אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חיוב תשלום ארנונה לעירית בת ים עבור נכס

חיוב תשלום ארנונה לעירית בת ים עבור נכס

תאריך פרסום : 10/04/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום פתח-תקוה
3912-06
08/04/2008
בפני השופט:
נחום שטרנליכט

- נגד -
התובע:
עירית בת-ים
הנתבע:
מוסקוביץ רוברט
פסק-דין

רקע עובדתי:

מונחת בפני תביעת התובעת, רשות מקומית, לחיוב הנתבע בתשלום ארנונה עבור נכס ברחוב מצודת בית"ר 8/1, בת ים (להלן - הנכס), המצוי בתחום שיפוטה של התובעת, בגין התקופה שמיום 1.11.03 ועד ליום 31.5.04. לטענת התובעת, הוחזק הנכס בתקופה זו בידי הנתבע.

הנתבע, לטענת התובעת, שכר את הנכס מבעליו, מר ניסים גאון, אשר מסר לתובעת הצהרה, ואף צירף מכתב חתום על ידי הנתבע, ולפיו החזיק הנתבע בנכס בכל אותה תקופה. לכן חייב הנתבע בתשלומי המיסים לעירייה על פי דין בגין תקופה זו.

המדובר בנכס המורכב - לטענת הנתבע - ממחסן וחנות. הנתבע טוען, כי כבר ביום 31.10.03 פינה את המחסן, וביום 11.1.04 פינה את החנות, כאשר כל חובות הארנונה עד למועדי הפינוי שולמו על ידו במלואם והודעה על הפינוי נמסרה על ידו לתובעת. לטענתו של הנתבע, בעל הנכס זייף את חתימתו על גבי המכתב עליו מסתמכת התובעת, ובו נאמר, כי הנתבע המשיך להחזיק בנכס בכל התקופה נשוא התביעה. לפיכך, טוען הנתבע, אין הוא חב  בתשלומי ארנונה כלשהם לתובעת בגין הנכס.

יצויין, כי מלכתחילה הוגשה התביעה גם נגד הבעלים, מר ניסים גאון (להלן - גאון), אך בהתאם להסכמת התובעת נמחקה התביעה נגדו ביום 20.5.07.

דיון  

בין הנתבע ובין גאון, ניטשה מחלוקת בנוגע לסיום תקופת השכירות ומימוש האופציה להארכתה. ההליכים התנהלו בבית משפט השלום ברחובות בת"א 1760/05. ביום 21.6.06 ניתן פסק דין על ידי כב' השופט הרן פינשטין. בפסק הדין נקבע, כי על הנתבע דנן לשלם לגאון דמי שכירות עבור הנכס עד לחודש מאי 2004, ועד בכלל. בכך, למעשה, קיבל בית המשפט את הטענה, כי הנתבע המשיך לשכור את הנכס ולהחזיק בו עד לחודש מאי 2004, ודחה את טענת הנתבע כי השכירות הסתיימה בינואר 2004, אז הפסיק להחזיק בנכס. האם קביעה זו של כב' השופט פינשטין יוצרת השתק פלוגתא, שיחול גם בתביעה שבפנינו, וזאת למרות שהתובעת לא היתה צד להליכים הקודמים?

בנוגע למטרת הכלל של "מעשה בית דין" נאמר בע"א 246/66, קלוז'נר נ' שמעוני, פד"י כב(2)561, 587:

"... ואילו המטרה הכללית, אשר לציבור ענין בה ללא קשר עם בעלי הדין - כי יבוא סוף להתדיינות שביניהם (INTEREST REI REPUBLCAE UT SIT FINIS LITIUM) - באה כדי למנוע, על-ידי הפחתת האפשרויות של פסקי-דין סותרים, את החלשת מעמדו של בית-המשפט בעיני הבריות וכדי להבטיח פעולה תקינה וחסכונית של בתי-המשפט".


בע"א 3097/02, מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פד"י נח(5)511, 519, נאמר:

"כלל ההשתק מחמת מעשה-בית-דין (Res Judicata) מונע מבעלי הדין וחליפיהם, וכן ממי שלא היה צד להליך אך עומד ביחסי 'קרבה משפטית' עם אחד מבעלי הדין, לשוב ולהתדיין בעילת תביעה או בפלוגתא שהוכרעה לגוף העניין בפסק דין תקף וסופי שניתן על-ידי בית משפט מוסמך. יסודו של כלל המניעות הזה בעקרון סופיות הדיון, וטעמו העיקרי - למנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט לשוב ולהטריד את יריבו ואת בית המשפט באותו עניין. בד בבד, יש בו כדי לסייע במניעת מקרים של מתן הכרעות סותרות על-ידי המערכת השיפוטית".

דיון חוזר בפלוגתא שכבר נידונה בעבר בפני בית משפט והוכרעה עלולה לגרום להכרעות סותרות. דבר זה עלול לגרום ל"החלשת מעמדו של בית-המשפט בעיני הבריות", כפי שנאמר ע"י כב' הנשיא אגרנט בע"א 246/66 הנ"ל. דיון מחודש באותן טענות עובדתיות גורם לבזבוז זמן שיפוטי יקר.

אמנם נכון, כי ההכרעה השיפוטית שניתנה איננה יכולה לפעול נגד מי שלא היה צד לאותם הליכים במסגרתם ניתנה ההכרעה השיפוטית, משום שלא ניתן לו יומו בבית המשפט על מנת לטעון טענותיו באותו ענין. בענין זה נאמר בע"א 9647/05, פוליבה בע"מ נ' מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ, תק-על 2007(3), 880:

"הדרישה כי תהיה זהות בין הצדדים בשני ההליכים לשם יצירת 'השתק פלוגתא' נועדה, מחד גיסא, להבטיח כי לכל אחד מבעל דין יהיה יומו בבית המשפט, ומאידך גיסא לדאוג כי מי שניתנה לו הזדמנות לומר את דברו בפני בית משפט לא ישמיע דברו בשנית, מטעמים שביעילות ולמען יהיה סוף לדיונים".

כאשר מדובר בהכרעה שהינה לטובת מי שלא היה צד להליך במסגרתו ניתנה אותה הכרעה שיפוטית, אין מקום להעלות טענה בדבר העדר מתן הזדמנות נאותה להעלות את טענותיו. בעל הדין החדש מקבל את ההכרעה השיפוטית, מסכים לה ואף מבקש להסתמך עליה. מאידך, לצד שכנגד, שנגדו עומדת אותה הכרעה, כבר ניתנה הזדמנות נאותה להעלות את כל טענותיו באותו ענין בהתדיינות קודמת, וטענותיו נדחו על ידי ערכאה שיפוטית. לפיכך אין פגיעה בזכויותיו של אותו צד. אינטרס הצדק וההוגנות לא נפגע במקרה כזה. בענין זה נאמר על ידי כב' השופט בך בע"א 258/88, פיכטנבוים נ' רשם המקרקעין, פד"י מד(2)576, 580-581:

"נסיבותיו של המשפט שלפנינו אינן מצריכות דיון והכרעה בשאלה האם על פי החוק הנ"ל ייחשבו בכל מקרה רשויות המדינה כבעל דין אחד לצורך 'השתק פלוגתא', והאם ניתן לראות ברשויות שונות של המדינה צדדים קרובים או חליפים לצורך 'השתק פלוגתא'; זאת מכיוון שבמקרה זה גם אם אין המדובר במדויק באותם הצדדים, קמה ביניהם פלוגתא פסוקה. אבאר את דברי:

הדרישה של זהות הצדדים לצורך יצירת 'השתק פלוגתא' נועדה לתת הזדמנות לכל בעל דין לאמר את דברו בפני בית משפט, ומצד שני לוודא שמי ש'היה לו יומו' בבית המשפט לא ישמיע דברו בשניה, למען יהיה סוף לריב ולדיונים (ראה ע"א 447/70 ע'אנם נ. ע'אנם ואח' פד"י כ"ו(2)829, 838.

במקרה דנן הממצא נושא 'השתק הפלוגתא' הוא ממצא נגד המערער. כיוון שהמערער הוא הצד המשותף לשתי התביעות, הרי 'היה לו יומו' בבית משפט. כל הטענות שיכול היה המערער לטעון כנגד רישום המקרקעין נטענו כבר על ידו בהתדיינות הראשונה, ועתה הוא מעוניין לפתוח התדיינות זו מחדש. הצד שלא היה לו 'יומו בבית המשפט', ולא היתה לו הזדמנות לטעון את טענותיו - מינהל מקרקעי ישראל - הוא דווקא הצד המעוניין להסתמך על 'השתק הפלוגתא'. אילו היה הממצא במשפט הראשון לטובת המערער, וזה היה מעוניין להסתמך עליו כנגד מינהל מקרקעי ישראל, הרי שעל פי העקרונות המוצגים לעיל (ואם נתעלם לענין זה מהאפשרות לראות במינהל מקרקעי ישראל וברשם המקרקעין צד אחד - היינו המדינה) לא היה מקום לקבל את טענת 'השתק הפלוגתא', שכן למינהל מקרקעי ישראל לא ניתנה, כאמור, הזדמנות לטעון טענותיו במשפט הראשון. כיוון שבנסיבות הנתונות כל האינטרסים, עליהם בא עקרון 'זהות הצדדים' לשמור, מוגנים, ראוי במקרה זה להחיל את הכלל של 'השתק פלוגתא'".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ