אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חורש נ' עיריית הרצליה

חורש נ' עיריית הרצליה

תאריך פרסום : 09/09/2013 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1082-08
02/09/2013
בפני השופט:
רות רונן

- נגד -
התובע:
שמואל חורש
הנתבע:
1. עיריית הרצליה
2. החברה הכלכלית לפיתוח הרצליה

פסק-דין

פסק דין

העובדות

1.המבקש הוא הבעלים של מקרקעין בשטח של 2,443.85 מ"ר הידועים כגוש 6522 חלקה 24 תת חלקה 1 ברחוב דב הוז בהרצליה (להלן: "המקרקעין" או "החלקה"). בחלקה היו קיימים מבנים שונים לרבות בית מגורים, וכן היו בה ברכת שחיה, עצים מדשאות ושבילים. על החלקה חלה בעבר תכנית הר/253/א, שהיתה בתוקף משנת 1961 ועד שנת 2000 (תכנית זו תכונה להלן: "התכנית הישנה"). בהתאם לתכנית הישנה, ייעוד המקרקעין היה חקלאי.

2.ביום 5.9.2000, פורסמה למתן תוקף תכנית הר/1839 (להלן: "התכנית החדשה". תקנון התכנית צורף כנספח ה' לתובענה). מכוח התוכנית החדשה שונה ייעודם של חלק מהמקרקעין למגורים, ויתרת המקרקעין יועדה להפקעה. לגישת המבקש, על החלק המיועד להפקעה, קיימים בית מגורים קטן נוסף, מחסן, סככה ומגרש טניס.

3.עוד בטרם פורסמה התכנית, הגיש המבקש התנגדות לתכנית יחד עם מר שמחוני שהיה שותפו לחלקה (ההתנגדות צורפה כנספח ג' להמרצת הפתיחה). ביום 28.11.99 התקבלה החלטתה של ועדת המשנה להתנגדויות אשר קבלה את ההתנגדות בחלקה. בהחלטתה של ועדת המשנה נקבע כי הבניינים הקיימים בחלקה יישארו במצבם הנוכחי. יחד עם זאת, לענין ההפקעה קבעה הוועדה כי יש לדחות את ההתנגדות, שכן מידת ההפקעה בכל המגרש היא זהה ואין לשנותה בחלקה נושא ההתנגדות (ההחלטה צורפה כנספח ד' להמרצת הפתיחה).

4.כפי שעולה מחוות דעתו של השמאי מטעם בית המשפט (שיכונה להלן: "השמאי"), בהתאם לתכנית החדשה עמדו בפני בעל המקרקעין שלוש אפשרויות תכנוניות, ובכלל זה אפשרות להקים במגרש 4 יח"ד (תוך הריסת בית המגורים הקיים), וכן אפשרות להותיר את המבנה הקיים במצבו ולהוסיף עליו עוד 3 יחידות דיור נוספות (ר' עמ' 26 לחוות דעתו של השמאי מטעם בית-המשפט, מר זייד).

5.ביום 29.2.2004 פורסם מכוח התוכנית החדשה צו הפקעה על פיו יופקע שטח של כ-944 מ"ר מהחלקה (לטענות המבקש ביחס לגודל השטח שהופקע נתייחס בהמשך) לצורך דרך ושצ"פ לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות").

6.המבקש פנה לשר האוצר בבקשה כי הוא יורה מכוח סמכותו כי על תשלום "פיצויי חסד" (ר' מכתבו נספח ח' להמרצת הפתיחה). שר האוצר דחה את הבקשה. המבקש אף בקש כי יוארך לו המועד להגיש תביעה לפי ס' 197 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965 (להלן: ""חוק התכנון והבנייה"). אף בקשה זו נדחתה. המבקש הגיש עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק כנגד החלטה זו, והוסכם כי העתירה תימחק, כאשר אם המבקש לא יקבל את מלוא הפיצוי לו הוא זכאי לטענתו, הוא יוכל לחדש את העתירה.

טענות הצדדים

טענות המבקש

7.המבקש טען כי הפקעת המקרקעין פוגעת בזכות הקניין שלו, שכן כתוצאה מההפקעה ייגרם נזק מהותי ליתרת המקרקעין שייוותרו בבעלותו. המבקש טען כי הוא זכאי להגנת "יתרת החלקה" שנקבעה בס' 190(א)(1) לחוק התכנון והבנייה. הגנת יתרת החלקה ניתנת גם כאשר שווי יתרת החלקה הופחת "עקב התוכנית", ולא רק כאשר השווי הופחת "עקב ההפקעה". המבקש טען כי כאשר ההפחתה ביתרת החלקה עולה על הסביר, על הרשות המפקיעה לבחור בין ויתור על ההפקעה לבין הפקעת המגרש כולו, תוך פיצוי בעל המקרקעין בגין שווי החלקה כולה.

לגישתו של המבקש, הוא היה זכאי להעלות טענה בדבר נזק ליתרת החלקה הן במועד הגשת ההתנגדויות (כפי שעשה המבקש, אלא שהתנגדותו נדחתה), והן במועד ההפקעה. טענה כזו נוגעת למצב התכנוני, ולכן יש לבחון את השפעת ההפקעה על-פי המצב טרם התוכנית שיצרה את ההפקעה.

8.עוד טען המבקש, כי כאשר בית-המשפט קובע כי הנזק ליתרת החלקה לא עלה על הסביר – בעל הקרקע עודנו זכאי להגנת היתרה אם כי באופן חלקי, ועל בית-המשפט לפסוק במקרה כזה פיצוי לנפקע הן בגין הנזק ליתרת החלקה, והן בגין כל השטח המופקע לפי ייעודו לפני התוכנית, כאילו הגיש הנפקע תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. הנזק לשטח המופקע זה עומד על סכום של 909,540$ לגישתו של המבקש (על פי פיצוי של 939$ למ"ר בגין שטח של 978 מ"ר שהופקעו).

9.המבקש טען כי בחוות דעתו של השמאי מטעם בית המשפט נפלו מספר פגמים. כך השמאי מטעם בית-המשפט לא השווה את שווי המקרקעין לפני ההפקעה לשווים אחריה כנדרש; כן נטען כי השמאי הניח בטעות כי הבנייה בחלקה נעשתה ללא היתר בנייה כדין. עוד טען המבקש, כי מבין החלופות התכנוניות האפשריות לבנייה במקרקעין לאור התוכנית החדשה, נתן השמאי את המשקל הנמוך ביותר לחלופה בה נקבע הנזק הגדול ביותר, במקום לתת משקל שווה לכל אחת משלוש החלופות.

10.לחלופין, טען המבקש כי יש לפצות אותו גם מכוח ההלכה לפיה במסגרת תכנית איחוד וחלוקה בה חלק מהשטח הופקע לצרכי ציבור וביתרתו ניתנות זכויות בנייה, יש לפצות את בעל הקרקע תוך שנלקחות בחשבון גם זכויות הבנייה החדשות המוענקות במסגרת תכנית איחוד וחלוקה. החלת דיני ההפקעה מכוח תכנית איחוד וחלוקה מחייבת החלת דינים אלה בנוגע לנזק ליתרת החלקה. המבקש טען כי יש לקבוע גם ביחס להפקעה מכוח חוק התכנון והבנייה כי בהעדר השבחה ליתרת החלקה, אין הפחתה של 40% ויש לפצות את המבקש בגין מלוא השטח המופקע.

11.המבקש התייחס לאפשרות להפקיע שיעור מסוים משטח המקרקעין (עד 40% ) ללא תשלום פיצוי בגין ההפקעה, לאור השבחת יתרת החלקה עם שינוי התוכנית והפקעת המקרקעין לצורכי ציבור. לטענת המבקש, כאשר התכנית לא השביחה את יתרת החלקה אלא פגעה בה, אין הצדקה שהמבקש ישתתף בהפקעה, שכן אז יוצא שהוא לבדו מממן עבור הציבור שטחי ציבור. מתן פיצוי מלא למבקש ימנע פגיעה בלתי מידתית בזכות הקנין שלו, ותביא לחלוקה שוויונית של נטל המימון על הכלל.

טענות העירייה

12.לגישת המשיבות (שיכונו להלן יחד: "העירייה"), היה על המבקש להעלות את הטענה בדבר הנזק ליתרת החלקה בשלב הפקדת התכנית והגשת ההתנגדויות, והוא מנוע מלעשות כן בשלב ההפקעה. המבקש עצמו טען כי הוא אכן העלה טענה בדבר יתרת החלקה במסגרת ההתנגדות שהוא הגיש לתכנית החדשה, ומשהתנגדותו נדחתה והוא לא פעל כנגד ההחלטה – הוא מנוע מלהעלות טענותיו בהקשר זה כעת.

13.לחלופין, נטען כי טענה בדבר "הגנת היתרה" תתקבל כאשר בעל המקרקעין מנוע מלנצל את יתרת המקרקעין שלו לאחר ההפקעה באופן סביר, בלא שניתן לפצותו על הפגיעה בשוויה של יתרת הקרקע. זה אינו המצב במקרה דנן, כאשר למבקש ישנן לפחות 3 חלופות תכנוניות לשימוש סביר בחלק שלא הופקע. מכאן, ש"הגנת היתרה" אינה חלה במקרה דנן, ויש לדחות אם כן את דרישת המבקש לפיה ההפקעה תבוטל או שהעירייה תפקיע את המקרקעין שלו במלואם.

14.העירייה טענה כי בהתאם להלכה הפסוקה, רק כאשר מופעלת "הגנת היתרה" זכאי בעל המקרקעין לפיצוי בגין ירידת ערך שנגרמה בשלב התכנית לחלק שיועד להפקעה מלכתחילה. אולם, מאחר שהגנת היתרה אינה חלה במקרה דנן, המבקש אינו זכאי לפיצוי בגין ירידת ערך תוך עקיפת ההליך מכוח ס' 197 לחוק. בפני המבקש עמדה אפשרות להגיש תביעה מכוח ס' 197 לחוק, ומשהמועד לעשות כן חלף – הוא רשאי לפנות לשר הפנים בבקשה להארכת מועד. העירייה אף ציינה כי דרישת המבקש לפיצוי בגין ירידת ערך למקרקעין כתוצאה מהתוכנית, מהווה הרחבת חזית אסורה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ