אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ח'רוף נ' ספיגולנט אלקסנדר

ח'רוף נ' ספיגולנט אלקסנדר

תאריך פרסום : 24/06/2013 | גרסת הדפסה
ס"ע
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
51774-03-11
16/06/2013
בפני השופט:
רחל בר"ג-הירשברג

- נגד -
התובע:
ג'סאן חמד ח'רוף
הנתבע:
ספיגולנט אלקסנדר
פסק-דין

פסק דין

1. התובע הועסק על ידי הנתבע כפועל בעבודות שיפוצים בעיר אריאל, עד למועד השנוי במחלוקת בין הצדדים בשנת 2004. התביעה שלפנינו הוגשה ביום 28.3.2011.

שתיים הן המחלוקות העיקריות הנטושות בין הצדדים: ראשית, האם התביעה התיישנה. שנית, וככל שהתשובה לשאלה הראשונה היא שלילית, אזי מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

2. במקורה הועמדה התביעה על סכום כולל של 55,241 ₪ וכללה גם רכיבי תביעה שעניינם פדיון דמי חופשה, פדיון דמי הבראה ופדיון דמי חגים. בפתח ישיבת ההוכחות מיום 19.5.2013, ובשים לב לתקופת ההתיישנות, הודיע התובע כי אינו עומד עוד על רכיבי תביעה אלה. להכרעתנו נותרו אפוא, רכיבי התביעה שעניינם פיצויי פיטורים, פיצוי חלף הודעה מוקדמת ושכר עבודה.

3. בהליך קוימה, בפועל, ישיבת הוכחות אחת, שבמהלכה העיד כל אחד מבעלי הדין לעצמו. בתום ישיבת ההוכחות סיכמו הצדדים טיעוניהם בעל פה, ואלו נרשמו בפרוטוקול מיום 19.5.2013.

גדר המחלוקת

4. גדרי המחלוקת שבין הצדדים והשאלות הטעונות הכרעתנו הן אלה:

[א] האם התביעה התיישנה, כטענת הנתבע.

[ב] ככל שהתביעה לא התיישנה, מהי תקופת העבודה של התובע ומה היו נסיבות סיום עבודתו אצל הנתבע. לשון אחרת, האם התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת כטענתו או שמא התפטר כטענת הנתבע. אם יתברר שהתובע פוטר ועל כן מגיעים לו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, יהא עלינו לברר מהו שכרו הקובע ומה היא תקופת עבודתו המדויקת.

[ג] בנוסף, נדרשת הכרעתנו בשאלה אם נותר הנתבע חייב לתובע שכר עבודה ובאיזה שיעור.

להלן תדון כל שאלה כסדרה תוך שנתייחס לטיעוני הצדדים לגביה.

האם התביעה התיישנה?

5. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שיחסי העבודה ביניהם הסתיימו בשנת 2004. כך אין חולק על כך שהתביעה דנא הוגשה לבית הדין ביום 28.3.2011. לפיכך ובשלב ראשון, נדרשת הכרעתנו בשאלה מהו המועד בו נותקו יחסי העבודה בין הצדדים, ובהתאם האם חלפה תקופת ההתיישנות. בראש הדברים נטעים כי התובע, שמתגורר ברשות הפלסטינית, הגיש לבית הדין העתקים מהיתרי עבודה שהונפקו לו ושבהם רשום הנתבע כמעסיקו והמתייחסים לתקופה שמיום 17.9.1998 ועד ליום 22.4.2004. זאת מלבד שתי תקופות נתק שעליהן נעמוד בהמשך הדברים.

6. גרסת התובע לעניין מועד ניתוק יחסי העבודה בינו לבין הנתבע ידעה התפתחות מסוימת. בכתב התביעה (בסעיף 3) ובתצהיר עדותו הראשית (בסעיף 4) טען התובע כי הוא פוטר ביום 22.4.2004 וזאת, ככל הנראה, בהתבסס על היתר העבודה האחרון שתוקפו פג ביום זה. בחקירתו הנגדית שינה התובע את גרסתו האמורה וטען, שעבד אצל הנתבע עד סוף חודש אפריל 2004, קרי עד ליום 30.4.2004. גרסתו זו נשענה על רישומיו ביומניו האישיים, אותם הביא עימו לישיבת בית הדין, ואשר עותקים מחלקים מהם אף צורפו לתצהירו. לגרסתו, היומנים מתייחסים לכל תקופת העבודה הנטענת ומשקפים רישום אותנטי, שנערך בזמן אמת, של ימי עבודתו אצל הנתבע ושכר העבודה ששולם לו.

7. גרסת הנתבע לעניין מועד ניתוק יחסי העבודה בינו לבין התובע ידעה אף היא התפתחות מסוימת. בכתב ההגנה (סעיף 18(א)) טען הנתבע שהתובע חדל לעבוד בשירותו בשלהי חודש ינואר 2004. טענת הנתבע בעניין זה לא נסמכה על מסמכים או רישומים המצויים אצלו לעניין תקופת עבודתו של התובע ואף לא על כל ראיה פוזיטיבית אחרת, כי אם על זיכרונו ועל מסקנות המתחייבות, לשיטתו, מה"שכל הישר" עליהן נעמוד עתה. לטענת הנתבע, בתקופה שמשנת 2001 ועד 2004 שרר באזורנו מצב בטחוני רעוע שבעטיו הוכרזו חדשות לבקרים "סגרים" שמשמעותם איסור על כניסת פועלים מהרשות הפלסטינית לשטחי ישראל. לטענת הנתבע לא עלה בידו להשיג תעודת עובד ציבור בדבר המועדים המדויקים שבהם התקיימו סגרים בתקופה הרלוונטית לתביעה, על אף שפנה "למשרד דובר צה"ל" בעניין זה, וזאת בשל תקופת ההתיישנות. אשר על כן, הוא למד על תקופות שבהן נמנעה כניסת עובדי הרשות לישראל מפסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (עב (נצ') 1412/06 מאזן מוחמד עבד אללטיף הציץ – סטארפלאסט תעשיות (1967) בע"מ (13.5.2008)). מפסק דין זה למד הנתבע על כך שבתקופה שמאמצע חודש 1/2004 ועד לחודש 6/2004 היו אך ורק מספר מועט של ימים שבהם לא היה סגר והתאפשרה כניסת עובדים מהרשות הפלסטינית. בעניין זה טען הנתבע כי היתרי עבודה אינם אסמכתא להעסקה בפועל, כיוון שזו הושפעה, למעשה, מהתנודות במצב הביטחוני ששרר באזור.

הנתבע ביקש ללמוד על תקופת ההעסקה של התובע גם מתוך טענתו כי עבודות שיפוצים הן עבודות הנעשות בעיקר באביב ובקיץ, וכן מעיון בספר החשבוניות שלו שממנו עולה כי בחודשים 1-4/2004 הייתה לנתבע עבודה מועטת בלבד. לפיכך לא יתכן שהוא העסיק את התובע, 25 ימים בחודש בממוצע כפי שטען התובע בכתב תביעתו. לשיטת הנתבע טענות אלה מעידות על כך שהתובע חדל לעבוד בשירותו בשלהי חודש 1/2004 ועל כן, ובשים לב למועד הגשת התביעה זו התיישנה.

אלא שמשנשאל בחקירתו הנגדית עד מתי עבד אצלו התובע השיב "עדי מתי שהוא טוען" (עמ' 13 שורה 13). בדומה, כשנשאל האם התובע עבד אצלו עד חודש אפריל 2004 השיב "פלוס מינוס, שבוע לפה ושבוע לשם, יכול להיות. אני לא בדיוק זוכר. אחרי שבע שנים הוא עשה את התביעה" (עמ' 13 שורות 18-17 לפרוטוקול). בהמשך נשאל האם התובע עבד אצלו בחודש אפריל 2004 משך 10 ימי עבודה, ועל כך השיב בפשטות "כן" (עמ' 14, שורה 20). לאמור, לא רק שהוברר כי הנתבע אינו זוכר, כלל ועיקר, שהתובע חדל לעבוד אצלו במהלך חודש ינואר 2004, אלא שהוא סובר כי גרסת התובע היא נכונה בעיקרה.

8. בנסיבות אלה מבכרים אנו את גרסת התובע בדבר מועד ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים, הנתמכת בראיות אובייקטיביות, על פני גרסת הנתבע הנשענת על השערות גרידא ונבאר.

בהתאם לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 וכן לתקנות שעות עבודה ומנוחה, התשט"ו - 1955 חלה על הנתבע חובה על פי דין לנהל רישום שוטף לגבי מועדי עבודת התובע אצלו, שעות העבודה ואף תאריך סיום העבודה. נדגיש כי חובה זו חלה גם טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר (ראו למשל: בש"א (ת"א) 18/08 קשת היפרטוי שותפות מוגבלת – מדינת ישראל (26.1.2009)). הנתבע הודה לפנינו כי לא עמד בחובותיו אלה (עמ' 12, שורה 26), ואף ניתן לקבוע כי התמונה שנתגלתה לעינינו בכל הנוגע לשיטת העסקתו את התובע ועובדים נוספים עגומה היא. התובע, לעומתו, הציג לפנינו יומנים המתייחסים לכל תקופת ההעסקה ובהם רישומים הנוגעים לימים בהם עבד ולמעסיקים שאצלם עבד. מעיון ברישומים וביומנים עצמם, לרבות המקוריים, אותם כאמור הביא עמו התובע לדיון ההוכחות, הרושם המתקבל הוא שהיומנים מכילים רישומים אותנטיים שנעשו בזמן אמת ועל כן לא מצאנו כל טעם שלא לקבלם. בעניין זה דוחים אנו את טענת הנתבע שלפיה התובע לא תמך את היומנים בחוות דעת גרפולוגית שיהא בה כדי להעיד על האותנטיות שלהם. טענת הנתבע בעניין זה נטענה לראשונה בשלב הסיכומים מבלי שקדמה לה התנגדות כלשהי להגשתם, והיא אף נטענה בעלמא. זאת בפרט נוכח העובדה שבחקירתו הנגדית, הודה למעשה הנתבע כי רישומיו של התובע ביומניו משקפים את מצב הדברים בפועל ובלשונו "רשום אצלו הכל" (עמ' 13, שורה 9, עמ' 14 שורה 20).

כזכור, על פי הרישומים ביומן התובע הוא עבד אצל הנתבע במהלך חודש 4/2004. בשים לב למועד הגשת התביעה, 28.3.2011, הרי שהתביעה לא התיישנה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ