אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חסון נ' קלמנוביץ ביבר

חסון נ' קלמנוביץ ביבר

תאריך פרסום : 16/12/2013 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
36289-01-12
08/12/2013
בפני השופט:
אריאל צימרמן

- נגד -
התובע:
גיא חסון
הנתבע:
ליאת קלמנוביץ ביבר
פסק-דין

פסק דין

לפניי תביעה שטרית.

1.נפתח בעובדות שאינן במחלוקת. הנתבעת, העוסקת בתחום האמרגנות, מסרה בראשית שנת 2011 שלושה שיקים משורטטים לידי אחד ערן רייכרט, שסכום שניים מהן 25,000 ₪ והשלישי 24,118 ₪, ומועדי פרעונם בחודש אפריל 2011 (להלן: השיקים). שם הנפרע לא מולא. רייכרט העביר את השיקים לתובע, בעל עסק מורשה לנכיון שיקים, והלה מילא את פרטיו כנפרע. השיקים הוצגו לפרעון, אך חוללו, בהיות חשבונה של הנתבעת מוגבל הגבלה חמורה. התובע הגיש תביעה לביצוע השטרות, והנתבעת הגישה התנגדותה לכך.

2.תמצית התנגדותה של הנתבעת (ונציין מראש – הראשונה מבין מספר גרסאות עובדתיות שמסרה): רייכרט היה ידיד שלה, וסייע לה בפעילותה כאמרגנית. היא מסרה לו את השיקים באמונה כי יעשה בשיקים שימוש לטובתה, וכן כי ימלא את שמו שלו כנפרע. מספר ימים לאחר מכן התברר לה כי רייכרט לא יוכל לסייע לה ולכן ביקשה את השבת השיקים אך נענתה כי רייכרט השמיד אותם. ברם רייכרט שקע בחובות ומעל באמונה. יום אחד זכתה לטלפון מאחד שרון פלאצ'י, המוכר לה כמלווה בשוק האפור, מסר לה כי השיקים מצויים בידי התובע, שאינו מוכר לנתבעת, ודרש את פרעונם. הנתבעת שילמה לטענתה 1,500 ₪ במזומן לשליח כלשהו מתוך סברה כי בכך הסירה את הדרישה, אך שגתה, משהוגשו השיקים לביצוע.

3.בדיון שהתקיים בבקשה למתן רשות להתגונן, בפני כב' השופט אבי שליו, שלפניו נידון ההליך בתחילה, הסכימו הצדדים כי תינתן לנתבעת הרשות להתגונן, אך זאת בכפוף להפקדת תשלום, שבית המשפט קבעו בסכום של 17,000 ₪.

4.בעקבות האמור הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. טענת התובע, בתמצית: הוא בעל עסק מורשה כדין לניכיון שיקים. רייכרט הופנה אליו בראשית חודש פברואר 2012 דרך פלאצ'י, שהוא עמית למקצוע, וידע לציין שהשיקים של הנתבעת נפרעים. התובע נטל את השיקים (וכפי שציין בהמשך: מילא את פרטיו כנפרע), מסר לרייכרט את תמורת השיקים בניכוי עמלה כך שרייכרט קיבל לידיו סכום של 69,900 ₪ במזומן, ואז חוללו השיקים.

5.מנגד מסרה הנתבעת את גרסתה בתצהירה. ראשית עדכנה את התאריכים של מסירת השיקים לרייכרט, זאת לטענתה לאחר שבדקה את ספחי השיקים בעקבות הדיון שהתקיים (ויצוין כי בדיון עצמו אף עומתה עם מועד הניכיון, בחודש פברואר 2011, קרי חודש לפני המועד שבו טענה שמסרה את השיקים לרייכרט). הפעם טענה כי מסרה אותם דווקא בינואר 2011, וגם אז – בחלוף מספר ימים התברר לה כי רייכרט לא יוכל לסייע. היא הוסיפה פרטים: רייכרט עסק בשירותי הסעות בעצמו ובאמצעות אחרים, והיה אמור לסייע לארגן עבורה שירותי הסעות לאמנים ולפמלייתם בהגיעם לישראל. יתר תצהירה דמה לזה שתמך בהתנגדות.

6.בישיבה המקדמית שהתקיימה לא צלח ניסיון להביא את הצדדים לכלל פשרה. התובע ציין כי ברצונו להוסיף תצהיר של רייכרט, והנתבעת הודיעה מנגד כי אם התובע לא יעשה כן, בדעתה לזמן את רייכרט לעדות מטעמה. סופם של דברים בכך שעלה בידי התובע להביא את רייכרט להצהיר ולהעיד. בעדותו מסר רייכרט כי הוא מצוי ביחסי ידידות עם הנתבעת מזה שנים. היא נקלעה לקשיים כלכליים וביקשה מרייכרט לבצע עבורה עסקאות ניכיון שיקים אצל חברות שונות. אכן, היתה עבודה משותפת, אך לשיקים מושא התיק לא היה קשר אליהם, והמדובר בעסקת ניכיון, שבה פנה לתובע וקיבל את התמורה בסך 69,900 ₪, מתוכה 50,000 ₪ הועברו לנתבעת והיתרה נותרה בידי רייכרט כחלק מן ההתחשבנות ביניהם. רייכרט טען עוד כי לא התבקש להחזיר לנתבעת את השיקים שכן נועדו לניכיון.

7.התיק הועבר לטיפולי ודיון הוכחות התקיים ביום 10.11.13. בעלי הדין ורייכרט נחקרו, ולאחר מכן בעלי הדין סיכמו, הנתבעת (כנושאת בנטלי ההוכחה בתביעה השטרית) ראשונה והתובע לאחריה.

תמצית טענות הנתבעת: מסירת השיקים לתובע היא קנוניה בין התובע ורייכרט להוציא כספים מן הנתבעת, בלא שניתנה לרייכרט תמורה כלשהי. לחלופין, עצם התובע את עיניו מלראות את הכשלים הטמונים במסירת השיקים בידי רייכרט, ללא זכות כלשהי ובניגוד למטרה שלשמה נמסרו השיקים לרייכרט, מה שעולה כדי פגם בזכות הקניין של התובע בשטרות ופוגע בתום לבו. בכל מקרה, בהיעדר תמורה אין התובע אוחז בשטר כדין, ודאי אינו אוחז כשורה, והמסמכים שהוצגו – לא די בהם לבסס תמורה. אשר לרייכרט, אין ליתן אמון בעדותו, בין היתר כנלמד מפסיקה אחרת בעניינו. בנוסף, הנתבעת לא קיבלה את תמורת השטרות.

תמצית טענות התובע: הוא אינו מתיימר לטעון לאחיזה כשורה, כמי שמילא את השטר. הוא נתן תמורה כחלק מעסקת הנכיון, והמסמכים שהציג – די בהם. בעסקת היסוד שבין הנתבעת ורייכרט אין הנתבעת יכולה להצביע על כשלון תמורה. מטרת ההתקשרות ביניהם – נכיון שיקים, ולא עסקה מסחרית, נטולת פרטים ואסמכתאות. העסקה מומשה.

8.דין התביעה – להתקבל. אנמק באופן תמציתי, כמצוות המחוקק לעניין פסק דין הניתן בתביעה שנתבררה בסדר דין מהיר. מובן גם שלא אידרש כאן לכל טענה וטענה של הנתבעת, אולם בחנתי את כולן ולא היה באילו מהן לשנות את התוצאה המתחייבת.

9.נפתח במיפוי התביעה. המדובר בתביעה שטרית. התובע אינו אוחז כשורה, ובדין אינו טוען שהוא אוחז כשורה, זאת בשים לב לכך שהוא נטל מידי רייכרט את השיק נטול פרטי הנפרע ומילא את פרטיו דלו. קרי: בעת נטילת השיקים לא היו הם שלמים ותקינים על פי מראם, תנאי לאחיזה כשורה (ראו: ע"א (מח'-ת"א) 2010/05 שחף טקס נ' פלדמן (1.2.06)). יצוין מראש כי אף "אחיזת גויסקי" אינה רלבנטית במצב דברים זה (שם). מכאן, אף שהמדובר בצדדים שבמהותם הם רחוקים, בהיעדר עסקת יסוד ביניהם, הרי שטענות ההגנה העומדות לנתבעת בפני צדדים קרובים, ובפרט טענת כשלון התמורה המלא שבה היא מחזיקה, עומדות עיונית גם כלפי התובע. מכאן שהדיון העיקרי ייסוב על כשלון התמורה בעסקת היסוד שבין הנתבעת לרייכרט.

10.אך קודם שנגיע ליחסי הנתבעת ורייכרט, נפנה את תשומת הלב לכמה מן הטענות המגוונות שהעלתה הנתבעת ומתמקדות ביחסי התובע ורייכרט, ושאלת טיב אחיזתו של התובע בשיקים. הנתבע מעלה שלל טענות, ואף מפנה לפסיקה, שעניינן תום לבו של התובע, והשאלה האם חייב היה לערוך בירורים עם הנתבעת ביחס לשיקים שנמסרו לו. טענות אלה מקומן הרגיל בניסיון התגוננות מפני טענת זוכה כי הוא אוחז כשורה, שאחד מארבעה התנאים לה – תום הלב. ברם כאן התובע כלל אינו טוען לאחיזה כשורה.

11.הנתבעת מעלה עוד בסיכומיה טענות כלליות לגבי פגם בזכותו הקניינית של התובע בשטר, לרבות בשל מסירתם בניגוד למטרה שלשמה נועדו. טענות אלה אינן פשוטות מעצם הווייתן. חלקן נסמכות על הנחות עובדתיות שלא בא זכרן קודם לסיכומים. חלקן נסמכות על פרזומפציות משפטיות שלא הובהרה האכסניה המשפטית המדויקת שלהן. אך לא ארחיב, שכן משנמצא כי השיקים נמסרו לתובע כחלק מעסקת ניכיון שיקים על דעת הנתבעת, כמבואר להלן, ממילא נשמט כליל הבסיס לאותן טענות.

12.אחרונה, בזיקה לתובע: טענת הקונספירציה וטענת היעדר התמורה. הנתבעת גורסת כי התובע ורייכרט עשו יד אחת על מנת לייצר עסקה פיקטיבית של ניכיון שיקים על מנת להוציא מן הנתבעת כספים. היפותיזה זו נעדרת עיגון עובדתי, ואף היגיון. נניח לצורך הדיון שרייכרט, לאחר ידידות ארוכת שנים עם הנתבעת, הפנה לה עורף והחליט לעשות תרגיל "עוקץ", להוציא ממנה שיקים ואז לתבוע ממנה את סכומם בלא שתינתן תמורה כלשהי. ההיגיון המסתבר היחיד בהוספת התובע לקלחת, בלא שימסור תמורה לרייכרט, הוא לשם יצירת אוחז כשורה, כזה הגובר על כשלון תמורה בעסקת היסוד. אולם התובע הדגיש כי אינו טוען כלל לאחיזה כשורה והבהיר כי הוא שמילא את שמו כנפרע (ולא טענה שיכול היה להעלות, כדוגמה, כי רייכרט עשה זאת קודם להגעתו למשרד התובע וללא ידיעתו). מעמדו של התובע אינו טוב משל רייכרט. מה אפוא לרייכרט לצרף את התובע לאותה "קנוניה"?

13.כך או כך, אותה טענת קנוניה הועלתה בעלמא. נניח לרייכרט. לא הוצגה ראיה ולו קלושה לכך שהתובע – בעל משרד מורשה לניכיון שיקים – החליט לקשור קשר פלילי נגד התובעת. בהקשר זה, גם יש לקבוע כממצא שהתובע אכן שילם לרייכרט את תמורת השיקים, בניכוי עמלתו, בעסקה של ניכיון שיקים. התובע טען זאת בתצהירו. הוא הציג חשבונית עסקה עם רייכרט. לאחר מכן התבקש הוא להציג את אף "קופת המזומן" בהתחשבנות בינו לבין רייכרט, והציג אף זאת (ת/1). אכן, ייתכן שהיה בידי התובע להציג מסמכים נוספים שיחזקו את טענתו, שאותם לא נדרש להציג במסגרת בקשה כלשהי לגילוי מסמך ספציפי. אך די באלה. זאת, ודאי כאשר טענת התמורה באה מפיו של התובע עצמו, שנתתי אמון בעדותו בעניין זה. מכאן שיש לקבוע כי התובע הוא אוחז בעד ערך, שטענת היעדר התמורה (להבדיל מכשלון תמורה, בה נעסוק להלן) – איננה מקימה הגנה מפני תביעתו השטרית.

ראוי לציין בהקשר זה: לחיזוק גרסתו שלפיה המדובר בעסקת ניכיון "רגילה", שבגדרה נתן תמורה למי שמסר בידיו את השיקים, עלה בידי התובע להביא את רייכרט לעדות (זאת, לדוגמה, במובחן מעניין דייקסל שהנתבעת ראתה להסתמך עליו כראיה בסיכומיה, אף שלא היווה ולא יכול היה להוות ראיה בתיק שלפנינו (תא"מ (של'-ת"א) 25826-10-12)). המדובר בתנא דמסייע לגרסתו של התובע, שגם כך לא סברתי כי נסתרה.

14.ועתה – לנתבעת, לעסקיה מול רייכרט, ולטענת כשלון התמורה בעסקת ההסעות הנטענת.

15.הקורא את התנגדותה ותצהירה של הנתבעת יכול להתרשם מן התמונה הבאה: הרי לנו מי שעיסוקה הוא בתחום האמרגנות, היא מסרה באמונה שיקים לידידה משכבר השנים לצורך שירותי הסעות כלשהן, ביקשה את השיקים לאחר שהוברר לה שאין צורך בשירותיו. ברם הלה הערים עליה וניכה את השיקים, והנה נפלה עליה כרעם ביום בהיר דרישה מאנשי "השוק האפור" הרחוקים מעולמה כרחוק מזרח ממערב, לפרוע אותם שיקים. ולא היא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ