אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חיוב קנס והוצאות משפט לסרבנית גט

חיוב קנס והוצאות משפט לסרבנית גט

תאריך פרסום : 06/11/2018 | גרסת הדפסה
ב"ה
בית דין רבני אזורי תל אביב - יפו
1006595-1
23/10/2018
בפני הדיינים:
1. הרב צבי בן יעקב- אב"ד
2. הרב יצחק הדאיה
3. הרב משה בצרי


- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד ברוך בן יוסף
הנתבעת:
פלונית ע"י ב"כ טו"ר נסים אברג'ל
החלטה

 

הנידון שבפנינו, חיוב הנתבעת בסנקציה על ביזיון בית הדין, כאשר האישה (להלן: הנתבעת) מבזה את ציווי בית הדין לקבל גט פיטורין מבעלה.

הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך ב' בסיון תש"ע. לצדדים אין ילדים משותפים ואין רכוש משותף, והם חיים בפירוד מוחלט מזה כארבע וחצי שנים !!! (החל מערב פסח התשע"ד).

בתאריך י"ב בחשון תשע"ה (5.11.14) תבע הבעל גירושין. הדיונים בעניינם של הצדדים התנהלו בתחילה בפני הרכב בית הדין בראשות הגר"א עמרני שליט"א (להלן: הרכב קמא).

בתאריך י"ח בשבט תשע"ו (28.1.16) נתן הרכב קמא פסק דין, ולפיו מקבלים את תביעת הבעל לגירושין, ועל הצדדים להיפרד זה מזה.

בפסק הדין מביא בית הדין בהרחבה מדברי הצדדים שנטענו בפני בית הדין, בדיון שהתקיים בתאריך י' באדר תשע"ה (1.3.15). המעיין בפסק הדין יראה כי מותב קמא עשה מאמצים מיוחדים לקדם את עניינם של הצדדים, כולל ניסיונות להביא את הצדדים לשלום, אולם ללא הצלחה.

כאמור, החלטת בית הדין מיום י"ח בשבט תשע"ו (28.1.16), מפרטת בהרחבה את טענות התובע, מדוע אינו מוכן לשלום עם הנתבעת, ואת טענות התובע בדבר היחס של הנתבעת ומשפחתה כלפיו, וכן את תשובת הנתבעת לטענות התובע, וכן את טענות הנתבעת כנגד התובע, על אי יכולתו לקיים יחסי אישות כראוי, ועל אלימות.

כנגד החלטת מותב קמא, ערערה הנתבעת לבית הדין הרבני הגדול. בהחלטת בית הדין הרבני הגדול (בראשות הרה"ר הגר"ד לאו שליט"א) מיום כ"ב בסיון תשע"ו (28.6.16) הובאו דברי הצדדים ונכונות הבעל לנסות שלום בית, ומכאן מגיע בית הדין הגדול למסקנה:

"בית הדין סבור שלמרות הקשיים שהתעוררו בחי הנישואין, אכן "שערי תשובה לא ננעלו", ולפני החלטה סופית הם חייבים לפנות ליעוץ נישואין ראשוני ביחד ללא תנאים מוקדמים (דבר שלא עשו אותו עד עתה!), אצל מטפל שאינם מכירים ולא הביע דעתו בנושא. אם יוכשרו הלבבות להמשיך בכך, ינסחו ביחד תנאים מוסכמים לשלום בית שיכללו גם הסכם ממון [...] אם הייעוץ לא יצליח, יוחזר התיק לבית הדין האזורי להמשך הטיפול".

בהחלטה נוספת, מיום 11.9.16, החליט בית הדין הרבני הגדול (בראשות הרה"ר הגר"ד לאו שליט"א), וזה לשונו:

"בדיון שבפנינו בית הדין ניסה והשקיע שעות ארוכות בניסיון להביא את הצדדים לשלום בית, ולפחות ללכת ליעוץ משפחתי.

בטרם יבש הדיו בהחלטה של בית הדין הממליצה על ניסיון לטיפול, הודיע הבעל על סירובו ללכת לטיפול, ודחה בשתי ידיו את האפשרות לחזור לשלום בית.

לצדדים אין ילדים משותפים, והאישה מתלוננת שהבעל הוא הגורם לבעיות שבינו ובינה, והוא מתנהג באלימות, כאשר הבעל גם הוא מתלונן על יחסה של האישה כלפיו.

בית דיננו אינו נוהג לחלוק על העובדות שנקבעו בבית דין קמא, ובפרט שהצדדים חיים בנפרד מעל 18 חודש, זמן שעל פי ר"ח פלאג'י יש אף לכפות על הגט.

אשר על כן בית הדין דוחה את הערעור, ועמדת בית הדין האזורי הממליצה לצדדים להתגרש, בעינה עומדת.

ובית דיננו פונה לאישה לטובתה היא, להקדים ולהתגרש בתפילה ותקווה שתזכה להקים בית חדש במהרה, ואף לזכות לפרי בטן".

משמעות החלטות בית הדין הרבני הגדול, כי פסק דין של בית הדין הרבני האזורי, שריר וקיים.

יתירה מכך, בית הדין הגדול הוסיף וקבע כי לאור הפרוד הממושך; "יש אף לכוף על הגט", והרכב דנן, כיהודה ועוד לקרא, הצטרף לפסק דין זה וקבע כי יש לחייב את הנתבעת בגירושין, להטיל עליה את המגבלות הקבועות בחוק, וזאת כדי לאכוף עליה את קבלת הגט.

הרכב דנן קיים שני דיונים: בתאריך י"ח בטבת תשע"ז (16.1.17), ובתאריך ז' באדר תשע"ז (5.3.17), ובית הדין נתן החלטה בה נאמר, בין השאר:

"צר לנו מאד על האישה, שנכנסה למבוך משפטי, ואינה מוכנה לצאת ממנו, כשהיא מקדישה את זמנה היקר למלחמה משפטית חסרת תוחלת ותכלית. האישה אינה מוכנה לקבל את המציאות שבה הבעל אינו חפץ בה, ובחוסר מכובדות היא אוחזת בו ואינה מרפה. המשך החיים בתוך בועה דמיונית ולא מציאותית, פוגעת בראש ובראשונה באישה, אך גם בתובע, אברך ירא שמים, שעיגונו קשה.

הבהרנו לאישה כי השעון הביולוגי מתקתק במהירות, ויום שעובר אינו חוזר. אין ספק שתוכל לפתוח חיים חדשים, להקים משפחה עם בעל שחפץ בה, ולא להמשיך במלחמת הקודש להכניע את הבעל ולכפות אותו להתנהל על פי רצונותיה. (ראה בעניין זה סיפא של החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 11.9.16).

כאמור, בית הדין שמע בנפרד גם את הבעל. בית הדין התרשם כי הבעל אינו מוכן בשום פנים ואופן לחזור לשלום בית, ויהי מה. הוא חזר על דברים שכבר נכתבו במסגרת החלטת מותב קמא, על הסבל שהיה מנת חלקו בחיי הזוגיות, הן מהאישה והן ממשפחתה.

לאור הדברים, לא מצאנו בין בני הזוג כל מכנה משותף, ולו הצר והקצר ביותר שיכול להיות בסיס לקשר ביניהם. ומכאן שאין בידינו אלא להמשיך בהליך של ביצוע פסקי הדין של מותב קמא ושל בית הדין הרבני הגדול."

בדיון שהתקיים בעניין הטלת צווי הגבלה על האישה, יכולנו להיווכח בראיה בלתי אמצעית, ביחסה של האישה לבעל, ומנגד - יחס הבעל לאישה. בית הדין התרשם כי לאישה אין יחס מינימאלי של כבוד כלפי הבעל, מבטי הזלזול שהופנו אליו בשעה שעמד ודיבר, בפרט כשדיבר מכאב ליבו, בטאו יותר מכל את יחסה של האישה לבעל, ואת חוסר הסיכוי לשלום בין הצדדים. (גם דברים שהשמיעה שלא בנוכחות הבעל ושלא לפרוטוקול, בדבר מצבו הנפשי של הבעל, והבעיות הנפשיות הקיימות במשפחת הבעל מביאים אותנו למסקנה דומה). לא ברור איך ניתן לאחוז ביד אחת במכתבים על מחשבות אובדניות של הבעל, וביד האחרת לטעון שיש אפשרות לחיים משותפים. ביד אחת לטעון על אי יכולתו לקיים מצות עונה, וביד האחרת לבקש שלום בית. (יוער כי בקדם דיון שמע בית הדין את הצדדים בנפרד, כך שלא יכולנו להתרשם מה הם היחסים השוררים בין הצדדים, אולם במהלך הדיון בעניין צווי ההגבלה, כשהטענות נשמעו בנוכחות הצדדים עצמם, ניתן היה להתרשם כנ"ל).

בית הדין קבע בפסק הדין (מיום כ"ב באדר תשע"ז (20.3.17)) את התרשמותו כי יש כאן טענת מאיס עלי באמתלא מבוררת. במהלך כל שנות הנישואין סבל הבעל רבות מהתנהגותה של האישה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 1.3.15), דברי שהביא אותו למאוס בחיים עם האישה, וגם אנו נוכחנו ביחסה המזלזל של האישה לבעל, כפי שהשתקף בפרוטוקול הדיונים, וכפי שהתרשם בית הדין.

כיום האישה תובעת שלום בית, ואינה תובעת ממון, אך יתכן שרצונה ב"שלום בית", בהתאם להגדרה שלה למושג זה. בית הדין מתרשם שתפיסת עולמה לשלום עם הבעל, מבוססת על היות הבעל נשלט על ידה ומבוזה, הן על ידה והן על ידי משפחתה, תוך התעללות רגשית ואלימות נפשית, הגרועה לעיתים מאלימות פיזית, תוך ניצול של תמימותו.

בפסק הדין הנ"ל כתב בית הדין כי האישה לא בוחלת בכל אמצעי כדי לנסות ולשבש את שגרת חייו של הבעל כדי שיחזור בו מתביעת הגירושין, וכמו כן מנסה לסכל את ההליך המשפטי התלוי ועומד בעניינם. בין השאר היא מופיעה בדירתו הפרטית, מלווה אותו ברחוב כשהוא הולך למסור שעור בבית כנסת, והכל כדי להמשיך ולמוטט את הבעל נפשית, תוך התנהגות מבזה ומבוזה.

הוסיף בית הדין בפסק הדין הנ"ל:

בית הדין מתרשם שהבעל נמצא כעת בהתמוטטות רגשית ונפשית כתוצאה מהתנהגות האישה כלפיו, הן במשך שנות הנישואין, והן במהלך שנות הפרוד, ובפרט מהעובדה שכעת היא אוחזת בו בכוח המשפט, ולא נותנת לו לפתוח חיים חדשים. חוששים אנו כי התמשכות ההליכים ואי סדור גט לאלתר, יביא על הבעל נזקים נפשיים בלתי הפיכים. האישה אף טרחה להמציא לבית הדין מכתבים החושפים את מצבו הנפשי הקשה (לא נפרט מפני שהדבר היה שלא לפרוטוקול ובלא נוכחות הבעל), אך דווקא מכתבים אלו תומכים בדעתנו כי האישה חייבת לקבל את הגט ולאלתר, ובמידה ותסרב לקבל, יש לכופה בכל האמצעים הנדרשים, מאחר והדבר גובל בפקוח נפש!

הוסף לכך פרוד של שלוש שנים, בהם הצדדים אינם חיים תחת קורת גג אחת. בית הדין הסביר לאישה במהלך הדיון שהתקיים בתאריך י"ח בטבת תשע"ז (16.1.17), וכפי שנכתב בהחלטת בית הדין, כי הגירושין הם גם טובתה.

האישה נתלית באילנות גדולים, ולטענתה "גדולי הדור" אמרו לה לסרב לקבל גט ולהילחם על שלום בית. איננו יודעים מי הם גדולי הדור שמאחוריהם מסתתרת האישה, האם הם פרי דמיון אם לאו, אנו מסופקים אם האישה, המסרבת לנקוב בשמותם, יודעת מי הם. דבר אחד ברור – היועצים למיניהם, קטנים עם גדולים, לא שמעו ולא ראו את הבעל, ואף לא ראו את יחסה המזלזל של האישה לבעל, לא ראו את לבו שותת הדם, כאשר האישה מתעללת בו ומעגנת אותו, במשך שנות הנישואין ובשנות הפרוד!

דרישת האישה ל"שלום בית" על פי הפרשנות שלה למושג זה, הם בבחינת: דברי חלומות, לא מעלין ולא מורידין, ובית הדין לא ייתן ידו להמשיך את רצונה של האישה להתעלל בבעל.

הואיל והאישה מסרבת לקבל את גטה מיד בעלה, יש להטיל על האישה צווי הגבלה בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה-1995, ולהטיל עליה את צווי ההגבלה האמורים בסעיף 2 א (1), (2), (3), (5), (6) לחוק.

לאור האמור, בית הדין מטיל על האישה את ההגבלות כדלהלן, וזאת עד לקבלת הגט בפועל ועל כן האישה תהיה מנועה מעתה:

(1)    לצאת מן הארץ;

(2)      לקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים, תשי"ב-1952, להחזיק בהם או להאריך את תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לצורך שיבה לישראל;

(3)      לקבל, להחזיק או לחדש רישיון נהיגה;

(5)      לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין או להפעיל עסק הטעון רישוי או היתר על פי דין;

 

(6)      לפתוח או להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים מחשבון בנק בדרך של קביעה כי הוא לקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981;

במידה ולאחר שלשה חודשים מיום מתן צווי הגבלה הנ"ל וכניסתם לפועל, תעמוד האישה בסירובה לקבל את הגט, ידון בית הדין להטיל על האישה צווי הגבלה בהתאם לסעיף 3 לחוק הנ"ל, דהיינו מאסר.

בסעיף 1 (ג) לחוק הנ"ל, מבואר שהטלת צווי הגבלה על האישה, טעונים אשור של נשיא בית הדין הרבני הגדול.

בית הדין מעביר החלטה זו למזכירות בית הדין הרבני הגדול, על מנת שתפעל לזמן את האישה לכבוד נשיא בית הדין הרבני הגדול הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א, בהתאם לסעיף 1 (ג) לחוק הנ"ל."

הנתבעת ערערה לבית הדין הגדול, ובתאריך כ"ח בתשרי תשע"ח (18.10.17) דחה בית הדין הרבני הגדול (בהרכב: הגר"ד לאו שליט"א, הגר"א איגרא שליט"א, הגר"א כץ שליט"א) את ערעורה (לאחר מכן נתנו החלטות נוספות בבקשות נוספות של האישה, שכולן נדחו על ידי בית הדין הגדול).

בהחלטה נוספת מיום ג' בכסלו תשע"ח (21.11.17), כותב בית הדין הגדול (בהרכב הנ"ל):

"בא כוח האישה מבקש "דיון ענייני". בית הדין שמע את הצדדים ביחד ולחוד ולא מצא מקום של טעות בהחלטת בית הדין קמא. בית דיננו צבר שעות רבות של שיח בין הצדדים ומסקנתו כאמור, שאין מקום לשלום בית בתיק זה והחלטת בית הדין קמא נכונה צודקת ועניינית."

התיק הועבר לכבוד נשיא בית הדין הגדול, שבתאריך י"ז באדר תשע"ח (4.3.18) קבע כי במידה והצדדים לא יתגרשו תוך 30 יום, מחליט לאשר את צווי ההגבלה שהטיל בית הדין, כנ"ל.

בהחלטה נוספת של בית הדין (האזורי בהרכב דנן) בתאריך כ"ז בניסן תשע"ח (12.4.18), פסק בית הדין בין השאר:

"כיום האישה מסרבת לקבל גט, ומנסה להעלות טענות נוספות. הובהר לאישה כי מעתה לא יתקיים כל דיון בעניינה, וכי הדיון היחיד הוא קבלת גט. משסירבה האישה לקבל את הגט, הרי שבית הדין מוציא מהכוח אל הפועל את החלטתו הנ"ל.

בית הדין נותן צו המורה לאישה גב' ס' הנ"ל, להפקיד את רישיון הנהיגה שברשותה במזכירות בית הדין, בתוך חמשה ימים מהיום. אי ביצוע הנ"ל יחשב כהפרה של צו בית דין לכל דבר וענין.

כמו כן העתק ההחלטה, תשלח למשרד החינוך, לחינוך העצמאי ולאיגוד הסמינרים, לבצוע האמור בסעיף 5 להחלטה הנ"ל."

הנתבעת שבה וערערה בפני נשיא בית הדין, ובקשה דיון חוזר. לאחר שכבוד נשיא בית הדין הגדול קיים דיון נוסף, נתן בתאריך כ"ה בתמוז תשע"ח (8.7.18) החלטה בה נכתב במסקנת הדברים:

"מכל האמור אני קורא לאישה ובא כוחה לעזוב דרך זו בניסיון לכפות שלום בית על הבעל, אשר דבר זה לא יוצלח. שלום בית נעשה בשיתוף שני הצדדים. על האישה להתגרש מיד ולמנוע מעצמה ומבעלה כל צער ועגמת נפש".

כבוד נשיא בית הדין הגדול מציין שלא נתן החלטה מפורשת המאשרת מאסר על האישה: "וגם לא הסכמתי לפטר אותה ממקום עבודתה. היא צריכה להפנים שאין ברירה, חייבת לקבל את הגט לטובתה, ותפסיק להתעקש". (במוסגר יוער, כי כאשר בית הדין שולל את תעודת הסרבן לעשות במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין, אין הדבר גורר את פיטורי הסרבן אלא את השהייתו מהעבודה).

בדיון שהתקיים אתמול י"ג בחשון תשע"ט (22.10.18), בית הדין התרה בנתבעת שהיא מבזה את צו בית הדין לקבל גט מבעלה, ובית הדין אפשר לה להסביר את עמדתה מדוע לא יינתן צו על בזיון בית הדין, כמתחייב מסע' 6 (2) לפקודת בזיון בית המשפט.

קשה היה להשתחרר מהרושם, שבזווית אחת מדברת הנתבעת על אי רצונה בקבלת הגט ורצונה כביכול בשלום בית, ובזווית האחרת מבקשת שבית הדין יטיל על הבעל סנקציות על ביזיון בית הדין (ראה שורה 81 לפרוטוקול ולהלן). כך שאף "מצגת של שלום" לא הייתה שם, כפי שלא הייתה בדיונים הקודמים.

בדיון לא סיפקה הנתבעת כל נימוקים והסברים, למעט ניסיונות למחזר את הטענות שכבר נטענו על ידה בעבר, על אי רצונה להתגרש, טענות שכאמור נדחו על ידי שני הרכבים של בית הדין הרבני האזורי, של הרכב בית הדין הרבני הגדול, ושל נשיא בית הדין הרבני הגדול. כך שהחיוב שהוטל עליה לקבל גט, עוד מקדמת דנא, תקף וחלוט!

לאחר שגם כיום הנתבעת עומדת בסירובה לקבל את הגט, לאחר שכל הסנקציות הרלוונטיות שהוטלו על הנתבעת לא הועילו, ולאחר שבית הדין קיים דיון על ביזיון בית הדין מצד הנתבעת, המפרה ברגל גסה פעם אחר פעם את החלטות בית הדין, ולאחר ששבנו ושקלנו את החלטתנו במשך שעות לא מעטות, לא נותרה ביד בית הדין ברירה אלא להפעיל צעדי סנקציה בשל ביזיון בית הדין, במטרה לכפות את הנתבעת לציית להוראות בית הדין. הדבר נעשה לאחר שקול דעת ובאחריות הראויה.

בית הדין עושה זאת בצער ובכאב רב, לאחר שהנתבעת פשוט "העלימה" ו"מחקה" כחמש שנים מחיי התובע ומחייה, במאבקים משפטיים ואישיים בלתי פוסקים, לא אפשרה לתובע, וגם לה עצמה, לפתוח בחיים חדשים! צר לנו שהגענו לכך שאנו צריכים לדון את הנתבעת בביזיון בית הדין, כאשר היא אינה משכילה להבין כי פרק הנישואין "תם ונשלם", ועליה לקבל גט פיטורין, לאפשר לבעל ולה עצמה, לצאת לדרך חדשה.

לאור האמור לעיל, ובתוקף סמכותנו לפי סעיף 7 א (א) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) התשט"ז-1956 קובע בית הדין כדלהלן:

א. בית הדין מחייב את הנתבעת גב' ס' הנ"ל (ת"ז ...) לשלם לאוצר המדינה קנסות בסכום של 165 ש"ח על כל יום בו היא מסרבת לקבל גט.

ב. חיוב הנ"ל יהיה החל מתאריך כ"ג בחשון תשע"ט (1.11.18) ועד לקבלת הגט בפועל, וכל עוד לא ייתן בית הדין החלטה אחרת.

ג. במידה והנ"ל לא תשלם את האמור לעיל לקופת בית הדין (בתי דין רבניים – קנסות, מספר חשבון בבנק הדואר ...), ולא תציג בפני בית הדין אסמכתא על תשלום הקנס תוך 30 יום מהיום, יועבר ענין הגביה לטפול המרכז לגביית קנסות והוצאות.

ד. הפסקת הקנס הנ"ל תהיה כנגד הצגת תעודת גירושין (מקור או העתק מתאים למקור), ועד לתאריך הגט כמופיע בתעודת הגירושין, יגבה המרכז לגביית קנסות את האמור לעיל.

ה. בהתאם לסעיף 7 א (ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) התשט"ז-1956, מזכירות בית הדין תעביר באמצעות הדוא"ל והפקס לאלתר את החלטת בית הדין ופרוטוקול הדיון מהיום, לכבוד נשיאת בית המשפט העליון.

בנוסף לאמור לעיל, ושלא מדין סנקציה על בזיון בית הדין, מאחר והנתבעת גורמת נזקים כספיים לתובע בהתמשכות הליכים משפטיים מיותרים במשך כארבע וחצי שנים, בית הדין סבור שיש לפסוק הוצאות משפט לטובת התובע.

  1. בית הדין מחייב את הנתבעת גב' ס' הנ"ל, לשלם לידי המבקש ד' הנ"ל הוצאות משפט בסך 40,000 ש"ח.
  2. אמנם אם האישה תקבל בפועל את הגט ללא תנאי עד לתאריך כ"ז בחשון תשע"ט (5.11.18), יבוטל החיוב האמור לעיל בס"ק 1.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ד במרחשון התשע"ט (23/10/2018).

הרב צבי בן יעקב – אב"ד                    הרב יצחק הדאיה                     הרב משה בצרי

 

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ