אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חודוס ואח' נ' לוזון ואח'

חודוס ואח' נ' לוזון ואח'

תאריך פרסום : 09/02/2011 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
21146-03-10
09/02/2011
בפני השופט:
רונן אילן

- נגד -
התובע:
חנה אנה חודוס
הנתבע:
יוסף לוזון
פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד בקשר עם חוזה שכירות אשר נערך בין הצדדים.

הנתבע (התובע שכנגד; להלן: "הנתבע") הינו בעליו של מבנה ברח' וכטנגוב 1, בתל אביב (להלן: "המבנה"). המבנה מחולק למספר יחידות אותן נוהג הנתבע להשכיר למגורים. ביום 14.10.09 נכרת בין הנתבע לבין התובעת חוזה שכירות (להלן: "החוזה") לפיו שכרה התובעת מהנתבע יחידת מגורים בת חדר אחד במבנה (להלן: "המושכר"), לתקופה בת שנה וכנגד דמי שכירות חדשיים בסך 1,800 ₪. ביום 28.1.10, בטרם חלפה תקופת השכירות אשר נקבעה בחוזה, פינתה התובעת את המושכר והשיבה את החזקה בו לנתבע. בסמוך לאחר מכן הוגשה תביעה זו.

לטענת התובעת, במהלך מגוריה במושכר התייחס אליה הנתבע בתוקפנות ובגסות, וזאת כשהיא מצויה במצב נפשי קשה עקב אירועים שעברה לפני כריתת החוזה. בהתאם לחוזה כוללים דמי השכירות גם את תשלומים המיסים, החשמל והמים בגין השימוש בדירה. כאשר תשלומים אלו חלים למעשה על הנתבע, טוענת התובעת כי הנתבע גער בה על "בזבוז חשמל" וניסה למנוע ממנה לאפשר ביקורים ולינת בן זוגה במושכר. הנתבע אף הודיע לה כי בכוונתו לדרוש את פינוי המושכר חד צדדית כאשר כל העת הוא טוען לחוב של התובעת. לנוכח נסיבות אלו, הודיעה התובעת לנתבע ביום 10.1.10 על כוונתה לפנות את המושכר בתוך 20 יום אך גם בכך לא הסתפק הנתבע ודרש כי תפנה את המושכר ביום 28.1.10. גם במהלך הפינוי עצמו הטיח בה הנתבע כינויי גנאי עולבים וטען שגרמה לנזקים במושכר. התובעת טוענת כי נאלצה ללוות כספים לשם עמידה בעלויות הכרוכות בפינוי המושכר ואיתור דיור חלופי. לנוכח כל זאת, טוענת התובעת כי הנתבע הפר את החוזה בהפרה יסודית ויש לחייבו לשלם לה פיצויים בסך 5,000 ₪.

הנתבע מצידו, הגיש בד בבד עם כתב ההגנה גם תביעה שכנגד. לטענת הנתבע, מלכתחילה הפרה התובעת את החוזה כאשר נמנעה מהפקדת הבטוחה אשר נקבעה בחוזה – 1,800 ₪ במזומן, או כל בטוחה אחרת. הנתבע מודה כי דרש מהתובעת לכבד התחייבותה ולהפקיד הבטוחה, אך מבהיר שהייתה זו זכותו המלאה לעשות כן. הנתבע אף מודה כי מחה על מגורי בן זוגה של התובעת במושכר אך טוען כי כאשר עליו מוטלים תשלומי המסים, החשמל והמים בגין השימוש במושכר, אסור היה לתובעת לאפשר מגורי אדם נוסף במושכר. בפועל, טוען הנתבע, היא הפרה התחייבות זו ואדם נוסף התגורר עימה 3 חודשים. אשר לאופן פינוי המושכר, טוען הנתבע כי התובעת הפרה התחייבותה להותירו במצב סביר והוא נאלץ להשקיע כספים לביצוע תיקונים, ניקיון וצביעת המושכר. בסופו של יום, טוען הנתבע שאין כל בסיס לתביעת הפיצויים של התובעת ודווקא היא חייבת לפצותו בסך של 5,024 ₪ על ההוצאות שהוציא לתיקון המושכר, על ההוצאות הנוספות שנגרמו לו במגורי אדם נוסף בדירה ועל עלויות שכ"ט עו"ד.

בדיון אשר התקיים בפני חזרו הצדדים על טענותיהם. התובעת הדגישה כי נאלצה לפנות את המושכר בשל התנהגות הנתבע ואף שהקפידה לקיים התחייבויותיה לפי החוזה וכי טענותיו לנזקים חסרות כל יסוד. הנתבע מצידו הדגיש את זכותו לעמוד על קבלת בטחונות בהתאם לחוזה ועל זכותו לדרוש מהתובעת לפנות את המושכר באם אין היא יכולה להמציא בטחונות כפי שהתחייבה. הנתבע חזר על טענותיו לנזקים שנותרו לאחר פינוי המושכר.

יחסי הצדדים מושתתים על החוזה אותו כרתו ביניהם ובמסגרתו מוסדרת ההתקשרות ומוסדרים זכויות וחובות הצדדים. למעשה, שני הצדדים טוענים כי הצד השני הפר את התחייבויותיו לפי החוזה וחייב בפיצוי על הפרה זו. יש איפה לבחון את טענות הצדדים לאור החוזה ולבחון באם הוכחו הטענות.

התובעת מלינה על כך שנאלצה לפנות את המושכר בטרם הסתיימה תקופת השכירות כאשר הנתבע מלין על כך שאין היא עומדת בהתחייבויותיה בכל הנוגע לתשלומים שנקבעו. בסעיף 13 בחוזה, קבעו הצדדים את הביטחונות שעל התובעת להפקיד בידי הנתבע להבטחת התחייבויותיה. סעיף 13.1.1 בחוזה, העוסק בהפקדת שטר חוב, נמחק אולם לא כן הסעיף העוסק בהפקדת ערבות (סעיף 13.1.2 בחוזה) ולא כן הסעיף העוסק במסירת שיק לבטחון (סעיף 13.1.3 בחוזה). אין ספק כי הצדדים ראו חשיבות בהפקדת בטוחות להתחייבויות התובעת ואין ספק כי בטוחות שכאלו לא ניתנו. התובעת למעשה מודה בכך וטוענת כי "הציעה" בטחונות (סעיף 5 בכתב ההגנה מפני התביעה שכנגד). אך סבירה איפה דרישתו של הנתבע מהתובעת למסירת בטחונות ואינני מוצא כי דרישה זו בטאה התנהגות לא ראויה או הפרת הסכם מצד הנתבע.

התובעת מלינה על כך שהנתבע הלין על אופן השימוש במושכר ומגורי בן זוגה. אומנם, לא מצאתי בחוזה כל מגבלה האוסרת זאת שלכן קשה להבין כיצד מצא לו הנתבע את הזכות לנסות ולמנוע מהתובעת לארח את בן זוגה במושכר, אך אפילו לא היה בסיס לכך, עצם מחאת הנתבע איננה מספיקה כדי לבטא הפרת חוזה או מניעה משימוש התובעת במושכר.

בסעיף 11 בחוזה נקבע כי זכותו של כל צד לבטלו בהתראה בת 20 יום מראש. כך עשתה התובעת במכתבה מיום 10.1.10 וכך גם יכול היה לעשות הנתבע. לא הוצגה בפני ראיה של ממש התומכת בטענות התובעת לפיהן הודעתה בדבר ביטול ההסכם נבעה דווקא מהפרתו היסודית ואינני סבור כי חיכוכים דוגמת אלו להן טענה התובעת, מבססים את טענתה. במצב זה אינני מוצא בסיס לחיוב הנתבע בתשלום פיצויים כלשהם לתובעת מה גם, וזאת למעלה מן הצורך, שתחשיבי הנזק של התובעת כוללניים וחסרי אסמכתאות.

אשר לתביעה שכנגד אותה הגיש הנתבע, הרי שזו מתבססת על חובת התובעת שלא לגרום לנזקים במושכר ולתקן כל נזק אשר גרמה (סעיפים 8.2 ו- 8.4.2 בחוזה). טענות להפרת התחייבויות אלו היה על הנתבע להוכיח ובפרט כאשר החוזה קובע שאין התובעת חייבת בתיקון ליקויים הנובעים מבלאי רגיל ושימוש סביר במושכר (סעיף 8.4.2 בחוזה).

הנתבע טען כי התובעת גרמה לדירה נזקים והציג חשבונית לפיה שילם סך של 1,624 ₪ לשם צביעה וניקוי של המושכר. בחשבונית זו אין די לשם חיוב התובעת. זכותו המלאה של הנתבע לצבוע ולנקות המושכר לאחר הפינוי ברם בכדי להשית תשלום זה על התובעת, היה על הנתבע להציג פירוט הנזקים ולהבהיר מדוע אין הם חורגים מגדר "בלאי סביר" שאיננו באחריות התובעת. הנתבע לא עשה כן ואפילו תמונות להמחשת הנטען – לא הוצגו. זאת ועוד, התובעת טענה כי בתקופת השכירות התגלו במושכר ליקויים חדשות לבקרים (סעיף 4 בכתב התביעה) כך שהיה על הנתבע להבהיר באם אותם נזקים להם טען נובעים ממעשי התובעת, שמא מגורמים שאינם בשליטתה. אף זאת לא עשה הנתבע.

עוד טען הנתבע כי שילם 600 ₪ לצביעת מושכר אחר בו השתמשה התובעת. לא הובהר אימתי וכיצד עברה התובעת למושכר אחר, לא הובהר אימתי ומדוע שילם הנתבע סכום זה לצביעתו ואף לא הוצגה חשבונית או אסמכתא אחרת לעצם התשלום.

נזק נוסף לו טען הנתבע הינו נזק בשיעור 1,800 ₪, בגין העלויות הנוספות בהם נשא עקב הכנסת דייר נוסף למושכר. גם טענה זו נטענה בכוללניות, בלי הסבר לתחשיבים, בלי ראיות ובלי כל ניסיון לפרט ולהבהיר את חיסרון הכיס הנטען. כך גם הטענה הנוספת לתשלום 1,000 ₪ כשכר טרחת עו"ד, אשר נטענה בכוללניות ובלי אסמכתא.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.

בסופו של יום, אף לא אחד מהצדדים הצליח להוכיח את טענותיו. טוב עשו הצדדים משנפרדו בסוף ינואר 2010 וטוב יותר היו עושים אם בכך היו נפרדים לשלום.

אשר על כן אני דוחה את תביעת התובעת ודוחה אף את התביעה שכנגד של הנתבע.

בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ה' אדר א תשע"א, 09 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ