אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חומנקו נ' מדינת ישראל

חומנקו נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 27/09/2017 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון ירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
4376-16
19/09/2017
בפני הרכב השופטים:
1. ע' פוגלמן
2. א' שהם
3. ע' ברון


- נגד -
המערערת:
מרגריטה חומנקו
עו"ד ניר רהט
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד ורד חלאווה
פסק דין

 

השופט ע' פוגלמן:

 

ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט) שהרשיע את המערערת בהריגה, וגזר עליה עונש של 9 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרה) ו-10 חודשי מאסר על תנאי בתנאים שפורטו בגזר הדין.

 

תמצית העובדות וההליכים

 

  1. המערערת, ילידת 1959, הורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין השנים 2014-2010 המערערת וגנאדי דרוזדובסקי (להלן: המנוח) היו שותפים למגורים. במהלך החודשים פברואר ועד ספטמבר 2014 או בסמוך לכך, שכרו המערערת והמנוח יחידת דיור (להלן: הדירה). במהלך התקופה האמורה, נהגו המערערת והמנוח לשתות משקאות אלכוהוליים לשוכרה ונתגלעו ביניהם ויכוחים אשר כללו לעיתים עימותים פיזיים, פגיעה ברכוש ואיומים בפגיעה בגוף. ביום 16.9.2014 בשעה 19:00 או סמוך לה, נכנס המנוח לדירה כשהוא שיכור ובידיו בקבוק וודקה, ממנו שתו המנוח והמערערת. בהמשך לכך, נתגלע ויכוח בין השניים שבמהלכו תקף המנוח את המערערת תוך שהשכיב אותה על המיטה, התיישב מעליה וחנק אותה בידיו. המערערת נאבקה במנוח, הצליחה להדוף אותו מעליה ולהשתחרר מאחיזתו. בסמוך לכך, נטלה המערערת סכין (להלן: הסכין) ודקרה באמצעותו את המנוח תוך שהיא פוצעת אותו בסנטרו ובחזהו ולבסוף נעצה את הסכין בצווארו. כתוצאה מהמתואר לעיל, נגרמו למנוח מספר שפשופים בגפיו ובפניו; פצעי דקירה שטחיים בבית החזה ובסנטר; וכן פצע דקירה בצוואר שגרם לדימום פנימי שהוביל להתמוטטותו של המנוח על רצפת הדירה ולפטירתו. בשעה 21:40 לערך הלכה המערערת לחנות מכולת סמוכה במטרה לקנות משקה אלכוהולי, אך משזו הייתה סגורה, היא עזבה את המקום והלכה לגן ציבורי הסמוך לתחנה המרכזית בעיר. בהמשך, כשעתיים לאחר מכן, חזרה המערערת לדירה, ראתה את המנוח שכוב "באותו מקום" והתקשרה למגן דוד אדום באמצעות מכשיר הטלפון של המנוח. בשיחת הטלפון, מסרה המערערת כי "יש אדם מת בבית", מבלי להותיר את פרטיה. לאחר מכן, עזבה המערערת את הדירה.

 

  1. ביום 9.9.2015 הרשיע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ל' ברודי) את המערערת לפי הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעבירה שיוחסה לה כאמור. אשר לעונש – במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי הצדדים יטענו במשותף למתחם ענישה של עונש מאסר בפועל הנע בין 6 שנים וחצי לבין 11 שנים וחצי, בצירוף מאסר על תנאי; כי כל צד רשאי לטעון את טענותיו בגדר המתחם המוסכם; וכי המערערת תופנה לשירות המבחן למבוגרים להכנת תסקיר בעניינה. כעולה מגזר הדין של בית המשפט המחוזי, בתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינה של המערערת צוין כי זו עלתה ארצה בשנת 1996 מרוסיה; סיימה 17 שנות לימוד; ולטענתה היא בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה ומנהל עסקים. צוין כי המערערת סיפרה שלאחר מות בעלה השני חלה התדרדרות במצבה הרגשי והרפואי והיא חדלה לעבוד וצברה חובות. בתקופה זו הכירה המערערת את המנוח, שהיה דר רחוב, והם שכרו דירה למגורים יחד. בין השניים התפתחו יחסי תלות הדדיים, כאשר המנוח נהג באלימות כלפיה, ובעקבות זאת הגישה המערערת נגדו מספר תלונות במשטרה. המערערת והמנוח נהגו לשתות משקאות אלכוהוליים ותחת השפעתם נתגלעו ביניהם ויכוחים שהתדרדרו לעימותים פיזיים, פגיעה ברכוש ואיומים. שירות המבחן התרשם כי המערערת מתקשה ליטול אחריות על מעשיה ועל אורח החיים שניהלה עובר לאירוע; כי היא מתקשה לגלות אמפתיה למות המנוח; וכי היא ממוקדת במצוקותיה-שלה, באובדנים שחוותה במהלך השנים והיותה קורבן לאלימות מצד המנוח. עוד ציין שירות המבחן את התרשמותו כי המערערת לא הפנימה את הצורך בשינוי דפוסי התנהגותה אם כי יתכן והדבר נובע מ"צורך רגשי הגנתי" וקושי להכיר בתוצאה הקשה של מעשיה. שירות המבחן עמד על כך שהמערערת מבטאת עמדות נוקשות השוללות התמכרות או צורך טיפולי כלשהו. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון גבוה להישנות עבירת אלימות מצד המערערת. על רקע דברים אלה ומשהמערערת איננה מוכנה להשתלב בטיפול כאמצעי להפחתת הסיכון, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על ענישה ברף הנמוך בעניינה.

 

  1. בנוסף, המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי חוות דעת של פסיכותרפיסטית מטעמה (להלן: חוות הדעת והמומחית). בחוות הדעת צוינה התרשמות המומחית כי נסיבות ביצוע העבירה מלמדות כי המערערת הייתה תחת מתקפה פיזית שהיה בה כדי לסכן את חייה ולא ניתן לשלול כי מעשיה נובעים ממצוקה גבוהה ומרצונה להגן על עצמה, ולא מתוך כוונה להרוג את המנוח. בחוות הדעת עמדה המומחית על כך שאין בעניינה של המערערת אינדיקציה לדפוסי התנהגות המאפיינים "מכורים כבדים לאלכוהול"; ועל כך שחזרתה לדירה מלמדת על תחושת אחריות כלפי המנוח. משכך, העריכה המומחית כי הסיכון הנשקף מהמערערת לאירועי אלימות נוספים הוא נמוך, שכן לדעתה התנהגותה של המערערת במקרה זה נבעה בעיקר מחשיפתה להתקפה פיזית קשה שסיכנה אותה ולא שכרותה; והמליצה להשית על המערערת עונש ברף התחתון של המתחם המוסכם. כמו כן, בחקירתה בבית המשפט ציינה המומחית כי התנהגותה של המערערת אינה מלמדת על התמכרות לאלכוהול, הנלמדת מדפוסים בעייתיים אחרים שאינם נחלתה של המערערת.

 

  1. בגזר הדין מיום 17.4.2016 קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם בענייננו יהיה זה שעליו הסכימו הצדדים, קרי: עונש מאסר בפועל לתקופה של בין 6 שנים וחצי לבין 11 שנים וחצי. בבואו לגזור את דינה של המערערת בגדרי המתחם האמור התחשב בית המשפט לקולה, בין היתר, בהודאתה של המערערת טרם ניהול ההוכחות; במסכת חייה הקשה; ובכך שלמערערת אין עבר פלילי. כמו כן, עמד בית המשפט, לצד הקולה, על האלימות שסבלה המערערת מידי המנוח סמוך לביצוע העבירה. לחומרה, שקל בית המשפט את חוסר רצונה של המערערת להשתלב בהליך טיפולי לעניין השימוש באלכוהול; את העדר האמפתיה שהפגינה כלפי המנוח; ואת העובדה שלאחר ביצוע העבירה עזבה את הדירה במטרה לרכוש אלכוהול מבלי להזעיק עזרה ופנתה לעשות כן אך בחלוף זמן מה. בשים לב לשיקולים אלה ובהעדר המלצה טיפולית מצד שירות המבחן וקיומו של סיכון גבוה להישנות עבירת אלימות מצדה של המערערת, קבע בית המשפט כי יש להשית על המערערת עונש חמור ומרתיע שיכלול תקופת מאסר ממושכת. על רקע דברים אלה גזר בית המשפט על המערערת עונש של 9 שנות מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין.

 

הטענות בערעור

 

  1. לטענת המערערת היה מקום לקבוע את עונשה ברף הנמוך של מתחם הענישה המוסכם, זאת בהתחשב בנסיבותיה האישיות הייחודיות ובהן מצבה הפיזי, הכלכלי והמשפחתי, להן לא ניתן – כך הטענה – משקל ראוי בגזר הדין. עוד נטען כי המערערת אינה מוכנה להודות כי היא סובלת מהתמכרות לאלכוהול שכן היא אינה רואה עצמה ככזו, זאת בשל הרקע החינוכי שממנו באה. כמו כן, נטען כי שגה בית משפט קמא שלא אימץ את מסקנותיה והמלצתה של המומחית; ושנמנע מליתן משקל למצבה הנוכחי של המערערת ולקשיים הנובעים ממאסרה ומנסיבותיה המשפחתיות שאינן קלות. בנוסף, טוענת המערערת כי עונש המאסר שהושת עליה חמור, ואינו תואם את הענישה הנוהגת במקרים דומים אחרים ואף חמורים מעניינה; וכי שגה בית משפט קמא כשהעמיד את עונש המאסר בפועל באמצע מתחם הענישה המוסכם, באופן שאינו עולה בקנה אחד – כך המערערת – עם המדיניות הנהוגה במצבים כגון דא.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ