החלטה
בהתנגדות המבקש לביצוע שטר בתיק ההוצל"פ שבכותרת, הוגשה באיחור יחד עם בקשה להארכת מועד, הכל כעולה מהחלטת רשם ההוצל"פ מיום 24/01/2013.
עפ"י אותה החלטה המועד האחרון להגשת התנגדות בתוך המועד שבחוק, חל ביום 15/11/2012.
בקשת המבקש נסמכת בתצהירו, בו מוצהר, כי לא קיבל המבקש אזהרה בתיק ההוצל"פ וכי המסמך היחיד אשר קיבל היה הודעה על עיקול רכב מיום 6/1/2013, אותו קיבל בדואר רגיל במחצית ינואר 2013.
תשובת המשיב מיום 25/2/2013 מציינת, כי האזהרה לחייב בתיק ההוצל"פ נמסרה לו ביום 16/10/2012 באמצעות שליח, אולם המבקש סירב לחתום על אישור המסירה בסופו של דבר הוגשה ההתנגדות באיחור העולה על חודשיים.
עוד מציין המשיב, כי אין בקשה ולו נימוק אחד מכוחו יוארך המועד, ממילא, גם לא טעם מיוחד.
סעיף 10 מציין את הזכות למניעת עיוות דין וזכות הגישה לערכאות הנתונות למבקש כמו גם את זכות המשיב למימוש בתוך זמן סביר של תובענתו, כמו גם, לחובתו לסופיות הדיון.
תשובת המבקש (למרות שהערתי על כך בהחלטה אחרת הבקשה מוגשת ע"י משפחת לרנר וחלקה ננקט בלשון נקבה וספק רב אם הדברים האמורים בה בלשון רבים בלא תצהיר מבטאים את עמדת המבקש) מיום 17/03/2013 מציינת בשנית, כי לא התקבלה כל פניה בנושא ביטול השיק ע"י עו"ד ולכן גם לא הגיב בהתאם.
הפנייה הראשונה שהייתה אליו הייתה שיחת טלפון שקיים מתמחה ממשרד ב"כ המשיב וגם במהלך השיחה הזו צוין באוזני המתמחה, כי לא נתקבל כל דבר כלשהו, לא ממשרד עו"ד ולא מהוצל"פ.
בין לבין הפקיד המבקש בתיק ההוצל"פ עירבון בן 2,000 ₪ וגרם מן הסתם לשכלולו של עיכוב הליכים שם.
איש מן הצדדים לא מצא לנכון לצרף את אישור המסירה ואת תצהיר המוסר לכתביו.
בנסיבות אלו, נותרה הבקשה שהגיש המבקש ונסמכת בתצהיר, שעה שהמענה אינו נסמך בתצהיר כלשהו.
מבכר אני כתבים הנסמכים בתצהיר, על פני כאלו שאינם שעה שאמורים היו להיות.
עיון בשטר מגלה, כי הוא כלל לא חולל, אלא, ניתנה לגביו הוראת ביטול ע"י המושך.
סבורני, כי יהיה זה נכון וצודק ליתן למבקש יומו בביהמ"ש, גם אם הגיש התנגדותו באיחור לנוכח
האמור לעיל.
לא אעשה צו להוצאות.
עניין זה, יוכרע בהמשך ההתדיינות.
ההתנגדות תידון בפני ביום שלישי 11/6/2013 בשעה 10:00.
אם מוותר המשיב על חקירת המצהיר, או אם יגיעו הצדדים להסכמה דיונית או אחרת, המייתרת את הדיון – תימסר על כך הודעה [לא יאוחר מאשר 7 ימים לפני הדיון המיועד].