אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> טל-כספי ואח' נ' כהן ואח'

טל-כספי ואח' נ' כהן ואח'

תאריך פרסום : 17/03/2014 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
8018-01-14
12/03/2014
בפני השופט:
דר' מנחם רניאל

- נגד -
התובע:
איל טל-כספי
הנתבע:
1. שחר חיים כהן
2. רמי לוי

פסק-דין

פסק דין

זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (השופטת בדימוס רחל חוזה) מיום 5.12.13. הערעור מכוון כנגד שלושה רכיבים בפסק הדין: חיוב המערער בדמי שכירות וארנונה ל- 4 חודשים, חיוב המערער ב"הוצאות כלליות" ואי חיוב המשיב 2 במלוא הפיצוי שעל המערער לשלם למשיב 1.

המשיב 2 התיימר להגיש ביום 9.3.14, יומיים לפני הדיון בערעור, ערעור שכנגד. על פי תקנה 434, ניתן להגיש ערעור שכנגד לא יאוחר מ- 7 ימים לפני מועד הדיון. בנסיבות אלה, כשלה המזכירות בכך שקיבלה את הערעור לרישום, למרות שהוגש בניגוד להוראות הפרק העוסק בערעורים, ולא פעלה לפי תקנה 421 הקובעת שערעור כאמור לא יקובל לרישום. על פי הדין, כפי שנקבע בבש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. (ניתן בבית המשפט העליון ביום 18/12/1990), "אין לפרש סמכות זו כמוגבלת לשלב שלפני קבלת הערעור לרישום דווקא, ואם נמצא - לאחר מעשה - כי ערעור הוגש שלא כדין או שלא בזכות, ניתן לתקן את המעוות ולהורות על מחיקת הערעור מן הרישום". אני מורה איפוא על מחיקת הערעור מן הרישום, וככל שהמערער שכנגד שילם אגרה, יש להשיב לו אותה במלואה.

המשיב 1 שכר מהמערער דירה לתקופה של 12 חודשים החל מיום 11.1.12, בשכר חודשי של 3,000 ₪ בתוספת תשלומי ארנונה בגין הדירה. על פי גירסתו של המשיב 1, שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית, ביום 16.5.12 שב המשיב 1 משהות בחו"ל ומצא בדירה הרס, עובש וסירחון. כל חפציו היו ספוגים מים, וזאת עקב נזילה. לכן, לא יכל ללון בדירה והיה עליו למצוא מקום לינה חילופי. לדבריו, לאחר פניות חוזרות ונשנות למערער, הודיע לו המערער שיפנה לשכן מלמעלה, הוא המשיב 2, לתיקון הרטיבות. לגירסת המשיב 1, לאחר למעלה מחודש, הגיע שיפוצניק לתקן את התקרה אך התיקון היה חלקי, ובאותה עת לא תוקנה עדיין הנזילה. המים המשיכו לטפטף, ולא ניתן היה לעשות שימוש בדירה, ולא להתגורר או ללון בה. המשיב 1 המשיך להתריע על הצורך בתיקון, ובינתיים נאלץ ללון במקומות חילופיים. רק ב- 7.8.12, הגיע שרברב מטעם המשיב 1 שאיתר את הנזילה ותיקן אותה. לאחר מכן היה צורך להמתין לייבוש על מנת לתקן את התיקרה. לדברי המשיב 1 רק במהלך חודש ספטמבר, "כארבעה חודשים מיום שנאלצתי למצוא דיור חילופי" שב להתגורר בדירה. כפי שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, אותו תיקון חלקי היה גם תיקון של הנזילה כתוצאה מחוסר איטום האמבטיה בדירת המשיב 2, אלא שהיתה נזילה נוספת, מצינור המזגן בדירת המשיב 2, והיא שגרמה נזק נוסף.

הדיון בפני הערכאה הדיונית התנהל אל מול טענות המערער שהמשיב 1 התגורר בדירה גם בתקופה שבה היו נזילות, ומכל מקום, לא שילם עבור מגורים במקום אחר. זאת, לאור המשתמע מגירסתו שלא התגורר בדירה עקב היותה בלתי ראויה למגורים, ונאלץ לשכור מקום חילופי למגוריו. המערער דרש ראיות לתשלום עבור שכירות חילופית, וכן חשבונות חשמל ומים של הדירה המושכרת הנדונה. המשיב 1 לא המציא ראיות לתשלום דמי שכירות במקום אחר, ובעיקרי הטיעון מטעמו טען שהתגורר בבית קרובים ולא שילם דמי שכירות. המשיב 1 לא המציא חשבונות חשמל, ומחשבונות מים שהציג עולה שהיתה צריכת מים גם בחודשים בהם טען שלא השתמש במושכר. המשיב 1 תירץ זאת בכך שהיו פועלים שעבדו בדירה, אך תירוץ זה אינו מתיישב עם הטענה שהיה תיקון חלקי על ידי שיפוצניק פעם אחת, במחצית יוני 2012, ואחר כך תיקון נוסף לאחר 7.8.12. אין הסבר לצריכת המים ממחצית מאי עד מחצית יוני וממחצית יוני עד 7.8.12 אלא שהותו של המשיב 1 בדירה. מסקנה זו מתחזקת מכך שהמשיב 1 לא המציא את חשבונות החשמל, שהיה בידו להמציא, ומכאן שודאי הבין שאילו הציג את חשבונות החשמל, היו אלה סותרים את גירסתו. לכך יש להוסיף את עדות המשיב 1 שהיה בדירה בשעת ביצוע העבודות. על כן, המסקנה העובדתית שהיה על הערכאה הדיונית לקבוע על פי הראיות שבפניה היא שהמשיב 1 התגורר בדירה, לפחות חלקית, בתקופה שבה תוקנו הנזילות וביניהם.

בהקשר זה אני דוחה את הטענה שהחישוב של הערכאה הדיונית אינו נכון, ומדובר רק ב- 3 חודשים. התיקונים לא הסתיימו שבוע לאחר 7.8.12, כטענת המערער. כעולה מחוות דעת השמאי, בעת ביקורו ב- 21.8.12 הדירה עדיין לא תוקנה, ועל כן ניתן לקבל את טענת המשיב 1 שהתיקונים המשיכו עד מחצית ספטמבר, 4 חודשים לאחר גילוי הנזילה.

על פי סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה התשל"א – 1971, אם לא תיקן המשכיר את הפגם תוך זמן סביר לאחר שקיבל על כך דרישה מאת השוכר, רשאי השוכר להפחית את דמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם לעומת שוויה לפי החוזה. הערכאה הדיונית כלל לא התייחסה לסעיף זה בחוק. ככל שניתן להבין את טענת המשיב כטענה שיש להפחית את שווי השכירות במלואו עקב הפגם מכיוון שהדירה לא היתה ראויה למגורים, הרי מאחר שהמשיב 1 התגורר בדירה, לא ניתן להפחית את מלוא שוויה, ושווי אחר לא הוכח. על כן, אין המשיב 1 זכאי להפחתה מלאה לפי סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה.

בצד חוק השכירות והשאילה קיימים גם דיני החוזים הכללים. על פי דיני החוזים, המשיב 1 זכאי לפיצוי על נזקיו ולא להחזר התמורה החוזית. אין לו זכות חוזית להחזר יחסי של התמורה. יש לו זכות לפיצויים על נזקיו. נזקיו יכולים להיות בתשלום דמי שכירות במקום אחר, אפילו היו גבוהים יותר עקב התקופה הקצרה, או פיצויים על עוגמת הנפש שנגרמה לו כאשר נאלץ לגור בבית קרוביו. מכיוון שהיום מודה המשיב 1 שלא שילם דמי שכירות במקום אחר, אין הוא זכאי אלא לפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו, אם כאשר נאלץ לגור בבתי אחרים כגירסתו, או כאשר נאלץ לגור בבית שנפגע עקב נזילה חמורה, כפי שהיה על הערכאה הדיונית לקבוע. בהקשר זה, לא הוכיח המשיב 1 דבר. הוא לא הוכיח אם עקב כך נאלץ לשוב לישון במיטת נוער בחדר עם שלושה אחים או ביחידת דיור נפרדת בוילה משופצת. אלה רק חלק ממגוון האפשרויות שלא הוכחו. בהעדר ראיות בענין זה, ניתן היה לדחות את התביעה לפיצוי על פי ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה (2) 800, אך מכיוון שקביעת פיצוי על עוגמת נפש נמצאת בעיקרה בשיקול דעת בית המשפט, אני קובע שהפיצוי הראוי למשיב 1 בגין הנזקים הלא ממוניים שנגרמו לו עקב חוסר היכולת שלו לשהות בדירה תקינה בחלק מתקופת השכירות, בהתחשב גם במועדים שהיה בחו"ל, הם בגובה של מחצית מדמי השכירות בתקופה הכוללת, דהיינו 6,000 ₪ ל- 4 חודשים.

אשר לפיצוי בגין הוצאות כלליות, המשיב 1 לא פירט בתביעתו מהן אותן הוצאות כלליות והערכאה הדיונית לא קבעה שום קביעה שעל פיה ניתן לחייב את המערער בתשלום עבור "הוצאות כלליות". רק בעיקרי הטיעון פירט המשיב 1 שמדובר בהפסד ימי עבודה לצורך הדיונים בבית המשפט ובתשלום שכר השמאי שהתייצב לדיונים. אלו הן הוצאות משפט שנכללות בפסיקת הוצאות המשפט, ואינן בגדר הפיצוי עבור נזקי המשיב 1, מה עוד שלא הוכח שווי הפסד ימי עבודה. על כן, יש לבטל חלק זה בפסק דינה של הערכאה הדיונית.

אשר לחיובו של המשיב 2, קבעה הערכאה הדיונית, שאינה מחייבת את המשיב 2 לפצות את המערער בגין חיובו להחזר דמי שכירות עבור 4 חודשים, מכיוון שהנתבע התרשל בכך שלא עשה לתיקון המושכר באופן מיידי, ובכך שהתיקונים התמשכו והתארכו למשך 4 חודשים. חזרתי ועיינתי שוב ושוב בפסק הדין, לקבוע על מה מתבססת הערכאה הדיונית בקובעה שהמערער התרשל ועל כן אין הוא זכאי להחזר מהמשיב 2. מצאתי קביעה כללית על התרשלותו, ללא פירוט, וכן אחריות שהטילה הערכאה הדיונית על המערער לברר אם אין נזילות נוספות, ולשם כך, כך קבעה, היה עליו לפנות לאביו של המשיב 1 שבידו היו מפתחות, על מנת לוודא שאין נזילות נוספות. בכך שגתה הערכאה הדיונית. אין למערער כבעל דירה מושכרת אחריות עצמאית לבדוק שאין נזילות נוספות. הוא מסר את הדירה לשוכר. יש למערער כבעל דירה אחריות לתקן נזילות שהשוכר מודיע לו עליהן. אין לו אחריות לתקן נזילות שאינו יודע עליהן, ואין לו אחריות לוודא שאין נזילות. כך נקבע במפורש בסעיף 7 לחוק השכירות והשאילה – "המשכיר חייב, תוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מראת השוכר, לתקן במושכר... כל דבר השולל או מגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר".

המשיב 2 הוא שאחראי לנזילות מדירתו ולנזקים שאלו גרמו. הוא שהיה עליו לתקן את הנזילות. אם הוכח שהמערער התרשל ולא העביר את הדרישה לתיקון תוך זמן סביר למשיב 2, ישא המערער באיחור הבלתי סביר, ולא יהיה זכאי להחזר מהמשיב 2. לא הוכח שהמערער התרשל. המשיב 2 אישר, שקיבל הודעה על הנזילה במחצית השניה של מאי 2012, דהיינו מייד כאשר נודע למערער על הנזילה. מכאן ואילך, הוא נושא באחריות לתיקון, שנעשה רק במחצית יוני. התיקון השני נעשה על ידי המשיב 1, לאחר שהמשיב 2 באמצעות העובדים ששלח נכשלו בתיקון הנזילה. בנסיבות אלה, לא מצאתי במה התרשל המערער. הוא העביר מייד את הדרישה לטיפול המשיב 2 והיה על המשיב 2 לטפל בזמן סביר בתיקון הנזילות. ככל שהתיקון התמשך, הוא התמשך אצל המשיב 2 ולא אצל המערער. אפילו טענת המשיב 1 שהמערער ענה להודעת טקסט שלו רק למחרת היא תשובה תוך זמן סביר. על כן, על המשיב 2 לשפות את המערער באופן מלא על כל הנזקים בהם חוייב כלפי המשיב 1.

על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומתקן את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות כך שבמקום הסך של 13,120 ₪ שבו חוייב המערער בשל דמי שכירות וארנונה, יחוייב בסך 6,000 ₪ בלבד, ויבוטל חיובו בתשלום 3,000 ₪ עבור הוצאות כלליות. כמו כן, יתוקן פסק הדין בכך שהמשיב 2 ישפה את המערער גם על הסכום של 6,000 ₪ שבו חוייב כאמור. סכומים אלה צמודים ונושאים ריבית כאמור בפסק הדין המקורי.

המשיב 1 ישלם למערער הוצאות הערעור בסך 4,720 ₪, והמשיב 2 ישלם למערער הוצאות הערעור בסך 2,360 ₪. המזכירות תשיב למערער את העירבון שהופקד.

ניתן היום, י' אדר ב תשע"ד, 12 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ