אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חוסייני עבד נ' שר הפנים

חוסייני עבד נ' שר הפנים

תאריך פרסום : 24/08/2010 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
1630-09
24/08/2010
בפני השופט:
יגאל מרזל

- נגד -
התובע:
עבד
הנתבע:
שר הפנים
פסק-דין

פסק דין

1.בעתירה שלפניי משיג העותר, מר עבד אל-כרים חוסייני, שהיה תושב מזרח ירושלים ובעל מעמד של תושב קבע בישראל, על החלטתו של המשיב (שר הפנים) בדבר פקיעת רישיונו לישיבת קבע; כמו גם על החלטתו המאוחרת יותר של המשיב שלא להשיב לו את הרישיון האמור בחלוף מספר שנים בהן שהה בישראל מאז פקע רישיונו.

רקע רלבנטי

2.העותר הוא בן 51, אב לשני ילדים. הוא נולד במזרח ירושלים ושם חי עד לשנת 1977. מעמדו בישראל היה של בעל רישיון לישיבת קבע. אז נסע לארה"ב לצרכי לימודים, פרנסה וצבירת חיסכון. הוא נישא שם לאזרחית ארה"ב. שם נולדו שני ילדיו, אזרחי ארה"ב. אף העותר קיבל אזרחות ארה"ב, וזאת בתהליך של התאזרחות מכוח נישואין. במהלך השנים, טען העותר, כי הגיע לביקור בישראל אחת לשנה, יחד עם בני משפחתו, ובביקורים אלו שהה מספר חודשים אצל בני משפחתו בירושלים. בשנת 2004 שב העותר להתגורר בירושלים, יחד עם בנו הקטין, בבית שרכש. יחד עם זאת, אשתו של העותר ובתו, שהיא בת 16, נותרו בארה"ב. אליבא דעותר, לא נותר לו כל נדל"ן בארה"ב.

3.באוגוסט 2004 הודע לעותר כי רישיונו לישיבת קבע בישראל, פקע. מאוחר יותר, בתחילת שנת 2006, פנה העותר למשרד הפנים בבקשה להשיב לו את רישיונו האמור, אך נמסר לו, לדבריו, על ידי פקיד המשרד, כי עליו לשהות בירושלים שנתיים רצופות בכדי שניתן יהיה לטפל בבקשתו. בחלוף שנתיים נוספות, קיבל בנו של העותר מעמד של תושב קבע בישראל. עם זאת, בקשה שהגיש העותר עצמו להשבת רישיונו לישיבת קבע באותה העת, נדחתה מן הטעם שרכש אזרחות של ארה"ב בדרך של התאזרחות. העותר הגיש ערר על החלטה זו; ערר שנדחה. ביום 12.8.09 הוגשה העתירה לבית משפט זה. יצוין עוד, כי בין הגשת העתירה לבין הדיון שהתקיים לפניי נערך לעותר שימוע, שגם בעקבותיו לא מצא המשיב לשנות מהחלטתו. עוד יצוין, כי במהלך הדיון הראשון שנערך בתיק זה לפניי (4.2.2010), ובעקבות הערות בית המשפט, הסכימו הצדדים לכך שהעניין יובא לבחינה מחודשת לפני המשיב בכל הקשור בהשבת רישיונו של העותר – להבדיל מפקיעתו. אלא שהמשיב הודיע לבית המשפט בהמשך לכך, כי לא מצא לנכון בנסיבות המקרה להשיב את הרישיון. זאת, בשל "מכלול נסיבות המקרה לרבות זיקותיו של הנדון לארץ המתמצות בביקורים קצרים בלבד לאורך תקופת השתקעות ארוכה בארה"ב והקמת ביתו ומרכז חייו שם" (הודעה מיום 13.4.10). מכאן העתירה שלפניי.

טענות העותר

4. בעתירה תוקף העותר, כאמור, הן את ההחלטה בדבר פקיעת רישיונו והן את ההחלטה שלא להשיב לו את הרישיון. לעניין פקיעת הרישיון, מדגיש העותר את הקשר והזיקה שהיו לו לישראל במשך כל השנים בהן התגורר בארה"ב. לטענתו, הוא ראה תמיד את שהותו בארה"ב כזמנית ושמר על קשר הדוק וקבוע עם ביתו ומשפחתו אשר בישראל. בנו תושב קבע בישראל, כאמור, ובבעלות העותר נכס נדל"ן בירושלים ולא בארה"ב. העותר הוסיף, כי במשך כל השנים בהן ביקר בארץ לא הסתיר כי רכש אזרחות זרה בארה"ב וחרף זאת לא נאמר לו דבר על ההשלכות שיש לכך עד ההחלטה בדבר פקיעת רישיונו בשנת 2004. במישור העקרוני, ובכל הקשור להפקעת הרישיון, טען העותר כי חרף ההלכה שנקבעה בבג"צ 282/88 עווד נ' ראש הממשלה, פ"ד מ"ב (2) 424 (1988) (להלן – פרשת עווד), אין להחיל הלכה זו על תושבי מזרח ירושלים וזאת נוכח המעמד המשפטי של מזרח ירושלים ושל תושבי מזרח ירושלים. זאת ועוד, נטען כי מלכתחילה אין להחיל את הוראותיו של חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל) על מי שהיו תושבי מזרח ירושלים בעבר ובהווה, שכן הוראותיו, כמו גם התקנות שהותקנו מכוחו, מיועדות למי שמבקש להיכנס לישראל לראשונה ולזכות ברישיון לשבת בה, ולא למי שנולד בישראל, והיה בה תושב קבע.

5.אשר להשבת הרישיון, טען העותר, כי גם אם פקיעת הרישיון הייתה כדין – וכאמור עמדתו היא שלא כך הדבר - הרי שהיה על המשיב להשיב לו את הרישיון. זאת, בשל מספר טעמים: ראשית, העותר שב כאמור לישראל בשנת 2004, ומאז ועד היום נשאר בישראל בביתו שבירושלים. גם בנו מצוי בישראל והוא קיבל רישיון לישיבת קבע בישראל. שנית, העותר נהג כפי שנתבקש על ידי נציג משרד הפנים בשנת 2006 ושהה ברציפות במשך שנתיים בישראל. שלישית, יש להחיל על העותר את ההסדר הקבוע ב"תצהיר שרנסקי" (הוא תצהיר שניתן מטעם שר הפנים דאז, מר נתן שרנסקי, מיום 15.3.2000, במסגרת בג"צ 2227/98 המוקד להגנת הפרט נ' שר הפנים, והתקבל כנוהל של המשיב), המאפשר השבת רישיון לישיבת קבע, למי שרישיונו פקע. לעניין זה, העובדה כי העותר קיבל אזרחות אמריקנית אינה צריכה להוות חסם להחלת הנוהל האמור בתצהיר הנזכר, עליו.

6.המשיב ביקש כי העתירה תידחה. בכל הקשור בפקיעת הרישיון לישיבת הקבע, הרי שזו נעשתה כדין. העותר עזב את ישראל בהיותו בן 19 ושב כשהוא בן 46. מרכז חייו היה ונותר בארה"ב. הוא רכש שם אזרחות. שם מצויה משפחתו. במצב דברים זה, ונוכח הלכת עווד, פקיעת רישיונו בשנת 2004 נעשתה כדין. מעבר לכך, חלף זמן ממושך למן פקיעה זו בלא פניה לבית המשפט. בהתייחס לראשה השני של העתירה, הוא הראש בו נתבקש להשיב את הרישיון חרף פקיעתו, עמדת המשיב הינה כי לשר הפנים הסמכות ושיקול הדעת להשיב את הרישיון שפקע. סמכות זו ושיקול דעת זה אין מקורם ב"נוהל שרנסקי", שלא חל על הנדון, אלא בסמכותו המקורית של שר הפנים ליתן רישיון לישיבת קבע. אלא שהשבת רישיון, בנסיבות כגון אלו שבמקרה זה, מצריכות את העותר להראות זיקות מספיקות לישראל; זיקות שיצדיקו השבת התושבות. זיקות אלו לא הוכחו במקרה זה. העותר שהה בישראל למן שנת 2004 תקופה ממושכת בלא היתר. מרכז חייו ומשפחתו נותרו בארה"ב. מן השימוע שנערך לו ברי כי הוא מתכוון לשוב לארה"ב עם השבת התושבות. אין אפוא עילה ומקום להשבת תושבותו בעת הזו, ואין עילה להתערב בהחלטת שר הפנים בנדון.

דיון והכרעה

פקיעת הרישיון לישיבת קבע

7.לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את בעלי הדין, ובכלל זה את השלמת הטיעון של ב"כ העותר מיום 27.6.2010, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. אדון תחילה בשאלת פקיעת רישיון ישיבת הקבע של העותר. נקודת המוצא לעניין זה היא ההלכה שנקבעה בפרשת עווד הנזכרת, ולפיה בהתקיים נסיבות המצביעות על ניתוק הזיקה של בעל הרישיון לישיבת הקבע לישראל, פוקע הרישיון מאליו (ראו עוד, בג"ץ 7952/96 בוסתנאי נ' שר הפנים, (לא פורסם, 31.12.1996); בג"ץ 7603/96 מלאעבי נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד נט(4) 337 (2005); עע"ם 8791/08 משאהרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.6.2010)). על כך נוסף הנדבך הנורמטיבי המצוי בתקנות הכניסה לישראל תשל"ד-1974 (להלן – התקנות), הקובעות בסעיף 11(ג) כי תוקפו של רישיון לישיבת קבע יפקע "אם בעל הרישיון עזב את ישראל והשתקע במדינה מחוץ לישראל". בתקנות אף נקבעה חזקה, הניתנת לסתירה, של השתקעות מחוץ לישראל במקרים של שהיה מחוץ לישראל במשך 7 שנים לפחות; קבלת רישיון לישיבת קבע במדינה זרה; או קבלת אזרחות של מדינה זרה על דרך של התאזרחות (סעיף 11א לתקנות).

8.יוסף עוד, כי בפסק הדין בעניין עע"מ 5829/05 דארי נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.9.2007, להלן – פרשת דארי), חזר בית המשפט העליון על תוקפה ותחולתה של ההלכה שנקבעה בפרשת עווד, גם על תושבי מזרח ירושלים, ועל הנסיבות מסוג הנסיבות של העותר. אציין, כי נוכח ההלכה הברורה של בית המשפט העליון בנדון, זה הוא הדין החל בעניין והעותר לא ביסס לפניי את העילה לסטות מתקדימים מפורשים ומחייבים של בית המשפט העליון. כאמור, חלק מטיעונו של העותר בהקשר אחרון זה התייחס לתחולתו העקרונית של חוק הכניסה לישראל ותקנותיו על תושבי מזרח ירושלים, וזאת בין היתר בהיקש מפסק הדין שניתן בבית משפט זה בה"פ (י-ם) 3080/04 נוהה נ' יורשי המנוחה נגאר (לא פורסם, 27.4.2006), אלא שכאמור, ההלכה המחייבת בנדון היא זו שנקבעה בפרשות עווד ודארי הנזכרות (ראו עוד, עע"מ 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים, פ"ד נט(6) 411 (2005)). מעבר לכך נציין כי תלוי ועומד ערעור בבית המשפט העליון על פסק הדין בה"פ 3080/04 הנזכר. לבסוף, פסק הדין בה"פ 3080/04 הנזכר עסק בשאלה אחרת שבדין ובנסיבות שונות בעובדה.

9.על רקע זה של דין, מסקנתי היא, כי אין עילה להתערב בהחלטת המשיב שניתנה עוד בשנת 2004, בדבר פקיעת רישיון ישיבת הקבע של העותר. יודגש, כי משנת 1977 עד שנת 2004, כלומר תקופה של 27 שנה, שהה העותר מחוץ לישראל תוך שקבע את מרכז חייו בארה"ב. שם נישא, שם עבד, שם נולדו ילדיו, ואת אזרחות מדינה זו, רכש על דרך של התאזרחות. אשתו וביתו אף נותרו בעת ההיא (2004) בארה"ב. בנסיבות אלה, ונוכח סעיפים 11א(1) ו-11א(3) לתקנות עבר הנטל לכתפי העותר – להראות שלא השתקע במדינה מחוץ לישראל. בנטל זה לא עמד (השוו לנסיבות אחרות – עת"מ (י-ם) 279/07 מחסן נ' שר הפנים (16.1.2008)). נסיבות העותר שלפני, כאמור, מראות - בוודאי בשנת 2004, הוא מועד ההודעה על הפקיעה - על זיקה ברורה והשתקעות משמעותית ונמשכת בארה"ב. ויוסף לעניין זה, כי בטענה בדבר ביקוריו של העותר את בני משפחתו אחת לשנה, לכאורה, אין די כדי לסתור את החזקה האמורה. הוא הדין לעניין הימצאותם של קרובי משפחה רחוקים יותר של העותר בירושלים (השוו עת"מ (י-ם) 8141/08 הדרה נ' מנהל הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין (12.11.2008)). המסקנה היא, אם כן, כי לא נמצאה עילה להתערבות בשיקול הדעת של שר הפנים המשיב, בעניין פקיעת הרישיון לישיבת הקבע.

השבת הרישיון לישיבת קבע

10.מכאן, לשאלת השבת הרישיון. בעניין אחרון זה התבססה כאמור עמדת המשיב על כך ש"נוהל שרנסקי" הנזכר אינו חל על העותר, ומכל מקום, כי נוכח זיקותיו הברורות של העותר לארה"ב, גם לאחר 2004, אין עילה להשבת תושבותו בעת הזו. נדון בעמדה זו על מרכיביה.

אי תחולתו של "נוהל שרנסקי"

11.נזכיר תחילה את משמעותו של "נוהל שרנסקי": הנוהל קבע כי במקרים מסוימים המפורטים בו, יושב רישיון לישיבת קבע - מיום החזרה לישראל - למי שרישיונו פקע. זאת, בשורה של תנאים, ובהם ביקורים בישראל בתקופה שהיה לאותו אדם "כרטיס יוצא" וכן העובדה כי הוא "מתגורר בישראל שנתיים לפחות" (סעיף 3(א) לנוהל). אלא שבנוהל נרשם במפורש כי הוא חל על מי שרישיונו פקע עקב כך "שהעתיק את מרכז חייו אל מחוץ לישראל מעל ל – 7 שנים" (סעיף 3(א) הנזכר). ממילא אין הוא חל כלשונו על אותם מקרים בהם פקיעת הרישיון באה מן הטעמים האחרים שבתקנה 11א לתקנות, שעיקרם רכישת אזרחות זרה או רישיון לישיבת קבע במדינה זרה. כך עולה מסעיף 3(ג) לנוהל שרנסקי עצמו; כך עולה גם מפסק הדין בעניין דארי הנזכר, בו נרשם כי נוהל שרנסקי אינו חל על מקרים בהם קיבל תושב הקבע אזרחות או רישיון לישיבת קבע של מדינה אחרת (ראו שם בפסקה 12 לפסק הדין). כך גם נפסק בשורה ארוכה של פסקי דין שניתנו בטענות דומות בבית משפט זה (ראו למשל: עת"מ (י-ם) 1023/09 אמין נ' שר הפנים (23.11.2009); עת"מ (י-ם) 130/07 חליל נ' שר הפנים (4.5.2008); עת"מ (י-ם) 247/07 עומרי נ' שר הפנים (9.10.2007)).

סמכותו של שר הפנים להשיב רישיון לישיבת קבע שפקע

12.מה הוא אפוא הדין במקרה בו אדם שהיה בעל רישיון לישיבת קבע בישראל, שפקע כדין - מפאת רכישת אזרחות זרה על דרך של התאזרחות או רישיון לישיבת קבע במדינה זרה - מבקש להשיב לו את הרישיון? במצב דברים זה, נוהל שרנסקי עצמו אינו חל. האם משמעות הדבר היא כי שר הפנים עודנו מוסמך ורשאי להשיב הרישיון שפקע? התשובה היא - כפי שטענה גם ב"כ המשיב בהליך שלפני - בחיוב. הסמכות ליתן רישיון קבע היתה ועודנה בידי שר הפנים, וזאת מכוח סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל, וכך גם שיקול הדעת שבצידו. כך גם הסמכות של שר הפנים לבטל פקיעת רישיון לישיבת קבע. נוהל שרנסקי אינו גורע משיקול הדעת הנתון לשר הפנים מכוחו של החוק, להשיב לאדם רישיון לישיבת קבע בישראל – רישיון שפקע - גם במקרה של קבלת רישיון לישיבת קבע במדינה זרה או התאזרחות בה (וראו עת"מ (י-ם) 649/07 ניירוך נ' שר הפנים (15.12.2008); עת"מ (י-ם) 1774/09 ווזווז נ' משרד הפנים (16.12.2009); ראו עוד והשוו, עת"מ (י-ם) 787/06 תמימי נ' שר הפנים (7.10.2007)). אולם, משעה שנוהל שרנסקי לא חל על מצב דברים זה, ההבדל בכל הקשור במבקש השבת הרישיון מצוי בנטל השכנוע: בעוד שמקום בו מתקיימים תנאיו של נוהל שרנסקי מוטל על המשיב הנטל להראות מדוע לא יושב הרישיון למי שעומד בתנאי הנוהל, הרי מקום בו מדובר בהשבת רישיון שלא בהתאם לנוהל שרנסקי, יחול על המבקש הנטל להראות מדוע יש להשיב לו את הרישיון (ראו דברי כב' השופט מ' סובל בפרשת ניירוך, לעיל).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ