אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חמת גדר בע"מ נ' ישראקלאב תיירות והפקות בע"מ ואח'

חמת גדר בע"מ נ' ישראקלאב תיירות והפקות בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 29/04/2010 | גרסת הדפסה
פר"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1384-09
28/04/2010
בפני השופט:
ורדה אלשייך

- נגד -
התובע:
חמת גדר בע"מ
הנתבע:
1. ישראקלאב תיירות והפקות בע"מ
2. כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א
3. בנק הפועלים בע"מ

פסק-דין

פסק דין

מונחת בפני מחלוקת אשר התגלעה בין מנהלה המיוחד של חברת ישראקלאב תיירות והפקות בע"מ (להלן: המנהל המיוחד וישראקלאב, בהתאמה) לחייב את חברת מלון שלום (אילת) בע"מ (להלן: המשיבה או מלון שלום) לשלם את חובה הנטען לישראקלאב בסך 477,833 ₪. המשיבה מתנגדת לבקשה, ומעלה טענת קיזוז.

1.העובדות המרכזיות נשוא הבקשה אינן שנויות במחלוקת. עניין לנו, בשתי חברות קשורות בעקיפין, וזאת באמצעות חברת נס איטליה בע"מ, אשר עסקו בעסקי תיירות ונופש. הבקשה מגוללת התנהלות הדדית ושיתוף-פעולה, אשר על-פניו נראה לכאורה כנסיון לעקוף את ההגבלות המוטלות על רכבת ישראל בכל הנוגע לזכיה של גורם אחד במכרז למתן שירותי נופש לעובדיה. תמונה לא ראויה זו מצטיירת, כך יוער, דווקא מטענותיו של המפרק, לפיה נהגה ישראקלאב להשתמש במלון שלום כ"צינור" בכדי להסוות את העובדה, כי זכתה ב"מנה" כפולה של הענקת שירותים מזו אשר מותר לרכבת ישראל להעניק. זאת, אם להתייחס למסמכים ולמובאות המצורפות לבקשה, באורח אשר ספק אם יכול היה להתבצע בלא שיתוף פעולה של גורמים ברכבת ישראל עצמה.

אבהיר ואדגיש: אין בדברים אלו בכדי להטיל דופי כלשהו במנהל המיוחד עצמו, באשר אין ספק כי "שיטה עסקית" זו הופעלה בחברה טרם פירוקה, וטרם מינויו לתפקידו. כמו כן, וודאי שאין אחד הצדדים לסכסוך הנוכחי (אשר דומה כי שיתפו פעולה בעניין זה) יכול להשתמש בטיעון זה בכדי לקדם את עניינו הנוכחי, באשר עסקינן ממילא במחלוקת כספית אודות חלוקת התמורה בינם לבין עצמם.

2.לגופם של דברים, הרי שאין מחלוקת אמיתית בדבר החוב נשוא הבקשה. זאת, חרף הנסיון (התמוה לכשעצמו) של עובד הקשור למשיבה "לבצע סגירה של החוב" ממש ערב הפירוק. לעניין זה די אם אעיר, כי חברת מלון שלום עצמה טוענת, כי אותה "סגירה" קשורה ל"הסכם קיזוז" נטען בין הצדדים, ולא לתשלום כלשהו של החוב בפועל. זאת, כאשר המשיבה טוענת לזכות קיזוז של החוב בהתאם לסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, וזאת נוכח הלוואות בסכומים גדולים שניתנו לחברה מצד המשיבה. המנהל המיוחד אינו מכחיש את העברת הסכומים הללו, אשר נראה כי יש בהם די והותר בכדי לקזז את מלוא סכום החוב, אולם טוען כי עסקינן בנשיה נדחית, וזאת נוכח הקשר בין הצדדים, דבר ההופך את הסכומים ל"הלוואת בעלים".

אכריע בדברים כסדרם.

3.אין ספק כי פעולת "סגירת החוב" של מר בראל הינה תמוהה מאד, וזאת בלשון המעטה. אין כל צורך להכביר מילים מה דינו של צעד חד-צדדי שעורך אי-מי מטעם המשיבות (זאת אף תוך ניצול לכאורה של מעמדו כ"עובד" באותה עת של החברה אשר על סף פירוק), לבצע שינוי כזה או אחרת במסמכים או בכרטסת הנהלת החשבונות.

לעניין זה, בין אם היה בין הצדדים הסכם קיזוז מיוחד ובין אם לאו, הרי אין ספק כי ככל שפעולה זו מצד מר בראל נועדה לשפר או להקנות זכות כלשהי למשיבה, הרי דינה בטלות לאלתר, וזאת הן מכח סעיף 98, והן מטעמים הנעוצים בדין הכללי. טיעוני המשיבה, המנסה לנמק פעולה זו (שאינה מוכחשת על ידה כלל!) כ"עניין טכני" או "מעשה הנובע מצרכי התוכנה", נראים על-פניהם כהתחמקות, ואין אני מקבלת אותם. לעניין זה אעיר, כי אך בצדק עוררו דברים אלו את חשדו של המנהל המיוחד, ויתכן כי תרמו לגיבוש עמדתו בכל הנוגע למשיבה ואורח התנהלותה.

אלא מאי? המכשלה המרכזית העומדת בדרכו של המנהל המיוחד אינה נעוצה בפעולתו זו של מר בראל, ואף לא ב"הסכם קיזוז" מיוחד, אלא נעוצה בדין הכללי נשוא סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל מחד, ודיני הדחיית הנושים מאידך.

במה אמורים דברים? מושכלה בסיסית היא, כי זכותו היסודית של בעל מניות כלפי חברה בפירוק הינה אמנם שיורית ונדחית; אולם ככל שהדברים אינם אמורים בזכות השיורית, חוב הנוגע לחלוקת דיבידנד וכיוצא באלו, הרי שאין דין המחיל הדחיה גורפת על חובות שחבה החברה לבעל המניות ב"כובע אחר" למשל, כעובד של החברה או כמעניק הלוואה מ"כיס העושר" הפרטי שלו. אכן, הדחיה כזו אפשרית גם אפשרית, אולם לשם כך על הטוען להדחיה (בעניינו: המנהל המיוחד) הנטל להוכיח את אחת הנסיבות החמורות שהוכרו בדין – למשל, מימון דק, תרמית וכיוצא באלו.

4.דומה, כי בנסיבות המקרה צודק כונס הנכסים הרשמי בטענתו כי לא הוצבה תשתית מספקת (ואוסיף- אף לא לכאורה) כדי לתמוך בטענות כה מרחיקות לכת. טענות, אשר הוכחתן חורגת בהרבה מאי-הנחת שמעוררת התנהלות מלון שלום (ולמעשה, הקבוצה כולה). אף אם הייתי קובעת ממצא עובדתי חלוט בעניין הדרך בו עקפו הצדדים את כללי רכבת ישראל, הרי בוודאי שאין בכך כדי להקים בהכרח עילת הדחייה ביחסים הפנימיים בין חברות הקבוצה, אשר דומה כי כולן כאחת אחראיות לאותו "מעקף" מול הרכבת, ובוודאי שאין בעריכתו כדי ליתן לאחת מהן יתרון מיוחד ביחסים אל מול האחרות.

5.משהגענו לכאן, הרי המונח "עסקים הדדיים" נשוא סעיף 74, בפרשנותו המרחיבה, מאד, כפי שהיא נהוגה בפסיקה דהיום, רחב די הצורך כדי להכיל בתוכו את היחס בין חיוב אשר נבע משיתוף פעולה בתחום ארגון חופשה ונופש של לקוחות אחת מחברות הקבוצה, לבין חיוב נגדי אשר הינו הלוואה אשר נועדה לכאורה בכדי לסייע לאותה חברה בקבוצה לפתח את עסקיה. אין אף צורך בפרשנות מרחיקת לכת מדי של מושג ה"עסקים ההדדיים", באשר שני החיובים נראים על-פניהם כשייכים כמעט ל"גרעין הקשה" של המונח דנן (אף כי, כמובן, אין הם פרי עסקה אחת או חוזה אחד).

6.התוצאה הינה, כי חרף אי-הנחת מהתנהלות מלון שלום, הרי שאין המשיבה נזקקת ל"פרי" מעשיו התמוהים של מר בראל, ואף לא להסכם קיזוז מיוחד, באשר זכותה לקיזוז נובעת מפרשנותו הרגילה של סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. על מנת לשלול זכות זו, היה על המבקש להציב תשתית מבוססת להחלת דיני ההדחייה, ולא להרחיק לכת ולהעלות טענה גורפת אשר מחילה לכאורה הדחיה אוטומטית על כל הלוואת בעלים באשר היא (בנסיבות העניין, אין אני רואה צורך לפסוק בטענת מלון שלום כי היות וקשר האחזקה בין החברות הינו עקיף – דרך נס איטליה בלבד – אין עסקינן בהלוואת בעלים כלל ועיקר).

משלא עלה בידי המבקש להציב תשתית שכזו, אין מנוס מדחיית בקשתו בנוסחה זה. אך מובן הוא, כי אין בכך מעשה בי-דין המונע ממנו להציב תשתית ראויה בשלב מאוחר יותר, בו תוגש (ככל שתוגש) ותידון תביעת החוב של מלון שלום כלפי החברה.

7.אעיר, בשולי הדברים; יש ממש אף בטענה כי העדר דרישה בעבר לפרעון הלוואות הבעלים דנן, אין בהן בכדי לשלול העלאה של טענת קיזוז במאוחר (כל עוד לא חלה התיישנות על אחת החבויות). אין ספק, כי חברה עשויה שלא לעמוד מיד על זכויותיה הנגדיות בכל הנוגע להזרמת כספים במסגרת ניהול עסקים שוטף לחברה קשורה; מאידך גיסא, עשויה היא לשנות מן הקצה אל הקצה את התייחסותה זו כאשר החברה הקשורה נקלעת לפירוק, חדלה מלפעול, וכל סכום שיועבר אליה, יעבור לנושיה, ולא להנהלתה המקורית.

סוף דבר - אין מנוס מדחיית הבקשה. עם זאת, בנסיבות המקרה, ונוכח אורח התנהלותה של המשיבה, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד אייר תש"ע, 28 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ