אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חיוב בגט עקב מאיסות הדדית

חיוב בגט עקב מאיסות הדדית

תאריך פרסום : 05/05/2008 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי נתניה
3680-21-3
04/05/2008
בפני השופט:
1. הרב מיכאל עמוס אב"ד
2. הרב שניאור פרדס דיין
3. הרב אריאל ינאי דיין


- נגד -
התובע:
פלוני
הנתבע:
פלונית
פסק-דין

לפנינו תביעת גירושין של הבעל מר פלוני כנגד אשתו גב' פלונית.

הצדדים נישאו בשנת 84 ויש להם בת בגירה בת 22. מזה שנים שהצדדים מתדיינים בבית דיננו, בבתי המשפט למשפחה, וביהמ"ש השלום והמחוזי. הוגשו תלונות הדדיות במשטרה, ניתנו צווי הרחקה ע"י המשטרה וביהמ"ש, וגם כיום קיים צו הרחקה הדדי - על שני הצדדים זה מזו, ולהיפך. בפועל הצדדים נמצאים בפירוד כבר מתאריך 10/04 מועד בו עזב הבעל את הבית עקב מריבות מתמשכות.

ראשיתו של הסכסוך: הצדדים מתגוררים בישוב "אלמוני" - משק גדול, שטח אדמה הכולל שני בתי מגורים שהבעל ירש מהוריו ורשום ע"ש בטאבו משנת 64. עקב "הפשרת" הקרקע לבניה התעשר בכך הבעל בהון רב, והאשה החלה לדרוש מן הבעל שיעביר לבעלותה מחצית מהמשק וירשום אותו גם על שמה. הבעל נכנע להפצרותיה ולאחר היסוס נעתר לחתום על יפוי כח בפני עו"ד קצף, לצורך תהליך העברת הבעלות לאשה במתנה. ברם הבעל התנה שחוזה ההעברה יהווה גם חוזה לשלום בית ובו האשה תתחייב לחיות עימו בשלום, ושלא תתבע ממנו תביעות רכושיות נוספות. עקב מריבות והפרת השלום, חזר בו הבעל והקפיא את המשך הליכי העברת הבעלות. לטענתו אם אין שלום - אין הקנאה. הדבר העמיק את הסכסוך והמריבות והביא את הבעל להגיש תביעת גירושין בביה"ד הרבני - תיק גירושין שנפתח ב- 07/04/02. תיק זה נסגר חצי שנה אח"כ בגין אי הופעת הצדדים ואח"כ בגין אי הופעת הבעל (14/12). לאחר מכן הגיש הבעל תובענה לפירוק שיתוף בביהמ"ש למשפחה בכפר-סבא (16/02/03), ובשנת 2003 ותחילת 2004 נעשה מאמץ מסוים לכינונו של שלום-בית שכלל הליכה ליעוץ, הפלגה משותפת באניה וטיולים לחו"ל. אולם כל זה תוך כדי ליווי מתמיד של מריבות וגידופים - בין לבין - כאשר המחלוקת הממונית נדחקת ופורצת לחילופין, ומעכירה את האוירה והשלום. שעת השבר, הקרע, הגיעה בתאריך 10/04. עקב המריבות הבלתי פוסקות עזב הבעל את הבית ועבר לגור במבנה המגורים השני שבאותו משק. מאז פרצה אש המחלוקת במלוא עוזה, כאמור - תלונות הדדיות במשטרה, צווי הרחקה: של הבעל - 20/09/05, ואח"כ צו הרחקה הדדי - לאשה מלהכנס לבית הבעל - 24/01/06 - בביהמ"ש.

שיאה של המריבה, בתאריך 15/09/05. היה זה זמן קצר לאחר שהבעל חוייב בבית המשפט לשלם דמי מזונות אשה בסך 20 אלף ש"ח לחודש, בנוסף ל- 60 אלף בעבור ארבעת חודשי העבר. ובכן, הבעל עבר ונכנס לבית בו מתגוררת האשה, לטענתו לצורך תשלום חלקי של המזונות. הוא הניח, לטענתו, מעטפה עם חלק מדמי המזונות והחל לקחת עימו מסמכים אישיים. התפתחה קטטה, שכללה גידופים וקללות הדדיים (אשר הוקלטו ע"י הבעל, דבר שהגדיל את המריבה לאחר שהאשה הבחינה בכך), ובסופה היכה הבעל וחבל באשה (לטענתו תוך כדי נסיון האשה לחטוף לו את מכשיר ההקלטה). הוגשה תלונה במשטרה ע"י האשה ובעקבותיה הוגש כתב אישום פלילי. נתקיים דיון בביה"ש השלום (04/02/07), ובהכרעת הדין (מתאריך 21/06/07), הורשע הבעל בתקיפה בנסיבות חמורות. לאור העדפת גירסת האשה והבת (שהיתה נוכחת באותו אירוע), על פני זו של הבעל. ושוב מפלס השנאה והכעס נסק לגבהים חדשים.

בין לבין פתח הבעל תיק לתביעת גירושין בביה"ד הרבני כנגד האשה, בנימוקים של פירוד ממושך, העדר חיי אישות, הקנטות ומריבות, אשר מקורם לדעת הבעל בסכסוך הממוני וחמדנותה היתרה של האשה. האשה טענה לשלום-בית ולתקוה שהבעל יחזור אליה גם אחרי שנות פירוד רבות.

ביה"ד קיים שלושה דיונים ארוכים וממצים (09/05/06, 23/11/06, 27/12/07).

עילות הגירושין בנידון זה הן שתיים. הראשונה היא בטענת מאוסה עלי באמתלא מבוררת כדרך חיוב על דרך ברירה במניעת מזונות ומדור כמבואר באחרונים. והשניה, בעילה של עיגון הדדי, כאמור ברבנו ירוחם נכ"ג ח"ח, ובנידון דידן, מאחר ושני הצדדים מואסים זה בזה, וטענתה של האשה לשלום-בית איננה אלא מן השפה ולחוץ.

יצויין כי עילת הגירושין אשר צוינה בכתב התביעה והסיכומים של הבעל כי האשה נחשבת "עוברת על דת" בגין קללותיה וגידופיה של האשה, איננה רלוונטית, לענ"ד. מדובר במטבעות לשון השכיחות בין בני הזוג בשנים האחרונות, עקב הקטטות שביניהם, והרי זה כ"גלגל החוזר" ביניהם, פעם מצידו של הבעל ופעם מצידה של האשה. וראה בשו"ת "לחם רב" (מהר"א די בוטון) [סי' נב], במקללת את בעלה מחמת שמצער אותה הרבה שאיננה נידונית כעוברת על דת, וכן הוא בנידוננו.

ונפתח בראשונה, שיטת הרא"ם בתשובה ל' והובאה בב"ח ריש סי' ע"ז שבעל המואס באשתו אע"פ שאינו יכול לגרשה בעל כרחה לאחר חרם רגמ"ה, מ"מ זכאי הוא למנוע ממנה שאר כסות ועונה ע"י השלשת גיטה וכתובתה. אמנם האחרונים הכריעו להלכה שלא כדעתו ומוציאין מזונות מיד הבעל כנגד דעת הרא"ם: חלקת מחוקק סי' ע"ז סק"ג והב"ש סי' קי"ז ס"ק כ"ה ועי' ב"ש סי' ע"ז סק"ו. בטעמו של דבר כתב 'הבית מאיר', דאם נאמר כהרא"ם היאך יתקיים החרם שלא לגרש בעל כרחה, הלוא אין לך הכרח גדל מזה, "ומאי שנא כפיה במזונות באשה שאין מעשה ידיה מספיקין למזונותיה מכפיה בשוטים וכי נאמר שיהא רשאי לכופה עד שתאמר רוצה אני ויהיה נקרא מדעתה". וכן דעת "המשכנות יעקב" שאין לתת יד להקל בדבר, וכ"כ ה"גט מקושר" ועוד אחרונים, וכן המנהג בבתי הדין הרבניים בארצנו.

למרות זאת הסיק ה"ישועות יעקב" (סי' ע"ז סק"א בביאורו הארוך והקצר) והובאו דבריו ב"פתחי תשובה", "אמנם אם טען מאוסה היא עלי ויש לו טעם מבורר אף שאין הדין נוטה לגרשה בעל כרחה ע"י זה, מ"מ יוכל למנוע ממנה מזונות עד שתקבל גט פיטורין, ומעשה היה באחד שטען על אשתו שעברה על הדת ולא היה לו עדות ברורה בדבר אלא שהיה רגלים לדבר קצת וכתבתי דהבעל יוכל למנוע ממנה שארה וכסותה עד שתקבל גט פיטורין ובזה יש לסמוך על דעת הרא"ם ומהר"א ששון".

גם 'הבית יעקב' בהוספות לקיצורי מורדת שבסוף סימן ע"ז כתב, "ואם טוען מאוסה עלי בטענה ברורה לא גרע מהאשה ואין לו דין מורד וכן מוכח מדברי הח"מ ס"ק ח' וכו'... ואם אינו יכול לברר טענתו לפני בי"ד מ"מ נראה דנאמן בשבועה שיש לו טענה מבוררת לענין שלא יהיה לו דין מורד כמש"כ ה"בית שמואל" לענין מורדת, והכא הבעל מוחזק לענין שאר וכסות ולענין איסור נאמן לומר שאין זה בכלל החרם שגזר רבינו גרשם כי יש לו אמתלא מבוררת". ויש בדבריו חידוש, שגם באמתלא שאינה מבוררת לבי"ד מ"מ יכול לטעון קים לי בנפשאי שהיא מאוסה עלי.

חידוש זה מבואר גם בדברי ה"בני אהובה" על הרמב"ם (פי"ד מהלכות אישות) שכתב שם, "א"כ לענין הוצאות מזונות יש לו לומר אני יודע דהאמת הוא כדברי וא"כ אני יכול גרשך ואת הוא דמעכבת... ואי משום דאין אנו מאמינים לו דהאמת כדבריו מ"מ הממע"ה ואין כח בידינו לכופו למזונות או לכסות וזה ברור לפי הדין, ואפשר שגם הרמ"א מיירי בכה"ג" (בסעיף א' סימן ע"ז). והוסיף וכתב שם ה"בני אהובה" ללמוד זאת מדברי הרמב"ם שסובר שבטענת מאיס עלי של האשה כופין אותו לגרש כדי שלא תהיינה בנות ישראל כשבויות וא"כ כל שכן באיש שהוא טוען כן שלא יהא כשבוי, (שהאיסור הוא רק חדר"ג ולא גט מעושה כמו במאיס דאשה), "ואע"פ דלא קיימא לן כהרמב"ם, היינו לגבי אשה בספק איסור דאורייתא ושמא זו נתנה עיניה באחר...אבל בענין ממון כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו, זה מה שנראה לי בדעת הרמ"א ולענ"ד נכון וברור הוא", עכ"ל.

וכבר תמהו בדבריהם, לפי דברי הגאונים הללו הרי שנפלה כל תקנת רגמ"ה וכל בעל בידו לבוא ולטעון קים לי בנפשאי שהיא מאוסה עלי ואף ישבע על כך לפי מה שברור אצלו שכך היא האמת!, וראה בפסקי הדין הרבניים כרך א' עמ' 199 בדברי הגרי"ש אלישיב שמחומר הקושיא כתב לצדד שיתכן ובמקרה ששלילת המזונות מצד הבעל לא ישפיע על האשה להכריח אותה לקבל גט, אזי יתכן ואי אפשר להוציא ממון מן הבעל כנגד רבותינו הגאונים הנ"ל.

אמנם הדבר טעון הכרע, ומצאתי שכבר דן בזה בשו"ת עטרת שלמה (ח"א סימן כ"א) בעובדא שהיה בית דין שפטר בעל ממזונות בטענת מאיסה עלי (בהשלשת גט וכתובה), כאשר האשה נמצאת בבית אביה המחזיק אותה ומפרנסה, וכתב שם הגאון המחבר שדבר זה אינו מסתבר, "דמי מדד לנו הגבולות של גדרי הכפיה ולמרות שהאב מסכים לפרנס אותה אולם סוף סוף האשה בעצמה אינה מרגישה בטוב שהיא צריכה להיות זקוקה לחסדי אחרים כדי לפרנס אותה וברור שתהיה זו סיבה שתכריח אותה לקבל גט מבעלה".

ונראה שקיימת כאן שאלה מהותית. הדבר ברור מרוב האחרונים שהגם שרגמ"ה השווה את האשה לאיש שלא תתגרש בעל כרחה כמבואר בתשו' הרא"ש שהובא ב"חלקת מחוקק" ריש סימן ע"ז. מכל מקום, מעיקר דינא דגמרא נפטר הבעל ממזונות ע"י השלשת כתובה וגט (וכפי שביאר זאת הגרי"א "בנחל יצחק" סוף חלק א' דהוי כפרעון כתובה בעל כרחה ואם אין כתובה אין מזונות, ודלא כמשכנות יעקב סי' ט"ז ועי' חזו"א ס"ט ס"ק ט"ז), וא"כ יש לדון האם תקנת רגמ"ה היתה רק כאיסור בעלמא על הבעל שלא לגרש בעל כרחה, וא"כ דין הממון במזונות הוא בנפרד מהאיסור, וזו היא בעצם סברת הרא"ם והבני אהובה (בטענת מאוסה עלי באמתלא שלא מבוררת לגמרי בבי"ד), וכן נראה קצת מדברי הב"ש (ע"ז סק"א) שדימה את איסור החדר"ג לאיסור שלא לגרש את אשתו הראשונה. אולם מאידך גיסא, יש לצדד ולומר שגם ענין הממון נכלל בכלל תקנת רגמ"ה ובמניעת המזונות גופא טמונה כפיה על האשה להתגרש בעל כרחה, ואשר על כן אין לנו לחלק מדעתנו ולומר שבמקרה ויש לאשה להתפרנס ממקום אחר לא תיקן בכך רגמ"ה, דלא חילקו חכמים בתקנותם, ולא פלוג רבנן, וזוהי סברת החולקים.

ולמעשה גם לדעת החולקים, כאשר ישנה אמתלא ברורה לבעל ורגלים לדבר המוכחת לבית דין על מאיסותו באשתו יכול הוא למנוע ממנה מזונות, כמש"כ ה"ישועות יעקב", והדבר נלמד מדין המורדת האומרת מאיס עלי באמתלא מבוררת שדנים בו כדינא דמתיבתא, וכמש"כ המהר"ם מרוטנבורג המובאים בטור (סימן ע"ז), "וכן היה דן מהר"ם מרוטנבורג בדינא דמתיבתא... הלכך לא היה דן דין מאיס עלי אם לא שתתן אמתלא לדבריה למה לא היה מקובל עליה, או שלא היה הולך בדרך ישרה ומכלה ממונו". (ומקורו ברא"ש פרק חמישי בכתובות ושו"ת רא"ש כלל מ"ג), וא"כ טענת האמתלא המבוררת שבאשה מלמדת על טענת האמתלא המבוררת בבעל הטוען מאוסה עלי.

הלכה זו קבועה ועומדת בהרבה מפסקי הדין הרבניים לדורותיהם, ואזכיר חלק מהם: חלק א' עמ' 199, 321, חלק ג' עמו' 225, 231, 233, חלק ה' 292, 297, חלק ו' עמ' 25, חלק ז' 272, 277, חלק ט' 209, חלק י"א עמ' 74, 202 ועוד.

בנידון התביעה שלפנינו, הן משמיעת טענות הצדדים ומקריאת הפרוטוקולים הרבים בערכאות השונות, עולה תמונה קשה של סכסוך עמוק, פירוד ממושך ושנאה יוקדת, שמקורה בתביעות כספיות מצד האשה. בנוסף לכך צווי ההרחקה ההדדיים, וכתב האישום הפלילי, לא מותירים לנו שום ספק בדבר, ולקמן נרחיב עוד בדבר.

ועתה בנוגע לעילת הגירושין השניה, טוענת האשה כי היא חפצה בשלום-בית ומקוה לשובו של בעלה אליה. סבורני, שאין כל שמץ של אמת באמירות הללו. הן אינן כנות. הן מן השפה ולחוץ. רוממות שלום-הבית בלשונה, והמזונות והבית-השלם, חבויים וצפונים בתוך ליבה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ