אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חרסט נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

חרסט נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 24/11/2010 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות כפר סבא
25973-11-09
23/11/2010
בפני השופט:
עמית פרייז

- נגד -
התובע:
ליאור חרסט
הנתבע:
שירביט חברה לביטוח בע"מ
פסק-דין

פסק דין

תביעה על סך של 10,072 ₪ אשר מהווים את ההפרש בין סך ירידת ערך רכבו של הנתבע ושכר טרחת שמאי שהעריך זאת לבין הסכומים ששולמו לו בגין כך על ידי חברת הביטוח הנתבעת.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלה מהו אחוז ירידת הערך של רכבו של התובע לאחר שנפגע בתאונה שגרמה לו לנזקים. לדעת השמאי של התובע, מר ויקטור עידן, מדובר בירידת ערך של 9 אחוזים (המהווים 13,392 ₪), בעוד חברת הביטוח הנתבעת הכירה בירידת ערך של 2.5 אחוזים (המהווים 3,720 ₪), וזאת על בסיס חוות דעת שמאי שניתנה על בסיס הנחיות לשמאים שניתנו בדו"ח ועדת ששון.

עוד חלוקים הצדדים בשאלת החזר שכר טרחתו של מר עידן. כך בעוד התובע טוען לתשלום מלא שכר הטרחה בסך 2,660 ₪, חברת הביטוח הנתבעת שילמה בהיבט זה לתובע רק 2,260 ₪, משמע 400 ₪ פחות.

מעדות התובע, שעשה עליי רושם מהימן, עלה כי זה הגיע להערכת הנזקים ברכבו על ידי מר עידן לאחר שהופנה אליו על ידי סוכן הביטוח שלו. בנסיבות אלה הוסר החשש שמא דובר בחוות דעת שהוזמנה על ידי התובע, כפי שנאמר על ידי הנתבעת בכתב ההגנה. יתר על כן, די בכך בכדי להצדיק את תשלום מלוא שכר טרחתו של מר עידן על ידי הנתבעת. מבוטח שפונה לחוות דעת מקצועית בהפניית סוכנו בהקשר של אירוע ביטוח, זכאי לקבל מחברת הביטוח שלו את מלוא שכר הטרחה שבו חוייב, אף אם לדעתה של האחרונה, בדיעבד לאחר תשלום שכר הטרחה, זה היה גבוה מידי.

העד המרכזי, מר ויקטור עידן, אף הוא עשה עליי רושם מהימן. בניגוד לניסיונות הנתבעת לציירו כמי שמעוניין לעשות לביתו באמצעות השבעת רצון לקוחותיו בחוות דעת מופרזות לטובתם, התרשמתי שגישתו של העד ביחס לכללי הערכת ירידת הנזק שנקבעו בדו"ח ועדת ששון הינה ביקורת עניינית על פי הבנתו המקצועית. העד הבהיר היטב כי אינו מקבל את שיטת ההערכה שבכללים מכיוון שאינה נותנת ביטוי לירידת הערך המסחרית, אשר הינה הבסיס המרכזי להערכותיו שלו. משמע, מדובר במחלוקת עניינית בין אסכולות שונות בין שמאי הרכב.

ענייניותו של העד אף עלתה מכך שציין כי כאשר אין פער משמעותי בין הערכותיו להערכה על פי כללי ועדת ששון, המשמשים את חברות הביטוח, הרי שהוא ממליץ ללקוחותיו להתפשר עם חברת הביטוח (חלף עריכת חוות דעת נגדית על ידו), והמלצתו זו דרך כלל מתקבלת. הנה כי כן, לא שכר הטרחה האפשרי מביא את העד להערכותיו לעומת הערכות על פי כללי ועדת ששון, אלא דעתו העניינית המקצועית, החולקת על כללים אלה.

אני דוחה מכל וכל את ניסיון נציג הנתבעת לפגוע במהימנות מר עידן באמצעות הדגשת קטעים מפסק דין בהליך אחר בו העיד מר עידן. מהימנות הינו עניין למותב השיפוטי בפניו נשמע העד, ואין להיזקק בעניין זה למהימנות או אי מהימנות שעורר העד בהליך אחר.

משהעד עידן נמצא על ידי כמהימן, אין מקום לבטל את חוות דעתו כפי דעת נציג הנתבעת. יש מקום להכרעה עניינית בינה לבין חוות דעת השמאי של הנתבעת, מר אלדד קושמירק. לעניין זה ייאמר כי שני העדים עוררו רושם מקצועי, המדובר בעדים שביצעו את בדיקת הרכב אף לאחר תיקונו, וביססו הערכותיהם כל אחד על פי המפתח בו הוא נותן אמון מקצועי, כאשר ביחס למר קושמירק מדובר במפתח של כללי ועדת ששון.

אכן, לא אחת כאשר עסקינן בשתי אסכולות בתחום מקצועי, יש מקום להעדיף את האסכולה המקובלת ולא את אסכולת המיעוט. בוודאי כאשר מדובר בניסיון מקצועי שנרכש במשך שנים רבות, ומאגד חוות דעת של אנשי מקצוע רבים, כפי שנאמר ביחס לכללי ועדת ששון. אף הטענה שעלתה כי אינטרסים כלכליים של חברות הביטוח הביאו ליצירת כללים אלה אשר מחמירים עם המבוטחים, אינה משנה מסקנה זו, כיוון שזו נטענה בעלמא ולא בוססה ראייתית כמתחייב מחומרת הטענה.

אולם, אין באלה בכדי להביא את בית המשפט לקביעה בכל מקרה ומקרה על פי האסכולה המקובלת. ייתכן כי בית המשפט ישתכנע כי במקרה ספציפי שבפניו דווקא המומחה ששייך לאסכולה הפחות מקובלת הגיע למסקנה ההגיונית יותר. יש לזכור כי בסופו של יום, מומחה נועד לתת כלים לבית המשפט בהכרעתו, ואין שיקול דעתו מהווה תחליף לשיקול דעתו של בית המשפט. קל וחומר כאשר בפני בית המשפט שני מומחים, ששניהם ככלל עשו רושם מהימן ומקצועי.

על רקע כל האמור סברתי כי במקרה שבפניי דווקא חוות דעתו של מר עידן, בדבר ירידת ערך בסך של 9 אחוזים, היא ההגיונית יותר. זאת על אף התבססותו על מפתח שאינו תואם את המפתח המקובל שבכללי ועדת ששון, שעל פיו ניתנה הערכה של 2.5 אחוזים.

שכן, כשמדובר בירידת ערך, הרי שיש מקום לבחון את ירידת הערך בעיניו של הקונה הממוצע שלו, ולא בעיני השמאי הממוצע. בענייננו, מדובר ברכב שלאחר כעשרה ימים מעלייתו על הכביש, בהם נסע רק מעט יותר מ-300 קילומטרים, עבר תאונה שהצריכה תיקונו בעלות של כ-17,000 ₪ (נתונים מספריים שהובאו בחוות דעתו של מר עידן ולא נסתרו מהותית בחוות הדעת הנגדית של מר קושמירק). אף אם הרכב תוקן באופן שכמעט לא ניתן להבחין שעבר תאונה (כדברי מר קושמירק), הרי שעצם מודעותו של הקונה הממוצע להתרחשות התאונה (שתתגבש במהלך התקין של המו"מ למכירת הרכב), בשלב כה מוקדם של חייו של הרכב, היא זו שמעמידה באופן הגיוני ביותר את קביעתו של מר עידן בדבר ירידת ערך של 9 אחוזים. איני יכול להעלות על הדעת מקרה שבו קונה אפשרי של הרכב יבטא את עצם קרות התאונה בשלב כה מוקדם בהצעת מחיר תואמת את הערכת מר קושמירק. לא אחטא לאמת אם אומר שאף יהיו קונים פוטנציאלים אשר יעריכו בנסיבות אלה את ירידת הערך באופן גבוה יותר מהערכת מר עידן, בהציעם הצעות מחיר.

נציג הנתבעת אף סבור כי אין מקום להעריך את ראש הנזק הסופי של ירידת הערך על בסיס מחירו של הרכב ערב אירוע הנזק בשקלול עם אחוז ירידת הערך שיוכר. איני סבור כך. מטרת הפיצוי הנזיקי הינה הבאת הניזוק למצבו ערב קרות אירוע הנזק. ערב קרות התאונה, היה ברשות התובע רכב ששוויו נתון לאותו רגע, ולאחר התאונה היה ברשותו רכב שעל בסיס השווי האמור יש להפחית את אחוז ירידת הערך שייקבע. החזרת התובע למצבו ערב קרות התאונה משמעו אם כן חישוב סכום ירידת הערך באופן של שקלול האחוז שנקבע עם המחיר של הרכב ערב התאונה.

לא זו אף זו, גם בחוות הדעת עליה הסתמכה הנתבעת, המחלוקת עם התובע התבטאה בשיעור ירידת הערך, ולא מעבר לכך- סכום הנזק הסופי היה על בסיס שקלול שיעור ירידת הערך (כזכור, 2.5 אחוזים) עם המחיר של הרכב ערב התאונה.

נוכח מסקנותיי לעיל, יש מקום לקבל את התביעה במלואה. אעיר, כי באשר להפרשים בשכר טרחת השמאי, הרי שמלבד ההנמקה העקרונית שצויינה בתחילת דבריי, הרי שלאור קבלת חוות דעתו על ידי, בוודאי שיש מקום להכרה במלוא שכר טרחתו.

בנוסף לסכום התביעה, סבורני כי יש לזכות את התובע בהוצאות בשיעור חריג לטובתו. שכן, מדובר בהליך שהצריך זמן הכנה לדיון וזמן התדיינות בשיעורים גבוהים מהמקובל בתביעות קטנות, ובנוסף ההליך הצריך עדות מומחה שעלותה גבוהה לאין ערוך מעדות עד רגיל. בשים לב לכל אלה, אני פוסק לטובת התובע הוצאות בסך 3,000 ₪.

סוף דבר, אני מחייב את הנתבעת לשם לתובע סך כולל של 13,072 ₪, אשר יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מעת המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז כסלו תשע"א, 23 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ