אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חישוב גובה הנזק בגין השנים האבודות כאשר המנוח היה בן שתים עשרה בלבד בעת האירוע

חישוב גובה הנזק בגין השנים האבודות כאשר המנוח היה בן שתים עשרה בלבד בעת האירוע

תאריך פרסום : 18/10/2006 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי ירושלים
4-97
17/10/2006
בפני השופט:
ר' כרמל

- נגד -
התובע:
1. עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל
2. חיה אטינגר
3. יוסף אטינגר
4. יעל אטינגר

עו"ד הרצוג פוקס נאמן ושות'
הנתבע:
1. עיריית ירושלים
2. מרדכי בורכוב
3. החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ
4. הקרן לירושלים
5. ראובן שלום
6. יצחק פייטליס

עו"ד יוסף ארנון ואח'
עו"ד עוזי לוי ואח'
פסק-דין

בפרשה זו, פרשת אטינגר, הכיר בית המשפט העליון, בשונה מן ההלכה המשפטית ששררה עד להחלטתו בערעור שהוגש בקשר עם פסק הדין החלקי (ע"א 140/00, עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נ"ח (4) 486), בזכות הפיצוי בגין השנים האבודות, הן שנות ההשתכרות אותן מפסיד הניזוק בגין קיצור תוחלת חייו עקב מעשה נזיקין. עתה, משפסק בית המשפט העליון הלכה זו והדיון הושב לבית המשפט המחוזי לשם שומת גובה הנזק בגין פריט זה, הגיעה העת להביא הפרשה לסיומה.

1.       בית המשפט העליון, בהלכת אטינגר, הכיר, כאמור (בין היתר), בזכות עזבונו של קטין ללא תלויים לפיצוי בגין אובדן שכר  בגין השנים האבודות. מאז קובעה הלכה זו, לא קוימה אחידות בפסיקתן של הערכאות השונות (הערכאות המבררות) בשאלה מהי שיטת החישוב הראויה שיש לנקוט בה לעניין האופן שבו יחושב הפיצוי. פסקי דין אחדים נבנו, לעניין דרך החישוב, על שיטת הידות. באותם מצבים בהם מצבו המשפחתי ועתידו של מצב זה, אצל הניזוק, היה לוט בערפל וחסר נתונים מספקים ומספיקים, הושתתו פסקי הדין על משפחה רעיונית ש'הוקמה' לצורך העניין. במקרים אחרים, ננקטה דרך של חישוב גלובאלי תוך ניכוי הוצאות מוגברות. ראה, לדוגמא, ת"א (מחוזי-חיפה) 1011/01 עיזבון מחאמיד נ' חליל תק מח-2004(ד), 499, ת"א (שלום-ירושלים) עיזבון חייק ואח' נ' הסתדרות מדיצינית הדסה תק-של 2005(1) 1175, ת"א (ירושלים) 6475/02 פייטרו נ' קיבוץ דביר ואח' תק-של 2005(1) 11597, ת"א (מחוזי-ירושלים) 2555/00 רביב נ' מדינת ישראל תק-מח 2004(ד), 5634. לעניין הקמת משפחה 'רעיונית' ר': ת"א (מחוזי-ירושלים) 5376/03 עיזבון פלונית ואח' נ' יפרח תק-מח 2005(4) 3575. מחלוקת זו באה לידי סיומה בפסיקתו של בית משפט העליון בע"א 10990/05 דוד פינץ ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פס"ד מיום 11.4.06). בהתייחסו לשיטת חישוב הפיצויים בגין השנים האבודות, ולמסקנות הבלתי אחידות אשר שררו בקשר לשיטה הראויה שבה יש לנקוט, אימץ בית המשפט העליון, בכל הנוגע לסיטואציה שבה מצבו המשפחתי של הניזוק בשנים האבודות אינו ידוע, את שיטת החישוב שעל פי דרך האומדן, והמסקנה אליה הגיע הנה כי נכון להעמיד את שיעור הפיצוי בגובה 30% מבסיס השכר (ר' פסקה 10 לפסק הדין). כלל זה אינו מתייחד אך לקטין אלא לגבי כל ניזוק חסר תלויים "בין שקוצרה תוחלת חייו כליל ביום התאונה ובין שקוצרה אך בחלקה והוא נותר בחיים ותבע הוא עצמו את נזקיו. מבחינה זו אין שוני בין קטין בין 17 שנים לבין אישה צעירה בת 22 שנים - זה וזו טרם הקימו תא משפחתי . . ." (פסקה 10 לפסק הדין).

כהערה ייאמר כי לאור הלכת פינץ אין צורך ומקום להיזקק לטיעוניהם של הצדדים, בסיכומיהם, באשר לדרך הנכונה בה יש לנקוט בהקשר זה. התובעים נסמכו על פסקי דין אשר תמכו בשיעור חסכון גבוה, ביניהם פסק הדין בעניין פינץ בבית משפט המחוזי (ת.א 6456/04), בטרם נדון הערעור על אותו פסק דין. הנתבעים 1 - 2 טענו לחסכון בשיעור 12% מהשכר הממוצע במשק (ר' סעיף 77 לסיכומי נתבעים אלה) ואילו נתבעים 3-6 טענו לחסכון בשיעור 7.5% (ר' סעיף 10 לסיכומיהם). סיכומי הצדדים הוגשו ערב מתן פסק הדין של בית משפט העליון בפרשת פינץ.

בסיס השכר

2.       בענייננו, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת בשאלת בסיס השכר. בפרשת פינץ באה התייחסות גם לשאלה זו ואוזכרה החזקה העובדתית הקיימת לפיה "מקום בו העתיד המקצועי של הניזוק לוט בערפל, יש ברגיל לעשות שימוש בנתון של השכר הממוצע במשק (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו תנא, תק על 2005(3) 3932), שם נאמר: הנחת עבודה היא לנו לגבי קטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, כי יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות שלהם על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק". בהמשך אומר בית המשפט העליון (מפי כב' השופט ריבלין, כתוארו אז) בפרשת פינץ: "זוהי הנחת עבודה - ואולם בית המשפט עשוי לסטות ממנה מקום בו התשתית הראייתית המונחת בפניו מצדיקה סטייה כזו. על כך הוספנו ואמרנו בעניין אבו רים הנ"ל, כי ראיות ואינדיקציות לגבי הנפגע הקטין יאפשרו לסתור את החזקה בדבר השכר הממוצע במשק - לכאן או לכאן - כך במקום בו יש להן משקל רב והן מלמדות בהסתברות גבוהה כי הקטין אמנם היה משתלב בעתיד במקצוע מסוים (או לחלופין, כי היה מתקשה למצוא לו מקום עבודה מכניסה). אכן, בנטיות, כישורים ושאיפות בעלמא לא בהכרח סגי . . . המציאות מלמדת כי לרוב יקשה לצפות מה ילד יום והאם ישתכללו הנטייה, השאיפה והכישרון של הקטין לכלל רכישת מקצוע בעתיד, ומנגד, לא אחת, קטינים שיודעי דבר אינם חוזים להם גדולות, פורחים להם ומשגשגים. על כן, נדרשים נתונים מיוחדים לגבי הקטין הספציפי, המוציאים אותו, בהסתברות גבוהה, מגדרי החזקה". האם בענייננו, כנטען על ידי בא כוח התובעים המלומד, הוכחו נתונים מיוחדים הנוגעים למנוח והמוציאים אותו, בהסתברות גבוהה, מגדרי החזקה. כאמור, זו השאלה המרכזית הנתונה במחלוקת.

3.       לשיטת בא כוחם המלומד של התובעים, עורך הדין ב' כצמן, למנוח היה סיכוי רב "להשתכר ולהרוויח סכומים גבוהים בהרבה מהממוצע במשק" (עמ' 1 לסיכומי התובעים). נטען כי מסלול חייו של המנוח היה מובילו לכך, ומן הראוי, כך נטען, לפסוק פיצוי שייגזר משילוש השכר הממוצע במשק. הבסיס העובדתי המרכזי עליו נסמכים התובעים בטענתם זו מעוגן בעדות הראשית שבאה בתצהירו של אבי המנוח כאשר הנתבעים ויתרו על חקירתו של עד זה. אביו של המנוח, מר יוסף אטינגר, פורש בתצהירו, באופן תמציתי אך מקיף ומדויק, את פרטי השכלתם והשתכרותם של בני משפחת המנוח (הוריו, אחותו, ואחיו), וכמו כן בא פירוט באשר לכישוריו ולסגולותיו של המנוח עצמו, כפי שאלה עוצבו ונבנו במשך שתים עשרה שנות חייו. באשר למנוח, מפרט האב כי בנו "התבלט מאוד בלימודיו והיה ידוע בכישורים הרבים ובאינטליגנציה גבוהה מהממוצע . . . היה חבר בחוגים שונים ובכלל זאת בחוג לתלמוד, חוג לביולוגיה וחוג לטבע. בנוסף היה בני המנוח חבר בתנועת בני עקיבא. בני המנוח היה מקובל מאוד מבחינה חברתית". (סעיף 3 לתצהיר). מעדות האב הבאה בתצהירו אכן עולה כי מדובר במשפחה אשר כל מרכיביה משכילים ובעלי קריירות מוצלחות: האב סיים (בשנת 1972) לימודי הכשרה בניהול בתוכנית לקידום מנהלים שליד בית הספר למוסמכים במינהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב ועסק במגוון של תפקידים בכירים במשק הישראלי, בגופים כלכליים שונים. כיום הוא משמש כדירקטור במספר חברות מובילות (ר' סעיף 10 לתצהיר), ומשכורתו (כמפורט בסעיף 11 לתצהירו ובנספחים ב- 1 - ב- 14), לפחות לשנים אליהן בא הפירוט (1980 - 1993), אכן הייתה בשיעור הגבוה פי כמה מהשכר הממוצע במשק. אמו של המנוח, הגב' חיה אטינגר, סיימה לימודי תואר שני במיקרוביולוגיה וביוכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן (בשנת 1970), סיימה את לימודיה בבית הספר למדע שימושי של האוניברסיטה העברית במגמת פולימרים וטקסטילים (ר' סעיף 13 לתצהיר והנספחים המפורטים שם). בשנים 1965- 1988 עסקה הגב' אטינגר בהוראת כימיה במדרשה לתזונה וכלכלת הבית, ובשנים 1976 - 1977 אף שימשה בתפקיד מנהלת המכללה. שכרה של האם לשנים 1980 - 1987 מפורט (בסעיף 14 לתצהיר), והשכר האחרון, לשנת 1987, עמד על 5,175 ש"ח לשנה (בגין משרה חלקית). אחותו של המנוח, הקטנה ממנו בשנה, סיימה בהצטיינות לימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן (בשנת 2001), אחד מאחיו של מנוח, סיים לימודי חקלאות (תואר ראשון) באוניברסיטה העברית, ולאחר מכן סיים בהצלחה לימודי משפטים באוניברסיטת בר אילן, ומכהן כיום כסגן בכיר לפרקליט המדינה ושכרו, כאמור בסעיף 20 בתצהיר ובנספח המפורט שם, הנו כפול מהשכר הממוצע במשק. אח נוסף סיים לימודי תואר ראשון במדעי החקלאות ולימודי תואר שני בתחום מדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, הנו קצין בכיר בחיל המודיעין ומשתכר כמעט פי שלושה מהשכר הממוצע במשק.

4.       על בסיס נתונים אלה וכן, ובין היתר, בהסתמך על עדות האב בתצהירו לפיה המנוח גילה התעניינות רבה, כבר מגיל קטן, "בתחומים הקשורים לעולם העסקים" וכי בריאותו של המנוח, עובר לתאונה הטראגית, הייתה ללא פגם, נטען: "התשתית העובדתית שניתן להעמיד בנסיבות המקרה, הועמדה בפני בית המשפט הנכבד. התצהיר מורה על הנסיבות ועל הטעמים לקביעת שכר למנוח הגבוה מהשכר הממוצע במשק. הן הנסיבות האישיות של המנוח והן הנסיבות הסביבתיות -משפחתיות מלמדות כי מן הראוי לחשב את אובדן השכר בשנים האבודות על בסיס שכר הגבוה מהשכר הממוצע במשק" (סעיף 2 עמ' 3 לסיכומי התובעים). זאת, לצד העובדה שלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים (למעט חוות דעת של האקטואר גד שפירא, אשר הוגשה מטעם הנתבעים 1-2 לעניין רכיב החיסכון, והאקטואר אף נחקר בקשר עם חוות דעתו, אולם, הלכת פינץ הסירה את אי הוודאות בעניין זה, זאת כמפורט לעיל).

5.       אכן, בנוגע למנוח לא הוצגו נתונים רבים באשר ליכולותיו, כישוריו וכישרונותיו, זאת מחמת גילו הצעיר, אולם אני נכון לקבל, במלואם, את דברי אביו כפי שאלה פורטו לעיל ובתצהירו, מה עוד שהאב לא נחקר בקשר עם דברים אלה, אף שבאי כוחם המלומדים של הנתבעים, עורכי הדין א' כרמלי וע' לוי הסתייגו מפרטים הכלולים בתצהירו ושאינם מידיעה אישית אלא נסמכים על עדויות מפי השמועה או עדויות סברה. למעשה הנתבעים אינם חולקים באופן ממשי על תיאורי האב את המנוח. אמנם, הנתבעים טענו כי על האב היה לתמוך טיעוניו, באשר למנוח, בתעודות מבית הספר או מעדויות מוריו ולהימנעות זו יש ליתן משקל, אולם לאור הזמן הרב שחלף מאז התאונה יש משקל לטענת התובעים, כמפורט בתשובתם לסיכומי הנתבעים, כי קיים קושי רב באיתורם של מורים, חברים, או מסמכים. בכל מקרה, סבורני כי אב יכול להעיד על רמת האינטליגנציה של בנו או על כך שהבן התבלט בלימודיו, ובוודאי כאשר הוא לא נחקר בקשר עם אמירות אלה. אולם, ויחד עם זאת, אמירותיו של האב הן, ככלות הכל, אמירות קצרות וכוללניות אשר אינן מייחדות את המנוח מנערים רבים אחרים בני גילו, אם כי ניתן, בהסתמך על אמירות אלה, להציב את המנוח בנקודת פתיחה מוצלחת. הדוגמאות אליהן הפנה ב"כ התובעים באשר למקרים בהם מצאו בית המשפט לסטות מהכלל ולפסוק לקטין פיצוי שלמעלה מהשכר הממוצע במשק הנן יוצאות דופן: ע"א 3375/99 אריה אקסלרוד ואח' נ' צור שמיר חב' לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נ"ד (4) 450, דן בנפגע שהיה כבן 18 שנים ובית המשפט העליון, אף שצמצם את גישת בית המשפט המחוזי שפסק פיצוי המבוסס על שילוש השכר הממוצע במשק והעמידו על כפל השכר, עשה כן לאור קיומה של הצדקה לכך: היות התובע שם תלמיד מחונן שהוקפץ כיתה וקיבל בבחינה פסיכומטרית ציון הנחשב לגבוה במיוחד. חשוב להביא את דברי בית המשפט (מפי כב' השופט ת' אור) שנאמרו באותו פסק דין: "כישוריו האינטלקטואליים של אדם הנם בלי ספק נתון אשר יש להביאו בחשבון כשבאים לאמוד את כושר השתכרותו. בפני בעל כישורים כאלה פתוחה קשת מקצועית רחבה יותר, והסיכוי להצלחתו במקצועות שבהם נדרשים כישורים כאלה הנו רב יותר. עם זאת, להשתלבות בעבודה ולהצלחה בה ולהגדלת כושר ההשתכרות דרושים מרכיבים נוספים, כמו חריצות, התמדה, קשר טוב עם בני אדם, כושר ארגון וכיוצא באלה תכונות המסייעות להצלחה. . . הערכה הצופה פני העתיד, כולל זו הצופה את כושר ההשתכרות של מי שטרם נכנס לשוק העבודה - קשה היא. בית המשפט נאלץ לעסוק בעניין זה בהערכות וניחושים אשר הוודאות היא מהם והלאה . .  . כבכל מקרה רגיל, כושר זה עולה עם הזמן, עד שמגיע אדם לשיא כושר ההשתכרות. אולם במקרה כזה נהוג לקבוע כושר השתכרות לפי ממוצע השכר לכל תקופת העבודה". באשר לפסק הדין בת"א (נצרת) 880/89 ליאור דרור נ' שרון ציון ואח' (פורסם במאגר נבו), אשר גם אליו הפנה בא כוח התובעים, מצא בית המשפט לנכון לסטות (כלפי מעלה) מהשכר הממוצע במשק לצורך קביעת שעור הפיצוי לעניין הפסד ההשתכרות בעתיד, שכן הונחו לפניו נתונים משכנעים לפיהם לאותו תובע היה צפוי עתיד של שחקן כדורסל מקצועי, והפיצוי נפסק בהתאם, אם כי בשיעורים המשולמים לשחקנים שבליגה הארצית. בית המשפט מצא כי "יותר מסביר" שאותו תובע היה משתלב באותה ליגה. בעניין דרור דובר בנער שהיה כבן ארבע עשרה שנים במועד התאונה אשר שיחק כדורסל במשך שבע שנים עד לתאונה, בקבוצת כדורסל של הפועל -הרצלייה, ומאמניו במשך השנים, העידו על כישוריו ויכולותיו כשחקן.

6.       נקודת המוצא בענייננו הנה כי המנוח היה ילד נבון, מוכשר ומקובל חברתית. הנתיבים בהם צעדו אחיו ואחותו של המנוח אכן מרשימים ומכובדים, ואיש איש מהם צעד במסלול אקדמי אשר העניק לה ולו בסיס עיסוק מכובד, רציני, אשר הכנסה גבוהה בצידו. אולם, חרף זאת, השאלה היא האם ניתן לקבוע, ברמת הסתברות גבוהה, כי אף דרכו של המנוח הייתה מובילה לנתיב כלכלי מוצלח. אף שטיעוני התובעים בהקשר זה אינם משוללי יסוד ואף שנראה כי מדובר משפחה חמה, תומכת, המעודדת השכלה והגשמה עצמית, עדיין קיימים סימני שאלה המונעים מלדלג ולחלוף על פני משוכת ההסתברות הגבוהה: המסלולים האקדמיים והמעשיים בהם צעדו וצועדים אחי המנוח אינם מעידים, בהכרח, על צעידה דומה שבה היה צועד המנוח. למרבה הצער, התאונה אירעה עת היה המנוח כבן שתים עשרה שנים בלבד, גיל צעיר, ועדיין, למרות שכאמור נקודת המוצא הנטועה בתיאורי האב את בנו, תיאורים המקובלים עלי, עדיין רב הסתום על הנגלה ולא באו ראיות ואינדיקציות בעלות משקל המלמדות, בהסתברות גבוהה, כי המנוח היה משתלב בעתיד במקצוע מסוים או מכניס במיוחד. כפי שאזכר כב' השופט ריבלין (כתוארו אז) בפסק הדין בעניין פינץ, את הדברים שנאמרו בפרשת אבו רים, לפיהם: "בנטיות, כישורים ושאיפות בעלמא לא בהכרח סגי  . . . המציאות מלמדת כי לרוב יקשה לצפות מה ילד יום והאם ישתכללו הנטייה, השאיפה והכישרון של הקטין לכלל רכישת מקצוע בעתיד.  . . על כן נדרשים נתונים מיוחדים לגבי הקטין הספציפי המוציאים אותו, בהסתברות גבוהה, מגדרי החזקה". העובדה שהאב לא נחקר על תצהירו, ודבריו באשר למנוח -  לאישיותו וכישוריו, נותרו על בסיס איתן, יוצרת אמונה כי למנוח היה צפוי עתיד כמו לאחיו, עתיד אשר, בענייננו, הייתה טמונה בו רמת השתכרות גבוהה מהשכר הממוצע במשק. אולם באמונה זו אין די ואין היא מהווה תחליף לנתונים מיוחדים שיש בהם להוציא את המנוח, בהסתברות גבוהה, מגדרי החזקה. דבריו של האב, בתצהירו, כמפורט לעיל, אינם באים בגדר נתונים מיוחדים אשר יש בהם כדי לשמש מנוף להוצאת המנוח, בהסתברות גבוהה, מגדרי החזקה.

7.       על כן, התוצאה היא כי החישוב עבור אובדן יכולת ההשתכרות בשנים האבודות ייעשה לפי שעור של 30% מהשכר הממוצע במשק, לתקופה של 46 שנים (מגיל 21 ועד גיל 67, ר' פסק הדין בעניין פינץ), וכלהלן: עבור התקופה הראשונה: מהמועד שבו אמור היה המנוח לסיים את שירותו הצבאי ועד היום. המנוח, יליד שנת 1976 נפטר ביום 26.1.1988, ובמותו היה כבן שתים עשרה שנים. התקופה ממועד סיום השירות הצבאי (גיל 21) ועד היום הנה כבת 9.5 שנים. לפיכך החישוב הנו: 30% X 7,868 (=שכר הממוצע במשק למשרת שכיר על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לחודש יוני 2006 (הנתון האחרון שפורסם) X 114 (חודשים) = 269,086 ש"ח. עבור התקופה השנייה (עד הגיע המנוח לגיל 67), למשך 36.5 שנים: 30% X 7,868 ש"ח X מקדם היוון 264,9937 = 625,491 ש"ח.

סה"כ: 894,577 ש"ח, כערכם היום.

פיצוי עבור שנות שירות צבאי אבודות.

8.       לעניין תקופה זו נדרש פיצוי בגין אובדן כיסוי מחסור (סעיף 32 לסיכומי התובעים) לפי שעור של 70% מהשכר הממוצע במשק למשך תקופת השירות. הפיצוי בגין תקופה זהו נשלל בפסק הדין בעניין פינץ (ראה פסקה 14 לפסק הדין) שכן על פי הלכת ברדה, ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד ל"ו (3) 762, הפיצוי אינו עבור הפסד ההשתכרות בתקופת השירות אלא עבור ההוצאות שהיו משולמות לניזוק בתקופת השירות על ידי רשויות הצבא. אולם, בעניין אטינגר נקבע שאת הוצאות המחיה הן עצמן, יש לנכות מהפיצוי וכפי שאמר כב' השופט ריבלין בעניין פינץ: "כאשר מדובר בשנים האבודות, הצבא אומנם לא ישא בהוצאות המחייה, אולם איש לא ישא בהן, כיוון שלמרבה הצער הניזוק נפטר לבית עולמו ואין עוד הוצאות מחיה. ניתן לומר כי אילו פסקנו לניזוק פיצוי בגין הפסד כיסוי הוצאות המחייה, היינו צריכים לנכות מסכום זה את הוצאות המחיה ה'נחסכות' בעקבות המוות והתוצאה: הסכומים מתקזזים" (סיפא לסעיף 14 לפסק הדין).

סיכום

9.       התוצאה היא שהנתבעים ישאו הדדית (בהתאם להסכמה אליה הגיעו וכאמור בסעיפים 3 ו- 25 לפסק הדין החלקי) בפיצוי התובע 1 (תביעת יתר התובעים נדחתה בפסק הדין החלקי) בסך של 894,577 ש"ח, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, ישאו הנתבעים בשכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ, זאת מעבר לסכומים שבהם חויבו בפסק הדין החלקי ובפסק הדין שבערעור (לעניין ההוצאות אלה - נפסקו בפסק הדין החלקי).

ניתנה היום כ"ד בתשרי, תשס"ז (16 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ר' כרמל, שופט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ