אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חוג'יראת נ' מועצה מקומית ביר אל מכסור

חוג'יראת נ' מועצה מקומית ביר אל מכסור

תאריך פרסום : 11/09/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריות
1528-10-11
07/09/2013
בפני השופט:
פנינה לוקיץ'

- נגד -
התובע:
ג'ואהר חוג'יראת
הנתבע:
מועצה מקומית ביר אל מכסור
פסק-דין

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, תוך מתן הנמקה קצרה.

1. התביעה הינה תביעה כספית על סך 113,500 ₪ שהתובעת טוענת כי הנתבעת חייבת לה, כאשר הסכם מורכב משני רכיבים:

האחד – דמי שכירות בגין תשעה חודשים מחודש 6/07 ועד לחודש 3/08 מועד בו פינתה הנתבעת מושכר השייך לתובעת ואשר הוחזק על ידי הנתבעת בהתאם להסכם משנת 1997, זאת בסך 447ץ5 $ לחודש, ובסה"כ 15,671 ₪.

השני – עלות השבת המושכר לקדמותו בסך של 97,829 ₪, זאת בהתאם להערכת שמאי מטעם התובעת.

2. הרקע לתביעה, בקצרה, הינו הסכם שכירות שנערך בין התובעת לנתבעת בחודש 4/97 ואשר על פיו השכירה התובעת לנתבעת מבנה בכפר ביר אל מכסור וזאת לצורך שימוש בו להקמת מועדון נוער, מועדון ספורט או כל מטרה אחרת שתמצא הנתבעת לנכון (להלן: "המושכר").

ההסכם נערך לתקופה של שנתיים, עם אופציה לשנתיים נוספות, אך אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת החזיקה במושכר לכל הפחות עד סוף שנת 2002.

בין הצדדים התנהל הליך קודם וזאת בתביעה שהגישה התובעת בחודש 6/07 בבימ"ש השלום בנצרת, ובו תבעה תשלום דמי שכירות עד לחודש 6/07 בסך של 192,532 ₪ (תא"ק 4180/07), ונטען כי הנתבעת עודנה מחזיקה במושכר, אך מעבר לתשלום עבור שנתיים ראשונות של שכירות, לא שילמה דבר (להלן: "ההליך הקודם").

יצויין כי בפרוטוקול הדיון מיום 22.5.2008 הודתה הנתבעת בקיום חלק מהחוב הנטען, וב"כ הנתבעת שם הודה כי המושכר הוחזק עד סוף שנת 2002, וכן כי נכון למועד הדיון המושכר כבר הושכר לגורם אחר.

לאור הודאת הנתבעת בחלק מהחוב ניתן פסק דין חלקי על סך 102,386 ₪ בצירוף הוצאות, ואילו ביחס ליתרת הסכום הנתבע, הושג הסדר דיוני לפיו ההכרעה תינתן בהתאם להוראת סעיף 79א'. הכרעה כזו אכן ניתנה ובפסק דין מיום 5.3.09 חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סך נוסף של 12,200 ₪ מעבר לסכום שנכלל בפסק הדין החלקי.

3. לאחר הגשת התביעה בפני הגישה הנתבעת בקשה לסלוק על הסף תוך העלאת טענות בדבר קיום מעשה בי-דין ו/או השתק פלוגתא או השתק עילה, וכן בטענת התיישנות ו/או שיהוי. בהתאם להסכמת הצדדים, ומאחר והתברר כי קיימת מחלוקת עובדתית באשר למועד פינוי המושכר, הוסכם כי סוגיות אלו תוכרענה בפסק הדין, ולאור ההסדר הדיוני הן תלקחנה בחשבון במסגרת הכרעתי זו.

טענתה המרכזית של הנתבעת לגופו של ענין הינה כי המושכר שימש לה כספריה, ובשנת 2003, משהושלמה בנייתו של מבנה לצורך ספריה, הועברה הספריה לבנין החדש והנתבעת פינתה את המושכר בחודש 1/03 או בסמוך לכך. לטענתה, החל ממועד זה התובעת השכירה את המושכר לעמותת אלנור שהינה עמותה לקידום החינוך במגזר הבדואי וזאת למשך שנתיים, אשר לאחריהן פונה המושכר והוחזר לתובעת במצב תקין.

הנתבעת הכחישה טענות התובע באשר לנזק שנגרם למושכר וטענה כי לא בוצעו בו כל שינויים כנטען בחוות דעת מומחה התובעת. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת על פיה, לכל היותר, היה צורך לבצע תיקונים קלים במושכר בעלות שאינה עולה על 13,750 ₪.

4. הצדדים הגישו תצהירים מטעמם, כאשר תצהירי התובע, הכוללים תצהירים של מספר עדים מטעמה, תומכים בטענתה כי הנתבעת המשיכה לעשות שימוש במושכר אחרי המועד שטענה לפינויו. אציין כי המצהירים מטעם התובעת (למעט היא ואביה) לא ציינו מועד בו ראו ילדים ומורים מגיעים למושכר ולא ניתן להסיק מתצהיריהם את מועד הפינוי הנטען.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של נציגי הנתבעת אשר תמכו בטענותיה בדבר פינוי המושכר בחודש 1/13 ושכירתו על ידי העמותה לאחר מכן.

5. לאחר עיון במלוא טענות הצדדים אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 30,000 ש"ח וזאת לסילוק סופי, מלא ומוחלט של תביעות התובעת בגין שימוש במושכר על ידי הנתבעת או מי מטעמה.

אציין כי לא מצאתי בסיס לטענת הנתבעת בדבר קיום מעשה בי-דין או השתק פלוגתא וזאת ממספר טעמים: הראשון בהם הינו כי ההליך הקודם הסתיים בהכרעה לפי סעיף 79א' ולא נקבעו בו כל ממצאים ביחס לטענות הצדדים, לרבות בשאלת מועד פינוי המושכר.

משכך, כפי שטענה התובעת בצדק, ההליך הקודם לא יכול היה להתיחס לסעדים הכלולים בהליך זה, שכן הסעד הנוגע לדמי שכירות מחודש 6/07 ואילך לא התגבש בעת הגשת ההליך הקודם, ואילו הסעד של נזק למושכר לא התגבש עד שלא פונה המושכר. במקרה כזה אין התובעת זקוקה להיתר לפיצול סעדים, שכן, כאמור, המדובר בסעדים שטרם התגבשו במועד הגשת ההליך הקודם, והעובדה שהתובעת "שמרה על זכויותיה" אך לא ביקשה פיצול סעדים, אין בה כדי לשנות תוצאה זו.

6. כך גם לגבי טענת ההתיישנות. באשר לתביעה לדמי שכירות, ברי כי זו לא התיישנה שכן במועד הגשת התביעה טרם חלפו 7 שנים ממועד התגבשות החוב הנטען לתשלום דמי שכירות.

באשר לסעד הנוגע לנזק למושכר, הרי שבהעדר קביעה בדבר מועד פינוי המושכר (והבהרתי הבהר היטב שאין בכוונתי לקבוע ממצא בענין לאור ההסדר הדיוני) אין אפשרות לקבוע כי התביעה לגבי רכיב זה התיישנה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ