אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חלוקת רכוש לפי חוק יחסי ממון כשמודבר באשה שבגדה בבעלה

חלוקת רכוש לפי חוק יחסי ממון כשמודבר באשה שבגדה בבעלה

תאריך פרסום : 16/11/2006 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני גדול
9-21-1
20/09/2006
בפני השופט:
1. הרב שלמה דיכובסקי דיין - יו"ר
2. הרב אברהם שרמן
3. הרב חגי איזירר


- נגד -
התובע:
פלונית
הנתבע:
פלוני
פסק-דין

הערעורים בתיק זה עוסקים בעיקר במשמעות סעיף 8 לחוק יחסי ממון, בענין "נסיבות מיוחדות".יצויין, כי הצדדים הסכימו שרכושם יחולק לפי החוק האזרחי.

מדובר באשה שבגדה בבעלה-הבעל נאלץ להשקיע עבודה רבה באמצעות חוקר פרטי, בכדי להוכיח את הבגידה, ורק לאחר מכן האשה הודתה בכך.

סעיף 8 לחוק הנ"ל אומר:" ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא...לעשות אחת או יותר מאלה: (2)לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע".

בית הדין האיזורי קבע שבגידה מהוה "נסיבות מיוחדות", אולם זאת רק מכאן ולהבא. אין בכך להפסיד לאשה את זכות איזון המשאבים הקבועה בחוק למפרע.

על זאת נסב הערעור העיקרי. קיים ערעור נוסף של האשה ביחס לפסיקת הוצאות.

אכן, פסק הדין מתבסס על הקביעות שקבעתי בעבר במספר פסקי דין, שבגידה נחשבת לנסיבות מיוחדות, ואין לתת פרס לאשה בוגדת. כתבתי כי דבר זה מנוגד לכלל העתיק של "הרצחת וגם ירשת", ועל כן בגידה מהוה נסיבות מיוחדות, שכן היא מנוגדת לכל מהות הנישואין, ושוברת את הברית בין בני הזוג, ועל כן אין לתת פרס לאשה בוגדת.

אלא שכאן קבע ביה"ד האיזורי, שבמה דברים אמורים, לגבי מצב יחסיהם הממוני של הצדדים לאחר הבגידה. אולם לגבי מה שנצבר עד הבגידה, אין להפסיד לאשה את נכסיה.

הדברים מקובלים עלי. הכלל ההלכתי לגבי אשה שזינתה הוא: "אם היא זינתה, נכסיה לא זינו". משמעות הדברים שאין "לנקום" בנכסי האשה, ואין לקחתם ממנה בגין התנהגותה, אא"כ ההלכה מחייבת הפסד נכסים. חוק יחסי ממון -שהצדדים ביקשו לדון לפיו - קובע את השותפות של שני בני הזוג בנכסים שנצברו. יש בדבר הגיון רב, משום שהמאמץ הדרוש לצבירת נכסים הוא של שניהם - הבעל בעבודת חוץ, והאשה בעבודת בית. כאמור, גם אם נניח שההלכה אינה סבורה כך, אבל בודאי זכותם של בני הזוג ללכת בדרך זו. על כן, הזכות אינה ניתנת להפסד למפרע, גם אם האשה חטאה. יש בהחלט להתחשב בזה לגבי מכאן ולהבא, שהרי כל שיתוף הנכסים מתבסס על השיתוף האישי של "והיו לבשר אחד", וכאשר שיתוף זה מופר, אין מקום גם לשיתוף נכסים, אבל, אין סיבה להחיל את פקיעת השיתוף למפרע. ביה"ד האיזורי מציין בנימוקיו כי "נכנסה באשה רוח אחרת ובגדה בבעלה". אם אכן מדובר במעידה שאמנם לא תסולח, אזי אין מקום לפגיעה בנכסי האשה שזכאית להם לפי החוק ולפי הסכמת הצדדים. אילו היה מדובר במהלך מתוכנן של קיום קשר עם גברים אחרים, גם אם הבגידה הממשית נוצרה בשלב מאוחר, אזי הייתי נוטה להקדים את ה"נסיבות המיוחדות" לשלב התכנון. אבל לפי תיאורו של ביה"ד האיזורי, לא נראה שיש מקום לשינוי.

פסיקותיו האחרות של ביה"ד האיזורי בענין הוצאות הדיון, מקובלות עלינו. ביה"ד רשאי להשית הוצאות על המתחייב בדין. אמנם בתי הדין נמנעים מנימוקים הלכתיים לחייב בהוצאות במקרים רבים, אבל ב"נסיבות המיוחדות" של תיק זה, נכון וצודק לחייב בכך.

שני הערעורים נדחים.

(-)שלמה דיכובסקי

ראיתי מש"כ ידידי הגר"ש דיכובסקי ואיני מסכים לפרשנות שלו ביחס לסעיף 8 בחוק יחסי ממון.

א. יש לזכור שמדובר בזוג שנישאו זל"ז בשנת 1985 ולא חלה עליהם הילכת השיתוף. לפיכך אין לאשה קנין בנכסים ובכספים הרשומים ע"ש הבעל. הזכויות שלה אינן זכויות קניניות אלא זכות תביעה לזכויות המגיעות לה עם פקיעת הנשואין, לפיכך אין כאן פגיעה בקנינה.

ב. חוק יחסי ממון בסעיף 8 אינו מבדיל בין זכויות שנצברו לאחר שארעו מקרים מיוחדים הגורמים לדעת בי"ד לשנות מחלוקה שויונית או שנצברו לפני כן.

ג. מקרה של בגידה שאנו רואים אותו כנסיבות מיוחדות שלא לדון בו שויון של איזון נכסים, אינו מדין קנס על החטא. לא מדובר כאן בחוק דתי וענישה דתית. גם לא משום האשמה של פרוק נשואין גרידא. אלא משום התוצאות הכלכליות הנרחבות של פרוק נשואין ע"י בגידה, כלומר הצד הנבגד יאלץ כתוצאה מההתנהגות החד צדדית הבוגדנית והמפתיעה לבנות לו בית אחר: להנשא מחדש וגם לקנות בית אחר כפשוטו. מה שאין כן בנשואין שלא צלחו, ששם שני הצדדים יש להם חלק בפרוק הנשואין ובאחריות להכרח של בנית בית חדש.

האחריות הכלכלית שהוטלה על הצד הנבגד ב"מכה אחת" מזכה אותו להקלות באזון המשאבים לטובתו בין אם הן מזכויות שנצברו לפני הבגידה או אחריה.

הרעיון לחלק בין עבר ועתיד מקורו בתפיסה שהבגידה גורמת לקנס, כפי שהיא פוטרת מכתובה ותוספת כתובה בדין הדתי, או מהדימוי להפסקת השיתוף שהיא תוצאה של הבגידה ולצורך כך אין צורך בסעיף 8.

סוף דבר, יש לקבל את הערעור וביה"ד רשאי לפסוק עפ"י סעיף 8 את המבוקש ע"י המערער, שלכל צד ישארו הזכויות שצבר במקום עבודתו.

ביחס לערעור האשה על הוצאות שפסק ביה"ד האזורי לטובת הבעל הן הוצאות משפט והן הוצאות חוקר, נראה לנו שאין להתערב בשקולי ביה"ד, מה גם שלא הובאו בפנינו נמוקים מספיקים נגד פסיקת ביה"ד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ