אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חזן(עציר) נ' מדינת ישראל ואח'

חזן(עציר) נ' מדינת ישראל ואח'

תאריך פרסום : 26/09/2010 | גרסת הדפסה
ע"ח
בית המשפט המחוזי באר שבע
42775-08-10
26/09/2010
בפני השופט:
נחמה נצר

- נגד -
התובע:
מאיר מוני חזן
הנתבע:
מדינת ישראל

החלטה

בפניי ערר המופנה כנגד שתי החלטות שיצאו תחת ידו של בית משפט השלום באילת, בדונו במ"ת 47115-07-10. אין מחלוקת כי במסגרת אותו הליך, הוגש כתב אישום כנגד העורר, יחד עם אחר, המייחס לו החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ובעניינו של העורר מיוחסות לו אף עבירות שעניינן שיבוש מהלכי משפט והעלבת עובד ציבור.

ניראה כי לא ימצא זה אשר יחלוק על כך כי הבקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים ועילת המעצר מבוססים רובים ככולם על האשמתו של העורר בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית.

על פי כתב האישום, ביום 20.07.10, בסמוך לשעה 22:00 בחוף מפרץ השמש באילת, הבחינו שוטרים בעורר כשהוא משליך שקית שלאחר בדיקתה, כך נטען, התברר כי הכילה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 2.5 גר' נטו.

העורר הרחיק את עצמו מאותם סמים ואף הכחיש כי הסמים הושלכו מידו. בהקשר זה יצוין כי הנאשם האחר בהליך, ניסים כהן, טען מראשיתה של חקירה כי הסמים היו בחזקתו וכי הוא השליכם ולמעשה מקריאת אמרותיו ניתן לראות כי נמסרה על ידו גרסה מפורטת יחסית לעניין אותם סמים, טיבם, מהותם ובין היתר ידע הוא לציין כי המדובר בתערובת שהכילה סודה ומלח לימון לצד הסמים. כמו כן, ידע הוא לנדב פרטים באשר לצורך בחומרים הנוספים כמו גם לעניין היותו מחזיק בכף מתכת וסכין, וכן באותם גזרי ניילונים שנמצאו בחזקתו.

עוד יצוין כי הנאשם האחר התמיד בטענתו כי הסמים הם שלו וכי הוא השליכם וכי למעורב האחר לא הייתה נגיעה בסמים, וכאמור עמדה זו נשמעה מפיו לאורך כל החקירה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרם של שני הנאשם וכאמור הערר שבפניי מופנה כנגד ההחלטות שניתנו בעניינו של העורר בלבד.

יצוין כי ביום 28.07.10 קבע כב' השופט עידו רוזין כי מתקיימת תשתית ראייתית לעניין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, גם בעניינו של העורר, כאשר תשתית זו מבוססת, כך עולה מההחלטה, על דוחות פעולה של שלושה שוטרים אשר ציינו כי ראו את העורר משליך דבר מה מידו, כאשר אותו דבר מה נמצא כמכיל סם מסוכן מסוג קוקאין. עוד ציינו השוטרים כי הלומת פנסי המכונית המשטרתית היו מכוונים לעברן של שתי הדמויות שנראו הולכות על החוף ואשר זוהו ע"י אותם שוטרים כדמויות של העורר ושל האחר. עוד ציין בית משפט קמא כי אומנם העורר טען מראשיתה של חקירה לצורך בנטילת מעתקי טביעות אצבע, או דגימות DNA ביחס לאותה שקית, פעולות חקירתיות שהמשיבה לא מצאה לנכון לבצעם, ועל כך טען הוא לקיומם של מחדלים חקירתיים המעמדים כרסום מה בעוצמת התשתית הראייתית הדרושה.

בית משפט קמא ציין כי לצורך דיון בבקשת מעצר יש לבחון את הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של אותה ראיה, וכי לאחר שבחן את תיק החקירה, את דוחות הפעולה של השוטרים, מצא הוא לנכון לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, וכי המרחק הנטען ע"י השוטרים שהתקיים בינם לבין העורר, בזה יש כדי לחזק ולבסס את אותה תשתית. בית משפט קמא ציין כי לא נעלם מעניו שהמעורב האחר טען בחקירתו שהסמים שייכים לו והוא זה שהשליכם, אלא שלסברתו מקומה של טענה זו במסגרת ההליך העיקרי, ודי בכך שקיימים מזכרי פעולה של אותם שוטרים אשר עלפיהם נצפה העורר כמי שהשליך את אותה שקית סם.

משקבע בית משפט קמא קיומה של תשתית ראייתית, המקימה מעצם טבעה ומהותה אף עילת מעצר, בחר הוא להפנות את העורר לקבלת תסקיר מעצר, לצורך כל נדחה הדיון. אין חולק כי לקראת הדיון הנדחה שנקבע ליום 11.08.10, הונח בפני הצדדים ובפני בית משפט קמא תסקיר מעצר, אשר המליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר בתחומי העיר אילת, תוך הטלת מגבלות קשות על חופש התנועה של העורר. להשלמת הרקע הדרוש עד כה, אציין כי בדיון שהתקיים ביום 12.08.10, בפני כב' השופט מגד, בחר הוא להורות על שחרורו של העורר, אלא שהחלטת השחרור קבעה כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר בעיר באר שבע, בבית דודו של העורר ובמסגרת זו הוטלו מגבלות משמעותיות מאוד על חופש התנועה של העורר.

העורר סבור כי לנוכח העדר דיות ראיות ברמה ובעוצמה הנדרשת לצורך מעצר, לא היה מקום להטיל מגבלות כה קשות על חופש התנועה של העורר, וניתן בהחלטת להסתפק בקביעת תנאים שיבטיחו את התייצבותו של העורר להליכי שפיטה.

המשיבה מנגד מבקשת לקיים את החלטת בית משפט קמא, ולהותיר את החלטת השחרור על כל חלקיה על כנה.

בחנתי את חומר החקירה, והנני בדעה כי אכן ניתן לקיים את קביעת בית משפט קמא שמתקיימת תשתית ראייתית לכאורה ברמה הנדרשת, לצורך ביסוס בקשת מעצר עד תום ההליכים. יחד עם זאת, ניראה כי גם בית משפט קמא נתן דעתו לכך שהתשתית הראייתית, עוצמה ומובהקותה, אינן מהמדרג הגבוה, בוודאי איננו כזה שמחייב את המשך מעצרו של המעורר. אם לא דיי בכך, הרי שבהחלטת כב' השופט מגד, מיום 12.08.10, עולה כי בית משפט קמא התרשם מקיומה של אפשרות כי הסמים שהעורר מואשם בהחזקתם, והשימוש בהם היה לצריכה עצמית, שכן בעמ' 24 להחלטה מדגיש בית משפט קמא "קיימות רגלים לסברה שהעלה הסנגור כי המשיבים התכוונו להשתמש בסם המדובר בצוותא חדא, מה גם שנמצאה אבקה של חומר לא מזוהה שככל הנראה היה אמור לשמש לערבוב הסם". כידוע, פקודת הסמים קובעת כי החזקת סם בכמות העולה על כמות המינימום הקבועה בחוק מקימה לחובת הנאשם חזקה חקיקתית, כי הסם שנמצא בחזקתו או בשליטתו של אותו נאשם הוחזק שלא לצריכה עצמית. מטבען של חזקות חקיקתיות כי הן נתונות לסתירה, והואיל ומצויים אנו בשלב מקדמי וראשוני שבו הראיות טרם עברו את מסננת החקירה הנגדית, יכול גם יכול כי יעלה בידי הנאשם, כרי העורר שבפניי, לבסס הטענה כי הסמים שהחזקתם מיוחסת לו, נועדו לצריכה עצמית ולא למטרה אחרת. כאמור, אפשרות זו לא רק שלא נשללה ע"י בית משפט קמא, אלא נמצאה אחיזה לה בחומר הראיתי הגולמי, כפי שצוין ע"י בית משפט קמא.

כשאלו הם פני הדברים, ניראה כי הטלת מגבלות באופן כה גורף ומשמעותי על חופש התנועה של העורר, אינה מקיימת יחס של הלימה ומידתיות נדרשת בין העוצמה הראייתית, לבין זכותו של העורר לחופש התנועה, כל עוד חפותו לא הופרכה.

לאחר שבחנתי את החלטות בית משפט קמא, ובפרט ההחלטה מיום 12.08.10, ובנותני דעתי גם לעובדה כי בית משפט קמא היה מודע לעובדה כי שירות המבחן המליץ על שחרורו של העורר לחלופה בתחומי העיר אילת, אלא שבית המשפט (כב' השופט מגד) סבר כי מתקיימים נימוקים המצדיקים את הרחקתו של העורר ממרחב מחייתו בעיר אילת ומעברו ולו באופן זמני למגורים בבית דודו בבאר שבע, בכל אלו מצאתי בסיס ואחיזה לשינוי מה בהחלטת השחרור במובן זה שהמגבלות על חופש התנועה של העורר יצומצמו ויסוייגו לשעות הלילה, שהיא גם השעה שבה בוצעה העבירה הנטענת כלפי העורר.

לסיכום, מצאתי טעם בקבלת הערר בכל הקשור להקיפן של המגבלות שהוטלו על חופש התנועה של העורר, והנני קובעת כי מדי יום, בין השעות 21:00 ועד למחרת היום בשעה 07:00, יוגבלו תנועותיו של העורר לתחום ביתו של הדוד, כהן מתיתהו, ברחוב ביאליק 109/7 בעיר באר שבע. יתר התנאים, כפי שנקבע בהחלטה מיום 12.08.10, יעמדו בתוקפם.

ניתנה והודעה היום י"ח תשרי תשע"א, 26/09/2010 במעמד הנוכחים.

נחמה נצר, שופטת

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ