אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חסיון מסמכים אשר הוכנו לצורך יישוב מחלוקת באמצעים חלופיים למשפט

חסיון מסמכים אשר הוכנו לצורך יישוב מחלוקת באמצעים חלופיים למשפט

תאריך פרסום : 28/06/2006 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
2235-04
27/06/2006
בפני השופט:
א' פרוקצ'יה

- נגד -
התובע:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
עו"ד א' נוי
עו"ד י' אגשטיין
עו"ד ש' מושקוביץ
הנתבע:
אלי שירי
עו"ד י' אגר
עו"ד א' ברם
החלטה

מסמכים הוכנו על ידי צד למחלוקת לצורך ניהול משא ומתן לשם השגת פשרה בין הצדדים. המשא ומתן נכשל והמחלוקת הגיעה להכרעה שיפוטית. האם חוסים מסמכים אלה בחיסיון ראייתי במשפט? זו השאלה העומדת להכרעה.

העובדות

1.         בנק דיסקונט לישראל (להלן: המבקש) ניהל עבור המשיב מספר חשבונות, במסגרתם בוצעה פעילות השקעה באופציות מעו"ף. בינואר 2001 נפגש המשיב עם מנהלי הסניף בו נוהלו חשבונותיו, והעלה בפניהם לראשונה טענות ביחס לדרך התנהלות הבנק בפעילות זו, אשר הסבה לו, לטענתו, נזקים כספיים כבדים. ביום 25.1.01 שלח המשיב אל המבקש מכתב התראה ובו תבע פיצוי בסכום של 24 מליון ש"ח בגין הנזקים האמורים, תוך שהתריע כי אי היענות לפנייתו תגרור נקיטת צעדים משפטיים מצידו. בעקבות כך, הועברה הסוגיה לטיפולה של המחלקה המשפטית בבנק, וזו ביקשה חוות דעת מאגף הביקורת של הבנק ביחס לטענותיו של המשיב. אגף הביקורת פרסם את ממצאיו בדו"ח (להלן: דו"ח הביקורת) אשר לו שני חלקים: החלק הראשון נושא תאריך 20.2.01 והחלק השני מיום 27.2.01.

2.         במקביל להכנת דו"ח הביקורת, ואף לאחר השלמתו, ניהלו הצדדים משא ומתן לצורך יישוב המחלוקת ביניהם מחוץ לכתלי בית המשפט. בעקבות כך, נחתם ביום 21.3.01 הסדר פשרה ביניהם. במסגרת הסדר זה, חזר בו המשיב מכל טענותיו כנגד הבנק, וזאת כנגד הסכמת הבנק להחזיר לו עמלות בסך מיליון ש"ח שנגבו ממנו תוך כדי פעילות ההשקעה באופציות המעו"ף.

3.         מאוחר יותר, וחרף הסדר הפשרה שנחתם בין הצדדים, הגיש המשיב תביעה משפטית כנגד הבנק לתשלום פיצויים בסך 26 מליון ש"ח בגין נזקיו הנטענים. אגב ניהול התביעה, קוימו הליכי גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים, ובמהלכם גילה הבנק למשיב אודות קיומו של דו"ח הביקורת. עם זאת, הבנק סירב לאפשר למשיב לעיין בדו"ח הביקורת בטענה כי חל עליו חיסיון ראייתי, בהיותו מסמך שהכנתו נעשתה לקראת ההליכים המשפטיים שהיו צפויים בין הצדדים. נוכח סירובו של המבקש להציג את הדו"ח לעיון, פנה המשיב לרשם בית המשפט המחוזי בתל אביב כי יורה למבקש להעמיד את דו"ח הביקורת לעיונו.

החלטת הרשם

4.         רשם בית המשפט המחוזי (כב' הרשם המנוח ע' אזר ז"ל) נעתר לבקשתו של המשיב וציוה על המבקש להציג את דו"ח הביקורת במלואו לעיונו. בהסתמכו על פסק הדין בעניין הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד [רע"א 1412/94, פד"י מט(2) 516; להלן: פרשת גלעד], קבע הרשם כי מסמך שהוכן במסגרת הליכים שקדמו למשפט יהיה חסוי רק אם המטרה הדומיננטית להכנתו היתה היערכותו של בעל הדין לקראת הליך משפטי צפוי. ציפיות זו, כך סבר, אינה מתקיימת במקרה שלפנינו, שכן דו"ח הביקורת הוכן בטרם הוגשה תביעה משפטית, ובטרם היה צפי לקיומו של הליך משפטי. מבחן המטרה הדומיננטית המכשיר החלת החיסיון לצורך עניין זה חל רק כאשר קיימת סבירות גבוהה שתוגש תביעה, ובעל דין מתחיל להיערך להצגת עמדתו בהליך המשפטי. במקרה זה לא כך היה המצב. המטרה הדומיננטית לעריכת דו"ח הביקורת היתה בדיקת דרכי התנהלות הבנק לצורך הפקת לקחים מערכתיים וכן לצורך עריכת משא ומתן עם הלקוח. בנסיבות אלה, לא חל חיסיון ראייתי על דו"ח הביקורת, כך לטעמיו של הרשם.

על החלטת הרשם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.       בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דותן) קבע כי על פי ההלכה הפסוקה, נקודת המוצא בתחום החסיונות הינה כי זכות העיון הינה הערך הגובר, וההגבלות עליה הינן החריג. המבחן לחיסיון נעוץ בתכלית המסמך השנוי במחלוקת בזיקתו להכנה למשפט צפוי. במקרה זה נפסק כי המטרה הדומיננטית להכנת המסמך נועדה לניהול משא ומתן עם המשיב, ולא לצורך הכנה להליך משפטי צפוי. לאור זאת, בית המשפט אימץ את קביעת הרשם כי דו"ח הביקורת אינו חוסה תחת חיסיון ראייתי.

על החלטת בית המשפט המחוזי נתבקשה רשות ערעור לבית משפט זה.

טענות הצדדים

6.         טיעונו העיקרי של הבנק בבקשתו לפנינו הוא כי המטרה הדומיננטית להכנת דו"ח הביקורת היתה לגבש עמדה ביחס לטענות אשר הועלו על ידי המשיב במכתב ההתראה, ואשר היו צפויות לעלות במסגרת ההליכים המשפטיים שהוא איים לנקוט בהם. לחיזוק טענתו, מסתמך הבנק על תצהירו של מר אברהם לוי, איש אגף הביקורת בבנק, אשר הצביע על כך בדבריו. לאור זאת, משיג הבנק על קביעת הערכאות קמא, לפיהן דו"ח הביקורת הוכן לצורך המשא ומתן לפשרה עם המשיב, להבדיל מאשר על רקע צפי למשפט עתידי. הוא מוסיף וטוען ראשית, כי הרשם ובית המשפט המחוזי שגו כאשר קבעו ממצא עובדתי שונה מהאמור בתצהירו של לוי ביחס למטרה הדומיננטית שעמדה בבסיס הכנת דו"ח הביקורת, זאת מאחר שהמשיב ויתר על זכותו לחקור את לוי על תצהירו, ומכיוון שלא עמדה בפני הערכאות ראייה סותרת אחרת. שנית, העובדה כי הדו"ח הוכן תוך כדי ניהול משא ומתן עם המשיב להסדר פשרה אינו גורע מן העובדה כי הליכי משפט צפויים הם ששימשו מטרה דומיננטית להכנתו. העובדה בלבד כי תוך כדי הכנת מסמכים להליך משפטי צפוי מתנהל גם משא ומתן להסדר פשרה אינה גורעת מהחיסיון החל עליהם נוכח הכנתם על רקע צפי למשפט, ויש בהכרעה שנתקבלה בערכאות קמא כדי לגרוע מתוכנו המהותי של כלל החיסיון באורח לא ראוי. מוסיף וטוען הבנק, כי גם אם דו"ח הביקורת שימש במקרה זה את צורכי המשא והמתן, הרי שזו היתה, לכל היותר, מטרה נילווית ומישנית להכנתו, ולא המטרה העיקרית להכנתו, לאור הצפי למשפט. על פי הלכת גלעד, קיומה של מטרה מישנית כאמור, אינה שוללת את תחולת החיסיון על הדו"ח כל עוד המטרה העיקרית והדומיננטית לעריכתו היתה הכנה לקראת משפט צפוי, כפי שארע במקרה זה.

7.         עמדת המשיב היא כי אין מקום להתערב בהחלטת הערכאות קמא, משהן יישמו כראוי את הדין הקיים על ממצאים עובדתיים שנקבעו, שאין מקום לשנותם. ערכאות אלה קבעו כי דו"ח הביקורת הוכן שלא לצורך הליך משפטי, ומכל מקום לא זו היתה מטרתו הדומיננטית, ואין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות עובדתיות כגון אלה. על קביעה זו הוחל הדין הקיים לפיו אין החיסיון חל על מסמכים שהוכנו שלא לצורך משפט צפוי. לכן, לגופו של עניין, אין מקום להתערב בהחלטות שנתקבלו. מעבר לכך נטען, כי לא מתקיימת עילה טובה להענקת רשות ערעור בגלגול שלישי, משלא מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של בעלי הדין. לא נקבעה בענייננו כל הלכה חדשה המצדיקה היזקקות של בית המשפט העליון כערכאה שלישית לדון ולהכריע בסוגיה הנדונה.

הכרעה

8.         החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והערעור הוגש על פיה. המקרה שלפנינו מעלה שאלה כללית בעלת אופי עקרוני החורגת מעניינם של בעלי הדין בהליך זה [בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) 123], לפיכך ראוי לדון בה בגלגול שלישי. הסוגיה הניצבת להכרעה הינה מה טיבו של דין החיסיון על חומר שהוכן במסגרת הליכים ליישובה של מחלוקת בין צדדים בדרך חלופית לניהול משפט; מה היקף כוחו של בית המשפט להחיל חיסיון ראייתי הלכתי, והיכן נקודת האיזון הראויה בין ערך גילוי האמת וזכות העיון הנגזרת מכך, לבין מידת האוטונומיה שיש להותיר לבעל דין להכין את עמדתו ומסמכיו לצורך יישוב מחלוקת עם יריבו מחוץ לבית המשפט, שלא במסגרת משפט או צפי למשפט.

9.         בתשובתו לבקשת רשות הערעור, התנגד המשיב לכך כי בית המשפט ידון בבקשה כבערעור גופו, באם תינתן רשות ערעור. אינני רואה מקום להתנגדות זו. על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט לדון בבקשת רשות ערעור כבערעור אף ללא הסכמת בעל דין, ובלבד שניתנה לו הזדמנות להביע את עמדתו, ומקום שאין בדבר כדי לפגוע בזכותו הדיונית כבעל דין. למשיב ניתן יומו להביע את עמדתו בסוגיה שלפנינו, ובנסיבות אלה, איני רואה מניעה לדון בבקשה כבערעור גופו.

דיני חסיונות - המסגרת הנורמטיבית

10.       המשפט עומד על גילוי האמת ועשיית צדק, ודיני הראיות נועדו לשרת תכלית זו [א' ברק "על משפט, שיפוט וצדק", משפטיםכ"ז (תשנ"ו) 5]. גילוי האמת במשפט משרת את אינטרס הפרט המתדיין להביא את צדקתו לאור. בה בעת, הוא משרת אינטרס ציבורי כללי, להבטיח חיי חברה תקינים וצודקים [רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פד"י מט(4) 54, 61. להלן: פרשת אזולאי]. הגשמת עיקרון גילוי האמת ועשיית צדק מחייבת יישומו של עיקרון הגילוי והחשיפה של כל חומר, מסמכים ונתונים הצריכים לעניין העומד במחלוקת. לפיכך, ערך גילוי האמת ועיקרון הגילוי והחשיפה של חומר רלבנטי הנדרש לצורך כך הם הכלל במשפט. כך, דרך כלל מותר להזמין כל אדם ליתן עדות קבילה השייכת לעניין [סעיף 1 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971] וחובה על בעל הדין להמציא כל מסמך רלבנטי לעניין שברשותו, וכל פרט שבידיעתו העשוי לשרת את גילוי האמת [תקנות 105 עד 118 לתקנות סדר הדין האזרחי בעניין גילוי ועיון במסמכים ושאלונים]. גילוי האמת הוא ערך מהותי במחלוקת בין פרטים. הוא ערך מרכזי גם במישור הציבורי, בהתנהלותה התקינה של החברה ובפעילות ראויה של השלטון, המותנים בקיום גילוי ושקיפות של מידע ונתונים, שהם חיוניים לביקורת אפקטיבית על מעשי המינהל. זוהי נקודת המוצא העומדת בבסיסו של חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 [ז' סגל הזכות לדעת באור חוק חופש המידע (תש"ס) 11-14].

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ