אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> טל נ' אבו גאבר ואח'

טל נ' אבו גאבר ואח'

תאריך פרסום : 20/02/2010 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ראשון לציון
999-12-09
17/02/2010
בפני השופט:
שאול מנהיים

- נגד -
התובע:
שלמה טל
הנתבע:
1. יאסמה אבו גאבר
2. סוכנות ביטוח סקר יעקב
3. מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

ביום 11/6/09 ארעה תאונת דרכים בין מכוניתו של התובע למכוניתה של הנתבעת 1, אשר בוטחה על ידי הנתבעת 3 באמצעות הנתבעת 2. כבר כעת אומר שאין כל עילה כנגד הנתבעת 2 שכל תפקידה הוא של סוכנות ביטוח והתביעה נגדה נדחית. איני עושה צו להוצאות לטובתה מפני שלא מצאתי שנגרמו לה הוצאות.

בשלב הראשון יש לדון בשאלת האחריות. אין חולק שהתאונה אירעה בתוך צומת כאשר התובע נוסע ישר לפנים והנתבעת נתונה בפניה שמאלה. אין מחלוקת גם על כך שהתובע נסע בנתיב הימני ביותר בכיוון נסיעתו כאשר משמאלו נתיב נוסף המיועד אף הוא לנסיעה ישר לפנים. לא יכולה להיות מחלוקת על כך שלתובע זכות קדימה ביחס לנתבעת. חרף כל אלה, הנתבעת טוענת שאינה אחראית לתאונה. בכתב ההגנה טענה כי החלה לפנות שמאלה, הרכב בנתיב שמשמאל לתובע נעצר ואפשר לה להשלים את הפניה ואז לפתע הגיח התובע מימין לאותו רכב ופגע במכוניתה. בעדותה בפני מסרה שבעת התאונה היתה מכוניתה נתונה במצב של עמידה מוחלטת, וכיון שדבריה אלה הפתיעו אותי חזרתי שוב על השאלה רק כדי להיות בטוח שזו אכן גרסתה, והיא חזרה על התשובה. בכתב ההגנה אין זכר לטענה שרכב הנתבעת היה במצב עמידה מוחלטת בזמן התאונה, כך שמדובר בשינוי גרסה ובגרסה כבושה. הדבר פוגע במהימנות הגרסה של הנתבעת. בנוסף, הדבר מעיד כי הנתבעת לא רק שנכנסה לצומת שבה לרכב החוצה יש זכות קדימה, אלא שעשה כן מבלי לוודא שהיא יכולה להשלים את חציית הצומת וזאת בניגוד לחובה מפורשת הקבועה בדיני התעבורה. יש לזכור שהתובע נסע בנתיב הימני ביותר בין הנתיבים שבכיוון נסיעתו, כך שלא היה רכב אחר מימינו שיכול היה לחסום את דרכה של הנתבעת במפתיע. הנתבעת לא הסבירה מדוע נעצרה באמצע הצומת תוך כדי פניה שמאלה. לדעתי כפי שהתרשמתי מעדותה ומעדות התובע, הסיטואציה היא שהנתבעת החלה לבצע פניה שמאלה אף שעליה לתת זכות קדימה לרכב החוצה בכיוון נסיעת התובע פשוט מפני שהיה עומס תנועה והיא חששה שתיאלץ להמתין זמן רב מאד, והבחינה מאוחר מדי במכוניתו של התובע ואז ניסתה לבלום, מאוחר מדי. יתרה מכך: גם לא ייתכן שברגע הפגיעה הנתבעת כבר היתה במצב עמידה, משום שניתן לראות בבירור בתמונות שהגיש התובע את סימני הפגיעה בדופן ימין של מכונית הנתבעת כאשר הסימנים מתחילים בחלק הקדמי של הדופן ו"נמרחים" לאורך הדופן עד למקום שבו יש מגע פיזי בין שתי המכוניות, מכאן שהנתבעת בלמה את מכוניתה רק תוך כדי קיום המגע בין שתי המכוניות, בין שהחלה לבלום עוד לפני הפגיעה ובין שהבלימה החלה רק ברגע הפגיעה. על כן אין בידי לקבל עדות הנתבעת, ואני קובע עובדתית שעדותה אינה אמת.

המסקנה מהאמור לעיל היא שיש לנתבעת אחריות להתרחשות התאונה. עדיין יש לדון בטענת ההגנה בדבר אשם תורם מצד התובע. כפי שראינו, תחילת המגע בין שתי המכוניות מתרחשת כאשר מכונית הנתבעת נפגעת בקצה הקדמי ימני שלה, ולא בדלתות כטענת הנתבעים בסיכומיהם. אני סבור שאשמו התורם של התובע נמוך מאד שכן אין לדרוש ממנו דרישות חמורות מדי כאשר זכות הקדימה נתונה לו. אכן, זכות קדימה אין לוקחים, אולם המיקום הנכון של הפגיעה מלמד כי הנתבעת הפתיעה את התובע, וכי כדי להימנע מהסיכון שמא תיכנס שלא כחוק לצומת היה עליו לנסוע לאט מאד – דבר שיש בו לא רק הפרעה לתנועה אלא גם הגדלת הסיכון לתאונה משום שפירוש הדבר שמשך הזמן שבו הצומת לא תהיה פנויה מתארך. זו אינה תוצאה ראויה שנכון לעודד באמצעות קביעת נורמה של חובת זהירות המחייבת נהג, החוצה צומת לפנים כאשר זכות הקדימה נתונה לו, להאט עד מאד רק משום החשש שמישהו ייכנס לצומת באיסור ויחצה את דרכו. ניתן לומר רק שאילו היה התובע ער יותר לסיכון (כאשר לגרסתו לא היה רכב משמאלו שיכול היה לחסום את שדה הראיה שלו לכיוון שמאל), היה מבחין בנתבעת שניות אחדות טרם שהבחין בה בפועל ואז אולי היה מצליח למנוע את התאונה או להקטין את הנזק שנגרם בה. על כן אני מעמיד אשמו התורם של התובע על 20%.

עתה יש לדון בגובה הנזק. סכום התביעה עומד על 20,500 ₪, אולם הנזק האמיתי נמוך יותר כפי שנראה להלן. לפי חוות דעתו של שמאי מטעם התובע, שלא נסתרה, עמד ערך הרכב לפני התאונה על 21,222 ₪. עלות התיקון עמדה על 57.46% מערך הרכב, ועל כן הרכב לא תוקן אלא נמכר במצבו לאחר התאונה, והתובע הגיש את הסכם המכר לפיו נמכר הרכב תמורת 9,000 ₪. על כן ההפסד שנגרם לו בגין עלות התיקון וירידת הערך גם יחד "נבלע" בהפרש בין ערך הרכב ערב התאונה לתמורה שהתקבלה ממכירו. הפרש זה עומד על 12,222 ₪. שכר טרחת השמאי עומד, לפי הראיות שהוגשו, על 1,000 ₪ והתובע זכאי לשיפוי גם בגינו. התובע טוען ששילם 3,000 ₪ למשרד עורכי דין עבור "תכתובות עו"ד והכוונה, והסביר שמשרד עורכי דין ששלח בשמו מכתב דרישה גם הכין וערך את מסמכי התביעה ומכאן הסכום. איני מוכן לפסוק סכום זה לזכות התובע. בית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות בית משפט מהיר וזול, שככלל אין צורך בייצוג או בייעוץ משפטי כדי להיות צד להליכים המתנהלים בו. מכתב דרישה אחד נשלח על ידי סוכנות הביטוח של התובע, ולטעמי לאחריו צריך ואפשר היה להגיש את התביעה ללא כל יעוץ נוסף ואף ללא צורך במכתב דרישה נוסף של עורכי דין. לכך יש להוסיף ששיעור שכר הטרחה, העומד על כחמישה-עשר אחוזים ממלוא סכום התביעה כולל שכר טרחת עורכי הדין, אינו סביר בעליל והוא מתאים לשיעור שכר הטרחה הנוהג תמורת ייצוג משפטי מלא בבית המשפט בתביעה בסדר גודל כזה. שיקולי מדיניות מחייבים הקטנת הנזק ומיצוי האפשרות לתבוע ללא עלויות של שכר טרחת עורכי דין. פסיקת שכר טרחה כזה ובנסיבות אלה פירושה עידוד ייצוג על ידי עורכי דין בתביעות קטנות ב"דלת האחורית", ועידוד בעלי דין לנקוט בדרך של הגדלת הנזק ולא הקטנתו. משמצאתי שלא היתה כל הצדקה למעורבות עורכי דין בעניין, אין מקום לחרוג מחובת הקטנת הנזק ואין לפסוק דבר בגין חלק זה של התביעה.

רכיב נוסף של התביעה עומד על 4,000 ₪ בגין מה שמוגדר כ"עוגמת נפש, הוצאות כספיות ואובדן ימי עבודה". לא ניתן כל פירוט ולא הובאה ראיה כלשהי. לכשעצמי איני מבין מדוע צריך היה להיגרם כאן הפסד של ימי עבודה, ואין בפניי כל ראיה לכך שהיה הפסד כזה ולשוויו של אותו הפסד. הוצאות כספיות לא הוכחו פרט לשכר טרחת השמאי (ולשכר טרחת עורכי הדין שאין לפסוק אף שהוכחו לכאורה). אשר לעוגמת הנפש, אני סבור שככלל אין לפסוק פיצוי בגין טענה זו בכל תאונה שגרמה לנזק רכוש, אולם מאחר ובמקרה זה נאלץ התובע למכור את מכוניתו לאחר שניזוקה נזק מהותי ביותר יחסית לערכה, אני מעמיד את נזקו בגין עגמת נפש על 1,500 ₪.

סך כל הנזק עומד, לפיכך, על 14,722 ₪. הנתבעת אחראית לשמונים אחוזים מהנזק. על כן אני מחייב הנתבעות 1 ו-3, יחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויים בסך 11,778 ₪. בנוסף תשלמנה הנתבעות 1 ו-3, יחד ולחוד,לתובע הוצאות משפט בסך 350 ₪.

את הסכומים הנ"ל יש לשלם במלואם עד 16/3/2010 ואם לא ישולמו עד אותו יום (כולל), יש להוסיף עליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (1/12/09).

ניתן היום, ג' אדר תש"ע, 17 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ