אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חסין ואח' נ' שר הפנים ואח'

חסין ואח' נ' שר הפנים ואח'

תאריך פרסום : 09/02/2014 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
55127-10-13
02/02/2014
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
1. וואג'דה חסין
2. תוופיק חסיןעל ידי ב"כ עו"ד מוניר רסאס

הנתבע:
1. שר הפנים
2. וועדת ההשגה לזרים

פסק-דין

פסק דין

עניינה של העתירה בהחלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים מים 1.9.13 לדחות את השגתם של העותרים על החלטת המשיב, בגדרה נדחתה בקשתה של העותרת לאיחוד משפחות עבור בעלה - העותר.

עיקר העובדות הצריכות לעניין

1. העותרת והעותר הם בני זוג שנישאו זו לזה בשנת 1974. העותרת, ילידת 1944, היא בעלת מעמד של תושבת קבע בישראל. העותר, יליד 1943, הוא תושב האזור. לבני הזוג שלושה ילדים בגירים, הרשומים במינהל האוכלוסין הישראלי כתושבי קבע.

2. ביום 17.1.09 פנתה העותרת למשיב בבקשה לקבלת מעמד עבור העותר, במסגרת הליך של איחוד משפחות. על יסוד הבקשה נערך לעותרים שימוע ביום 26.3.12, לאחר שזימונים קודמים נדחו פעם אחר פעם לבקשת העותרים.

3. בשימוע שנערך לעותרת בנוכחות בא כוחה, אמרה העותרת כי לאחר נישואיה עזבה את הארץ ביחד עם בעלה, והשניים התגוררו בכווית עד לשנת 1990. עם שובם לישראל, התגוררו בני הזוג על ילדיהם בבית הוריה של העותרת בירושלים, לטענתה משום שהווילה ברמאללה, שבבעלותם, הייתה בשלבי בנייה. עם סיום הבנייה עבר העותר להתגורר בה, ואילו היא נותרה בבית הוריה עם ילדיה משום שהם למדו כאן. למיטב זיכרונה עקר העותר לרמאללה כשנתיים או שלוש לאחר ששבו מכווית. החל משנת 2007 ועד עצם היום הזה, היא מתגוררת בשכירות בשכונת ואדי ג'וז בירושלים. לפני כשנה - שנה וחצי, סיימו שניים מילדיה את עיסוקיהם בחו"ל ומאז הם מתגוררים איתה. בת נוספת מתגוררת בירדן.

באשר לשאלה מדוע היא ובעלה מתגוררים בנפרד השיבה כי הוא נהג לבקר אותה על פי היתרי שהייה שקיבל, והיא נהגה לנסוע אליו. את הבקשה לאיחוד משפחות הגישה משום שנמאס לה לנסוע אליו כל יום. עורך דינה, שנכח בשימוע, הזכיר כי עד לשנת 1994 אישה לא יכולה הייתה להגיש בקשה לאיחוד משפחות עבור בעלה. כשנשאלה העותרת מדוע לא פנתה בבקשה אחרי 1994 טענה כי עד 2010 בעלה התנייד בין רמאללה לירושלים ללא קושי, אולם לפני כשנתיים הפסיקו לתת לו היתרי שהייה, מסיבה שאינה ידועה לה.

העותרת התקשתה להסביר כיצד זה חשבונות החשמל לדירתה בואדי ג'וז הם בסכומים פעוטים, כגון 35 ₪. לשאלה עד איזה תאריך התגוררה עם בעלה ברמאללה השיבה "אנחנו זוג נשוי וגרים יחד עד היום". המראיינת ביקשה להבהיר תשובה זו ושאלה האם מכאן יש להבין כי הם גרים יחד ברמאללה, ולא בירושלים. תשובתה הייתה: "ברמאללה, בירושלים, בכל מקום". בהמשך שבה על הטענה לפיה היא גרה בירושלים ונוסעת לבקר את בעלה ברמאללה בכל יום, ולעיתים פעם ביומיים.

4. בשימוע שנערך באותו יום לעותר טען כי כשעזבו את כווית התגוררו בבית חמיו בירושלים שכן בניית הוילה ברמאללה טרם הסתיימה אותה עת. הבנייה הושלמה, לדבריו, בשנת 1999 או 2000. עוד טען כי אשתו, העותרת, מתגוררת בירושלים עם הילדים, בעוד הוא מתגורר ברמאללה. פעם היו נותנים לו היתרי שהייה אולם הפסיקו זאת, מסיבה שאינה ידועה לו. העותר הוסיף כי חשבונות החשמל שהוא משלם עבור הוילה ברמאללה מגיעים כדי 700 - 1,000 ₪ לחודש. הוא נתבקש להמציא חשבונות חשמל ומים החל משנת 2007, אולם לא עשה כן.

5. עוד יש לציין כי בחקירה שניהל המוסד לביטוח לאומי בשנת 2011 טען משכיר הנכס בוואדי ג'וז כי העותרת מתגוררת בדירה ששכרה ממנו באורח קבע, כי היא ובנה לנים בה מדי לילה, וכי כשהיה לעותר היתר כניסה לישראל היה מגיע, וכשאין לו מתגורר העותר ברמאללה (נספח מש/12).

6. ביום 6.5.12 התקבל אצל המשיב מידע ממפקדת התיאום והקישור באזור יהודה ושומרון, לפיו, בניגוד לנטען בשימוע, העותר כלל לא פנה בבקשות להיתרי שהייה בישראל, כי אם אך ורק בבקשות למעבר בגשר אלנבי בנוהל אח"מ.

7. ביום 7.5.12 נדחתה הבקשה לאיחוד משפחות מן הטעם שלא הוכח מרכז חיים בישראל. במכתב (נספח מש/14) כותב המשיב כי הטענה לפיה נותרה העותרת להתגורר בבית הוריה בירושלים גם לאחר שהושלמה בניית הוילה ברמאללה, משום שהילדים למדו אותה עת בבתי ספר בירושלים - אינה הולמת את גילאי הילדים, שהצעירה בהם סיימה את לימודיה התיכוניים בשנת 1996. עוד עומד המשיב על כך שדברי העותרת בשימוע אינם מתיישבים עם גרסת משכיר הנכס בוואדי ג'וז, ואף אינם מתיישבים עם טענה למגורים בישראל. כך גם מלמדים חשבונות החשמל כי אין העותרת מתגוררת בדירה בירושלים, ולעומת זאת חשבון החשמל ברמאללה משקף מגורים רציפים שם. בנוסף מנמק המשיב את דחיית הבקשה בכך שאין כל רישום של כניסת העותר לישראל דרך המעברים הפנימיים בין שטחי יו"ש לבין ישראל, ומכאן מסקנה כי העותר לא נכנס כלל לתחום המוניציפאלי של ירושלים. ממילא לא ניהל כאן את מרכז חייו.

8. בערר שהגיש ב"כ העותרים על ההחלטה האמורה (נספח מש/15) טען, משום מה, כנגד החלטה שמעולם לא ניתנה, כאילו החליט המשיב לשלול את רישיונה של העותרת לישיבת קבע בישראל. יוער, כי במהלך הדיון הבהיר ב"כ המשיב כי עניין זה כלל אינו על הפרק ולפיכך לא אתייחס לסוגיה זו.

בכל הנוגע להחלטה נשוא העתירה עמד ב"כ העותרים על הטענה לפיה העותר קיבל היתרי כניסה לישראל מעת לעת. עוד טען כי בני הזוג, ההולכים ומזדקנים, מעוניינים לחיות האחד לצידו של השני, כי המדובר באנשים אמידים שלא יטילו כל הוצאות על הקופה הציבורית, וכי בפני המשיב לא עמדה תשתית ראייתית המצדיקה את המסקנה אליה הגיע.

9. הערר נדחה ביום 28.8.12 (נספח מש/16). במכתב שב המשיב על מסקנותיו לפיהן מכלול הנתונים מצביע על כך שבני הזוג מתגוררים למעשה ברמאללה ושם מרכז חייהם.

החלטת ועדת ההשגה

10. כאמור בפתח הדברים, גם ההשגה שהגישו העותרים על החלטת המשיב נדחתה.

בהחלטה (נספח 1 לעתירה) קובע יו"ר ועדת ההשגה כי התמונה המצטיירת ממכלול הנתונים שעמדו בפני המשיב הינה שהעותרת מקיימת החל משנת 1990 "סוג של מרכז חיים בירושלים, לצד מרכז חיים ברמאללה", כלשונו. ואילו העותר הינו איש עסקים, שעסקיו חובקי עולם, ושאלת מעמדו בישראל נזנחה על ידי בני הזוג בשל העדר צורך אמיתי בכך. נראה כי רק בשנים האחרונות הקושי להיכנס לישראל, לשהות בה ולצאת ממנה הניע את העותרים לבקש להסדיר את מעמדו של העותר בישראל.

יו"ר ועדת ההשגה סבור, כי התשובה לשאלה היכן מרכז חייה של העותרת הינה מורכבת ונראה כי חיי היום יום של המשפחה מתנהלים בין שני בסיסים, ירושלים ורמאללה. לטעמו של יו"ר ועדת ההשגה, השאלה העיקרית העומדת להכרעה אינה היכן מרכז חייה של העותרת, אלא "גם אם אניח כי [העותרת] מקיימת מרכז חיים יחיד בתחומי ירושלים, הנחה שאיני משוכנע במידת נכונותה, עדיין תרחף השאלה היכן יהיה מרכז חיי המשפחה, אם יחליט המשיב כי [העותרים] ראויים להיכנס להליך מדורג לקראת הסדרת מעמד [העותר] בישראל למעמד תושב קבע".

שאלה זו, כך קובע יו"ר ועדת ההשגה, היא מעיקרי ההשגה, שכן הסדרת המעמד בישראל נועדה עבור מי שמבקש לקיים בה מרכז חיים של קבע ולא עבור מי שמבקש לשהות בה כאורח נטה ללון, באופן ארעי. לפיכך, גם אם נאמר שזיקותיה של העותרת לירושלים רבות יותר מאשר לרמאללה, הרי שאין ספק שזיקותיו של העותר לרמאללה רבות יותר. בנסיבות אלה, אין מקום להסדרת מעמד תיאורטי לעותר, כפי שאין מקום לאפשר לעותרים לקיים מרכז חיים חלקי בישראל, שאינו עולה בקנה אחד עם תכלית הסדרת המעמד של תושבות קבע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ