אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חזן(אסיר) נ' מדינת ישראל

חזן(אסיר) נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 18/07/2013 | גרסת הדפסה
עפ"ג
בית המשפט המחוזי באר שבע
23490-02-13
11/07/2013
בפני השופט:
רות אבידע

- נגד -
התובע:
ארן חזן (אסיר)
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

ערעורו של המערער מופנה הן כנגד הרשעתו והן כנגד העונש שהושת עליו.

ערעור על הכרעת הדין

ההליכים בבית משפט השלום

נגד המערער הוגש כתב אישום ביום 13.7.09 בבית משפט השלום בקרית גת, בו יחסה לו המשיבה עבירה של גניבה לפי סעיף 383+384 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. העבירה האמורה יוחסה למערער משנטען כי ביום 23.9.08 בשעות הבוקר משך לירון ארגון (להלן: "המתלונן") כסף מזומן בסך 215,000 ₪ מסניף בנק לאומי בשדרות, לשם רכישת רכב בעיר חיפה. בסמוך לאחר מכן הכניס המתלונן את הכסף לתוך מעטפה והזמין מונית. כאשר המונית הגיעה הניח המתלונן את הכסף בתא המטען של המונית וביקש מהנהג, אבנר חן, להגיע לעיר חיפה, בעוד שהוא נסע לחיפה ברכב אחר יחד עם בעלי הרכב אותו חפץ לרכוש. המערער, שהיה מכרו של המתלונן, התלווה לנסיעה במונית, לאחר שהמתלונן יידע אותו בדבר משיכת הכסף ורכישת הרכב כאמור. בהמשך לאמור, בעיר נתניה, ביקש המערער מנהג המונית לעצור, המערער גנב את הכסף בכך שנטלו מתא מטען המונית ונשאו על גופו בלי הסכמת המתלונן, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הכסף שלילת קבע מבעליו.

המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום ובחר שלא למסור גרסה עם תחילת המשפט.

מטעם המאשימה העידו המתלונן, נהג המונית, אשת המתלונן וחוקרי משטרה. מעדויותיהם של נהג המונית, המתלונן ואשתו עלתה גרסת המאשימה לפיה המערער גנב כספי המתלונן כנטען בכתב האישום.

מטעם ההגנה העידו המערער ואחיו. בחקירתו במשטרה, בחר המערער לשמור על זכות השתיקה. בעדותו בבית המשפט הכחיש את המיוחס, טען כי התנהגותו של המתלונן ושני החיפאים שהיו עימו ברכב נראתה לו מפוקפקת ולכן חשש להמשיך בנסיעה עד לחיפה, לפיכך ירד מהרכב בנתניה וסירב להמשיך בנסיעה. מספר דקות, לאחר שירד מהמונית, לטענת המערער, קיבל איומים בטלפון ולכן נעלם. לטענת המערער לא נטל עימו את מעטפת הכסף וכלל לא ראה אותה בעיניו. בא כוחו של המערער העלה גרסה לפיה המתלונן נסע לחיפה לצורך עסקת סמים ולא לצורך רכישת רכב, כנטען על ידו.

בהכרעת דינו קבע בית המשפט כי "השלד העיקרי של האירוע ברור מאוד ומצביע ישירות על הנאשם כמי שאשם בגניבת הכסף. הנאשם וסנגורו לא הצליחו לערער את התמונה הבסיסית, אך החזקה, הזו." (סעיף 46 להכרעת הדין). בית המשפט קבע כי עדות נהג המונית לא הופרכה וכי יש לה משקל משמעותי לחובת המערער, יחד עם ראיות נוספות. על נהג המונית נאמר בהכרעת הדין כי הסנגוריה לא הצליחה "לפגום משמעותית ברושם החיובי שעשה". עוד נאמר לגבי עדותו של נהג המונית כי "אכן יש סתירות בדבריו, ואין הם חסרי משקל, אך אלה רחוקים מאוד מלאיין את משקל עדות הנהג". בית המשפט קבע כי "אין עדות הנהג מספקת כדי לשמש בסיס יחיד להרשעה..." ומצא, כמפורט להלן, חיזוקים לגרסת הנהג, בשתיקת המערער במשטרה והתנהגותו המפלילה. עוד קבע בית המשפט, כי אף אם עלו תמיהות על מטרותיו של המתלונן- האם לקנות בכסף רכב או אם לצורך עסקת סמים- אין לדבר משמעות רבה משהוכח כי הכסף של המתלונן נגנב. בית המשפט ראה בגרסת המערער גרסה בעייתית, ומצא בשתיקתו במשטרה ובהתנהגותו המפלילה בכך שירד למחתרת במשך כשבועיים, חיזוק לראיות התביעה. אשר על כן, המערער הורשע בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

טענות המערער:

נטען ע"י ב"כ המערער, בין היתר, כי נהג המונית מסר גרסאות סותרות באשר לבריחתו של המערער- גרסה אחת לפיה נהג המונית המתין למערער בעת שהלך לשירותים בתחנת דלק בנתניה ולקח עימו את הכסף ולא שב, וגרסה שנייה לפיה המערער הודיע לו מראש שהוא הולך ולא חוזר מאחר ואינו רוצה להסתכן בביצוע העסקה בחיפה. לטענת ב"כ המערער, העד היחיד לשאלה מי גנב את הכסף הינו הנהג, וטעה בית המשפט שהסתמך על עדותו משהמתלונן בעצמו העיד, כי הנהג מסר לו כמה גרסאות באשר לנסיבות ביצוע העבירה. כמו כן, ב"כ המערער מצא סתירה בין עדות המתלונן לעדות הנהג בכך שלטענת המתלונן הוא ביקש מהנהג לעקוב אחרי מכונית השברולט בה נסע יחד עם שני הערבים, ואילו הנהג טען שכלל לא נתבקש לעקוב אחר המכונית, אחרת לא היה עושה כן מחשש לחייו ולחיי משפחתו.

לטענת ב"כ המערער מסקנות בית המשפט ממסמכי הרכב ומהראיות הנסיבתיות שהוצגו בפניו היו מוטעות, ויש בידי בית משפט שלערעור להתערב במסקנות אלו, משקביעת בית משפט השלום אינה מסתמכת על קביעות מהימנות. לטענת ב"כ המערער העסקה בעטיה נסע המתלונן לחיפה היתה, כאמור, עסקת סמים והובאו לכך ראיות מעל לנדרש. הוכחה לכך שלא היה מדובר בעסקה לרכישת רכב מצא ב"כ המערער בכך שלטענת המתלונן הכסף המזומן נלקח על מנת להסיר שעבוד שהיה מוטל על הרכב, ואולם ממסמכי הרכב אותם הציגה ההגנה, ניתן ללמוד, לטענת ב"כ המערער, כי הרכב כלל לא היה משועבד ומכאן שהסבר המתלונן היה שקרי. זאת ועוד, ב"כ המערער טען כי אין אף לסמוך על בדיקת הרכב אותה הציג המתלונן כהוכחה לכך שרצה לרכוש רכב בצפון שכן היא נטולת שמות. ב"כ המערער מצא סתירה בגרסת המתלונן, בעוד שבאמרתו במשטרה מסר כי התכוון לרכוש את רכב השברולט עימו נסע לחיפה, על מנת להחזיר את בעל הרכב לביתו, בבית המשפט טען שהתכוון לקנות רכב אחר מסוג ג'יפ. המתלונן אף לא יכול היה לתת הסבר לשוני בין האמור באמרתו לאמור בעדותו. כמו כן המתלונן לא יכול היה לתת הסבר למספר תמיהות – כגון מדוע הגיעו שני הערבים עד לשדרות על מנת למכור לו את הרכב? מדוע נסעו לחיפה בשני כלי רכב זה אחר זה? תמיהה נוספת אותה העלה ב"כ המערער הינה העובדה, כי הן למערער והן למתלונן לא היה רישיון נהיגה באותה עת ומכאן שלא יכלו לנהוג ברכב אותו התכוון, כביכול, המתלונן לרכוש. עוד ציין ב"כ המערער, כי הנהג מסר באחת מגרסאותיו שהמערער הודיע לו במהלך הנסיעה כי הוא עוזב את המונית מאחר והעסקה מסוכנת ושיודיע על כך למתלונן, וכי הנהג חשד מלכתחילה כי מדובר בעסקת סמים אך המערער הרגיעו. ראיה נוספת להיות העסקה עסקת סמים מצא ב"כ המערער בכך, שלאחר מספר שבועות מקרות האירוע הפקיד המתלונן בחשבונו סכומי כסף בסכום כולל של 300,000 ₪, כאשר רעייתו העידה כי לא יתכן ואלו רווחיהם מעסקם בשדרות. כמו כן טען ב"כ המערער, כי המתלונן לא ידע לתת פרטים על מוכר הרכב אלא אך מסר כי מדובר בסוכנות רכב אך לא נקב בשמה או כתובתה. לטענת ב"כ המערער, המסקנה היחידה העולה מהראיות הנסיבתיות האלו הינה, כי העסקה לה היה מיועד הכסף היתה עסקת סמים, ופועל יוצא ממסקנה זו הוא כי המערער היה חייב לשתוק בעת חקירתו במשטרה אחרת היה מסתכן באישום בעסקת סמים, וכן באיום מצד השותפים לעסקה.

לטענת ב"כ המערער אין לראות בשתיקת מרשו במשטרה או בירידתו למחתרת אחרי הנסיעה במונית חיזוק לגרסת הנהג שכן, משמדובר היה בעסקת סמים המערער חשש לשלומו ואף היה מאוים כל העת. באשר לנהג המונית טען ב"כ המערער, כי הלה לא התלונן מייד על הגניבה במשטרה אלא אך ביום 12.10.08 כאשר נחקר כחשוד, כאשר לפני כן אך התלונן על איומים על חייו.

אשר לעדות המתלונן בדבר שיחתו עם אחי המערער, יובל חזן, כאשר גרסת המתלונן היתה כי הלה הבטיח לדאוג להשבת הכסף הגנוב, טען ב"כ המערער כי המתלונן שיקר בכך שהעיד כי אחי המערער אמר לו שהמערער גנב את הכסף והתחייב להחזירו, משמשפחת המערער כלל לא היתה עימו בקשר ואחי המערער הכחיש בעדותו בבית המשפט את השיחה מכל וכל.

עוד טען ב"כ המערער למחדלים בחקירת המשטרה בדמות אי בדיקת קיומן של טביעות אצבעותיו של המערער בתא המטען של המונית על הגלגל הרזרבי תחתיו הוטמן הכסף, וכן בשל כך שהמשטרה לא ניסתה לאתר את הערבים עימם נסע המתלונן או מגרש המכוניות המדובר.

טענות המשיבה:

לטענת ב"כ המשיבה הכרעת הדין מתבססת כל כולה על קביעות מהימנות ולא על הסקת מסקנות ממסמכים, כטענת ב"כ המערער. גרסת ב"כ המערער כלל לא נשמעה מפיו של המערער עצמו לכל אורך ניהול התיק בבית המשפט, ובית משפט אף התייחס לזאת בהכרעת דינו. לטענת ב"כ המשיבה, בית המשפט קבע כי עדותו של נהג המונית אמינה למעט מספר סתירות שלגבי חלקן קבע כי הן נובעות בשל חלוף הזמן, וכי נהג המונית התנהג כאדם שאין לו מה להסתיר.

דיון:

כאמור טענתו של ב"כ המערער הינה, כי מטרתה האמיתית של הנסיעה לצפון, בה לקחו חלק המערער, המתלונן ונהג המונית היתה לבצע עסקת סמים. לטענת ב"כ המערער טעה בית משפט השלום משלא קבע כי זו היתה מטרת הנסיעה, שכן לו קבע כך הדבר היה מסביר את שתיקתו של המערער בחקירתו ואזי שתיקה זו לא היתה עומדת לו לרועץ.

אכן יש ממש בטענת ב"כ המערער, כי יש בידי ערכאת הערעור האפשרות לבחון ראיות חפציות ונסיבתיות שהובאו בפני הערכאה דלמטה, ושאינן בבחינת בדיקת מהימנות עדים. מעיון בתהיות אותן העלה ב"כ המערער והראיות הנסיבתיות השונות שהוצגו באשר לנסיעה לצפון – העובדה כי המתלונן סתר עצמו בין חקירתו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט לעניין הרכב אותו התכוון לרכוש, העובדה כי לא היה ברשותו ולא ברשות המערער רישיון נהיגה כך שלא יכלו להסיע את הרכב הנרכש מחיפה לשדרות, והן התמיהה בדבר נוכחותם של שני הערבים שהגיעו במיוחד לצורך מכירת הרכב מחיפה לשדרות, על מנת ללוות את המתלונן לחיפה – עולה כי אין לשלול את האפשרות כי לא היה בכוונת המתלונן לרכוש רכב בחיפה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ