אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חיוב לשלם דמי שימוש בגין פלישה לשטח שהגישה אליו אפשרית רק מתוך המושכר

חיוב לשלם דמי שימוש בגין פלישה לשטח שהגישה אליו אפשרית רק מתוך המושכר

תאריך פרסום : 23/04/2006 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום חיפה
12037-97
20/04/2006
בפני השופט:
אריקה פריאל

- נגד -
התובע:
1. עזבון המנוחה גרינשטיין מרים ז"ל
2. לזר חוה
3. גרינשטיין עדיה
4. שריג בני

עו"ד פלק
הנתבע:
1. שקל מאיר
2. הראל יוסף

עו"ד שילה
פסק-דין

העובדות

1.         התובעים הנם הבעלים של בניין הידוע כחלקה 29 בגוש 10930 המצוי במושבה הגרמנית ברחוב הגנים 28 בחיפה (להלן: הבניין). המושבה הגרמנית הנה שכונה אשר הוקמה על ידי מתיישבים טמפלרים שהגיעו לעיר חיפה בשלהי המאה התשע עשרה. התובעים קבלו את הבניין בירושה מהמנוח חיים גרינשטיין ז"ל (להלן: המנוח), אשר רכש את הזכויות בבניין מחברה בה היה אחד מבעלי המניות ומנהלה. המנוח, שהלך לבית עולמו ביום 22.10.87,  היה קבלן בניין עוד משנות ה-40 של המאה החולפת וטיפל בחייו בענייני המושכר. עם פטירתו ירשו את זכויותיו רעייתו ז"ל, שהלכה לבית עולמה בשנת 2002 בעיצומם של הליכים אלה ועזבונה בה במקומה, ושלושת ילדיו.

2.         בהתאם לחוזה שכירות מיום 19.3.74 הושכרו חלק מקומת הקרקע של הבניין והחצר הדרומית (להלן: החוזה והמושכר בהתאמה) לשוכרים אשר הפכו ברבות הימים לדיירים מוגנים. השוכרים המקוריים העבירו את זכויות הדיירות המוגנת וכיום אין חולק כי הנתבעים מחזיקים במושכר כדיירים מוגנים. בהתאם לחוזה מטרת השכירות הנה ניהול עסק  סיטונאי של פרחים ומוצרי לוואי.

3.         אין חולק כי בעלי הדין הנם חליפיהם של הבעלים ושל השוכרים המקוריים. במרוצת השנים לא התנהלה מערכת היחסים משכיר-שוכר על מי מנוחות. עד להליך דנן הוגשו על ידי המשכיר שלוש תובענות לפינוי השוכרים מהמושכר. שתיים מהן הסתיימו בהסכמי פשרה שקבלו תוקף של פסק דין והאחרונה בהכרעה שיפוטית.

בשנת 1979 הוגשה תובענה לפינוי המושכר לבית משפט זה בת"א 5296/79  בה נתבעו השוכרים (הנתבעים דנן ואחר, שהיה אחד הדיירים המוגנים והעביר להם את זכויותיו). הליך זה הסתיים בפשרה אשר קבלה תוקף של פסק דין ביום 30.12.83 (להלן: הסכם הפשרה הראשון).

בהסכם הפשרה הראשון קיימת הפניה מפורשת לחוזה השכירות. לענייננו רלוונטית בעיקר ההסכמה הנוגעת לשימוש במחסן הקטן הצמוד לחדר הצפוני. השוכרים אישרו כי המחסן אינו מהווה חלק מהמושכר והתחייבו לסלק את ידם ממנו. המשכיר מצדו נטל על עצמו לסגור את הכניסה אליו בין באמצעות דלת ובין על ידי הקמת קיר בלוקים. אין חולק כי הפתח לא נחסם.

4.         בראשית 1987 הוגשה תובענה נוספת בת"א 1657/87 של בית משפט זה לפינוי המושכר בהסתמך על שתי עילות פינוי: אי תשלום דמי שכירות כסדרם והעברת החזקה במושכר לחברה שהוקמה על ידי הנתבעים (ואחר). תובענה זו הוגשה בחיי המנוח וביוזמתו והסתיימה אף היא בפשרה, שקבלה תוקף של פסק דין, לאחר פטירתו (להלן: הסכם הפשרה השני).

5.         לפי המוסכם התחייבו הנתבעים כי החברה שהקימו תפנה את המושכר והחזקה בו תוחזר לידם. כן סוכמו דרכי סילוק חוב דמי שכירות וגובה הפיצוי המוסכם בגין נכונות המשכיר לוותר על תביעותיו. הצדדים הצהירו, כי מלבד השינויים הנובעים מהסכם הפשרה השני, נותרו בעינן ההסכמות בחוזה השכירות ובהסכם הפשרה הראשון.

6.         ביום 3.3.91 הוגשה תובענה נוספת בת"א 3332/91 של בית משפט זה, אף היא לפינוי המושכר, שכן התברר כי בניגוד למוסכם בהסכם הפשרה השני המשיכה החברה להחזיק במושכר וגם דמי השכירות לא שולמו כסדרם. הליך זה הסתיים בפסק דין בו הוענק לנתבעים סעד מן הצדק.

7.         במהלך הדיון בת"א 3332/91 נערך ביקור במקום בו נכחו גם התובע 4 ובא כחו. או אז גילה התובע 4 לטענתו כי בניגוד לחוזה השכירות ולהסכמי פשרה שנכרתו במרוצת השנים פלשו הנתבעים לבור המים ולמרפסת הפתוחה ללא ידיעת המשכיר וממילא ללא הסכמתו. כמו כן, לא סילקו את ידם מהמחסן הקטן הסמוך לחדר הצפוני. בור המים, המרפסת הפתוחה והמחסן הקטן ייקראו להלן: שטחי הפלישה.

הנתבעים אינם מכחישים כי מחזיקים בשטחי הפלישה ומודים כי אינם מהווים חלק מהמושכר ברם לטענתם עשו כן בידיעת המנוח ובהסכמתו המפורשת. מחלוקת זו תוכרע בהמשך.

8.        כמו במרבית הבניינים שהוקמו על ידי הטמפלרים, גם בבניין זה הוקם בור מים לאגירת מי הגשמים, אשר מזה שנים רבות אינו עוד בשימוש למטרה זו. בור המים בבניין הנו בשטח 51 מ"ר ברוטו בקירוב, ולו קיר משותף למושכר. בעת כריתת חוזה השכירות היה בור המים אטום במכל צדדיו, פרט לפתח קטן (50X50) המצוי בגובה 1.50 עד 1.80 מטר מפני הקרקע. אין חולק, כי במועד כלשהו פרצו הנתבעים פתח בקיר המשותף, חיברו את בור המים למושכר, חילקוהו לשני חדרים, רצפו וטייחו אותו והחלו להשתמש בו לצרכיהם כחדרי אחסון.

9.        כן אין חולק כי הנתבעים לא סילקו את ידם מהמחסן הצמוד לחדר הצפוני וממשיכים להשתמש בו לצרכיהם מזה שנים רבות. שטח המחסן כ-22 מ"ר ברוטו. הנתבעים אף אינם חולקים על כי במרוצת השנים נטלו חזקה במרפסת הפתוחה וגם בה משתמשים לצרכיהם. שטח המרפסת  כ-16 מ"ר.

10.      עוד מוסכם, כי בעבור השימוש שעושים הנתבעים בשטחי הפלישה לא שילמו מאומה לאורך השנים, וכך גם כיום.

11.      המנוח היה כאמור קבלן בניין והיה מעוניין להרחיב את הבניין על ידי הוספת שתי קומות. לפי המצב התחיקתי באותן שנים  חלה החובה להקים בו מקלט. על כן פנה לבתו, התובעת 2, שהיא בעלת השכלה בתחום האדריכלות, על מנת שזו תבדוק חלופות אפשריות להוספת מקלט לבניין. לפי עדותה, ביקש אביה להכין תכנית להקמת מקלט בבור המים כאשר נבדקה אפשרות גישה אליו דרך אותם חלקים שסמוכים למושכר אך לא הושכרו לנתבעים. תכנית כזו הוכנה. בפועל, מסיבות שלא הובררו, נזנח רעיון הרחבת הבניין ולא בוצעו שינויים כלשהם על ידי המנוח או יורשיו.

המחלוקת

12.      לטענת התובעים הפרו הנתבעים את חוזה השכירות ואת הסכם הפשרה הראשון בכך שעשו שינויים במושכר, פלשו לשטחים לא להם או לא החזירו את החזקה בהם חרף התחייבותם לעשות כן (המחסן) תוך הפקת רווח. על כן נתבע סילוק ידם של הנתבעים משטחי הפלישה, פינוי המושכר עקב הפרת החוזה והסכם הפשרה ותשלום דמי שימוש ראויים בעד השימוש שהם עושים בשטחי הפלישה.

בכתב התביעה נתבעים דמי שימוש ראויים בסך 500$ לחודש בעבור התקופה המתחילה שבע שנים לפני מועד הגשת כתב התביעה, ובסך הכל נתבע סך של 85,700 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה ועד התשלום המלא בפועל.

במהלך הבאת הראיות הגישו התובעים חוות דעת השמאי נחום פרמינגר  (להלן: השמאי) אשר העריך את דמי השימוש הראויים בסך 3,050 ש"ח  לחודש, שהם 700$ לפי השער היציג הידוע ביום מתן חוות הדעת. חוות דעת השמאי (ת/3) עליה גם נחקר, הוגשה ללא התנגדות מצד הנתבעים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ