אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חייל השקעות ונכסים בע"מ נ' ש.י.א. לוגיסטיקה והפצה בע"מ

חייל השקעות ונכסים בע"מ נ' ש.י.א. לוגיסטיקה והפצה בע"מ

תאריך פרסום : 01/05/2011 | גרסת הדפסה
תא"ח
בית משפט השלום חיפה
18523-03-11
01/05/2011
בפני השופט:
אבישי רובס

- נגד -
התובע:
1. חייל השקעות ונכסים בע"מ
2. ח.פ. 511440133

הנתבע:
1. ש.י.א. לוגיסטיקה והפצה בע"מ
2. ח.פ. 512560699

פסק-דין

פסק דין

1.התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה לפינוי מושכר לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

לטענתה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה, על נספחיו, הרי שביום 29.8.2007, נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, במסגרתו הושכר לנתבעת מבנה בן שלוש קומות בשטח של כ - 7,500 מ"ר באשדוד. הנכס הושכר לנתבעת עוד משנת 2001, מכוח הסכם שכירות קודם.

לטענת התובעת, הנתבעת החלה לפגר בתשלומים להם התחייבה בהסכם וחלק מהמחאות שמסרה על חשבון דמי השכירות, לא נפרעו מחמת העדר כיסוי מספיק. הנתבעת התחייבה להסדיר את תשלום החוב אולם הדבר לא נעשה והיא צברה חובות ניכרים העומדים נכון ליום 21.2.2011, על סך של 1,078,478 ₪ (סך של 999,806 ₪ בגין דמי שכירות, סך של 15,834 ₪ בגין השתתפות בעלויות ביטוח המבנה וסך של 62,838 ₪ בגין חיובים נוספים). ביום 9.2.2011, שיגרה התובעת לנתבעת הודעה על ביטול הסכם השכירות עקב הפרה יסודית. הנתבעת דחתה את ההודעה על ביטול ההסכם, באמצעות מכתב תשובה של בא כוחה. לפיכך, הוגשה התביעה דנן.

2.הנתבעת התגוננה מפני התביעה בטענה כי לאורך כל תקופת השכירות הארוכה, לא הייתה הקפדה על תשלום דמי השכירות ומפעם לפעם הגיעו הצדדים לידי הסכמה ביניהם בכל הנוגע למועדי התשלום וההוצאות הנוספות על פי הוראות ההסכם. לטענתה, במהלך שנת 2009 שולמו על חשבון השכירות והוצאות נוספות 5 המחאות על סך של 120,000 ₪ כל אחת, וזאת שלא בהתאם למוסכם על פי החוזה, בהסכמה ובאישורה של התובעת. בתחילת שנת 2010 הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובעת 12 תשלומים על סך 120,000 ₪ על חשבון דמי שכירות והוצאות נוספות והחברה מסרה לתובעת המחאות מתאימות. שלוש המחאות לחודשים ינואר עד מרץ 2010 בסכום כולל של 360,000 ₪ נפרעו. הנתבעת התקשתה לפרוע את יתרת ההמחאות ולכן, הוסכם כי יתרת ההמחאות תושבנה לנתבעת ובמקומן היא משכה, על חשבון דמי השכירות, שתי המחאות על סך של 40,000 ₪ כל אחת לחודש יולי 2010, שתי המחאות על סך 82,000 ₪ כל אחת לחודשים אוגוסט וספטמבר 2010 ושלוש המחאות על סך של 78,858 ₪ כל אחת לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2010. בנוסף, הוסכם כי להבטחת תשלום יתרת חוב הנתבעת, יופקדו בידי התובעת 4 המחאות בסך של 150,000 ₪ כל אחת, כאשר התובעת ביקשה כי הן תשמשנה לה גם כבטחונות בבנק ולכן, הן נמסרו כלא סחירות. חרף התחייבותה של התובעת שלא להציג לפרעון את 9 ההמחאות הנותרות על סך של 120,000 ₪, היא החזירה לנתבעת רק 5 המחאות והשאירה בידיה 4 המחאות נוספות. לטענת הנתבעת, אופן תשלום דמי שכירות נעשה תמיד באישור התובעת, בהסכמתה וברוח טובה.

בחודש מאי 2010 התקיימה פגישה בין הצדדים בעניין הסדרת החוב. לטענת הנתבעת, הצדדים הגיעו להסכמה כי דמי השכירות לשנת 2011 ישולמו כסדרם ובנוסף, תשלם הנתבעת כספים על חשבון החוב הקודם. הנתבעת הפקידה בידי התובעת 6 המחאות בסך של 76,740 ₪ לחודשים פברואר עד יולי 2011 וכן, 6 המחאות על סך 20,000 ₪ על חשבון החוב הקודם לחודשים פברואר עד יולי 2011. לטענתה, בנוסף להמחאות המפורטות לעיל, הוסכם כי הנתבעת תוסיף ותשלם מפעם לפעם את חובה, כפי שנעשה הדבר בעבר בהסכמה. הנתבעת טענה כי במהלך שנת 2010 השקיעה כספים רבים בעבודות חשמל, סורגים, גדרות ועבודות בנייה שונות בסכום של למעלה מ-200,000 ₪ בידיעתה של התובעת, אשר לא מנעה ממנה לעשות זאת והציגה בפניה מצג לפיו החוזה מקוים.

הנתבעת הכחישה את החוב הנטען וטענה כי על פי אישור רו"ח מטעמה, חובה בגין דמי שכירות וביטוח מסתכם בסך של 84,497 דולר בצירוף מע"מ וכן, סך של 131,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין השתתפות בהתקנת מערכת כיבוי האש. הנתבעת כפרה בטענה כאילו הפרה את ההסכם וטענה כי ידוע לה שהתובעת מנהלת מו"מ למכירת המושכר לצד ג' וזו הסיבה שהיא תובעת את פינוי המושכר. לטענתה, התובעת מנועה מלטעון להפרת ההסכם מחמת התנהגותה לאורך כל תקופת השכירות, כאשר יצרה מצג לפיו הנתבעת יכולה לשלם את דמי השכירות ו/או ההוצאות הנוספות שלא לפי תנאי חוזה השכירות.

3.לאחר שהוגש כתב ההגנה מטעם הנתבעת, הותר לתובעת להגיש תצהיר עדות ראשית משלים לצורך הזמת טענות הנתבעת. מנגד, הותר לנתבעת להשלים בחקירה ראשית את עדותו של מנהלה. במהלך הדיון שהתקיים בפני היום, נחקרו המצהירים מטעם התובעת – מר זהר לוי, שהינו מבעליה של החברה התובעת ומר אייל ויינרב, סמנכ"ל הנכסים שלה ומנגד, נחקר מר יעקב צ'אושו, שהינו מנהלה של הנתבעת ובעל מניות שלה.

4.הנתבעת אינה חולקת על כך שצברה לאורך השנים חוב בלתי מבוטל של מאות אלפי שקלים כלפי התובעת בגין דמי שכירות והוצאות אחרות על פי הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים. לשיטתה, חובה עמד, נכון ליום 31.3.2011, על סך של כ - 500,000 ₪, כולל מע"מ, בעוד שלטענת התובעת, עמד החוב על סך של למעלה ממיליון ₪, נכון לסוף חודש פברואר 2011. לצורך הכרעה בתביעת הפינוי, אינני רואה צורך להכריע בשאלה מה הוא החוב המדויק אותו חבה הנתבעת לתובעת בגין הסכם השכירות. עם זאת, אעיר בעניין זה מספר הערות. ראשית, בעוד שהתובעת הציגה תדפיס מפורט של מצב חשבונה של הנתבעת אצלה לאורך כל תקופת השכירות, הרי שהנתבעת בחרה שלא להציג כרטסת נגדית אלא, הסתפקה בסיכום תשלומים אשר נערך על ידי רואת החשבון שלה. שנית, עיון בנספח א' לתצהירו המשלים של מר לוי לעומת נספח ה' לתצהירו של מר צ'אושו מעלה, כי אין מחלוקת אמיתית באשר לסכומים ששולמו על ידי הנתבעת על חשבון דמי השכירות וההוצאות השונות על פי החוזה, החל מיום כריתת החוזה ועד לחודש פברואר 2011, המועד בו חושב הסכום הנקוב בכתב התביעה טרם הגשתה (התובעת אף זקפה לטובת הנתבעת לשנת 2007 סכום הגבוה אף מזה שנטען על ידי הנתבעת). מאידך, הנתבעת התעלמה בחישוביה מהחוב שצברה ערב כריתת ההסכם משנת 2007, בסך של 205,000 ₪. בנוסף, התעלמה הנתבעת מחיובי הריבית המצטרפים ליתרת החוב הבלתי משולמת על פי סעיף 26 להסכם השכירות. יתירה מזאת, הנתבעת בחרה לצרף לחישוביה סכומים ששולמו לאחר הגשת התביעה. נראה כי יש בכל אלה כדי להסביר את הפער הניכר בין טענות הצדדים באשר לגובה החוב ולמעשה, המחלוקת ביניהם זניחה והחוב גבוה בהרבה מזה שטענה הנתבעת.

5.למעשה, הנתבעת העלתה בכתב ההגנה ובתצהיריה טענת הגנה עיקרית אחת לפיה, לאורך כל השנים, שולמו דמי השכירות שלא בהתאם להוראות החוזה כלשונן, בהסכמת התובעת ובכך שינו הצדדים בהתנהגותם את הוראות החוזה ולכן, מנועה התובעת מלטעון להפרת ההסכם מכוח הדוקטרינה של ההשתק על ידי מצג.

6.אין בידי לקבל טענותיה אלו של הנתבעת. השתלשלות העניינים כפי שבאה לידי ביטוי הן בתצהיריה של התובעת והן בתצהיריה של הנתבעת עצמה, מעידה על כך שהתובעת לא שקטה על שמריה, אלא, עמדה על זכויותיה על פי ההסכם ועל תשלום מלוא חוב דמי השכירות. נספח א' לתצהירו של מר לוי, המפרט את הסכומים ששולמו בפועל לעומת הסכומים על פי החוזה ואת הגידול בחוב המצטבר מראה, כי בשנת 2007 היה גידול בסך של 56,212 ₪ בחוב המצטבר (סכום זה הצטרף לחוב ישן בסך של 205,142 ₪), ובשנת 2008 התווסף לסכום החוב המצטבר סך של 9,484 ₪. מאידך, בשנת 2009 צברה הנתבעת חוב נוסף בסך של 264,207 ₪ ובשנת 2010 סך של 220,649 ₪. משמע, בשנים 2009 ו - 2010 היה גידול ניכר בחוב, לעומת השנים הקודמות (מר צ'אושקו אשר כי הנתבעת נכנסה לקשיים באותה תקופה). כפי שעולה הן מתצהיריהם של מר ויינרב ומר לוי והן מתצהירו של מר צ'אושו, הרי שנעשו ניסיונות קודמים לסילוק החובות המצטברים. לטענת מר צ'אושו, במהלך שנת 2009 שילמה הנתבעת על חשבון דמי השכירות וההוצאות הנוספות 5 המחאות על סך של 120,000 ₪ כל אחת, וזאת שלא בהתאם לדמי השכירות ומועדי התשלום המוסכמים בהסכם. אלא, שאין ללמוד מכך שהצדדים הסכימו שלא לנהוג על פי ההסכם בכל הנוגע לתשלום דמי השכירות, כטענת התובעת. להיפך, כפי שעולה מנספח ה' לתצהיר הנתבעת, באותה שנה לא שילמה הנתבעת את דמי השכירות לחודשים מרץ, אפריל, מאי ויוני 2009 ולכן, היא נאלצה לשלם תשלומים גבוהים יותר על מנת להפחית מהחוב הנצבר. גם בתחילת שנת 2010 נעשה ניסיון להסדיר את החוב, אלא שעל פי הנאמר בסעיף 10ב לתצהירו של מר צ'אושו, גם בהסדר זה לא עמדה הנתבעת בשל קושי בפרעון ההמחאות שמסרה ולכן, הסכימה התובעת לפרוס מחדש את החוב. אין ללמוד מכך כי התובעת ויתרה על זכויותיה על פי הסכם השכירות ולכל היותר, יש בכך כדי להעיד על רצונה לאפשר לנתבעת לנסות לסלק את החוב, תוך שהיא נוהגת בתום לב בביצוע ההסכם ולא עומדת על קוצו של יוד.

7.ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בתחילת שנת 2010, לא היה בהן כדי לסלק את יתרת החוב. אין חולק, כי בחודש יוני 2010 (ולא בחודש מאי, כפי שטענה תחילה הנתבעת) התקיימה פגישה בין הצדדים, אליה הצטרף גם מר לוי, שהינו בעליה של החברה התובעת. מר לוי העיד בחקירתו הנגדית כי השתתף בפגישה באופן חריג, מאחר והוא בדרך כלל לא נפגש עם שוכרים והודיע למר צ'אושו, כי לאור ההתנהלות שלו בשנים האחרונות, ובמיוחד בשנה וחצי שטרם הפגישה (כפי שפורט לעיל, באותה תקופה היה גידול ניכר בחוב), עליו לפנות את הנכס. לבקשת מר צ'אושו, ניתנה לנתבעת הזדמנות נוספת אולם, היא לא עמדה גם בהסדר החדש לפריסת החוב. גרסתו של מר לוי בעניין זה נתמכת גם בעדותו של מר אייל ויינרב והיא לא נסתרה.

גרסתו של מר צ'אושו בעניין מהלך אותה פגישה מעט שונה, כאשר לשיטתו, סוכם כי החל מתחילת שנת 2011, יוסיף על תשלום דמי השכירות השוטפים "כמה שאני אוכל" (עמ' 13, שורה 10 לפרוטוקול). אינני מקבל גרסה זו, שאינה נתמכת בדבר ומנוגדת לראיות שהוצגו בפני ולכל היגיון כלכלי. באותו שלב עמד חובה של הנתבעת כלפי התובעת על סך של מאות אלפי שקלים, תוך גידול שנתי גבוה של החוב כישלונות חוזרים ונשנים, לרבות צבירת חובות נוספים. לא ניתן לקבל טענה לפיה, סוכם בין הצדדים שהנתבעת תשלם את החוב "כשתוכל". לא לשם כך התכנסו הצדדים באותה ישיבה שהתקיימה בסוף חודש יוני 2010. בסופו של דבר, מסרה הנתבעת לידי התובעת 6 המחאות על סך של 76,740 ₪ לחודשים פברואר עד יולי 2011 וכן, 6 המחאות על סך של 20,000 ₪ על חשבון החוב הקודם, בניסיון לאנוס את התובעת לפרוס לה מחדש את החוב לזמן בלתי קצוב. על מנת לתמוך בגרסתו, הפנה מר צ'אושו בתצהירו למכתב ששלח אליו מר ויינרב בדוא"ל ביום 25.5.2010. מכתב זה אינו תומך בגרסתה של הנתבעת שהרי, מר ויינרב העלה במסגרתו דרישות שונות לחלוטין לצורך פריסת החוב, מאלו שנטענו על ידי הנתבעת. אני דוחה את גרסתו של מר צ'אושו בנוגע להשתלשלות העניינים בפגישה מחודש יוני 2010 ומבכר על פניה את גרסתם של עדי התובעת

8.מהראיות שהובאו בפני עולה, כי התובעת לא השלימה עם מוסר התשלומים הלקוי של הנתבעת והחוב ההולך ותופח אותו יצרה, אלא, עמדה על סילוקו של החוב וסיומו של ההסכם, כבר במהלך הפגישה בחודש יוני 2010. ניתנה לנתבעת הזדמנות נוספת לסילוק החוב אולם מאז ועד לחודש פברואר 2011, המועד בו הודיעה התובעת לנתבעת בכתב על ביטולו של ההסכם בשל הפרתו, לא סולק החוב ושולמו אך סכומים בלתי משמעותיים, על חשבון חוב העבר. במכתב התשובה ששלחה הנתבעת לתובעת, היא לא העלתה טענה כלשהי מהטענות שהועלו על ידה בכתב ההגנה ורק הסתפקה בדרישה לקבל את פירוט החוב וטענה כי לאחר שתבדוק אותו, תשלמו על פי תנאים שיסוכמו בין הצדדים (גם הפעם סייגה עצמה הנתבעת ולא הציעה לוח זמנים ברור לפרעון החוב). באותו מועד ידעה הנתבעת היטב, גם לשיטתה, מהו החוב שאינו במחלוקת אולם, היא לא עשתה דבר לפרעונו עד למועד הדיון. צודקת התובעת בטענתה לפיה, היא אינה צריכה לממן את הנתבעת, אשר מתקשה בתשלום דמי השכירות ולכן, גם אם הסכימה לפריסת החוב במשך תקופה ארוכה, אין בכך למנוע ממנה מלבטל את ההסכם בשל הפרה יסודית שלו, עקב אי פרעון החוב. מהטעמים המפורטים לעיל, אין גם מקום לקבל את טענת הנתבעת לפיה, התובעת מנועה מלטעון להפרת ההסכם וביטולו, מכח "דוקטרינת ההשתק על פי מצג", הנזכרת בסיכומיו של ב"כ. התובעת לא הציגה בפני הנתבעת מצג לפיו, היא פטורה מהוראות ההסכם ולכל היותר, הסכימה לפרוס את חובה מפעם לפעם. אין בכך משום בסיס לטענה בדבר מצג המביא לידי השתק או התנהגות בניגוד לחובת תום הלב כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (יוער, כי פסק הדין בע"א 2539/01 יוסף עובדיה ובניו בע"מ נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ, (8.3.2005), אליו הפנה ב"כ הנתבעת בסיכומיו, עוסק בנסיבות שונות לחלוטין ואינו רלבנטי לנסיבות העניין שבפנינו). להיפך, ניכר כי לאורך כל הדרך נהגה התובעת בנתבעת בתום לב, תוך התחשבות במצבה הכלכלי ואפשרה לה לפרוס את חובה ולנסות להסדירו. עניין זה בא לידי ביטוי גם בעובדה שלא אצה לה הדרך להפקיד את כל ההמחאות שבידיה, דבר שלבטח היה מכניס את הנתבעת לסחרור כלכלי ויתכן אף שלקריסתה. אני דוחה, אפוא, את טענותיה של הנתבעת גם בעניין זה.

9.טענתה הנוספת של הנתבעת לפיה, המניע לביטול ההסכם והגשת התביעה הינו מו"מ שמנהלת התובעת למכירת הנכס, לא הוכחה בפני בראיות ולו ולכאורה. מר לוי ומר וינרוב הכחישו טענה זו הן בתצהיריהם המשלימים והן בחקירתם הנגדית ואילו הנתבעת לא הביאה שמץ של ראיה שתבסס את טענתה. ממילא, גם אם היתה מנהלת התובעת מו"מ עם גורם כלשהו לצורך מכירת הנכס, אין בכך משום טענת הגנה לנתבעת. אני דוחה טענה זו.

10.אי תשלום דמי השכירות וצבירת חוב גבוה בן מאות אלפי שקלים מהווה הפרה יסודית של ההסכם, הן על פי סעיף 21(ב) להסכם השכירות והן על פי סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970, המקנים לתובעת זכות לבטל את ההסכם, כפי שעשתה במכתבה לנתבעת מיום 9.2.2011. הנתבעת לא הוכיחה כי עומדת לה טענת הגנה ראויה כלשהי מפני התביעה ולכן, זכאית התובעת לקבל סעד של פינוי הנכס המושכר. על מנת לאפשר לנתבעת לפנות את הנכס המושכר באופן מסודר, תינתן לה ארכה בת 60 ימים.

11.סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת לסלק ידה ולפנות את הנכס נשוא התביעה, הידוע כחלק מחלקות 4 ו - 12 בגוש 2046 באשדוד, וזאת עד ליום 1.7.2011, בשעה 14:00.

12.בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את אגרת התביעה וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ש"ח. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לידי הצדדים.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"א, 01 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ