אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> טלר ואח' נ' ס.אן בנין בע"מ ואח'

טלר ואח' נ' ס.אן בנין בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 01/06/2010 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
10054-03-09
31/05/2010
בפני השופט:
שטמר

- נגד -
התובע:
1. נעם טלר
2. מירב טלר

הנתבע:
ס.אן בנין בע"מ
פסק-דין

פסק דין

כב' השופט אלכס קיסרי:

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת א' בית נר) מיום 25/1/09 בת"א 4593/03 שלפיו חויבו המערערים לשלם למשיבה 1 ("המשיבה") סכום של 106,288 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/12/08 ועד 8/02 כשמסכום זה יקוזז סכום של 31,150 ₪ והיתרה תשא הפרשי הצמדה וריבית מ- 8/02 ועד לתשלום בפועל ("פסק הדין").

פסק הדין ניתן על ידי בית המשפט קמא בהליך שבו אוחדה שמיעתן של חמש תביעות שעניינן אחד והוא בניית בתים שנעשתה על ידי המשיבה, שהיא חברה קבלנית, ביישוב מורשת. המערערים, כמו מתיישבים אחרים ביישוב, הגישו תביעות נגד המשיבה שעניינן הוא בעיקר ליקויי בניה ואיחורים במסירת הבתים ואילו המשיבה הגישה תביעות נגדיות שעניינן תשלומים שהגיעו לה לטענתה על פי הסכמי ההתקשרות.

המערערים (ושאר התובעים) מחד והמשיבה מאידך לא היו הצדדים היחידים להליך שבפני בית המשפט קמא שכן בנתבעים היו גם צדדים נוספים ובהם החברה שנשכרה למתן שירותי פיקוח על בניית הבתים, האגודה השיתופית שהייתה המארגנת של התכנון, הבנייה ועבודות התשתית והפיתוח שהיו כרוכות בהקמת היישוב ("האגודה") , מהנדסים שעסקו בפיקוח וכן מר ז' חבר ("חבר") שהיה הבורר שמונה בהסכם שבין המערערים למשיבה להכריע בכל חילוקי הדעות שהתגלו בין הצדדים.

בית המשפט קמא ראה למנות מומחים לבדיקת סוגיות ליקויי הבניה והאיחורים בהשלמת עבודות הבנייה מצד המשיבה ובסופו של דבר הוא פסק על יסוד תוכנן של חוות דעת אלה ועל יסוד ראיות אחרות שהיו בפניו.

בהתייחסו לתביעת התובעים קבע בית המשפט כי מסירת ביתם נעשתה ביום 20/1/97 כי המשיבה מסרה למערערים חשבון סופי ביום 26/2/97 שלפיו הם חייבים סכום של 106,288 ₪ (משוערך ליום 31/12/98) עוד ציין בית המשפט קמא כי חשבון סופי זה אושר על ידי המפקח (המשיבה 2 בערעור זה) וכי לפי אישור המפקח סכום זה כולל הפחתה בגין קנסות על איחור במסירה.

המערערים טוענים כי בית המשפט קמא טעה כאשר אימץ את חוות דעתו של המומחה ביחס עליהן מפני שלטענתם בית המשפט טעה בהעתקת הסכומים הרלוונטיים של קנסות פיגורים שנקבעו בחוות דעת המומחה והוא ייחס למערערים סכומים שבעצם יוחסו לביתה של משפחה אחרת. בקשר לכך טוענים המערערים כי בית המשפט קמא טעה ביישום שיעורו של קנס הפיגורים שצריך היה לזקוף לחובת המשיבה וממילא אלמלא טעות זו לא היה בית המשפט קמא מגיע לתוצאה שאליה הגיע.

עוד טוענים המערערים כי בית המשפט קמא לא נימק את קביעתו שלפיה חייבים המערערים בתשלום למשיבה.

המשיבה הגישה ערעור שכנגד עיקר טענותיה הוא שבית המשפט קמא חייב את המערערים בתשלום בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ולא בריבית פיגורים בשיעור החוזי שנקבע בהסכם שבין המערערים למשיבה הינו ריבית פיגורים שתהיה נהוגה מעת לעת בבנק לאומי לישראל בגין משיכת יתר בחשבון חח"ד.

טענתה הנוספת היא שבית המשפט קמא טעה כאשר הוא הפחית מן הסכום שנקבע שמגיע למשיבה מן המערערים סכומים מסוימים בגין תיקונים מפני שעל פי הראיות צריך היה לקבוע שהמערערים עשו דין לעצמם ונטלו חזקה בבית קודם ששילמו את מלוא חובם למשיבה ובכך אף מנעו ממנה את היכולת לתקן את הטעון תיקון.

עוד טוענת המשיבה כי בית המשפט קמא טעה כאשר חייב אותם בתשלום שכר טרחתו של פרופ' נבון, המומחה מטעם בית המשפט בגין שאלות הבהרה והתייצבותו לחקירה הנגדית. בקשר לכך טוענת המשיבה כי היא ויתרה מלכתחילה על חקירתו הנגדית ואף לא שלחה לו שאלות הבהרה וממילא לא היה מקום לחייבה בתשלום כלשהו למומחה בגין פרטים אלה.

שקלתי את טענות הצדדים ודעתי היא שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. טעמו העיקרי של הדבר היא הדעה שהובעה בחיבורו של ח' בן-נון "הערעור האזרחי" (2004) שלפיה "הערעור בישראל , לעומת הקונטיננט, אינו מהווה שמיעה מחדש: כאן, בדרך כלל יסתפק בית המשפט של ערעור בהחלטה אם צדק בית המשפט קמא או טעה בהחלטה שאליה הגיע" (בעמ' 225).

עיון בטענותיהם של המערערים כמו גם באלו של המשיבה מלמד כי המערערים מבקשים להעמיד מחדש את חומר הראיות לבחינתה של ערכאת הערעור דבר שלדעתי אין הצדקה לעשותו. ראשית, מפני שכפי שבצדק ציינה המשיבה, לפי ההסכם שבינה לבין המערערים הייתה קביעת החשבון הסופי טעונה אישור של המפקחים על הבנייה וכי החשבון הסופי אושר על ידי המפקחים ונציגי המשתכנים ביישוב (מוצגים א' ב' ג' ו- ד' בתיק המוצגים של המשיבים) והעדרה של חברת הפיקוח כצד בערעור איננו מאפשר לברר על בוריין את טענות המערערים כנגד החשבון שהגישה להם המשיבה. מובן שאין להסיק מדברים אלה כי אף אם הייתה חברת הפיקוח מצורפת כצד לערעור היה בכך כדי להצדיק את ההתערבות במסקנתו של בית המשפט קמא בעניין זה אולם על אחת כמה וכמה שכאשר היא לא צורפה כמשיבה בערעור אין כל הצדקה לעשות כן. לכך קשורה גם טענת המערערים – שאין מנוס אלא לדחותה – שבית המשפט קמא טעה כאשר התעלם מקביעות המומחה ביחס לפיגורים בהשלמת שלבי העבודה השונים. לטענה זו נמצא מענה מספיק באישור חברת הפיקוח שלפיו נמסר ביתם של המערערים ביום 20/1/97 (מוצג ב' בתיק מוצגי המשיבים) ודומה כי השאלה אם אכן היו פיגורים כאלה או אחרים בהשלמת שלבי העבודה היא בלתי רלוונטית נוכח קביעה זו בדבר מועד מסירת הבית למערערים.

שנית, וגם בכך צודקת המשיבה, דומה כי המערערים מתעלמים מפסק בורר שניתן ביום 1/4/97 בעניין קביעת שיעור הפיצויים בגין פיגור במועד המסירה (מוצג ה' בתיק מוצגי המשיבים). מעיון בטענות המערערים נראה כי החישוב שאותו הם מציעים לעשות, והתוצאה שאליה הם מגיעים במקום התוצאה שאליה הגיע בית המשפט קמא אינה לוקחת בחשבון את כל האמור באותו פסק בורר וגם בכך יש תמיכה למסקנה שאין מקום להעמיד לבחינה מחדש של חומר הראיות שהיה בפני בית המשפט קמא.

יש לדחות גם את טענת המערערים שלפיה לא היה מקום לחייבם בהפרשי הצמדה וריבית מחמת שהמשיבה לא המציאה ערבות בנקאית כנדרש על פי ההסכם.

המערערים לא הצביעו על כך שטענה זו הועלתה מצידם בעת הדיון בבית המשפט קמא ומכל מקום אנו סבורים שיש לדחות את הטענה. סעיף 22.ג. של ההסכם בין המערערים לבין המשיבה מקנה למערערים את הזכות שלא לבצע תשלומים כלשהם עד שלא תופקד ערבות ביצוע על ידי המשיבה. מעיון בפסק דינו של בית המשפט קמא כמו גם מטענות המערערים ניתן ללמוד שעל אף הוראה זו הם שילמו למשיבה סכומים מסוימים במהלך תקופת הביצוע ולכל הפחות ניתן להסיק מכך כי הם גילו את דעתם שאינם עומדים על קיום חיובה של המשיבה בעניין זה.

טענת המערערים שלפיה קביעת חיובם כלפי המשיבה איננה מנומקת היא חסרת כל יסוד ומוטב היה אלמלא נטענה. בפסק הדין בסעיף 9 של פסק הדין קבע בית המשפט כי חובם של המערערים כלפי המשיבה לא הופרך ועוד קודם לכן הוא סקר, בסעיפים 7-5 של פסק הדין את הראיות שאליהן הוא התייחס בעת שקבע את חובם של המערערים כלפי המשיבה. אין דופי בקביעתו זו של בית המשפט קמא ואין מקום להתערב בה.

לא מצאתי מקום להתערב גם בקביעותיו של בית משפט קמא שעליהן מלינה המשיבה בערעורה שכנגד. מן הטענות שבערעור לא ניתן להסיק אם שיעורי הבנק של בנק לאומי לישראל הוכחו בפני בית המשפט קמא ואף לא אם בכלל נטענה בפניו טענה כלשהי בעניין זה ואין זה מן המידה שהדבר יועלה לראשונה בערכאת הערעור. עניין החיוב בתשלום למומחה מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ואינו מצדיק התערבות בו.

משום כל אלה אציע לחברי הנכבדים לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד והכול ללא חיוב בהוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ