אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חפץ שולמית נ' כהן שרה

חפץ שולמית נ' כהן שרה

תאריך פרסום : 17/06/2010 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
8808-09
16/06/2010
בפני השופט:
גד ארנברג

- נגד -
התובע:
חפץ שולמית
הנתבע:
כהן שרה
פסק-דין

פסק דין

התובעת הגישה לביצוע שטר שניתן על ידי הנתבעת לפקודתה וחולל באי פרעון. מדובר בשטר על סך 26,375 ₪.

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר בה טענה כי השטר ניתן עבור רכישת עסק שרכשה הנתבעת ובעלה מבנה של התובעת, מדובר בעסק למכירת בורקס. הנתבעת רכשה, לדבריה, את המוניטין והשימוש במקום תמורת 115,000 ₪ כולל מע"מ ששולמו ב- 4 המחאות שזו נשוא תיק זה אחת מהן (בנוסף ל- 10,000 ₪ ששולמו בעת חתימת ההסכם). לדבריה, לאחר שהעסק נמכר לה התברר כי נגד בנה של התובעת הוצא על ידי בימ"ש לעניינים מקומיים צו סגירה, שביצועו נדחה ל- 15.9.08, בשל כך שהעסק נוהל ללא רישיון. כמו כן, במסגרת גזר הדין נאסר על בנה של התובעת במפורש להעביר את העסק לכל צד ג' שאינו מחזיק ברישיון. הטענה היא אפוא טענת כשלון תמורה מלא וכן טענה של הטעיה ומכירת עסק בניגוד להוראות פסק דין שאסר זאת.

כב' השופט פיינברג קיבל את ההתנגדות והורה שהדיון ינוהל במסגרת הליך של סדר דין מהיר.

התובעת לא מתכחשת לכך שהוצא צו סגירה לעסק ואולם לטענתה צו זה היה ידוע לנתבעת ולבעלה עוד במועד חתימת ההסכם והסכום שנקבע לרכישת העסק נקבע בין היתר גם בשל עניין זה.

התובעת טוענת עוד כי הנתבעת שילמה סכומים בתיקי ההוצל"פ שנפתחו למימוש השקים מבלי שטענה דבר לעניין העדר הרישיון. לא זו בלבד אלא שהיא הודתה בחוב במסגרת הליכי ההוצל"פ וכל שביקשה היה לתת לה זמן להתארגן כספית כדי לשלם את החובות בגין רכישת העסק, מבלי להטיל עיקול על העסק. התובעת טענה עוד כי לפני הרכישה התעורר סכסוך בין הנתבעת ובעלה לבין אדם אחר בשם יוסי בניסטי כאשר כל צד טען שבנה של התובעת התחייב למכור לו את העסק. הצדדים פנו לביה"ד לענייני ממונות ובדיון זה שנערך לפני הסכם הרכישה עלה הנושא של צו הסגירה והעדר רישיונות.

הצדדים הוזמנו לדיון בו העידו מטעם התובעת; התובעת עצמה, בנה שמכר את העסק לנתבעת ולבעלה, מר יוסי בניסטי הנ"ל, מר מרדכי איש אהרון שתווך במכירת העסק בין בנה של התובעת לבין בניסטי ומר אלבוים שרשם את הפרוטוקול בביה"ד ונתן לאחר מכן מכתב בו נכתב שבעת הדיון עלה צו הסגירה והרישיונות למרות שהדבר איננו מופיע בפרוטוקול.

התובעת עצמה לא יכלה לשפוך אור על נושא המחלוקת שבין הצדדים. למעשה עדותה הייתה רק לענין קבלת השיק נשוא תיק זה (עם שאר השיקים שניתנו בתמורה לעסקה) וחילולו של השיק.

בנה של התובעת, מר דוד חפץ העיד כי עוד לפני מכירת העסק הוא הודיע לנתבעת ולבעלה שאין רישיון לעסק ובעקבות כך ניתן צו סגירה.

גם מר בניסטי והמתווך איש אהרון העידו בתצהיריהם כי דובר על כך שלעסק אין רישיון ומר בניסטי אף הצהיר שגם בבית הדין העניין של צו הסגירה והעדר הרישיונות עלה. מר אלבוים לא זכר לאמר מה היה בדיון עצמו (הוא היה רשם פרוטוקול מחליף) ולדבריו, אם הוא כתב את המכתב שצורף לכתבי הטענות של התובעת , אז מה שכתוב שם נכון.

בעדות של מר בניסטי התברר כי למרות שבתצהירו נכתב שבבית הדין דובר על העדר הרישיונות וצו הסגירה, הדברים לא היו כך. מר בניסטי העיד כי בחקירתו הנגדית כי

"בבית הדין לא עלה הנושא בכלל של הרישיון השאלה הייתה רק מי ייקח את העסק" (עמוד 6 שורה 4) ובהמשך

"לא דובר בכלל בבית הדין על רישיון העסק, לא בדיון ולא בין הצדדים" (שם שורה 12).

לעומתו העידה מר איש שלום שבבית הדין דובר בפירוש על עניין צו הסגירה והעדר הרשיון (עמוד 3 דורות 5 – 6 (.

מר אלבוים, כאמור, לא זכר את שהיה בבית הדין ולדבריו אם הוא כתב את המכתב שצורף אז זה נכון שהדברים עלו בביה"ד. לאחר סיום הדיונים בתיק המציא ב"כ הנתבעת מכתב אחר שלכאורה אותו כתב העד אלבוים ובו לא מוזכר כלל עניין צו הסגירה כאחד העניינים שנדונו בבית הדין. לטענתו המכתב שצורף לכתבי הטענות של התובעת הינו מכתב מזויף שנכתב על לוגו של בית הדין בעוד המכתב עצמו לא נכתב על לוגו כזה והוספו בו המלים "צו סגירה". כיון שהבקשה בעניין זה לא לוותה בתצהיר לא ניתן היה לדון בה ואולם יש מקום לחקור בעניין זה ולפיכך המזכירות תעביר את העניין למשטרת ישראל לבירור האם הוגש מסמך מזויף של ביה"ד לענייני ממונות.

בנה של התובעת מר דוד חפץ העיד כי עוד לפני רכישת העסק על ידי הנתבעת ובעלה, ובמהלך הסכסוך בינם לבין מר בניסטי מי זכאי לרכוש את הנכס, הובהר בפירוש שעל העסק יש צו סגירה ואולם הנתבעת החליטה שהיא רוצה לרכוש את העסק על אף צו הסגירה וזאת למרות שהוא הציעה לה לסגת מהעסקה ואף לשלם את הפיצוי המוסכם. לדבריו, גם בבית הדין עלה עניין העדר הרישיון וצו הסגירה והדבר לא מנע מהנתבעת להיכנס לעסקה. לטענתו גם לדברי הנתבעת נודע לה על צו הסגירה ביום 4.9.08, כאשר פקח של העריה מסר להם הודעה בעסק על כך, ובכל אופן שילמה הנתבעת את השיק הראשון על פי העסקה שמועדו היה 18.9.08. לא זו בלבד, אלא שגם לאחר שהשיק נשוא תיק זה חולל הבטיחה לו הנתבעת שהיא תשלם אותו, ואף בבקשותיה ללשכת ההוצאה לפועל היא לא התכחשה לעצם קיום החוב וביקשה רק לתת לה זמן ללא עיקולים כדי לפרוע את סכום השיק.

הנתבעת ובעלה חזרו על טענותיהם לפיהן בזמן כריתת ההסכם לא היה ידוע להם על כך שלעסק ניתן צו סגירה בשל העדר רישיון. לראשונה נודע להם על כך רק מאוחר יותר, כאשר הגיע פקח ומסר להם הודעה על כך ובעקבות כך פניה שלהם לעריה לבירור העניין שם, לאחר מספר ביקורים, נמסר להם שיש גזר דין הכולל צו סגירה ואוסר העברת העסק לאחר שאין לו רישיון. אמנם נותרה אי בהירות לגבי המועד שבו נודע להם על קיום צו הסגירה ואולם כל המועדים הינם לאחר כריתת ההסכם.

לאחר עיון בטענות הצדדים בעדויותיהם ובסיכומים באתי למסקנה כי מחד אין מקום לחייב את הנתבעת להוסיף ולשלם מעבר למה ששילמה עד כה ומאידך אין מקום גם לחייב את התובעת או את מר דוד חפץ להחזיר מה שקיבלו כבר, ואלה נימוקי:

אין ספק כי בהסכם שנכרת בין מר דוד חפץ לבין הנתבעת ובעלה אין כל אזכור להעדרם של רישיונות להפעלת העסק ולצו הסגירה שניתן במסגרת גזר דין בבית משפט לעניינים מקומיים, שאסר גם את העברת העסק לאחר שאינו מחזיק ברישיון. לפיכך, הנטל להוכיח שהנתבעת ובעלה ידעו בזמן החתימה על ההסכם (ידיעה מאוחרת יותר אין בה לרפא את הפגם) שיש צו סגירה ואיסור מכירה, מוטל על התובעת שלמעשה באה בנעלי בנה שמכר את העסק לנתבעת ולבעלה (אם תאמר שהתובעת לא באה בנעלי בנה אזי התוצאה שהיא לא נתנה תמורה כלשהי עבור השיק. ברור אפוא שהתמורה היא מכירת העסק שנעשתה על ידי הבן כאשר התובעת עצמה מודעת לכל העסקה וכן לבעיות בקשר לרישיונות (ראה עדותה עמוד 9 שורה 17). לטעמי התובעת לא הצליחה לעמוד בנטל זה, הסתירות בעדויות מטעמה כאשר העד בניסטי אומר במפורש שבבית הדין כלל לא דובר על צו הסגירה והעובדה שבפרוטוקול אין כל זכר לכך והשאלה בקשר למכתבו של מר אלבוים (תוספת המילים "צו סגירה") מעוררים ספק רב אם נמסר לנתבעת ולבעלה, לפני כריתת ההסכם שהמקום מיועד לסגירה. לפיכך, כאשר מדובר בחוזה שלמעשה מכר נכס שאסור היה למוכר למכור אותו, לפי צו ביהמ"ש, מכירתו היתה עסקה לא חוקית וככזו היא בטלה לפי הוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973. למעלה מהצורך אעיר כי תוצאה זו היתה נכונה גם אם המסקנה היתה שהנתבעת ידעה בזמן החתימה על ההסכם שיש צו סגירה.

משלא הוכח כי הנתבעת ידעה על צו הסגירה בעת כריתת ההסכם היא היתה רשאית אף לבטל את ההסכם ראה סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי). בפועל הנתבעת לא שלחה מכתב כלשהו על ביטול ההסכם מכל מקום מסמך כזה לא צורף לכתבי הטענות. התוצאה היא אפוא שהחוזה בטל בשל היותו חוזה בלתי חוקי למכירת נכס שאסור היה למוכר למכור אותו לפי הוראות גזר דין של בית המשפט. על פי הוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) רשאי בית המשפט, במקרה שהוא קבע שחוזה בטל עקב אי חוקיות, לסטות מהוראות סעיף 21 לחוק המורה כי "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה...". היינו, גם אם בית המשפט קבע שמדובר בחוזה בלתי חוקי אין הוא חייב להורות על השבה של מה שכבר התקבל לפי ההסכם. בנדון דנן, הנתבעת הפעילה את העסק לתקופה מסוימת ולאחר מכן גם מכרה אותו לצד ג'. התובעת עצמה לא הודיעה כי היא מבטלת את ההסכם בשל הטעיתה לא זו בלבד אלא שבמסגרת הליכי הוצל"פ היא אף שילמה כספים למרות שאז כבר בודאי ידעה שיש צו סגירה. לא רק שהנתבעת שילמה כספים אלא שהיא גם לא התכחשה לחובתה לעשות כן. לפי הטענות שלא נסתרו על ידי התובעת, התובעת ובנה קיבלו עד כה לפי העסקה סכום של כ- 65,000 ₪ (10,000 ₪ בחתימה וכן השיק הראשון לפי העסקה וכן סכום שנגבה בהוצל"פ) בנסיבות שפורטו אין מקום להורות על החזר סכומים אלה, אך גם אין מקום לכך שביהמ"ש יאכוף חוזה שנכרת מלכתחילה בניגוד לגזר דין של בית המשפט.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ