אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חיט נ' תל יוסף

חיט נ' תל יוסף

תאריך פרסום : 23/09/2012 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות עפולה
45839-09-11
10/07/2012
בפני השופט:
שאדן נאשף-אבו אחמד

- נגד -
התובע:
אופיר חיט
הנתבע:
קיבוץ תל יוסף
פסק-דין

פסק דין

עניינה של תביעה זו בהשבת כספים מעוקלים, בסכומים העולים, על-פי הנטען, מעל המותר לפי חוק הגנת השכר, ושהועמדה על סך 8,000 ₪.

לטענת התובע, היה על הנתבע, קיבוץ תל-יוסף (להלן: "הקיבוץ"), להימנע מהעברת כספים עליהם הוטל עיקול לטובת צד ג', מעבר לסכום המוגן על-פי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. לטענתו, לא פעל הקיבוץ לפי נתוני "דטה חישוב" המסדירים את גובה השכר הפטור מעיקול, לדוגמא. נטען, כי לא ננקב סכום לעיקול בגדר צו העיקול והקיבוץ החליט באופן עצמאי על גובה הסכום שהעביר לצד ג'. נוסף על כך, לטובתו קיים במזכירות הקיבוץ עיכוב הליכי העיקול, בהתאם לצו בית משפט, ומשכך שומה היה על הקיבוץ להימנע מהעברת הכספים.

לשיטת התובע, בהתאם להחלטת הקיבוץ זכאי התובע לקצבת פנסיה חודשית ע"ס 3,800 ₪, כאשר מסכום זה מבוצעת פעולת קיזוז של "הוצאות" ו- "מס קהילה", ואילו יתרת הסכום מועברת ישירות לחשבון התובע. אליבא דהתובע, הסכום שלא היה ניתן לעקלו הוא 1,921 ₪. לטענתו, בסופו של דבר, הועברו לחשבונו סכומים קטנים בהרבה מהסכום המינימלי המותר עפ"י חוק, ועקב כך לא הותיר הקיבוץ בידיו דמי מחיה.

הסעד לו עותר התובע במסגרת תביעתו, הוא החזר מלוא הסכום שעוקל בסך של כ- 4,836 ₪, שלא בהתאם למשורת הדין, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט ע"ס 2,500 ₪. זאת, בנוסף להוצאות שהושתו על התובע בגין הליך קודם שהגיש האחרון כנגד מנהל הקהילה בסך של 750 ₪ ואשר במסגרתו נדחתה התביעה.

מנגד, סומך הקיבוץ את ידיו על הוראת סעיף 7ב(5) לפקודת המסים (גביה), לפיה "מסירת נכס מעוקל או תשלום חוב לידי פקיד הגביה לפי עיקול בידי צד שלישי, פוטרים את הצד השלישי מאחריותו כלפי הסרבן". משמילא הקיבוץ אחר חובתו בהתאם להוראה זו, הרי שלא מוטלת עליו כל אחריות כלפי הסרבן בהתאם לפקודה- הוא התובע בענייננו- והוראה זו פוטרת אותו מאחריות כלפי התובע בגין הכספים המעוקלים (הקיבוץ היפנה ל- ע"א 1167/01 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ (15.12.05)). עוד נטען, כי הקיבוץ נהג בזהירות יתרה, כך שבטרם מסר את הנכסים המעוקלים בהתאם להוראות צו העיקול, הוא וידא כי פקידת הגביה במועצה, הגב' חגית בנימין, החתומה על צו העיקול, אכן הוסמכה על ידי שר האוצר ביום 04.03.07 לגבות תשלומי חובה המגיעים למועצה (נספח 3 לכתב ההגנה, מינוי בהתאם לפרסום בילקוט הפרסומים).

עוד נטען, כי הקיבוץ פנה ליועציו המשפטיים לצורך קבלת חוות דעת משפטית בקשר לשיעור הסכום המוגן מפני עיקול, בטרם העביר את הכספים לצד ג'. הקיבוץ פעל בהתאם להנחיות יועציו המשפטיים, כך שלאחר מסירת הנכסים המעוקלים נותר בתקציבו של התובע יתרה בשיעור שנקבע עפ"י חוק הגנת השכר (ברוטו). הקיבוץ אף הגדיל לעשות והותיר (בידיעת המועצה) בידיו של התובע סכום גדול יותר. משכך, מוכחש כי הקיבוץ עבר על הוראת סעיף 8(א) לחוק הגנת השכר, והותיר בידי התובע סכומים העולים בהרבה על הסכום הפטור מעיקול. לשם תמיכה בטענותיו הפנה הקיבוץ לטבלה שערך כמפורט בסעיף 33 לכתב ההגנה, המראה כי נותרו בידי התובע כ- 700 ₪ נוספים מדי חודש, מעבר לסכום שאינו ניתן לעיקול העומד ע"ס 1,921 ₪.

עוד טוען הקיבוץ, כי אין לקבל את טענת התובע, לפיה שומה היה על הקיבוץ לבחון את שיעור החיסכון החודשי (נטו) שנותר בסופו של יום לאחר ביצוע התשלום בגין שירותים שונים, כגון חשמל, טלפון נייד, אינטרנט, שירותי כביסה הוצאות רכב וכו'. הסכום שאינו ניתן לעיקול נועד דווקא למטרת תשלום הוצאות כגון אלה, קרי: הוצאות קיום בסיסיים, ולא כפי שטוען התובע אשר מבקש להותיר בידיו סכומים העולים על הסכום שאינו ניתן לעיקול לפי חוק הגנת השכר. בענייננו, נותר בחשבונו של התובע בכל חודש סכום של כ- 2,600 ₪ לצורכי מחיה וקיום בסיסיים (1921 ₪ + כ- 700 ₪).

לטענת הקיבוץ, אין מקום להיענות לסעד לו עותר התובע להשבת הנכסים המעוקלים, שכן הם אינם עוד בידי הקיבוץ, אלא הועברו בהתאם לצו העיקול לידי פקיד הגביה או המועצה. כן נטען, כי הגשת תביעה נוספת, לה קדמה תביעה כנגד מנהל הקהילה באופן אישי, אינה אלא שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, וגם מטעם זה אין להיעתר לה. כן נטען, כי חל מעשה בית דין לעניין ההוצאות שנפסקו כנגד התובע בהליך הקודם.

הקיבוץ טוען, כי מקורו של החוב מושא העיקול, הוא ב- "דמי ארנונה", שעל פי הנהוג בקיבוץ אלה משולמים ע"י חברי הקיבוץ ישירות למועצה. ברם, התובע צבר חוב ע"ס 12,266 ₪ בגין ארנונה נכון ליום 18.03.2010. משכך, במועד זה הוציא פקיד הגביה מטעם המועצה "צו עיקול נכסי חייב הנמצאים בידי צד שלישי", הוא הקיבוץ, מכוח סעיפים 7 עד 7ב לפקודת המסים (גביה) אשר מוען לקיבוץ בהיותו המחזיק בכספיו של החייב. משניתן והומצא צו העיקול לידי הקיבוץ, נטול הוא מכל שיקול דעת ושומה עליו לפעול בהתאם לצו העיקול, ובכפוף להוראות חוק הגנת השכר. יתרה מזו, התובע נמנע מהגשת ערעור בפני הערכאה המוסמכת על תוכן צו העיקול, ותחת זאת בחר להגיש תביעה זו [שקדמה לה כאמור תביעה נגד פקיד הגביה של הקיבוץ שהוגשה ביום 19.07.10 ונדחתה על ידי בפסק דין שניתן ביום 05.06.11 ב- ת"ק 29608-07-10 שלום עפולה].

אחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את הראיות שבפניי, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות, ולהלן אבאר טעמיי:

תחילה יוער, כי הקיבוץ עתר בבקשה להתיר לו ייצוג משפטי בהליך דנן. משום שסברתי שהמחלוקת העומדת בבסיס התביעה הנדונה הינה משפטית, במהותה, נעתרתי לבקשה ובמקביל התרתי לתובע להיות מיוצג ע"י עו"ד מטעמו, באם יחפוץ בכך. במעמד הדיון שהתקיים בפניי, הודיע התובע כי אין הוא מתכוון לפנות ליצוג משפטי וביקש לנהל את התביעה בעצמו (עמ' 1, ש' 11-12). מטעם הקיבוץ הופיעו עו"ד גיל דגן ומר שחר דגני מנהל הקהילה.

במהלך הדיון חזרו הצדדים על גרסאותיהם, כפי שפורט לעיל. בנוסף, חידד התובע את טרונייתו, וטען כי מאחר והקיבוץ מנהל את הוצאותיו ולא הוא בעצמו, הרי שיש לבחון את הסוגיה בהתאם לסכום הסופי (נטו) שהועבר לחשבונו בפועל לאחר קיזוז ההוצאות ע"י הקיבוץ, שהינם סכומים זעומים שמהווים הפרה על הוראות חוק הגנת השכר.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע הינו חבר בקיבוץ תל יוסף, המוגדר כאגודה שיתופית חקלאית המאוגדת כקיבוץ ומסווגת על ידי רשם האגודות השיתופיות כקיבוץ מתחדש. עיון בצו העיקול שניתן ביום 18.03.2010 על חוב בסך של 12,266 ₪, מעלה כי בסיפא לדף השני נכתב, כי "אם כספי החייב בידך הם בבחינת שכר עבודה המגיע לו- עליך להעביר את הכספים למעט סכומים שאינם ניתנים לעיקול כאמור בסעיף 8(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958" (להלן: "חוק הגנת השכר").

ראשית יצוין, כי עמדת הקיבוץ, לפיה היה על התובע להעלות טענותיו בפניי בהליך המתאים התוקף את צו העיקול שניתן נגדו, מקובלת עליי. אכן, הצדק עם הקיבוץ כי ככל שהיו לתובע השגות בנוגע לעיקול, היה עליו לנקוט במסלול תקיפת הליכי הטלת העיקול בידי צד שלישי מכוח פקודת המסים גביה. משלא נקט התובע בהליך תקיפה, כאמור, הוא מנוע ומושתק מלהעלות טענתיו במסגרת ההליך שבפניי. די בקביעה זו כדי להביא לסיום הדיון בפסק דין זה. יחד עם זאת, בחרתי לדון (מעבר לנדרש) בטענות התובע לגופן ולבחון האם עלה בידו להוכיח, כי נפל פגם בפעולת הקיבוץ, כמי שמחזיק בכספיו של התובע ושבידיו התקבל צו עיקול.

פקודת המסים (גביה) מעניקה לשלטונות המס כח רב ומשמעותי בגביית חובות ומאפשרות נקיטת הליך הפוגע בזכויותיו הקנייניות של האזרח, הכל מבלי שיקדם לכך בירור והליך שיפוטי וללא מתן זכות שימוע לחייב. לכן, במקרים כגון אלה נדרש להקפיד כי ההליך יעשה תוך הקפדה מלאה על התנאים שנקבעו בפקודה ובתקנות כתנאי סף לצורך מימוש כוח זה, שהם תנאים מינימאליים ביותר. כפי שנפסק ב- ת"א (ת"א) 2518/00 שירותי בריאות כללית נ' עיריית תל-אביב (01.06.2005) : "גוף מינהלי סביר, המפעיל כוחות שלטוניים דרסטיים- וגביית תשלומי חובה מחייבת הפעלת כוחות שכאלה, תוך שימוש באמצעים מיוחדים לשם גביית החיובים, מכוח פקודת המסים (גביה) ודינים נוספים העומדים לרשות הגופים הציבוריים- חייב לפעול בזהירות ובהקפדה בטרם יפנה אל האזרח, להכביד עליו בנטל המסים ולפגוע בקנייננו".

בפסק דינה של כבוד השופטת חיות ע"א 1167/01 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים (15.12.05), אליו הפנה הקיבוץ בטיעוניו, נקבע, כי מנגנון הגבייה לפי פקודת המסים (גביה) נועד ליצור מסלול מינהלי מהיר ויעיל לגביית מסים בצד ההסדר הקבוע בחוק ההוצל"פ. נקבע, כי הליכי עיקול על פי פקודת המסים (גביה), דומים במהותם להליכי עיקול על פי חוק ההוצל"פ, שעיקר תכליתו היא גביית חובות פסוקים. משכך, יש מקום להסתייע בהסדר הסטטוטורי הקיים בחוק ההוצל"פ ולהקיש ממנו לעניין פירושן של ההוראות שבפקודת המסים הנוגעות להטלת עיקולים. עוד נקבע, כי סעיף 4 לפקודת המסים מעניק לחוב המסים מעמד מיוחס בכך שהוא מאפשר את גבייתו של המס שהוטל ללא צורך בהכרעה שיפוטית לגביו. משניתן לחובות המסים מעמד מיוחס, יש לראותם כחובות שמעמדם לעניין הגבייה השווה על פי חוק למעמדו של חוב פסוק. לכן אין מקום להבחנה בין הליכי גביית מסים להליכי הוצאה לפועל של חובות פסוקים.

חוק הגנת השכר מהווה את המסגרת הנורמטיבית על בסיסה נבחן צו עיקול זה. בסעיף 6(א) לחוק הגנת השכר, נקבע כי "שכר עבודה ישולם לידי העובד במישרין, אך מותר שישולם לו, על פי הוראתו בכתב, באמצעות בן-זוגו, הורו, ילדו, חבר בעבודה, הקיבוץ שהועבד חבר בו ...". סעיף 8 לחוק הנ"ל שכותרתו "עיקול, העברה ושעבוד" קובע בהאי לישנא:

"(א) משכר העבודה החדשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד סכום השווה לגימלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1981, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לפי הרכב משפחתו אילו היה זכאי לגימלה כאמור; היה הסכום האמור יותר מ-80% משכר העבודה לפי החדשי, יקטן הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד כדי 80% משכר העבודה החדשי; לעניין זה, "שכר עבודה החדשי"- שכר העבודה החדשי הנותר אחרי ניכוי תשלום אשר המעביד חייב לנכותו משכר עבודה על פי חיקוק.

(א1) ...

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ