אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חטיב נ' מדינת ישראל ואח'

חטיב נ' מדינת ישראל ואח'

תאריך פרסום : 08/10/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
18836-06
02/10/2011
בפני השופט:
חנה לפין הראל

- נגד -
התובע:
חוסין חטיב
הנתבע:
1. מדינת ישראל
2. משטרת ישראל

פסק-דין

פסק דין

ב"כ הצדדים הסכימו, כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א' לחוק בית המשפט התשמ"ד – 1984, לאחר הגשת סיכומים, כאשר הובהר לצדדים, כי קיימת אפשרות לדחיית התביעה. ב"כ התובע הסכים, כי מסגרת הדיון תהיה מבחינה כספית עד 50,000 ₪.

ב- 28/12/02 בשעות הלילה, פרצה שריפה בכנסייה בכפר שעב. חקירת המשטרה הובילה להגשת כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה, בת.פ 114/03 כנגד מר חוסין חטיב, הוא התובע בענייננו.

כתב האישום הוגש תוך כדי מעצרו של התובע.

במסגרת ההליך הפלילי, החליט כב' השופט י. כהן, כי ההודעות-הודאות שנמסרו על ידי התובע למשטרה, וכן השחזור שבוצע איתו, אינם קבילים. כתוצאה מכך, המדינה- המאשימה, חזרה בה מהאישום, ביום 16/11/05, והתוצאה הייתה שהתובע זוכה מהעבירות אשר יוחסו לו. העבירות הן: התפרצות למקום תפילה, היזק בזדון והצתה.

התביעה כאן היא בגין עגמת הנפש ופגיעה בשמו הטוב של התובע, על סך 500,000 , כאשר עילות התביעה המפורטות בכתב התביעה הן: רשלנות, נגישה, והפרת חובה חקוקה.

לדעת ב"כ התובע רשלנות הנתבעות מתבטאת בכך, כי המשטרה לא חקרה את טענת האליבי של התובע, אשר הועלתה כבר בהודעתו הראשונה במשטרה, לפיה נכח במקום אחר בזמן התרחשות העבירות נשוא כתב האישום. מכיוון שהמשטרה התרשלה בתפקידה, הרי היא התעמרה בתובע ובנוסף לכך הפרה חובה חקוקה, כאשר נקטה באמצעים פסולים, בגביית הודאותיו מהתובע והשחזור במשטרה. המשטרה הפעילה לחץ על התובע, ועל כן ההודאות והשחזור לא ניתנו מרצון חופשי.

היות וברור, כי הנתבעת 2 התרשלה בתפקידה, כאשר הגישה כתב אישום על בסיס הודאות ושחזור בלבד, כאשר ברור לה, כי ההודאות נגבו באמצעים פסולים מבלי לבדוק את טענת האליבי, הרי היא אחראית על נזקיו של התובע, המפורטים בכתב התביעה.

בכתב התביעה מצטט ב"כ התובע את דבריו של כב' השופט י. כהן, לפיהם הוא סבור, כי לא היה מקום כלל להגיש כתב אישום בהסתמך על הראיה, תמליל ת/50, אליו התייחס כב' השופט י. כהן בהחלטתו מיום 06/10/05, בה קיבל את טענות התובע במשפט הזוטא.

בכתב התביעה מציין התובע, כי הוא ניסה לשים קץ לחייו בתא המעצר, טרם נתן את ההודעה.

יתר על כן, מתמליל ת/50 עולה בבירור, כי התובע אמר לשוטר, כי רצונו להודות על מנת לסיים ללכת הביתה ובגלל שבנו העיד נגדו, למרות שהוא נשבע, כי לא עשה דבר.

בית המשפט קבע עוד, כי מהתמליל מצטייר הרושם, כי ברקע לסערת הרגשות בה היה נתון התובע, המדובב הוסיף דברים שהיה בהם הוספת לחץ ודחק, על אלו שהתובע היה נתון בהם ממילא.

כל הדברים האלה היו ידועים למשטרה, בטרם הגשת כתב האישום. משהוגש כתב האישום על ידי הפרקליטות כשרק הודאותיו השחזור של התובע במשטרה מהווים חומר ראיות, הרי ברור שהייתה פה התנהלות רשלנית של רשויות המדינה, המחייבת הטלת אחריות עליה וחיובה בתשלום פיצויים לתובע.

עד כמה האשמה כלפי התובע הייתה מגוחכת, ניתן ללמוד מכך, כי התובע הוא זה אשר סייע לשיקום הכנסייה שהיא יקרה לליבו, יחד עם הכמרים בעכו, ועל כך זכה בהערכה רבה הן על ידי התושבים, הכמרים והמועצה המקומית.

השריפה אירעה יום לפני שהייתה אמורה להיות הפתיחה הרשמית בכנסייה, ואין לתאר במילים את הרגשותיו של התובע, כאשר כל עמלו ירד לטמיון, והוא חשוד בכך שגרם להצתה.

התובע ומשפחתו היו נתונים בבידוד במשך 3 שנים, עד אשר זוכה. ההתייחסות אליהם הייתה כמו אל עבריין, שמו הטוב נפגע, וכל ההליך המשפטי שנמשך זמן רב, גרם לו ולכל בני ביתו סבל רב.

התובע טוען, כי במקרה זה יש להפעיל את עיקרון "הגולגולת הדקה" ונזקיו הם גדולים יותר בגלל שבנו של התובע, אשר "שימש" את הנתבעות בלחץ שהפעילו על התובע, הוא אדם הסובל מפיגור שכלי, הוא עצמו נכה ונקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור של 75%, יש לו 11 ילדים בגירים, אשתו עיוורת וחולה במחלה סופנית, ואף מוכרת כנכה בשיעור 100%.

התובע מעריך את נזקיו, דהיינו עינוי דין ועגמת נפש במשך 3 שנים, פגיעה בשמו הטוב, נזק נפשי גדול ועגמת נפש עד כדי ניסיון התאבדות בתלייה בסך 500,000 ₪.

הנתבעות טענו להגנתן, כי כל פעולותיהן במסגרת חקירת התובע, והראיות אשר עמדו בפניהן במועד החקירה הצדיקו הגשת כתב אישום, ואין לבדוק את הפעולות בדיעבד כחוכמה שלאחר מעשה, לפי התוצאה שהייתה זיכוי ואף הוא זיכוי שבספק.

הנתבעות מכחישות את טענת התובע, כי לא ביצע את המעשים אשר יוחסו לו. במסגרת תביעה זו עליו להוכיח את כל פרטי התביעה. לחילופין, טוענות הנתבעות, כי אין להטיל עליהן אחריות בנזיקין, גם אם יקבע כי הפעילו שיקול דעת מוטעה במהלך החקירה והעמדה לדין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ