אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ ואח' נ' רמות ג.י.א.ש. בע"מ ואח'

חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ ואח' נ' רמות ג.י.א.ש. בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 20/05/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
51584-11-11
20/03/2013
בפני השופט:
יואב פרידמן

- נגד -
התובע:
חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ
הנתבע:
רמות ג.י.א.ש. בע"מ (שולחת ההודעה לצד ג')

החלטה

1. בקשה של הנתבעת למחיקת טענות קיזוז מכתב ההגנה של צד ג' 2 בשל היעדר סמכות עניינית וטענה למעשה בי"ד שקם בענין זה בהחלטה קודמת. במקביל הוגשה בקשה על ידי הנתבעת למחיקת התביעה מחמת אי מתן גלוי מסמכים ותשובות לשאלון: אלא שראיתי טעם בטענת התובעת כי יש לעכב הליכי ביניים אלה עד להכרעה בבקשה למחיקת אותן טענות, שכן ההכרעה משפיעה על היקף ההליכים המקדמיים (ומטבע הדברים גם על השאלה למה על התצהירים להתייחס).

2. כדי להבין הרקע אזכיר כי מדובר בתביעה כספית שהוגשה במקור על ידי חברה יזמית שהקימה בנין כנגד חברת הניהול של הבנין (שהחליפה חברה קודמת). אותו בנין כולל דירות שנרכשו מן התובעת, שטחי מסחר שנשכרו מן התובעת, וכן שטחים שמוסיפה התובעת להחזיק שכן טרם נמכרו או הושכרו.

התביעה כנגד חברת הניהול הוגשה בשלושה "ראשים":

א. שכירות ודמי ניהול בגין משרדי הנתבעת שבשטח התובעת.

ב. תשלומים ששולמו ומשולמים ביתר, לפי הנטען על ידי התובעת, בגין תחזוקת השטח המשותף.

ג. תחזוקת ותיקון גוף קירור משותף בקומה 4.

3. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף מטעמי חוסר סמכות עניינית, הליך תלוי ועומד אצל המפקחת על רישום המקרקעין, והיעדר יריבות.

4. בהחלטה מיום 18.5.012 קבעתי כי אכן אותם חלקים שבתביעה הנוגעים לתשלומים ששולמו ביתר לנתבעת בגין מרפסות (בגין חישוב נטען מוטעה), והחלקים הנוגעים לתחזוקת גוף הקירור – מצויים בסמכותה העניינית היחודית של המפקחת על רישום המקרקעין (מכוח סעיפים 72(א), 77ב ו 58 לחוק המקרקעין). משכך, התקבלה הבקשה חלקית, ונמחקו סעיפים מכתב התביעה. התביעה צומצמה רק לאותו חלק שנוגע לסעד הנתבע של חיוב הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים עבור שימוש שהיא עושה בשטחים של התובעת. לאחר צמצומה עומדת התביעה ע"ס 763,500 ₪. הבהרתי כי יש בידי התובעת להגיש תביעתה ברכיבי התביעה שנמחקו, בפני המפקחת על רישום המקרקעין.

5. ב 17.6.12 הגישה הנתבעת הודעת צד שלישי כנגד התובעת וכנגד נציגות הבית המשותף, על אותו סך של 763,500 ₪. הטענה בהודעה היתה שעל פי הסכם שנחתם עם נציגות הבית המשותף , התובעת והנתבעת, הוצאות חברת הניהול הנתבעת במה שקשור לשירותים שהיא מעניקה על פי הסכם הניהול - הנן על הדיירים בחלק יחסי, לרבות התובעת. בהמשך נמחקה התביעה כנגד הנציגות, לאור הסדר דיוני אליו הגיעו הנתבעת והנציגות בדבר חלקה היחסי של הנציגות, בו תחוב כלפי הנתבעת - המודיעה, היה ותחויב האחרונה. נותרה בעינה ההודעה לצד שלישי ביחסים מול התובעת, להחזר חלקה היחסי של התובעת, היה ותחויב הנתבעת בתביעה לדמי שימוש ראויים.

6. אלא שבכתב הגנתה בהודעה לצד השלישי כללה הנתבעת את אותן טענות בדיוק שנמחקו מכתבי התביעה בשל חוסר סמכות עניינית , הפעם כטענות קיזוז. אין חולק שמדובר על אותן טענות עצמן. מבקשת אפוא הנתבעת – המודיעה להורות על דחיית טענות אלה מכתב ההגנה של התובעת כצד שלישי, לאור מעשה בי"ד בענין הסמכות העניינית, שקם מכוח החלטתי מיום 18.5.12. לטעמה של המודיעה מדובר גם בשימוש לרעה בהליכים, וניסיון לעקוף החלטה חלוטה שלא הותקפה.

7. אקדים ואומר כי השאלה שעוררה הנתבעת רדוקטבילית לשאלה אחרת. כאשר עסקינן בטענות או עילת תביעה שבירורן מסור לסמכותה העניינית-יחודית של ערכאה אחרת, ואינן ניתנות אפוא להיתבע בערכאה פלונית: האם רשאי מי שנתבע באותה ערכאה פלונית לברר אותן טענות או עילה בגדרה של טענת קיזוז שהעלה בכתב הגנתו?

כלומר האם כשרה היא טענת קיזוז שכזו מבחינת הסמכות העניינית, למרות שלו נתבעה בגדרה של כתב תביעה או תביעה שכנגד, לא היתה סמכות עניינית לבררה בערכאה לה הוגשה התביעה?

הודעה לצד שלישי, כמותה ככתב תביעה כלפי הצד השלישי. העובדה שהצד השלישי בו עסקינן, ומעלה טענת הקיזוז, אינו אלא התובעת - אינה מעלה ואינה מורידה בפן העקרוני של השאלה.

אם אכן רשאי נתבע להעלות ולברר טענת קיזוז, שלו היה מגיש בעטיה תביעה, על פי אותן טענות וסכומים, לא היתה זו מסורה לסמכותה העניינית של הערכאה בה מתבררת התביעה העיקרית - הרי שיכול אף צד שלישי לעשות כן בכתב הגנתו. ואם ניתן הדבר על פי דין – ממילא אין כאן שימוש לרעה בהליכי משפט כטענת הנתבעת. בנוסף, אם ניתן הדבר, ממילא לא עולה כאן שאלת מעשה בי"ד בשונה מהילוכה של הנתבעת. שכן ההחלטה התייחסה אך לשאלת הסמכות העניינית, ומכוחה אכן נמחקו אותן טענות ועילות מכתב התביעה. ולא לשאלה הנפרדת המתעוררת כעת לראשונה: הכשירות אותן טענות עצמן שנמחקו להתברר בגדרה של טענת קיזוז, גם בהנחה שאכן אינן כשירות להתברר בגדרה של התביעה העיקרית באותה ערכאה ואף באותו הליך, בשל היעדר סמכות עניינית.

אלא שלטעמי הדין עם הנתבעת לגופה של שאלה: דין טענות הקיזוז להימחק מכתב ההגנה של הצד השלישי, בשל חוסר סמכות עניינית לבררן, ממש כפי שדינן היה למחיקה מכתב התביעה. להסרת ספק אשוב ואבהיר כי אין חולק שמדובר על אותן טענות עצמן שנמחקו מכתב התביעה.

8. אין לתן מענה חיובי לשאלת הסמכות, מכוחה של סמכות נגררת. סמכות נגררת – אין בכוחה להכשיר בירור הטענות בגדרה של טענת קיזוז, ממש כפי שאין בכוחה להכשיר בירורן בגדרה של תביעה, משעה שאין סמכות עניינית. סע' 76 לחוק בתי המשפט נועד לתן מענה מעשי לבעיה של פיצול סמכויות בין ערכאות. כך שבימ"ש יוכל לברר עילה שבירורה כן קנוי לסמכותו (על פי מבחן הסעד, שהוא הקובע בשאלת הסמכות העניינית בערכאות האזרחיות). גם אם לשם הכרעה באותן שאלות המסורות לסמכותו נאלץ הוא לדון אגבית ולהכריע בשאלות המסורות לסמכותה העניינית של ערכאה אחרת. הנפקות של קביעות אגביות שמכוח סמכות נגררת נוגעות לשאלה אם קם מעשה בי"ד מכוחן. אך כאן ממילא לא מדובר על דיון אגבי בענין המסור לסמכותה של ערכאה אחרת, כאשר הדבר נדרש על מנת להכריע במה שמסור לסמכותה של ערכאה זו. טענת קיזוז אינה בגדר דיון אגבי; וטענות הקיזוז בענייננו כולן בעילה שמסורה מעיקרא לסמכותה היחודית של אינסטנציה אחרת.

9. קיזוז הוכר כדרך מהותית לתשלום חובות (ע"א 118/93 חיים גמבש נ' בנק מרכנתיל מח(4) 463, 481). שהרי מדובר בחיובים כספיים שאותם צדדים חבים זה לזה, בין מתוך עסקה אחת ובין חיובים קצובים מעסקאות שונות - סע' 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי).

ואכן, מבחינה מהותית ואיכותית העילה היא אותה עילה, בין אם מצאה לה אכסניה בגדרה של טענת קיזוז, ובין אם מדובר בעילה שבבסיס כתב התביעה. בהתאם ניתן לטעון טענת קיזוז גם בגדרו של כתב תביעה (ע"א 636/89 ד"ר אברהם כחולי נגד בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ, פ"ד מה(3) 265, סע' 13 לפסק דינו של השופט אור). בהתאם – מי שטוען טענת קיזוז ולו בכתב הגנה (שזה המקרה הנפוץ) עליו לפרטה באותה רמת פירוט הנדרשת ממנסח כתב תביעה (ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי, פ"ד מ(2) 765, בעמ' 767-768); וכמובן – להוכיחה.

ההבדל נעוץ בכך שכאשר נטענת העילה כטענת קיזוז מדובר בטענת מגן. ואלו עילת תביעה – הנה בבחינת חרב. ולכן קיזוז יהא בסכום שאינו עולה, מטבע הדברים, על סכום התביעה. "בנפול" תביעה ממילא אין ממה לקזז ואין מה לדון בטענת קיזוז. לעומת זאת, תביעה שכנגד תעמוד במקרה שכזה על רגליה שלה, ולא יתייתר בירורה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ