אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> טל סקלר נ' קצין התגמולים תאריך: 6.3.2014

טל סקלר נ' קצין התגמולים תאריך: 6.3.2014

תאריך פרסום : 11/03/2014 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום חיפה
441-07
06/03/2014
בפני השופט:
ד"ר זאיד פלאח – יו"ר הועדהד"ר א. קורת - חבר הועדהד"ר נ. אפטר - חברת הועדה

- נגד -
התובע:
טל סקלר
הנתבע:
משרד הביטחון - אגף השיקום – קצין התגמולים
פסק-דין

פסק - דין

המערער, יליד 26.7.61, התגייס לצה"ל ביום 7.8.78 בפרופיל 82, והשתחרר משירות סדיר ביום 4.8.81. בין השנים 1981 עד 1987 עבד כאזרח עובד צה"ל, ומשנת 1987 ועד ליום 30.1.2005 שירת בקבע. 18.1.07 הגיש המערער תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט 1959 (נוסח משולב) (להלן: "החוק" ), וביום 28.10.07 הודיע המשיב על דחיית התביעה, מהנימוק: "אין קשר בין סכרת מסוג 2 והיפרליפידמיה מסוג 4 מהם הנך סובל ובין תנאי שירותך הצבאי, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק".

בתצהירו מיום 10.2.08 טען המערער, שאת מרבית שנות שירותו הצבאי הוא ביצע ביחידות שדה לוחמות, וכי נטל חלק בפעילות המבצעית, על כן נחשף למתח נפשי ניכר, לעומס משימות דוחק, לפעילות בלתי שגרתית בכל שעות היממה, וזאת בקרב אוכלוסייה עוינת ובתנאי שטח ומזג אויר קשים. המערער ציין עוד בתצהירו, שהוא השתתף במבצעי בטחון שוטף ביהודה ושומרון, בחבל עזה ובבול הצפון, ואף ארגן חילוץ שני חיילים שנמחצו תחת טנק בתאונת אימונים, וכן טיפל בנפגעים בפיגוע חבלני בצומת בית ליד, וטיפל בארגון הסעות לקבורה ולאזכרות באסון המסוקים. המערער טען עוד, שבמהלך שירותו הצבאי הוא היה חשוף לרעשים בעוצמה גבוהה, לסדרי אכילה לקויים, לצריכת פרטי מזון מזיקים, לתנאי תברוה ירודים, על כן הוא לקה בסוכרת, ברמת שומנים גבוהה בדם ובליקוי שמיעה. המערער המשיך לשרת ומצבו החמיר, וכדבריו: "עקב אילוצי התפקיד לא הצלחתי לקבל במקרים רבים טיפול רפואי נאות והולם כמתחייב ממצבי". לדברי המערער, המשיב הכיר בליקוי השמיעה, ודחה את תביעתו בנוגע לסוכרת ולרמת השומנים בדם.

בעדותו בפנינו נשאל המערער אם לפני פרוץ מחלתו עסק בפעילות גופנית, ותשובתו הייתה "הייתי כן עושה. קצת רץ, קצת משקולות. לא לאורך כל השנים. אני לא יכול לזכור מתי התחלתי", ומתשובה זו אנו למדים, שהמערער התחמק מלהשיב שהוא לא עסק בפעילות גופנית באופן שוטף. בנוגע לשאלה אם המערער מוגדר כ"מעשן כרוני" מגיל צעיר השיב: "אני לא הייתי אומר מעשן כרוני מגיל צעיר. מעשן. כשהייתי צעיר היו קצת מעשנים", וכשהופנה למה שכתב המומחה מטעמו בעניין זה, שהוא מעשן כרוני מגיל צעיר, השיב "עישנתי", והרושם שקיבלנו הוא, שאכן המערער היה מעשן מגיל צעיר, כפי שכתב המומחה מטעמו, אך הוא התחמק גם מעניין זה בפנינו, משהבין שהדבר אינו לטובתו. בהמשך הסכים המערער, שהוא הוגדר כבעל משקל עודף במשך 20 השנים האחרונות, וכי עבר משבר גירושין לא קל. המערער עומת בחקירתו הנגדית עם תצהיר קודם שצירף לתביעתו למשיב, בנוסף לתצהירו שצורף מאוחר יותר לערעור, ושם הוא לא הזכיר את "אירועי הדחק" שצויינו בתצהירו שצוטט בסעיף 2 לעיל, ותשובתו הייתה: "בתצהיר הזה שאת מציגה לי אני למעשה הייתי מוגבל בתאריך הגשה ואז נשה תצהיר על מנת להיכנס עם התיק לתביעה. אני לא יודע איך להסביר את זה. לאחר מכן בדקתי עם רופאים והבנתי שאני פגוע. ואז אני הבנתי שאני צריך עורך דין שמטפל בדברים האלו ואז פניתי לעו"ד רוזמן והוגש תצהיר כמו שצריך", וכשנשאל בנוגע לאירועים שגרמו למחלתו, בשאלה "אין פה אף אירוע" השיב "נכון, אין אף אירוע ולא כתבנו את זה" – בתצהירו המאוחר הבין המערער שתצהירו הראשון, המתאר את תנאי שירותו, אין בהם כדי להביא לקבלתו תביעתו, הוא הגיש תצהיר מאוחר, שעיקרו נכתב בסעיף 2 לעיל, ושם התייחס לאירועים שונים, והכל, ככל הנראה, לאחר קבלת ייעוץ. המערער אישר שהוא עבר קורס נהיגה באמבולנס, וכי הוא נמצא כשיר לעסוק בפינוי פצועים, ואף הודה שהצבא מקפיד בדרך כלל לספק לחיילים ארוחות מסודרות, ואיש מהמצהירים שתצהיריהם הוגשו לתמיכה בערעורו לא התייחס לסוגיית הארוחות, ולא הוגשה מטעמו כל חוות דעת בסוגיית התזונה והקשר שלה עם מחלותיו. בסוף חקירתו אישר המערער שהוא אושפז, כאשר לדברי ב"כ המשיב זה היה בשנת 2001, והוא אישר שנאמר לו לרדת במשקל ולהפסיק לעשן, וכי הוא לא מימש את ההמלצות שניתנו לו. טענותיו של המערער אודות תזונה לקויה הן טענות כלליות וסתמיות, ואין בידינו לקבלן, וזאת בהעדר כל רמה של הוכחה, מלבד אמירתם על ידו. שוכנענו שהמערער עישן שנים רבות, וכי סבל מעודף משקל, ושוכנענו גם שהמערער לא אימץ את המלצת רופאיו, להפסיק עישון ולרדת במשקל. בכך מתקיימים אצל המערער גורמי סיכון שיש בהם כדי לגרום למחלתו, וזאת ללא כל קשר לשירות הצבאי, ואנו דוחים את טיעונו של המערער, שלא הפסיק עישון ואף לא ירד במשקל מהטעם שהוא שירת בצבא ולא היה לו זמן לכך – טיעון חסר כל בסיס הגיוני, והוא נאמר כדי להשליך על הצבא גם את בחירתו שלו שלא להפסיק לעשן ולא לרדת במשקל.

כפי שציינו לעיל, המערער צירף לערעורו 6 תצהירים: סא"ל שלמה צבאן ציין שהמערער שירת תחת פיקודו בשנים 90-92 כקצין רכב גדודי, וכי נטל חלק פעיל במשימות הגדוד, לרבות בטחון שוטף. אל"מ יורם לרדו ציין, שהמערער שירת תחת פיקודו בשנים 99-01, ותיאר את הטרור הפלסטיני באותם שנים, וטען שהמערער נחשף ללחץ משימות דוחק משך מרבית שעות היממה. תצהיר נוסף הוגש מטעם רס"ב יחזקאל משה, ששירת יחד עם המערער בשנת 94, וציין שהמערער היה אחראי על הקפצת תגבורות ומתן סיוע ליחידות האוגדה 91 בגזרת לבנון, וכי היו חשופים לירי מסיבי ולמתח נפשי רב. המצהיר הבא הוא שי סלחטר, ששינת עם המערער בשנים 03-04, וציין את לחימת הגדוד בו שירתו כנגד מחבלים ופעולות טרור באיו"ש. המצהיר רס"ב סמי סנקר שירת עם המערער בשנת 98 באזור רמאללה, וציין את תנאי השירות הכוללים חילוץ נפגעים, ופעילות תחת אש ובקבוקי תבעה מושלכים. המצהיר האחרון הוא רס"ן פאול שוורץ, ששירת עם המערער בשנים 95-98 בפיקוד הנח"ל, וציין את הפיגוע בצומת בית ליד, ואת הסיוע שהמערער נתן בחילוץ נפגעים, כולל פינוי גופות, וכן ציין את אסון המסוקים, שגם שם סייע המערער בטיפול באיסוף חפצי חללים ובהלוויות ובאזכרות. ב"כ המשיב ויתרה על חקירת המצהירים הנ"ל, על כן אנו יוצאים מנקודת הנחה, שתצהיריהם מתארים את שאירע בפועל עם המערער במהלך שירותו הצבאי, אך אין בכך בכדי לסייע למערער בערעורו, מהטעם שלא עלה בידו להוכיח כנדרש קיומו של קשר בין מחלותיו ובין שירותו הצבאי, והכל כפי שיפורט בהמשך.

חוות הדעת הרפואיות מטעם המערער – מטעם המערער ניתנו מספר חוות דעת - חוות דעת מיום 24.3.08 מטעם פרופ' ג. ברוק, מומחה למחלות פנימיות – המומחה ציין, בין היתר, את אירוע מחיצת שני החיילים ע"י טנק, את הפיגוע בצומת בית ליד וכן אירועים שונים מתקופת שירותו. המומחה ציין, שהסוכרת התגלתה אצל המערער בשנת 2000, כשלוש שנים לאחר אסון המסוקים, והוסיף כי ייתכן והייתה קיימת זמן מה לפני האבחון – אמירה כללית ומבוססת על השערה בלבד. המומחה ציין, כי "התורשה נחשבת כגורם סיכון משמעותי בהתפתחות מחלת סוכרת סוג 2", והוסיף כי "יתכן שאצל מר סקלר ההשמנה היתה רלוונטית להתפתחות הסוכרת", ובכדי לקשור את גורם ההשמנה עם השירות הצבאי כתב המומחה "לדעתי ההשמנה אצלו נובעת גם מתנאי השרות" – טיעון שיש בו כדי לקומם, שהרי יש גבול עד כמה ניתן להשליך על השירות הצבאי בכדי לקשור מחלה עם אותו שירות. המומחה התייחס להשפעת אירועי דחק על הסכרת, והתייחס לועדת המומחים שהקים המשיב בסוגיית זו, ואף ציטט חלק ממסקנותיה, בכותבו: "לגבי מצבי לחץ כמאיץ של התפתחות סוכרת מסוג 2, אין הוכחה לתפקיד מצב הלחץ (סטרס) כגורם DE NOVO של סוכרת מסוג 2, אך סביר שמצב לחץ קיצוני עשוי לחשוף את המחלה אצל אנשים בעלי רקע גנטי", אלא שהמומחה "שכח" לציין שאותה ועדה קבעה פרק זמן מקסימאלי של 3 חודשים, בין הסטרס הקיצוני ובין הופעת המחלה. בנוגע לקיומה של אסכולה רפואית טען המומחה, כי "לדעתי קיימת היום אסכולה רפואית מגובשת שדחק נפשי מהווה גורם סביבתי חשוב המסוגל להאיץ את הופעת מחלת הסוכרת סוג 2 בצורה משמעותית" – עמדה המנוגדת לקביעות חד משמעיות של בתי המשפט, לפיהן אין אסכולה רפואית המקשרת בין מצבי דחק ובין סוכרת סוג 2, וכי רק כאשר מדובר בדחק קיצוני ובהופעת המחלה תוך 3 חודשים – ניתן לקשור ביניהם. בנוגע להפרעה בשומני הדם כתב המומחה, שהרגלי האכילה הלא תקינים של המערער במהלך שירותו הובילו למצבו – הרגלים שלא הוכחו בפנינו בכל רמה של הוכחה, ולא הובאה, כאמור, כל חוות דעת בעניין זה.

חוות הדעת הרפואיות מטעם המשיב – מטעם המשיב הוגשו מספר חוות דעת – פרופ' רפאל עינת, מומחה למחלות פנימיות, כתב בחוות דעתו המייעצת מיום 30.8.07, שסוכרת סוג 2 היא מחלה תורשתית, וכי רק השמנה עלולה לגרום להופעה מוקדמת של המחלה, ואילו דחק נפשי אינו גורם להופעתה. בנוגע לרמת השומנים בדם – גם כאן נכתב, שמדובר במחלה תורשתית שאינה נגרמת ע"י גורמים חיצוניים. בחוות דעתו מיום 9.5.08 כתב המומחה, בין היתר, שמחלות המערער, סוכרת סוג 2 והיפרליפידמיה, אובחנו אצלו בשנת 2001: בנוגע לסוכרת סוג 2 כתב, שספרי הלימוד ברפואה מציינים, שאין גורמים חיצוניים מוכרים שניתן לייחס להם התפרצות מחלה זו, וכי רק להשמנת יתר יש קשר להופעה מוקדמת יותר של המחלה. בנוגע להיפרליפידמיה כתב המומחה, שהמערער סבל מכולסטרול גבוה, LDL גבוה, HDL נמוך, וטריגליצרידים גבוהים, והוסיף שהתורשה היא הגורם העיקרי. המומחה אף צירף לחוות דעתו את עוות הדעת העקרונית בעניין הסוכרת, ואת מסקנותיה, התומכות בגישתו.

בחוות דעתו המשלימה מיום 19.8.08 השיב פרופ' עינת לשלוש שאלות מטעם המשיב: נקודה 1 – הגורם העיקרי להופעת הסוכרת סוג 2 הוא תורשה, ועודף משקל מעלה את הסיכוי לסוכרת. עוד נכתב, כי בתנאי שירות הכוללים אכילה לא מסודרת יכול להווצר עודף משקל שעשוי להצטרף לנטיה הגנטית לפתח סוכרת סוג 2.

נקודה 2 – "מאחר וחסרים בתיקו של התובע נתונים רבים אי אפשר לקבל אינפורמציה מספקת שתאפשר דיון על השאלה האם ניתה כאן רשלנות רפואית או לא, והאם נגרם נזק כתוצאה מאיחור בטיפול, אם היה".

נקודה 3 – רוב העליה ברמת השומנים בדם נובעת מהרגלי אכילה לא נכונים, ובעיה זו קיימת בחלק גדול של האוכלוסיה כולל בצבא.

מומחה המערער, פרופ' ברוק, השיב לשתי חוות הדעת הנ"ל של מומחה המשיב, וזאת בחוות דעתו מיום 11.1.09 – לדבריו, קיימות שתי אסכולות רפואיות, אחת שוללת קיומו של קשר בין דחק נפשי ומחלת הסוכרת, והשניה תומכת בקשר כזה. לדעתו, סביר מאוד להניח, שאצל המערער קיים קשר בין תנאי שירותו ובין התפרצות הסוכרת סוג 2 וההיפרכלוסטרולמיה, כדבריו. מומחה המשיב, פרופ' עינת, השיב למומחה המערער, בחוות דעתו מיום 17.2.09, ובין היתר מתייחס למאמרים שצויינו ע"י פרופ' ברוק, כאשר לטענתו לא צוטט המשפט במלואו בנוגע לקשר שבין דחק וסוכרת 2 במאמרו של וילס הדן, שם נשאל אם דחק נפשי גורם לסוכרת, והתשוב שניתנה "זה לא מוכח". המומחה שב על עמדתו בנוגע לשתי מחלותיו של המערער.

מטעם המערער הוגשה חוות דעת מטעם מומחה נוסף, ד"ר י. קנטר, מומחה למחלות פנימיות, והנושאת את התאריך 14.8.09 – בחוות דעתו המפורטת מציין המומחה, כי מה שמועבר באופן תורשתי ובפיזור משפחתי זו הנטייה לפתח סוכרת סוג 2 תחת תנאים סביבתיים וחיצוניים, ולא המחלה עצמה, והוא טען כי עמדתו של פרופ' עינת לכך שסוכרת סוג 2 היא תמיד מחלה קונסטיטוציונאלית תורשתית וכי אין גורמים חיצוניים מוכרים שניתן לייחס להם את התפרצות הסוכרת סוג 2 – היא עמדה שאינה תואמת, לדעתו, את הידוע בעולם המומחים. ד"ר קנטר קשר בין האירועים שחווה המערער במהלך שירותו, ובין הופעת הסוכרת סוג 2 אצלו. מומחה המשיב, פרופ' עינת, הגיב לחוות דעתו של ד"ר קנטר – בחוות דעתו מיום 8.1.10 כתב, בין היתר, שסוכרת סוג 2 היא תמיד קונסטיטוציונאלית-תורשתית, וכי לפי ספרי הלימוד ברפואה פנימית – אין גורמים חיצוניים מוכרים שניתן לייחס להם את התפרצות הסוכרת מסוג זה, וכי רק להשמנת יתר יש קשר להופעתה המוקדמת יותר. פרופ' עינת הוסיף וכתב, שבעבר הייתה מחלוקת אודות השפעת מצבי דחק על סוכרת סוג 2, ואולם כיום הספרות הרפואית אינה מקבלת את הדחק הנפשי כגורם להופעתה. בחוות דעתו הנוספת של פרופ' עינת, מיום 16.7.10, הוא התייחס למאמרים שצויינו בחוות דעתו של ד"ר קנטר, ולדבריו באותם מאמרים ניתן למצוא נתונים העשויים לרמז על קשר אפשרי בין דחק ועומס לבין הופעת סוכרת, אך הוסיף וכתב, כי אותם נתונים אינם חד משמעיים ואינם מגים לכדי אסכולה רפואית. מומחה המערער, ד"ר קנטר, השיב ביום 2.8.11 להתייחסתו פרופ' עינת לחוות דעתו, והוא נשאר איתן בדעתו.

מטעם המשיב הוגשה חוות דעת נוספת מיום 31.10.11, שנכתבה ע"י פרופ' מרדכי וייס, מומחה למחלות פנימיות ואנדוקריניות, והוא נחשף לכל חוות הדעת שהוגשו עד שלב זה, ושתמציתן הובאה לעיל – לדבריו, "סקירת העובדות המדעיות מעידה על קיום אסכולה רפואית השוללת קשר סיבתי בין סטרס וגרימת T2DM", ובכך חולק הוא על דעות המומחים מטעם המערער, והוא פירט את קביעתו הנ"ל, ואף התייחס לאסופת המאמרים של ד"ר קנטר – תחילה כתב, שיש טעם לפגם בכך שד"ר קנטר מביא אסופת מאמרי בבליוגרפיה שאינם מתייחסים לטיעונים המועלים על ידו בגוף חוות הדעת, ובהמשך כתב, שהמאמר מבריטניה צוטט ע"י ד"ר קנטר שלא במדויק – הציטוט היה מהודעה לעיתונות, ואילו במאמר עצמו לא הוזכרו נתונים על שכיחות סוכרת, ורק מאמר מאוחר יותר דיווח על קשר בין דחק בעבודה ובין סוכרת, וזאת אצל נשים ולא גברים. פרופ' וייס תמך בעמדת פרופ' עינת, להעדר קשר בין מחלת המערער ובין שירותו הצבאי. ד"ר קנטר הגיב לחוות דעתו של פרופ' וייס, וזאת בחוות דעת מיום 11.3.12, והוא נשאר איתן בדעתו לפיה קיימת אמנם אסכולה השוללת קשר בין מצבי דחק ובין סוכרת 2, אך קיימת, לדבריו, אסכולה נוספת המאשרת קיומו של קשר מעין זה. בנוגע לאסופת המאמרים – ציין ד"ר קנטר, שהמאמרים הופיעו ופורסמו, והרושם שקיבלנו מתגובת המומחה, שלא היה לו מענה רציני להערותיו כבדות המשקל של פרופ' וייס. פרופ' וייס התייחס לחוות דעתו האחרונה הנ"ל של ד"ר קנטר, וזאת בחוות דעתו מיום 30.5.12, והוא נשאר בדעתו, לפיה אין קשר בין שירותו הצבאי של המערער ובין מחלתו. פרופ' ברוק הגיב ביום 3.7.12 לחוות הדעת מטעם פרופ' וייס, ובין היתר כתב, שדחק נפשי חריג הוא אחד מגורמי מחלת הסוכרת סוג 2 – קביעה שאין עליה למעשה מחלוקת, והוא אף מציין שלפי קביעת המומחים המחלה אמורה להופיע תוך 3 חודשים מאותו אירוע סטרס חריג, אלא שפרופ' ברוק אינו מיישם את הקביעות הנ"ל על מקרהו של המערער באופן שיוביל לקשירת מחלתו בשירותו הצבאי. המומחה אינו מוכיח כנדרש את הטענות בדבר איחור באבחנת מחלתו של המערער, ובהשפעת אותו איחור על מצבו הרפואי.

ב"כ המערער טען, שמחלת הסוכרת סוג 2 ממנה סובל מרשו הופיעה כבר בשנת 2001, ואולם רשויות צה"ל לא ביצעו אבחון נאות של מחלותיו, לא העניקו לו טיפול רפואי ראוי, ורק כעבור 3 שנים הוא טופל. ב"כ המערער הוסיף וטען, שכל מהלך שירותו הצבאי של מרשו לווה בתנאי דחק, ולא רק האירועים הספציפיים שצויינו על ידו, וכי על בית המשפט להכריע בהתאם לקשר סיבתי משפטי ולא רפואי, וביקש לאמץ את חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעמו, ולקבוע קשר של גרימה, ולחילופין – קשר של החמרה, בין היתר בשל אי-אבחון מחלות המערער במועד, ואי מתן טיפול רפואי נאות והמשך שירותו בתנאים קשים עד לשחרורו.

ב"כ המשיב טענה, שבניגוד לעמדת ב"כ המערער, על בית המשפט לבחון תחילה קשר סיבתי עובדתי, לאחר מכן קשר סיבתי רפואי ולבסוף – משפטי. לדבריה, המערער הגיש את תביעתו בשנת 2007, והיא עסקה באירועים שאירעו 12 שנים לפני כן, וביקשה ליתן לאיחור זה משמעות. ב"כ המשיב ביקשה לאמץ את חוות הדעת מטעמה, ולדחות את ערעורו של המערער, על כל חלקיו.

דיון והכרעה עד כה התייחסנו לחוות הדעת מטעם המומחים ולדברי המערער ולמצהירים מטעמו, וזאת בהערותינו ששולבו עם הבאת הדברים. המערער שירת שירות צבאי ארוך, משך למעלה מ- 25 שנים, ומחלתו הופיעה לאחר גיל 40, שהוא הגיל השכיח להופעת הסוכרת סוג 2, בהתאם לחוות דעת המומחים שהוצגה לעיוננו באמצעות פרופ' עינת. המערער נהג לעשן מגיל צעיר, ועשה פעילות גופנית דלה, אם בכלל, והוא סבל מהשמנת יתר, שהיא הגורם החיצוני היחיד שיכול להשפיע על סוכרת סוג 2, בהתאם למומחי המשיב, שדעתם מקובלת עלינו, וזו אומצה בפסיקת בתי המשפט. הספרות המשפטית העדכנית, כמו גם האסכולה הרפואית הקיימת, קובעים שלא ניתן לקשור בין מצבי דחק ובין סוכרת סוג 2, וכי מדובר במחלה תורשתית שאינה נגרמת ממצבי דחק. האגודה הישראלית, בחוות דעתה משנת 1996 קבעה, שקיומו של אירוע דחק קשה תוך 3 חודשים לפני התפרצות מחלת הסוכרת סוג 2, יכול להביא להכרה משפטית, ובתי המשפט לא הכירו בקיומו של קשר בין מצבי דחק ובין הופעת המחלה הנ"ל. מומחה המערער, ד"ר קנטר, לא הצביע על אירוע חריג אחד שיש בו כדי לגרום למחלת המערער, אלא ציין שורה מתמשכת של אירועים, ומאחר והמערער שירת שירות ארוך, יש צורך באירוע חריג כדי לגרום למחלתו, במיוחד כאשר אין אסכולה רפואית שתתמוך בעמדתו.

המערער לא התייחס בתצהירו הראשון לאירועים חריגים, ורק בתצהיר שצורף לערעור הוא התייחס לאירועים כגון הפיגוע בבית ליד ואסון המסוקים, וזאת לאחר שהתייעץ. האירועים שצויינו ע"י המערער התרחשו זמן רב לפני התפרצות מחלתו, ולא שוכנעו במידה מספקת בקיומו של קשר בין תנאי שירותו הארוך של המערער, ובין מחלתו.

המערער טען לאיחור באבחון – מועד התפרצות המחלה לא הוכח בפנינו במידה מספקת לפני חודש אוקטובר 2004, וטענת ד"ר קנטר לפיה הצבא היה אמור לגלות את המחלה עוד בשנת 2001 מהווה השערה בלבד, ולא הוכחה בפנינו כל החמרה שיכולה הייתה להיגרם למערער מעצם גילוי מחלתו בשנת 2004 ולא קודם לכן, שהרי עד שנת 2009, דהיינו כ-5 שנים לאחר גילויה, לא נגרמו פגיעות סוכרתיות בעיניים ובכליות אצל המערער. לא הוכח בפנינו במידה מספקת, שגילוי המחלה בשנת 2004, ולא קודם לכן, הביא להחמרתה, ולא הובאו בפנינו ראיות שיש בהן כדי להוכיח במידה מספקת, שהמחלה הייתה אמורה להיות מאובחנת במועד מוקדם יותר משנת 2004.

בנוגע להרגלי האכילה בצבא אצל המערער – כפי שציינו בהתייחסותנו דלעיל לתצהיריו ולדבריו בפנינו, המערער טען באופן כללי לאי-סדרים בהרגלי האכילה, שהובילו להשמנת היתר אצלו – המערער לא הביא כל ראיה, פרט לדבריו שלו, אודות הנ"ל, ומדבריו לא שוכנענו שאכן הוא "סבל" מהרגלי אכילה בלתי מסודרים, ומסוג של אוכל, שהביא להשמנת היתר אצלו, ולגרימת מחלתו או להחמרתה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ