לפני תובענה לפיצוי בגין נזק גוף.
1.התובע, יליד 1982, בן 35 היום, ובחודש מאי 2007, נתקל במודעה שפרסם הנתבע, בה הודיע הנתבע כי הוא מחפש אנשים אשר יהיו מוכנים לתרום כליה תמורת פרס כספי.
"אף שהמודעה הייתה מנוסחת בצורה תמימה לכאורה, חיפשו הנאשמים בני אדם חסרי הגנה ובעלי רקע סוציו-אקונומי נמוך, אשר עקב חולשתם, בין שכלית ובין נפשית, ותנאי חייהם הקשים, הסכימו לקצירת כליה תמורת הבטחה לתשלום כספי זעום ולא הוגן. נטען כי הנאשמים הצליחו במימוש מזימתם, ותוך ניצולם של הקרבנות והפעלת אמצעים פסולים כנגדם הכוללים לחץ פסיכולוגי, מצגי מרמה והטעיה, שכנעו את הקרבנות לשתף פעולה ולהסכים לביצוע ניתוחי קצירת הכליה. בכתב האישום שבו הודו הנאשמים נטען כי הנאשמים הונו את הקרבנות וקיבלו את הסכמתם לביצוע ניתוחי קצירת הכליה מבלי שמסרו להם את כל המידע הרפואי הנדרש, מבלי שהוסברו להם הסיכונים הגופניים והנפשיים הכרוכים בכך, מבלי שהוסברו להם תופעות הלוואי והסיבוכים האפשריים בניתוח, לרבות סיכוני ההרדמה, זיהומים, הפרעות לבביות וכדומה, מבלי שהקרבנות הבינו והפנימו את התהליך לקצירת האיברים ומשמעותו, מבלי שנבדקה כשירותם הנפשית והגופנית של הקרבנות לעבור את התהליך, ומבלי שהוסבר להם מהותו של הטיפול שיידרש מהם ועל אורח החיים לאחר הניתוח"
(סע' 3 לגזר הדין, נספח ג' לתצהיר התובע).
מאחר והתובע היה במצוקה כלכלית ולא עבד, הוא פנה אל הנתבע, וכליה אמנם נקצרה מגופו. לטענתו, לא שולם לו מלוא הסכום שהובטח ע"י הנתבע.
2.בגין מעשה זה, בין היתר, הוגש נגד הנתבע ואדם נוסף בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום, שתוקן ביום 29.11.07 (פ"ח 4044/07; נספח א' לתצהיר התובע), ובאותו יום הורשע הנתבע, עפ"י הודאתו, ובמסגרת עסקת טיעון בסחר בבני אדם למטרות סחר באיבריהם, חבלה חמורה, עושק, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות לרופא ושימוש בתואר רפואי (נספח ב' לתצהיר התובע). דינו נגזר ביום 16.12.07 (להלן – "ההליך הפלילי").
3.עפ"י חוות דעת מומחה רפואי בתחום הנפרולוגי מטעם התובע, בעקבות קצירת הכליה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 30% בהתאם להוראות תקנה 22(4)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית, ואינו חולק על נכותו הרפואית של התובע.
4.ההליך
4.1התובע הגיש תביעתו לראשונה כתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים בבית המשפט המחוזי בחיפה.
מאחר וחלפו כחמש שנים בין מועד הרשעת הנתבע למועד הגשת התביעה, אף נוכח סכום הפיצוי הנדרש (כמפורט בתחשיב הנזק שהגיש התובע), הורה בית המשפט המחוזי ביום 22.6.14 על העברת התיק לבית משפט זה.
התיק הועבר לטיפולי בהתאם להחלטת כב' הנשיא השופט א. סאלמה מיום 26.2.15.
4.2בטרם הוגש כתב הגנה ע"י הנתבע, טען הנתבע כי בשנת 2005 מונה לו אפוטרופוס ועל כן יש מקום לסילוק התביעה נגדו על הסף בהיותו פסול דין. בהחלטתי מיום 26.5.15 (במסגרת בק' מס' 9) הוריתי לתובע לפנות לבית המשפט לענייני משפחה כדי לקבל אישורו להמשך ניהול ההליך.
ביום 31.3.16 ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות ולפיה התובע רשאי להמשיך בניהול הליך זה.
4.3מטעם התובע הוגש תצהירו. מטעם הנתבע הוגש תצהיר האפוטרופא שלו.
4.4בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 13.2.17 קיבלו ב"כ הצדדים את הצעתי למתן פסק דין מנומק על יסוד החומר המצוי בתיק, אף ויתרו על הגשת סיכומים בכתב, תוך שהם מבקשים כי אעכב מתן פסק הדין למשך 14 יום בכדי שבמהלכם ינסו הצדדים לשוחח ביניהם.
המועד חלף, ולא ראיתי כי הוגשה הודעה כלשהי מטעם הצדדים.
5.אחריות הנתבע
5.1הנתבע אינו חולק על העובדות בהן הורשע, עפ"י הודאתו כאמור, בהליך הפלילי.
5.2משכך, והואיל והנתבע הוא הנאשם שהורשע בהליך הפלילי, ונוכח הוראות סע' 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם...".
5.3על כן אני קובעת כי לנתבע אחריות מלאה לנזקיו של התובע.
מובן, כי בנסיבות המתוארות בכתב האישום (המתוקן), אין לתובע כל אשם תורם, והנתבע אף לא טען לכך.
6.הנכות
6.1כאמור, מומחה התובע קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 30%.
6.2חקירת המומחה לא התבקשה והוא לא נחקר על חוות דעתו, אף אין הצדדים חולקים על כך כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור שנקבע.
6.3נסיבותיו של תובע זה, כפי שעולה מחומר הראיות, אינן מצדיקות סטייה מן החזקה, אשר נקבעה בפסיקה, ולפיה שיעור הנכות הרפואית משקף בדרך כלל את שיעור הנכות התפקודית (וראו: ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פד"י נב(3) 792).
6.4על כן, לאחר שעיינתי בחוות הדעת, שלא נסתרה, אני מקבלת את חוות דעת המומחה מטעם התובע במלואה, ונוכח נסיבותיו של התובע, אני קובעת כי כתוצאה מהמעשים שבוצעו בו ע"י הנתבע, נותרה לתובע נכות תפקודית צמיתה בשיעור של 30%, כשיעור נכותו הרפואית.
7.כאב וסבל
נוכח גילו של התובע, שיעור נכותו ומהותה, אף בנסיבות גרם נכות זו (קרי: פשע חמור) אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על הסך של 160,000 ש"ח.
8.הוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד)
8.1התובע לא צירף קבלות עבור הוצאות רפואיות, ועל כן אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין הוצאות העבר.
8.2עם זאת, ונוכח שיעור נכותו הגבוהה ומהותה, ונוכח גילו, אני קובעת בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של 20,000 ש"ח, נכון להיום, ולעתיד בלבד.
9.עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד)
9.1התובע לא צירף כל ראיה לעזרת צד שלישי שקיבל בעבר, אף טענותיו בעניין זה כלליות ביותר בתצהירו (סע' 27).
9.2יחד עם זאת, ההלכה הפסוקה היא כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנה ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (וראו: ע"א 93/73 ושני נ' קראוז, פד"י כח (1)277, ע"א 370/93 מלכה נ' אטקין, פד"י מ"ד (4) 168).
9.3בנסיבות המקרה שלפניי, נוכח גילו, מהות הפגיעה ולאור שיעור נכותו הצמיתה הגבוהה, אני סבורה כי התובע נזקק ויזדקק לעזרה מעל המקובל, ועל כן אני קובעת פיצוי על דרך האומדנה, בסך של 20,000 ש"ח, נכון להיום, עבור העבר והעתיד.
10.הפסדי שכר ופנסיה
10.1התובע אישר בתצהירו כי עובר לאירוע קיבל גמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (סע' 30 לתצהיר התובע).
10.2בישיבת קדם המשפט מיום 26.9.16, אישר בא-כוחו כי אין טענה בדבר הפסדי השתכרות, וכי התובע לא עבד עובר לאירועים נשוא התביעה או אחריהם.
10.3בנסיבות אלה, וחרף נכותו הגבוהה של התובע, ומאחר והתובע מעולם לא עבד, אף לאחר האירועים נשוא התובענה לא התחיל לעבוד כלל, אני קובעת כי אין מקום לקביעת פיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר או לעתיד.
10.4הואיל ולתובע לא נגרמו הפסדי השתכרות, גם לא נגרמו לו הפסדי פנסיה, ואין מקום לפסיקת פיצוי בגין רכיב זה.
11.התוצאה
11.1לסיכום יובאו רכיבי הפיצוי של התובע וסכומם:
כאב וסבל – 160,000 ש"ח (סע' 7),
הוצאות רפואיות – 20,000 ש"ח (סע' 8),
עזרת צד ג' – 20,000 ש"ח (סע' 9),
סך הכל: 200,000 ש"ח.
11.2אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 200,000 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט (אגרה ושכ"ט מומחה) בסכום של 2,500 ש"ח, ושכ"ט עו"ד התובע בסכום (מופחת, בשל אופן סיומו המקוצר של ההליך) של 17,500 ש"ח. כן אני מחייבת את הנתבע לשאת ביתרת אגרה.
החיובים ישולמו עד ליום 31.5.17, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
ניתן היום, כ"א אדר תשע"ז, 19 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.
