אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חיוב המדינה בגין אי יישום אמנה בינלאומית לייחוד עילה בעניין פוליסות ביטוח מתקופת השואה

חיוב המדינה בגין אי יישום אמנה בינלאומית לייחוד עילה בעניין פוליסות ביטוח מתקופת השואה

תאריך פרסום : 18/05/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
15620-07
13/05/2014
בפני השופט:
מנחם (מריו) קליין

- נגד -
התובע:
שמיר אילנה
הנתבע:
Ras - Reunion Adriatica Di Sicurta
פסק-דין

רקע עובדתי

בפניי מונחת תביעה ייחודית אשר עניינה קבלת תגמולי ביטוח חיים בגין פוליסה שהיתה בתוקף בתקופת השואה. את התביעה הגישה גב' אילנה שמיר (להלן: "התובעת") כנגד חברת הביטוח "Ras- Reunion Adriatica Di Sicurta s.p.a" לdriatica di sicurta s.p.a" וח משנת 1947,סת ביטוח  (להלן: "הנתבעת" או " Ras " או "החברה"), כאשר לטענתה החברה הנפיקה באמצעות סניפה אשר בבולגריה, פוליסת ביטוח חיים עבור אביה המנוח מר רחמים ברכה (להלן: "המנוח" או "המבוטח"). הפוליסה הונפקה למשך תקופה אשר איננה ידועה, אולם מהצהרת ההון אשר נערכה ע"י המנוח בשנת 1942 בבולגריה (צורפה כנ' 8 לתצהיר התובעת, להלן: "הצהרת ההון") מכוח חקיקתו של החוק האנטישמי "להגנת האומה", עולה, כי בין יתר נכסיו של המנוח הייתה משולמת פוליסה ביטוחית עבור חברת "Reonione" שמספרה 10531 ושוויה 62,798 לבה (להלן: "הפוליסה").

בעקבות הממצא הנ"ל בתאריך ה22.05.01 הגישה התובעת טופס תביעה ל- International Commission on Holocaust Era Insurance Claims"" - "הנציבות הבינלאומית לתביעות ביטוח על תקופת השואה" (להלן: " Icheic " או "הנציבות") לבירור אודות טיב הפוליסה וזהות החברה המבטחת (מצורף כנספח E לתצהיר הנתבעת).

בתאריך 05.06.03 קיבלה התובעת מכתב תשובה מאת הנציבות (צורף כנספח 3 לתצהיר התובעת), אשר הבהיר כי בהתאם להסכם שנערך בין הנציבות , הקרן הגרמנית לזיכרון אחריות ועתיד (להלן: "הקרן"), וה G.D.V (איגוד לחברות ביטוח בגרמניה), כל תביעה בעלת תוקף אשר זהות החברה המבטחת איננה ידועה תשולם ע"י ה G.D.V מכספים שיסופקו על ידי מדינת גרמניה. עוד נכתב כי החברה המבטחת הינה חברת RAS הבולגרית אשר הולאמה ע"י המדינה בשנת 1947. בתאריך 22.12.05 נשלח מכתב תגובה ראשון מאת הנתבעת במסגרתו הוצע לתובעת פיצוי בסך 6,000 $ ( צורף כנספח 4 לתצהיר התובעת) מכוח היות הנתבעת חברת בת לחברת הביטוח Allianz  הגרמנית. התובעת לא קיבלה את ההצעה ודרשה פיצוי בגין מלוא תגמולי הביטוח לפי הפוליסה.

ביום ה- 31.01.17 הוגשה התביעה דנן להשבת הסכום המלא בגין אותה הפוליסה ששולמה ע"י המנוח כנגד הנתבעת. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כלפי מדינת ישראל (להלן: "צד ג'" או "מדינת ישראל") בטענה כי מדינת ישראל התחייבה בהסכם מיום ה- 17.07.00 יחד עם מספר מדינות נוספות לאמץ מסלול תביעות מיוחד אשר יהווה הסדר ממצא וייחודי לתביעות בגין פוליסות בלתי משולמות שהוצאו לקורבנות השואה ומכוח כך לדאוג להשגתו של "שקט שיפוטי" מפני סוג התביעות הנכללות בהסכם.

בתאריך ה- 10.04.13 התקיים דיון הוכחות אשר במסגרתו עלו להעיד התובעת, בנה מר אסף שמיר וכן מומחה כלכלי מטעם התביעה מר רמי מימון (להלן: "מר מימון"). בתאריך ה- 14.04.13 נערכה השלמת חקירה למר מימון, ועלתה להעיד גב' אליזבט פאגניני (להלן: "גב' פאגניני") אשר משמשת כראש המחלקה המשפטית של חברת RAS העולמית. עדותה נערכה בסיוע מתורגמן מהשפה האיטלקית. בתאריך ה- 02.07.13 עלו להעיד מטעם צד ג', מר אהרון מור ( להלן: "מר מור") אשר משמש כמנהל בכיר של האגף להשבת זכויות ורכוש יהודי במשרד האוצר, ושימש בעבר כנציג משרד האוצר ב- Icheic, ועו"ד ד"ר יעקב שפירא (להלן: "ד"ר שפירא") אשר משמש כממונה במחלקת ייעוץ וחקיקה - משפט עברי, במשרד המשפטים.

דיון והכרעה

שאלת ההתיישנות

ב"כ הנתבעת המלומדים טענו כי היות והתביעה הוגשה כתביעה לתגמולי ביטוח, אזי בהתאם לס' 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א- 1981 אשר קובע כי " תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח.", נמצא שתביעה ביטוחית אודות מקרה מוות אשר אירע בנובמבר 1947 התיישנה זה מכבר, ובהתאם לס' 18 לחוק ההתיישנות התשי"ח- 1958, אין נפקא מינה אם הזכות נקבעת ע"י הזכאי המקורי או חליפו, ובהתחשב בכך שאם התובעת אשר ירשה את המנוח ידעה אודות קיומן של חברות ביטוח בהן היה המנוח מבוטח, עלינו לראות את ידיעת היורש כידיעתו של המוריש, ומכאן שההתיישנות חלה גם על תביעת התובעת.

עוד נטען כי אין בתחולתו של סע' 8 לחוק ההתיישנות אשר קובע:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

על מנת לסייע לתביעה, וזאת מחמת כך שכבר בשנת 1997 נודע לתובעת ע"י אמה שקיימים למנוח פוליסות אצל מספר חברות ביטוח, ולא ניתן לומר שהתובעת נהגה בזהירות הסבירה על מנת לגלות את עילות התביעה. כמוכן הוכח כי התובעת קיבלה לידיה כבר בשנת 1996 את הצהרת ההון של המנוח אשר הכיל את פרטי הפוליסה הנטענת. יתירה מזו נטען כי במסמך אשר קיבלה התובעת מאת הנציבות בשנת 2003 צוין שמה של הנתבעת כמנפקת הפוליסה ומשכך גם אם נתחיל למנות את תקופת ההתיישנות מתאריך זה הרי שתמה תקופת ההתיישנות עוד בטרם הוגשה התביעה, בהתאם לסע' 31 הנ"ל.

מאידך טענו ב"כ התובעת המלומדים כי המידע אודות זהות הנתבעת הגיע לתובעת רק במכתב אשר התקבל על ידה בתאריך22.12.05, ומשכך מניין תקופת ההתיישנות דינו להימנות רק מתאריך זה בהתאם לס' 8 הנ"ל. עוד נטען כי במכתבים אשר נשלחו לתובעת ע"י הנתבעת בהצעת מתן פיצוי, הרי שהנתבעת למעשה ויתרה על טענת ההתיישנות והיא מנועה מלהעלותה בשלב זה.

הנתבעת טענה בעניין זה כי אין מקום להחיל בענייננו את סע' 9 לחוק ההתיישנות, מאחר ומכתבי הנתבעת אינם מהווים הודאה לעניין זה שכן כך נכתב במסמך משנת 2005:

" we are willing to offer, within the framework of the german foundation and CHIEIC procedures a voluntary payment ... RAS has no legal obligations with respect to the above policy" 

ומשכך אין לראות באותם מסמכים כהודאה לעניין ס' 9 הנזכר.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובחלופת המכתבים של התובעת והנציבות, ובמסמכים אשר נשלחו לתובעת ע"י הנתבעת, אני סבור כי אין לדחות את התביעה הנדונה מחמת התיישנות.

בנדוננו המדובר בתובעת אשר אביה המנוח נפטר בהיותה קטינה, התובעת עלתה לארץ כשנה לאחר מכן בלא שהיה בידה מטען הידע הנדרש על מנת לעמוד על זכויותיו של אביה שנותרו בבולגריה, התעניינותה המחודשת של התובעת החלה כמה עשורים מאוחר יותר, לאחר נפילת "מסך הברזל" ופתיחת האפשרות לקבל מידע ממדינות מזרח אירופה. מסע גילוי הזכויות של התובעת ארך תקופה ממושכת, תחילה ע"י גילוי מסמכים כגון הצהרת ההון של אביה שנמסר לממשל הפרונאצי בבולגריה (96), ולאחר מכן בפנייה לנציבות לאיתור החברה המבטחת(01), תשובתה של הנציבות אודות מציאת החברה המבטחת בבולגריה אשר הולאמה ע"י המדינה בשנת 1947 (03), ופנייתה של הנתבעת להצעת הסדר פיצוי (05). אינני סבור כי אף אחת מאותן הנקודות אשר ציינתי היה בהן כדי להציב בפני התובעת את תשתית הידע הנדרש על מנת להגיש את תביעתה לקבלת תגמולי הביטוח להם היה זכאי אביה המנוח. היה צורך בגיבושן של כל אותן העובדות כדי שמכוחן תוכל התובעת, הלכה למעשה, לפנות לבית משפט ולהגיש תביעתה (ראה ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2) 846 (1990).

הלכה פסוקה היא כי אי ידיעת זהותו של הנתבע נחשבת כחלק "מעילת התביעה" כמשמעה בס' 8 הנ"ל, וכדברי הש' כהן בע"א 242/66  סלומון פיליפ יעקובסון נ' אוסקר גז ו-מוזיאון תל אביב, פ''ד כא(1) 089 בעמ' 90 באומרו:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ