אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חוסיין נ' משרד הפנים

חוסיין נ' משרד הפנים

תאריך פרסום : 09/06/2013 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
27801-01-11
03/06/2013
בפני השופט:
יורם נועם

- נגד -
התובע:
מחמוד חוסיין
הנתבע:
משרד הפנים

פסק-דין

העתירה

1.העותר רכש מעמד של תושב בישראל, מכוח הכללתו במפקד האוכלוסין שנערך במזרח ירושלים בשנת 1967. הוא עזב את ישראל בסמוך לשנת 1974, ושהה בארצות הברית כעשרים שנה, שם נישא ורכש אזרחות. הוא שב לישראל בסמוך לשנת 1995 ומאז שוהה בה ברציפות. כאשר ביקש העותר לחדש את תעודת הזהות, הודע לו, בשנת 2001, כי מעמדו כתושב פקע מחמת שהייתו הממושכת בחו"ל ורכישת אזרחות זרה. בקשה להשבת המעמד נדחתה על-ידי המשיב בשנת 2010, ובגין החלטה זו הוגשה העתירה. במסגרת הדיון בעתירה הסכים המשיב לדון מחדש בבקשת העותר, ולאחר בחינת בקשה מעודכנת שהגיש, לרבות עריכת שימוע – דחה את הבקשה בחודש ינואר 2012. על ההחלטה האחרונה, שבעניינה אף הוגשו כתבי טענות משלימים, נסבה העתירה.

הרקע המשפטי בדבר פקיעת מעמד תושבות והשבת מעמד תושבות

2.חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן – החוק), קובע בסעיף 1 כי "מי שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על-פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". הסמכות למתן רישיונות ישיבה בישראל נתונה על-פי סעיף 2(א) לחוק לשר הפנים, ושיקול-הדעת בהענקת הרישיונות רחב הוא, ונובע מאופי הסמכות וריבונות המדינה להחליט מי יבוא בשעריה (בג"צ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כ"ז(1) 113, 117 (1972); ובג"צ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520 (1992)). העותר היה בעל רישיון לישיבת קבע כתושב מזרח ירושלים, אשר התפקד במפקד האוכלוסין בשנת 1967; ועל-פי הפסיקה (בג"צ 282/88 עווד נ' ראש הממשלה ושר הפנים, פ"ד מב(2) 424 (1988)), רואים בכל מי שהתפקד במפקד האוכלוסין הנ"ל כמי שקיבל רישיון לישיבת קבע מכוח החוק.

3.ביטול או פקיעת מעמד תושבות מוסדרים בחוק וכן בתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974 (להלן – התקנות). סעיף 11(א) לחוק קובע, כי "שר הפנים רשאי, לפי שיקול-דעתו – (1) לבטל אשרה שניתנה לפי חוק זה...". התנאים לפקיעת רישיון לישיבת קבע הוסדרו בתקנות. על-פי תקנה 11(ג) לתקנות, רישיון לישיבת קבע בישראל יכול שיפקע בהתקיים תנאים מסוימים, ובין-השאר, "אם בעל הרישיון עזב את ישראל והשתקע במדינה מחוץ לישראל". תקנה 11א לתקנות קובעת, כי "יראו אדם כמי שהשתקע במדינה מחוץ לישראל אם נתקיים בו אחד מאלה: (1) הוא שהה מחוץ לישראל תקופה של שבע שנים לפחות; (2) הוא קיבל רישיון לישיבת קבע באותה מדינה; (3) הוא קיבל את האזרחות של אותה מדינה בדרך של התאזרחות". תקנה 11א לתקנות קובעת, אפוא, חזקה עובדתית, הניתנת לסתירה, אימתי יחשב אדם כמי שהשתקע מחוץ לישראל, במובן תקנה 11(ג) לתקנות. עם זאת, הלכה היא, כי "עובדת השתקעות מחוץ לישראל יכולה להילמד גם מעובדות אחרות שאינן מנויות בין העובדות שבתקנה 11א הנ"ל", שכן "יש והמציאות החדשה, המחליפה את מקומה של המציאות של ישיבת קבע בארץ, עולה בעליל מנסיבות שונות מאלה המנויות בתקנה 11א לתקנות הנ"ל" (בג"צ 7023/94 שקאקי נ' שר הפנים (6.6.95)).

ההלכה הפסוקה מורה, כי ניתן להגיע למסקנה בדבר פקיעת תוקף רישיון ישיבת הקבע גם ללא זיקה לתקנות, אלא מכוח פירושו של חוק הכניסה לישראל; וכי כאשר לא קיימת עוד מציאוּת של ישיבת קבע בתחומי המדינה פוקע מעמד התושבות מאליו. בהקשר זה נאמר בבג"צ 288/88, בעניין עווד לעיל, כדלהלן: "רישיון לישיבת קבע, משניתן, נסמך על מציאות של ישיבת קבע. כאשר מציאות זו שוב אינה קיימת, פוקע הרישיון מתוכו. אכן, רישיון לישיבת קבע – להבדיל ממעשה התאזרחות – הוא יצור כלאיים. מחד גיסא הוא בעל אופי קונסטיטוטיבי, המעמיד את הזכות לישיבת הקבע; מאידך גיסא הוא בעל אופי דקלרטיבי, המבטא את המציאות של ישיבת הקבע. כאשר מציאות זו נעלמת, אין עוד לרישיון במה שיתפוס, והריהו מתבטל מעצמו, בלא כל צורך במעשה ביטול פורמאלי" (עמ' 433). על הלכה זו חזר בית-המשפט העליון בבג"ץ 7952/96 בוסתאני נ' שר הפנים (31.12.96), בקבעו כי כאשר "המציאות העובדתית של ישיבת קבע בישראל חדלה להתקיים – פוקע הרישיון מאליו". כן נשנתה ההלכה בבג"צ 7603/96 וופא מלאעבי נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד נט(4) 337 (2005), עת נקבע כי "התושבות נקבעת בהתחשב במצב העובדתי האובייקטיבי של התושב. כפי שהיא נקנית במעשה, כך היא גם פוקעת במעשה. אין צורך אפוא בביטול רשמי של הרישיון" (בעמ' 341; וכן ראו: עע"ם 5829/05 דארי נ' משרד הפנים (20.9.07); ועת"מ (י"ם) 1038/04 סאקאללה נ' שר הפנים (7.3.05)). מציאות החיים שאותה אמור לשקף רישיון לישיבת קבע, הִנה מציאות של תושבות הלכה למעשה בישראל, קרי – קיום מרכז חיים בתחומי המדינה. על-פי הפסיקה, קביעת מרכז חיים של אדם נעשית תוך בחינה אובייקטיבית של נסיבות חייו, ובהתחשב בקיום מרב הזיקות העובדתיות הקושרות אותו למקום (ראו והשוו: ע"א 587/85 שטרק נ' בירנברג, פ"ד מא(3) 227, 230 (1987)).

4.הסמכות להשיב מעמד תושבות למי שפקע מעמד התושבות שלו, או למי שבוטל מעמד התושבות, נתונה לשר הפנים מכוח שיקול הדעת המוקנה לו בסעיף 2 לחוק, להעניק אשרה ורישיון לישיבה בישראל; כאשר שיקול הדעת בהענקת הרישיונות רחב הוא, ונובע מאופי הסמכות וריבונות המדינה להחליט מי יבוא בשעריה.

בשנת 1999 התווה משרד הפנים נוהל להשבת מעמד למי שפקע מעמד התושבות שלו מחמת יציאתו מן הארץ לתקופה העולה על שבע שנים. הנוהל, שאומץ משיקולים הומניטאריים ונועד בעיקרו לאפשר השבת מעמד לתושבי מזרח ירושלים, הועלה בתצהיר שהגיש שר הפנים דאז, נתן שרנסקי, לבית-המשפט העליון בבג"ץ 2227/98 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר ואח' נ' שר הפנים. הנוהל היווה, כפי שצוין בתצהיר, "הוראות ביצוע" ללשכת מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים הנוגעות לפרשנות משרד הפנים את הוראות תקנות 10(ב), 11(ג) ו-11א(1) לתקנות הכניסה לישראל (להלן – נוהל שרנסקי). הסעיפים הרלבנטיים לענייננו הם סעיפים 3(א) ו-3(ג) לנוהל.

סעיף 3(א) לנוהל קובע:

"א. לגבי מי שנגרעו במרשם האוכלוסין משנת 1995 ואילך –

מי שהעתיק את מרכז חייו אל מחוץ לישראל מעל ל-7 שנים, ולפיכך, על-פי הדין פקע רישיונו לישיבת קבע בישראל, ומשרד הפנים הודיע לו על פקיעת רישיונו לישיבת קבע, או נגרע מקובץ מרשם האוכלוסין עקב כך וביקר בישראל בתקופת תוקפו של כרטיס היוצא שהיה ברשותו, ומתגורר בישראל שנתיים לפחות, יראה אותו שר הפנים כמי שקיבל רישיון ישיבת קבע בישראל מיום חזרתו, וזאת במידה ויבקש לרשום אותו מחדש במרשם האוכלוסין".

סעיף 3(ג) לנוהל מורה:

"אין באמור לעיל כדי לגרוע מהוראות הדין בכל הנוגע להתאזרחות ולרכישת רישיון לישיבת קבע מחוץ לישראל, ומשיקול דעת שר הפנים בנוגע ליישומן, לאור נסיבותיו האישיות ומכלול זיקותיו של הפונה".

יובהר, כי נוהל שרנסקי עוסק בהשבת מעמד התושבות, לאחר שפקע הרישיון לישיבת קבע, ואין הוא קובע את התנאים לבחינת פקיעת הרישיון. כן יודגש, כי הנוהל לא חל על מי שיצא מתחומי המדינה לתקופה העולה על שבע שנים ולא ביקר בה בתקופת תוקפו של כרטיס היוצא שהיה ברשותו.

5.על היחס שבין סמכותו הכללית של שר הפנים להשיב מעמד של תושב, מכוח סעיף 2 לחוק, לבין ההסדרים שנקבעו בנוהל שרנסקי, עמד בית-משפט זה, בהרכבים שונים, בשורה של פסקי-דין. בהקשר זה נפסק, כי גם כאשר נוהל שרנסקי אינו חל, עדיין מוסמך שר הפנים להשיב רישיון לישיבת קבע שפקע, זאת מכוח שיקול הדעת הכללי הנתון לפי חוק הכניסה לישראל בעניין החזרת מעמד תושבות; וכי ההבדל בין המצבים בהם הנוהל חל, לבין אלו שבהם הוא אינו חל, עניינו בנטל השכנוע: "בעוד שמקום בו מתקיימים תנאיו של נוהל שרנסקי מוטל על המשיב הנטל להראות מדוע לא יושב הרישיון למי שעומד בתנאי הנוהל, הרי מקום בו מדובר בהשבת רישיון שלא בהתאם לנוהל שרנסקי, יחול על המבקש הנטל להראות מדוע יש להשיב לו את הרישיון" (עת"מ (י-ם) 1630/09 חוסייני נ' משרד הפנים (24.8.10); וכן ראו: עת"מ (י-ם) 720/06 לילה כאמל נ' משרד הפנים (17.2.13); עת"מ (י-ם) 1396/09 חמאדה נ' משרד הפנים (15.4.11); ועת"מ (י-ם) 54228-01-11 חכמת מוחסיין נ' שר הפנים (13.2.11), בפִסקה 8). בכל הנוגע להשבת תושבות למי שתושבותו הופקעה עקב רכישת אזרחות או תושבות קבע במדינה אחרת, זאת מכוח הסמכות הכללית הנתונה לשר הפנים, דהיינו – מחוץ לגדרו של תצהיר שרנסקי – נפסק כי במסגרת שקילת מכלול הנסיבות, עוצמת הנטל החל על מי שמבקש את השבת התושבות, עשויה להיות מושפעת, בין-השאר, מההבחנה "בין מי שקיבל מעמד של תושב קבע מכיוון שנולד בישראל (או בשטח שהפך להיות חלק מישראל) וגדל בה, לבין מי שקיבל מעמד של תושב קבע לאחר שהיגר לישראל" (עע"מ 5829/05 סאלח דארי נ' משרד הפנים, בפִסקה 11 (20.9.07); וכן ראו: עת"מ 1630/09, לעיל, בפִסקה 14; ועת"מ 1633/09 עזיז נ' שר הפנים, בפִסקה 13 (23.12.10)).

6.כאשר החלטה בדבר פקיעת התושבות נסמכת על רכישת אזרחות זרה, יש נפקות לשאלה האם רכישת האזרחות הזרה נעשתה לפני התקנת תקנה 11א(3) לתקנות הכניסה לישראל. כאמור, סעיף 3(ג) לנוהל שרנסקי קובע, כי אין בנוהל "כדי לגרוע מהוראות הדין בכל הנוגע להתאזרחות ולרכישת רישיון ישיבת קבע בישראל"; וסעיף 11א(3) לתקנות הכניסה לישראל קובע חזקת השתקעות בחו"ל במקרה של קבלת מעמד אזרחות בדרך של התאזרחות. במספר פסקי-דין שניתנו בבית-משפט זה, אשר המדינה לא ערערה עליהם, נפסק כי הוראת סעיף 3(ג) לנוהל שרנסקי, המסייגת את תחולת הנוהל במקרה של רכישת אזרחות זרה, אינה מתייחסת למקרה, כמו שלפנינו, שבו קבלת האזרחות הזרה נעשתה לפני התקנת תקנה 11א לתקנות הכניסה לישראל, קרי – לפני שנת 1985 (פסק-דינו של כב' השופט מ' סובל בעת"מ 1633/09, בעניין עזיז לעיל, בפִסקה 14; עת"מ (י-ם) 42666-07-10 אסעד מג'לי נ' משרד הפנים (26.12.10); ופסק-דינה של כב' השופטת נ' בן אור בעת"מ 20173-05-10 עבד עאתי נ' שר הפנים (20.2.11), בפִסקה 7 לפסק-הדין).

הרקע העובדתי

7.העותר נולד בירושלים בשנת 1954 וקיבל מעמד של תושבות קבע לאחר שהוא, כמו שאר בני משפחתו, התפקדו במפקד האוכלוסין בחודש יוני 1967 במזרח ירושלים. בשנת 1974, בהיותו בן עשרים, יצא העותר מישראל לארצות-הברית, שם התגורר במשך למעלה מעשרים שנה. בסמוך לשנת 1977 הוא קיבל מעמד של תושבות קבע בארצות-הברית, ובשנת 1980 אף קיבל מעמד של אזרחות של ארצות-הברית. בשנת 1986 הוא נישא לאזרחית ארצות-הברית ולבני הזוג נולדו שישה ילדים. במהלך השנים הוא ביקר בישראל, אך חזר להתגורר בארץ, דרך קבע, משנת 1997. משנה זו לא יצא מן הארץ, והוא מתגורר בה, אפוא, ברציפות מזה כשש-עשרה שנה.

8.ביום 15.2.00 פנה העותר למשרד הפנים, לצורך חידוש תעודת הזהות שלו, והוא נדרש להמציא מסמכים להוכחת מרכז חיים בישראל. בקשתו לא נענתה, ונמסר לו במחצית הראשונה של שנת 2001, כי תעודת הזהות לא תחודש, זאת הואיל והעתיק את מרכז חייו לארצות-הברית לתקופה העולה על שבע שנים והיות שקיבל אזרחות זרה. ההודעה על פקיעת התושבות נמסרה לעותר ביום 29.7.01. בין השנים 2005-2001 פנה העותר למשרד הפנים, באמצעות מספר עורכי-דין, בבקשה לברר את עניין מעמדו. בתחילה נענה, כי עליו להמציא מסמכים שיוכיחו את מרכז חייו בישראל, ובהמשך נמסר לו, כי לא ניתן להשיב לו את התושבות הואיל ושהה מעל שבע שנים ברצף מחוץ לישראל וגם רכש אזרחות זרה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ