אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חיוב בעל דין בהוצאות כאשר ההליך נמחק עוד בטרם התקיים בו דיון

חיוב בעל דין בהוצאות כאשר ההליך נמחק עוד בטרם התקיים בו דיון

תאריך פרסום : 26/11/2006 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
5219-05-ד'
21/11/2006
בפני השופט:
הרשם יגאל מרזל

- נגד -
התובע:
1. אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ
2. סאן דור נתיבי אויר בינלאומיים בע"מ

הנתבע:
1. הממונה על הגבלים עסקיים
2. ראש רשות התעופה האזרחית
3. LUFTHANSA
4. SWISS INTERNATIONAL AIR LINES
5. CONTINENTAL AIRLINES
6. AUSTRIAN AIRLINES
7. ROYAL JORDANIAN
8. MALEV (HUNGARIAN
9. ETHIOPIAN AIRLINES
10. OLYMPIC AIRWAYS
11. AIR ZENA (GEORGIAN AIRLINES
12. TURKISH AIRLINES
13. AIR SINAI
14. FLY AIR
15. TANDEM AERO
16. UZBEKISTAN AIRWAYS
17. BELAVIA(Belarusian Airlines
18. ישראייר תיירות ותעופה בע"מ
19. ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ
20. PULKOVO Aviation Enterprise

החלטה

1.        לפני בקשה מטעם המשיבות לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בבקשת העותרות כי המשיב 1 יימנע מלהכריז עליהן כבעלות מונופולין בשווקי תעופה מסוימים, כל עוד לא הכריז על המשיבות 20-3, מתחרות עסקיות של העותרות, כבעלות מונופולין בשווקים מסוימים בהם הן פועלות. העותרות טענו בעתירתן לבית משפט זה כי על-פי עמדת המשיב 1, מוביל אווירי, המחזיק יותר ממחצית התעבורה בין צמד ערים המהוות "שוק" נפרד, נחשב "בעל מונופולין" לצרכי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988. העותרות הוסיפו, כי הכרזה עליהן בלבד כבעלות מונופולין, למרות שעל-פי הגדרת השוק בה נוקט המשיב 1 מהוות גם המשיבות 20-3 בעלות מונופולין בשווקים מסוימים, תהווה הפליה בלתי מוצדקת ותגרום לחוסר שוויון שיפגע בתחרות ביניהן ובין מתחרותיהן. העתירה אשר צפתה למעשה פני עתיד, הוגשה ביום 31.5.05. ביום 15.6.05 הוחלט (כב' השופט י' עדיאל) כי העתירה תידון לפני הרכב וכי המשיבים יגישו תגובתם שבעה ימים לפני מועד הדיון. דיון כאמור נקבע ליום 15.2.06 ולאחר מכן ליום 10.8.06. ביום 27.10.05 הכריז המשיב 1 על העותרת 1 בלבד כבעלת מונופולין ביחס לנוסעים מסוימים ויעדים מסוימים (להלן: הכרזת המונופולין). ביום 30.3.06 הגישה העותרת לבית הדין להגבלים עסקיים ערר על החלטה זו של המשיב 1 אשר עדיין תלוי ועומד (להלן: הערר). לאור התפתחויות אלה, התייתר לעת הזו ההליך שבכותרת והעותרות ומשיבים 1 ו-2 הגיעו לידי הסכמה בדבר מחיקת העתירה תוך שמירה על טענות הצדדים ומתן אפשרות לעותרות להגיש מחדש את עתירתן מבלי שתועלה נגדן טענת שיהוי. לפיכך בקשו העותרות ביום 2.8.06, בהסכמת המשיבים 1 ו-2, כי ימחק ההליך שבכותרת בלא צו להוצאות. לבקשה זו הסכימו משיבות 13, 15 ו-18. עם זאת, חלק מן המשיבות טענו כי יש לפסוק לזכותן הוצאות בגין הגשת העתירה. בהחלטת כב' השופטות ע' ארבל, א' חיות וד' ברלינר (מיום 3.8.06) נמחק ההליך, תוך שנקבע כי "העתירה תועבר לרשם להכרעה בשאלת ההוצאות". מכאן ההליך שלפני. בהחלטתי מיום 7.8.06 ביקשתי את תגובתם של הצדדים בהליך שבכותרת לעניין ההוצאות. כעת יש להכריע בעניין זה.

2.        הבקשות לפסיקת הוצאות הוגשו על-ידי משיבות 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 12, 13, 16, 19 (להלן: המשיבות). יתר המשיבות לא הגיבו לנדון וממילא יש לראותן כמי שמחלו על פסיקת הוצאות לזכותן. הבקשות לפסיקת ההוצאות כללו נימוקים דומים בעיקרם ולכן נביאם במאוחד. בהקשר זה נטען ראשית, כי בשל הגשת העתירה והכנת תגובות במסגרתה, נדרשו המשיבות להוצאות מרובות ובכלל זה תרגום העתירה ונספחיה לאנגלית; נסיעות לחו"ל לצרכי התייעצות עם הנהלות המשיבים; שכר טרחה בגין יעוץ משפטי ועוד. שנית, התנהלות העותרות הביאה להוצאות נוספות שכן הועברה למשיבות, בין היתר, טיוטה של בקשה לתיקון העתירה שלא הוגשה לבסוף לבית המשפט, ואילו המשיבות נדרשו להתייחס אליה תוך זמן קצר. שלישית, כי הגם שהערר לבית הדין להגבלים עסקיים הוגש כבר בחודש מרץ 2006 (30.3.06), השתהו העותרות בבקשתן למחיקת העתירה ולא יידעו את המשיבים על עצם הגשת הערר, תוך שבזמן זה של שיהוי עמלו המשיבות על הטיפול בהליך על ההוצאות המשתמעות מכך.

3.   העותרות טענו, בתגובתן לעניין ההוצאות, כי אין מקום לחייבן בהוצאות המשיבות. לטענתן, בקשתן למחיקת העתירה הוגשה בעקבות ההתפתחויות שחלו מאז הגשת העתירה, אשר בסופן הוגש הערר על החלטת המשיב 1 לבית הדין להגבלים עסקיים. בערר התבקש ביטולה של הכרזת המונופולין, ולפיכך מדובר בסעד שונה מהסעדים שהתבקשו במסגרת ההליך שבכותרת. העותרות הוסיפו, כי הגשת העתירה היתה מוצדקת, שכן הוגשה עובר להכרזת המונופולין והגשת הערר. בעקבות הגשת הערר הסכימו המשיבים 1 ו-2 עם העותרות כי יש למקד את מאמצי הצדדים בהליך המתנהל בבית הדין להגבלים עסקיים, ולכן ביקשו העותרות כי תימחק העתירה בלא צו להוצאות וזאת אף מבלי שהעותרות מוותרות על האפשרות לשוב ולהידרש לעתירה זו בעתיד. בנוסף נטען, כי ההסכמה בינן ובין המשיבים 1 ו-2 הושגה כעשרה ימים בלבד לפני מועד הדיון שהיה קבוע בעתירה דנן, ולכן לא חל שיהוי בהגשת בקשת המחיקה. בקשה זו הוגשה טרם קיום דיון בעתירה, ובתנאים שנועדו לאפשר את הגשת העתירה מחדש בהתאם לתוצאות הערר. העותרות טוענות בנוסף, כי המשיבות 20-3 צורפו לעתירה מחשש שההכרעה עלולה לפגוע בהן מבלי שיישמעו בפני בית משפט זה. עם זאת, יעדה העיקרי של העתירה דנן היה המשיב 1 אשר הסכים למחיקתה בלא צו להוצאות, ופסיקה בניגוד להסכמה זו תימנע תמריצים לסיום הליכים בפשרה ותפגע באינטרס הציבורי. לבסוף טוענות העותרות כי בשים לב לכך שהמשיבות טרם הגישו תגובתן לגופה של העתירה, אין לחייבן בהוצאות המשיבות.

4.        לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות, להתקבל. בעצם פתיחת ההליך נטלו על עצמן העותרות גם את סיכוני דחייתו או מחיקתו, ובכלל זה הוצאות הנגרמות למשיבות. העותרות סברו כי יש מקום להתערבות בית משפט זה בסוגיה הנדונה, והמשיבות נדרשו אפוא לשכור ייצוג משפטי, להוציא הוצאות כספיות ולהגיש תגובתם לעתירה ולבקשת הביניים שהעותרות עמדו להגיש לבית משפט זה. נוכח הסכמה שהושגה בין העותרות ובין המשיבים 1 ו-2 נמחק ההליך. במצב דברים זה, מוטל על העותרות להראות מדוע היתה הצדקה לקיום ההליך תוך גרימת הוצאות למשיבות מלכתחילה, וזאת שעה שבסופו של דבר לא נתברר ההליך לגופו בשל מחיקתו. במקרה דנן לא עמדו העותרות בנטל זה. העתירה הוגשה, כאמור, לא כנגד ההכרזה על העותרות כמונופול. העותרות ביקשו במפורש (בעמ' 3 לעתירתן) כי אם יחליט משיב 1 להכריז עליהן כמונופול, יעשה כך במקביל ובו זמנית לגבי המשיבות שהן מתחרות ישירות של העותרות. המדובר לפיכך בעתירה שביקשה לתקוף שיקול דעת עתידי של משיב 1, היה ויכריז רק על העותרות כמונופול. לצרכי ההליך שלפני, אין מנוס מן המסקנה כי העותרות לא עמדו בנטל להראות כי הגשת העתירה היתה מוצדקת. כך הדבר, שכן גם אם ניתן היה לתקוף את שיקול הדעת של משיב 1 בבית-משפט זה עת עומד הוא להכריז על מונופול, להבדיל מטענה כנגד עצם הכרזת המונופול בערר לפני בית הדין להגבלים עסקיים, ואיני מכריע בשאלה זו לגופה,  הרי שנדמה כי אין למתוח יכולת זו עד כדי מסקנה כי ניתן לתקוף כוונה או נטייה של בעל סמכות להחליט עוד טרם קבלת ההחלטה, בהיותה מפלה כפי אחר, אם תתקבל. עתירה מעין זו מהווה על פניו עתירה מוקדמת, שהרי בעת הגשת העתירה טרם נתקבלה ההחלטה (ראו בג"צ 2676/06 גרינלייט ניהול קרנות נאמנות בע"מ ואח' נ' הרשות לניירות ערך (לא פורסם)). על אף שטענותיה של המבקשת עניינן כבד משקל, היינו, אכיפה סלקטיבית לכאורה ובלתי שוויונית של חוק ההגבלים העסקיים, הרי שבעת הגשת העתירה וטרם הכרזת המונופול היו אלה טענות תיאורטיות בלבד (בג"ץ 306/05 סיעת המפד"ל בכנסת ואח' נ' ממשלת ישראל - ראש ממשלת ישראל ואח' (לא פורסם)). זאת ועוד: קיים היה לדידי מדעיקרא קושי בטענת העותרות בנדון, אם בשל ההלכה הנוגעת לזכותו של טוען לאפליה של אחר שעה שהוא אינו פועל לכאורה כדין (ראו בג"ץ 637/89 חוקה לישראל נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191), ואם בשל ההלכה לעניין נטל ההוכחה בטענה של אכיפה סלקטיבית של הדין (ראו בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר-שבע, פ"ד נג(3) 289).

5.        לא זו אף זו: אחריתה של עתירה זו מצביע אף הוא על כך שעל פניו לא היתה מוצדקת היא מלכתחילה, שכן ממאי נפשך: אם ניתן לתקוף את החלטת משיב 1 בטענת אפליה שאינה נוגעת לעצם ההכרזה על העותרות כמונופול, מדוע זנחו העותרות את עתירתן בנדון? בטענה לעניין "ריכוז המאמצים" בערר אין די בהקשר זה, ככל שהדברים אמורים בזכותן של המשיבות להיפרע הוצאותיהן מן העותרות בשל החלטתן זו לרכז מאמצים. ואם תמצי לומר כי טענת ההפליה רלוונטית היא רק למקרה בו הוכרז על מונופול, מדוע הוגש ההליך עוד קודם לכן? ואפילו ניתן היה - כטענת העותרות - להגיש עתירה לבית-משפט זה במקביל להליך ההכרזה על מונופול ותקיפתו לפני בית הדין להגבלים עסקיים, האין בכך סעד חלופי שדי בו כדי להביא לדחיית העתירה? (השוו: בג"ץ 893/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (לא פורסם)). דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם. שילוב הנתונים שלעיל הובילני למסקנה כי העותרות לא עמדו כאמור בנטל שעניינו הוכחת צדקת הגשת ההליך מלכתחילה וממילא המסקנה כי נוכח סיומו במחיקה על פי בקשתם, נתגבשה העילה לחייבן בהוצאות המשיבות. מעבר לכך, אין בחומר שלפני הסבר מספיק להגשת הבקשה למחיקת העתירה דנן כארבעה חודשים לאחר הגשת הערר, פרט לטענה כי ההסכמה בין העותרות למשיבים 1 ו-2 הושגה כעשרה ימים בלבד עובר למועד הדיון הקבוע בעתירה. כעולה מן החומר שלפני, במהלך תקופת זמן בלתי מבוטלת זו לא יידעו העותרות את המשיבות 20-3 בדבר הגשת הערר והאפשרות כי יימחק ההליך. לפיכך שוכנעתי כאמור כי קיים יסוד לחיוב העותרות בשכר טרחת המשיבים.

5.        הכללים לקביעת שיעור ההוצאות ושכר הטרחה שיש לפסוק לבעל דין פורטו בהחלטתי בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי נ' הרשות המוסמכת (טרם פורסם). עיקרם זכותו של בעל דין להוצאותיו הריאליות, ובלבד שמדובר בהוצאות הכרחיות, מידתיות וסבירות. כך נקבע, כי הנטל בנדון מוטל על בעל הדין הטוען להוצאות בפועל, ובלא ראיה לנדון יפסוק בית המשפט הוצאות על פי שיקול דעתו בנדון ועל פי השיקולים השונים המפורטים שם. על רקע זה, ובנסיבות המקרה שלפני, יש להביא בחשבון כי העותרות ביקשו כי ימחק ההליך עוד בטרם התקיים בו דיון, ואכן לא נתקיים דיון לפני הרכב. לנתון זה חשיבות רבה, מה גם שמרבית המשיבות לא הגישו לבסוף תגובתן לבית-משפט זה. הדין עם העותרות שיש, אפוא, לקחת שיקול זה בחשבון כחלק מעידוד פשרות וחסכון בזמנו של בית המשפט, אם כי יש לזכור כי נוכח קביעת העתירה לדיון בשני מועדים (15.2.06 ולאחר מכן 10.8.06) נדרשו המשיבות להכנת תגובה לעתירה עצמה וכן לבקשה לתיקונה. זאת ועוד: חלק מן המשיבות טענו להוצאות בפועל בסכומים שונים. עם זאת, לא הובאו ראיות על תשלום בפועל של הסכומים שננקבו בחומר שלפני וממילא אין לראות בטיעון לעניין זה כמבסס זכאות לכאורית לפסיקת מלוא הסכום. על רקע זה, ובשים לב למהות העתירה ומשמעותה עבור המשיבות מחד, והיקף העבודה המשוער שנדרש מאידך, ישאו העותרות בשכר טרחת עורך-דין של כל אחת מן המשיבות בסך של 4,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי  ריבית והצמדה כדין מיום מתן החלטתי זו ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ל' בחשון תשס"ז (21.11.2006).

                                                                         יגאל מרזל, שופט

                                                                                 ר ש ם


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    טו

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ