אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ח"נ 22287-05-15 עיריית יבנה נ' בורופקר

ח"נ 22287-05-15 עיריית יבנה נ' בורופקר

תאריך פרסום : 13/03/2016 | גרסת הדפסה
ח"נ
בית משפט השלום רחובות
22287-05-15
06/03/2016
בפני השופטת:
רנה הירש

- נגד -
מבקשים:
ליאור בורופקר
משיבים:
עיריית יבנה
החלטה

1.בפניי בקשה מטעם הנאשם לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהעדר התייצבותו לדיון שנקבע. השאלה העומדת לדיון הינה, אם יש סיבה מוצדקת להעדרו של הנאשם מהדיון, או שייגרם עיוות דין לנאשם במידה ופסק הדין יישאר על כנו.

הרקע ותמצית טיעוני הצדדים

2.על פי כתב האישום, הנאשם עבר עבירה כאשר החנה את רכבו על המדרכה ברחוב הדייגים ביבנה, ובגינה קיבל דו"ח המחייב תשלום קנס בסכום של 500 ₪. הנאשם הביע את רצונו להישפט, ועל כן הועבר התיק, בדרך של ברירת קנס, לבית המשפט.

הנאשם לא התייצב לדיון שנקבע בתאריך 22.12.15, והוא נשפט בהעדרו והוטל עליו לשלם קנס בסכום כפל הקנס המקורי על פי הדו"ח שניתן לו, סך 1,000 ₪.

3.בבקשה לביטול פסק הדין, טען הנאשם כי לא ידע את מועד הדיון שנקבע, כי נחשף להזמנה רק לאחר הדיון, כי לא נערכה בדיקה על ידי המאשימה אם קיבל את ההזמנה ואם הודע לו תאריך הדיון, וכי הזימון נשלח לתיבת הדואר שבבית הדואר ולא לביתו. בבקשה לא היתה התייחסות כלשהיא לטענה כי יש משום עיוות דין בהותרת פסק הדין על כנו.

4.עמדת המאשימה היא, כי יש להשאיר את הכרעת הדין וגזר הדין כפי שניתנו. בתגובת המאשימה לבקשה נטען, כי מבדיקה שערכה המאשימה באתר בית המשפט, ובהתאם לאישור המסירה שבאתר דואר ישראל, עולה כי ההזמנה נשלחה כדין על-פי חוק, והוחזרה לשולח בתאריך 25.6.15 באמצעות יחידת הדואר, זאת מאחר שדבר הדואר "לא נדרש בידי הנמען לאחר תום התקופה הקצובה".

דיון והכרעה

5.אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ובחנתי את הנסיבות הרלוונטיות, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה לביטול גזר הדין, ואנמק.

6.התנאים לביטול גזר דין שניתן בהיעדרו של נאשם מופיעים בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, על פיו רשאי בית משפט לבטל הכרעת דין וגזר דין שניתנו שלא בפני הנאשם. על-פי לשון הסעיף, בית המשפט יכול לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: (א) קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות לדיון; (ב) עיוות דין שייגרם לנאשם באם לא יבוטל פסק הדין.

ברע"פ 9141/01 סוראיה איטליא נ. מדינת ישראל, נז(6) 793 [2003] (להלן: עניין סוראיה) נקבע לעניין זה כך:

"אמות המידה המנחות את בית-המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק-דין קבועות סעיף 130(ח) לחסד"פ. הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק-דין: קיום סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי-ביטול פסק-הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק-דין גם אם אי-התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור ידחה בית-המשפט את בקשתו."

נבחן אם מתקיים איזה מהתנאים דלעיל, במקרה דנן.

סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות

7.הנאשם טען כאמור כי לא התייצב לדיון נוכח העובדה שנחשף להזמנה רק לאחר התקיימות הדיון, אף גורם לא בירר איתו ולא וידא קבלת ההזמנה, שנשלחה בכלל לתיבת הדואר שבבית הדואר ולא לתיבת הדואר בביתו. מנגד, קיימת בתיק הממוחשב אסמכתא לכך שהזימון נשלח לנאשם והושב לבית המשפט מכיוון ש"לא נדרש".

סעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי , התשל"ד-1974, קובע כך:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

בענייננו, לא ניתן לומר כי הנאשם הוכיח שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה "מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן": על-פי המידע שצירפה המאשימה מאתר דואר ישראל, המכתב "לא נדרש" על ידי הנאשם. עיון באישור המסירה שנסרק לתיק הממוחשב מעלה כי גם עליו סומן כי הוחזר מהסיבה "לא נדרש". מאישור המסירה הסרוק עולה עוד, כי נשלח לכתובת ביתו של הנאשם, ולא לתיבת דואר כלשהי, כפי שטען הנאשם. באלה יש משום הוכחה לכך שהנמען, הנאשם נמנע מלקבל את ההזמנה לדיון, ועל כן לא עלה בידיו לסתור את חזקת המסירה שבסעיף 44א שהובא לעיל.

זאת ועוד: התיק בבית המשפט נפתח בחודש מאי 2015, בעוד הדיון נקבע לחודש דצמבר 2015, בחלוף כשבעה חודשים. לא היתה כל מניעה כי הנאשם יפעל, במהלך תקופה זו, לברר מה עלה בגורל בקשתו להישפט, ולאיזה מועד נקבע הדיון בעניינו. כך היה נוהג אדם סביר, וכך היה מוטל על הנאשם לפעול כאדם אחראי הטוען לחפותו. משלא עשה כן, אין הוא יכול לטעון כי מוצדק עתה לבטל את גזר הדין, ולקיים דיון חדש בכתב האישום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ