עו"ד ערן שפיגלמן
הנתבע:
1. חיים פולני
2. מרק אמיר פולני
3. לירון פולני
4. ורדה פולני
5. מרדכי רומנו
6. ויקטור רומנו
7. רחמים רומנו
8. מאמוס רומנו
9. ננסי אביבה שטרן-גורדון

עו"ד עמית בן-גל
עו"ד בלה וולנרמן
עו"ד ירדן אלאמר
החלטה

1.       מונחת בפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת.א. 1421/01, במסגרתו התבקש בית-משפט זה להותיר על כנם צווי עיקול שהוצאו ביום 8.5.01 ואשר הוטלו על זכויות מקצת מן המשיבים בנכסי מקרקעין שונים.

2.       ואלו הן בתמצית העובדות הנוגעות לבקשה: בשנת 1995 חתמו המשיבים יחד עם אחרים (להלן: השותפים) על שני הסכמים לרכישת מגרש בהרצליה, המחולק לשני חלקים (להלן: המגרש). על המגרש תכננו השותפים לבנות בניין בן שבע יחידות דיור. סמוך למועד זה נחתם על-ידי השותפים במגרש הסכם התאגדות לבניית הבית המשותף. עקב קשיים כלכליים אליהם נקלע אחד מן השותפים בפרויקט לא שולמה יתרת התמורה עבור שני חלקי המגרש והפרויקט נקלע לקשיים. במחצית שנת 1996 רכשו המבקשים את זכויותיהם של שניים מן השותפים בפרויקט, המשיבים 6-5, בתמורה לכך ניאותו המבקשים להשקיע סכום של כ-230,000 דולר בפרויקט. בעקבות זאת, התאפשרה השלמת רכישת המגרש ובשלב מאוחר יותר אף החלה הבנייה במקום. בסוף שנת 1998 הודיע בנק איגוד כי לא יאפשר עוד משיכת כספים מחשבון הפרויקט, וכי המשך הפרויקט ייעשה בדרך של מימון עצמי. בחודש מרץ 1999 נחתם בין הצדדים הסכם ייחוד וחלוקה ביחס לדירות בבניין הנבנה על המגרש. באמצע שנת 2000 העלו הצדדים על הכתב פרוטוקול ובו פורטו ההסכמות וההסדרים אליהם הם הגיעו (להלן: פרוטוקול ההסכמות). על פרוטוקול זה מופיעה חתימתו של המבקש 1. שני המסמכים האחרונים מחזקים, כך לדידי המשיבים, את הטענה כי התקיימה ביניהם לבין המבקשים שותפות חדשה בחלקים שווים, כך שלמבקשים יוקצו שליש מן הנכסים בבניין. חרף העובדה שעלה בידי השותפים למכור ארבע דירות בבנין, הפרויקט נחל כישלון כספי ויתרת החובה של חשבון הפרויקט הגיעה לכדי 3,800,000 דולר.

3.       ביום 8.3.01 הגישו המבקשים תובענה לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, במסגרתה טענו הם שתי טענות עיקריות: האחת, כי כניסתם לפרויקט נעשתה תוך תרמית ומצגי שווא. השנייה, כי המשיבים הפרו את ההסכם שחל בין הצדדים ונמנעו מלהכניס כספים לחשבון הפרויקט, דבר שהוביל בסופו של דבר לכישלון הפרויקט. את כלל נזקיהם אמדו המבקשים בסכום של כ-5,000,000 ש"ח. בנוסף התבקש בית המשפט ליתן צו שימנע את העברת הזכויות הרשומות במגרש על שמה של המשיבה 4 לצד שלישי. כן נתבקש בית-המשפט להורות על עריכת חשבון ובדיקה לעניין הכספים אשר הוכנסו והוצאו מחשבון הפרויקט.

4.       ביום 3.9.06 דחה בית-המשפט המחוזי את תובענת המבקשים. טענת המבקשים לפיה הצטרפו לפרויקט עקב מעשה תרמית של המשיבים שבא לידי ביטוי באי-גילויי מסמכים רלבנטיים, נדחתה על-ידי בית-המשפט, תוך שנקבע כי בפני המבקשים הוצגה תמונה עובדתית נרחבת וברורה טרם כניסתם לפרויקט. בהמשך, קבע בית-המשפט, בהתבסס על מסמכים שונים, וביניהם הסכם הייחוד והחלוקה ופרוטוקול ההסכמות, כי עם כניסתם של המבקשים לפרויקט גובשה בין הצדדים הסכמה חדשה לפיה הוקמה ביניהם שותפות בחלקים שווים. עוד נקבע, כי אותם מסמכים מוכיחים את הטענה בדבר זכותו של המשיב 1 על דירת הגג בבניין הדירות וכי הלה רשאי להעביר את זכויותיו באותה דירה לצדדים אחרים. בנוסף, חויבו המבקשים בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 למשיבים 4-1 (יחד ולחוד), וכן בתשלום זהה למשיבים 8-7 (יחד ולחוד). משנדחתה תובענת המבקשים הורה בית-המשפט ביום 10.9.06 על ביטול כל העיקולים הזמניים, אשר הוצאו כנגד מקצת מן המשיבים עוד בשנת 2001, בסמוך לאחר הגשת התובענה.

5.       על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית-משפט זה. בד בבד הגישו המבקשים בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור במסגרתה עתרו הם להותרת העיקולים השונים שהוצאו עוד בשנת 2001 על כנם. המבקשים, אשר חולקים על קביעות בית-המשפט בכל הנוגע לחוסר תום ליבם של המשיבים ולסוגיית התרמית, סבורים כי סיכויי הערעור הינם טובים. כן טוענים המבקשים כי המשיבים לא העבירו את כל הכספים בהתאם להתחייבויותיהם במסגרת ההסכמים השונים, ועל כן שומה היה על בית-המשפט להורות על עריכת חשבון ובדיקה לעניין הכספים אשר הוכנסו והוצאו מחשבון הפרויקט. לבסוף טוענים המבקשים כי הסרת העיקולים מעוררת חשש שמא לא ניתן יהיה לממש את פסק הדין במידה והם יזכו בערעור. בית-משפט זה אף התבקש לעכב השבת סכום של כ-25,000 ש"ח, אותו שילמו מקצת מן המשיבים למבקשים בעבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בהליכי הביניים שנוהלו בבית-המשפט המחוזי. המשיבים מנגד, סבורים כי יש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני.

6.       דעתי היא כי דין הבקשה להידחות. הלכה ידועה היא כי בקשה למתן סעד זמני בגדרו של ערעור לא תינתן כדבר שבשגרה ועל המבקש צו כאמור להראות כי מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים זאת (תקנות 471(א) ו-471(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; כאן ראו ע"א 11767/05 מייזליש נ' גבע (טרם פורסם)). המבקשים נסמכים, בין היתר, על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי (רע"א 2272/04) מיום 26.10.04, במסגרתה נדחתה בקשת המשיבים לביטול תוקפם של העיקולים, משהוכח חשש ממשי להכבדה על ביצוע פסק הדין. אלא שיש לזכור כי אותה החלטה ניתנה לפני למעלה משנתיים, ולא מן הנמנע כי חל שינוי בנסיבות המקרה. זאת ועוד, ההחלטה המדוברת ניתנה כאשר הדיון בתובענה העיקרית היה בעיצומו והערכת סיכויי התובענה נעשתה באופן לכאורי וללא בחינה מדוקדקת של חומר הראיות. בזמן שחלף מאותה עת ניתן, כאמור, פסק דין הדוחה את תובענת המבקשים. לעובדה זה יש לייחס חשיבות בבואנו להכריע בבקשה דנא, כפי שכבר נפסק:

"דחיית התביעה מביאה לשינוי בנקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של בעלי הדין, כך שכעת, מועדף האינטרס של המשיב בערעור על פני האינטרס של המערער לא רק לאור נטל ההוכחה המוטל על מבקש הסעד (דהיינו, המערער), אלא אף לאור ההנחה כי פסק דינה של הערכאה הראשונה (בו נדחתה תביעת המערער) - כל עוד עומד הוא בעינו - נכון הוא" (ע"א 11767/05 הנ"ל).

ובמקום אחר צוין:

"יש בדחייתה של התובענה העיקרית בידי הערכאה דלמטה, כדי לעורר ספק בדבר מידת הצידוק שבהענקת סעד בידי ערכאת הערעור" (ע"א 10798/04 בר דוד נ' בר דוד (לא פורסם); ראו גם: (בש"א 243/88 המוטראן הקופטי נ' עדילה, פ"ד מב(3) 208).

מן הטעם האמור, החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבקשת הביניים, טרם מתן פסק-הדין הסופי בתובענה, אינה יכולה להוות ערובה למתן הסעד הזמני בתקופה של ערעור.

המבקשים נדרשים, אם כן, לשכנע את בית-המשפט, בהתבסס על התשתית הראיתית הנכונה לעת הזו, כי סיכוייהם לזכות בערעור הינם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם באופן ברור (ראו למשל, בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479; בש"א 2966/96 עטיה נ' עירית תל אביב- יפו, פ"ד נ(1) 668; ע"א 2398/97 אייל נ' אייל, פ"ד נא(5) 608; ע"א 1242/04 ש.  גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח' נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ (לא פורסם)).

7.       סבורני כי המבקשים לא הרימו את הנטל המוטל על כתפיהם להראות קיומו של טעם מיוחד אשר יצדיק את מתן הסעד הזמני. סעד המונע מהמשיבים, ולו זמנית, מלהינות מפרי זכייתם בערכאה הראשונה.

באשר לסיכויי הערעור, הרי שהכרעת בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לטענות העיקריות שנדונו בפסק הדין - הן טענות התרמית והפרת ההסכם - מבוססת רובה ככולה על ניתוח מסכת העדויות שהוצגה בפניו. מכאן, שחלק זה של הערעור מופנה למעשה כנגד קביעות עובדתיות וקביעות שבנושאי מהימנות של בית-משפט קמא. כידוע, בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, ולפיכך, בהיבט זה סבורני כי סיכויי הערעור אינם טובים. חלק אחר מטענות המבקשים נוגע לכספים שאמורים היו המשיבים להפקיד בחשבון הפרויקט ואשר הם נמנע מלעשות כן. כאן המקום לציין, כי המשיבים 4-1 אוחזים בגירסא מעט שונה. הללו טוענים, כי המשיבה 4 פדתה את המשכנתא שהוטלה על דירת הגג וכי היא העבירה לבנק איגוד סכומי כסף נוספים למימון הפרויקט. כן טוענים המשיבים 4-1, כי הם העמידו מספר ערבויות בסכום המגיע לכדי 1,500,000 דולר ובטוחות נוספות לשם הבטחת חובותיהם של כלל השותפים בפרויקט לבנק. לאור קיומה של מחלוקת עובדתית זו לעניין הכספים שהמשיבים נדרשים, אם בכלל, להפקיד בחשבון הפרויקט, מוכן אני להניח - ומבלי לקבוע מסמרות בעניין - כי סיכויי הערעור בעניין זה הינם מאוזנים, ולא מעבר לכך.

8.       באשר למאזן הנוחות, החשש העיקרי שמעלים המבקשים הוא כי באם יתקבל ערעורם לא ניתן יהיה לממש את פסק הדין בהעדר העיקול. בהקשר זה מסתמכים המבקשים, בין היתר, על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבקשת הביניים (רע"א 2272/04 הנ"ל) בגדרה נפסק כי דירת הגג הועברה למשיבה 4 ללא תמורה ולאור האמור התעורר חשש להכבדה על פסק הדין. אלא, שהמשיבים 4-1 שוללים מכל וכל טענה זו, תוך שהם מזכירים כי המשיבה 4 פדתה את המשכנתא שהוטלה על אותה דירה. זאת ועוד, יש לזכור בהקשר זה, כי בית-משפט קמא קבע בפסק-דינו באופן שאינו משתמע לשני פנים, ובהתבסס על המסמכים שהוצגו בפניו, כי הזכויות בדירת הגג נתונת למשיב 1 וכי הוא רשאי להעבירם לצדדים שלישיים. בנסיבות אלו, דומה כי השיקולים עליהם התבסס בית-המשפט המחוזי שעה שהותיר את צו העיקול על כנו נסמכו על קביעות עובדתיות לכאוריות שהשתנו לאחר מתן פסק הדין הסופי בתובענה. לבסוף, נתתי דעתי לכך שטענת המבקשים לפיה קיים חשש שלא ניתן יהיה לבצע את פסק-הדין הובאה באופן סתמי וללא כל פירוט נוסף. ככלל, "טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת" (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5).  מכאן ששומה היה על המבקשים לתמוך עמדתם בראיות כלשהן להעדר יכולתם הכלכלית של המשיבים לעמוד בתשלום פסק-הדין, באם תהפוך ערכאת הערעור את התוצאה.

לאור האמור, שוכנעתי כי אין מקום ליתן סעד זמני לתקופת הערעור.

9.       לבסוף, אתייחס בקצרה לבקשת המבקשים לעכב השבת סכום של כ-25,000 ש"ח, אותו שילמו להם מקצת מן המשיבים בעבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בהליכי הביניים שנוהלו בבית-המשפט המחוזי. ככל שהדברים נוגעים לסעד זה, הרי שלמעשה מעוניינים המבקשים בעיכוב ביצוע של חיוב כספי. עיכוב כאמור לא ייעשה אלא במקרים חריגים, מקום שסיכוייו של המערער להצליח בערעור הינם טובים ומקום שאם לא יעוכב הביצוע, יעלה קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו. כך למשל, יתקשה המערער לגבות חזרה את כספו (ראו למשל בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403; ע"א 2075/04 דיור ופיתוח בע"מ נ' אשתר (לא פורסם)). מאחר ובעת הדיון בעניין הסעד הזמני כבר הצבעתי על כך ששני תנאים מצטברים אלו אינם מתקיימים איני רואה צורך להרחיב את הדיבור על הנושא ודי אם אציין כי מן הטעמים שאוזכרו שם איני מוצא לנכון לעכב את ביצוע השבת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין.

          לאור כל האמור, דעתי היא כי יש לדחות את הבקשה. המבקשים ישלמו שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין, שמחציתו תועבר למשיבים 4-1 ומחציתו האחרת למשיב 8.

ניתנה היום, י' בטבת תשס"ז (31.12.06).

                                                                             ש ו פ ט


התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ