אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חוג'יראת נ' מדינת ישראל

חוג'יראת נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 13/01/2014 | גרסת הדפסה
בפ"מ
בית משפט השלום לתעבורה בחיפה
6851-12-13
01/01/2014
בפני השופט:
שלמה בנג'ו

- נגד -
התובע:
חוסיין חוג'יראת
הנתבע:
מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה להורות על ביטול החלטת קצין משטרה, אשר הורה על איסור שימוש ברכב בו נהג אחיו של המבקש, מר איימן חוג'יראת (להלן: "הנהג או נהג הרכב"), לאחר שנתפס נוהג ברכב כשהוא לכאורה שיכור.

בבקשה נטען, כי נהג הרכב נעצר לבדיקת נשיפון, עוכב לבדיקת שכרות, והשימוע שנערך לו היה כשעתיים לאחר שהסתיימו בדיקות השכרות. אף אחד מהשוטרים המעורבים לא מסר לנהג כי יש באפשרותו לזמן למקום את המבקש, שהינו בעל הרכב, ומשלא עשו כן, הם פגעו בזכותו הקניינית של המבקש ולפיכך, השימוע פסול. עוד נטען, כי גם לנהג עצמו לא נערך שימוע כדין, היות והקצין הפוסל ישב בניידת בעת עריכת השימוע כשחלונות הניידת סגורים ורשם דברים שלא נאמרו על ידי הנהג. כמו כן, נטען כי המבקש הזהיר את אחיו, הנהג, בעת שמסר לו את מפתחות הרכב, והבהיר לו כי עליו להימנע משתיית אלכוהול, וככל שישתה אלכוהול, עליו לחזור הביתה עם מונית או לחילופין, עליו להתקשר אליו כדי שידאג לאסוף אותו ממקום הבילוי. לפיכך, נטען כי המבקש עשה כל אשר לאל ידו על מנת לוודא שאחיו הנהג לא יבצע עבירות, הותרת השבתתו של הרכב גורמת למבקש, שהינו קבלן עבודות עפר, לנזק ופגיעה בפרנסתו.

יצוין, כי המבקש ואחיו, נהג הרכב, העידו ונחקרו על תצהיריהם בביהמ"ש.

לאחר שעיינתי בבקשה, שמעתי את טענות הצדדים, והתרשמתי מעדויות המבקש ואחיו, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, להלן נימוקיי לכך.

מחומר החקירה עולה, כי הנהג נעצר לאחר שהגיע כשהוא נוסע ברח' ההסתדרות מכיוון דרום לצפון. לכשנעצר, ביצעו השוטרים לנהג בדיקת נשיפון שהקימה חשד להיותו בגילופין. בוצעה לו בדיקת מאפיינים, ולאחר מכן בדיקת נשיפה. בשיחה הראשונית עם הנהג מסר, כי שתה בבית בירה בשעה 16:00. לדבריו, שתה בין שניים לשלושה בקבוקי בירה. השוטרים ציינו, כי נדף מפיו ריח אלכוהול והתנהגותו היתה רדומה. בבדיקות המאפיינים שנערכה לו מיד לאחר מכן, נכשל הנהג. הוא התנדנד במבחן העמידה כאשר התבקש לעמוד כשכפות רגליו צמודות זו לזו וזרועותיו לצידי הגוף. הוא לא הצמיד עקב לאגודל במבחן ההליכה על הקו, והתנדנד גם במבחן הבאת האצבע לאף. התרשמותו של השוטר עורך הבדיקה, היתה, שהנהג נמצא תחת השפעה קלה של אלכוהול. בדיקת הנשיפה שנערכה לנהג הרכב במכשיר הינשוף איששה את תסמיני השכרות וממצאיה הצביעו על ריכוז אלכוהול של 350 מק"ג. כשהוצגו בפני הנהג ממצאי הבדיקה, אמר בתחקור שנערך לו: "אני לא הייתי יודע שאני כזה שתוי זה פעם ראשונה פעם אחרונה" – כך כלשונו.

בחומר החקירה מצויים פלטים של מכשיר הינשוף, המעידים על כיול מכשיר הינשוף כדין, וכן בדיקה עצמית שערך השוטר מפעיל המכשיר, בתחילת המשמרת ובסיומה, המעידה על כך שמכשיר הינשוף היה תקין לכל אורך המשמרת של אותו שוטר, דהיינו גם בעת שביצע לנהג את מדידת האלכוהול.

בנסיבות אלה, קיימת תשתית ראייתית לכאורית, המבססת היטב את אישום הנהיגה בשכרות המיוחס לנהג הרכב.

באשר לפגמים הנטענים שנפלו בשימוע שנערך, מחומר הראיות עולה כי נמסרה לנהג הודעה על עריכת השימוע ובכך יצאה המשטרה ידי חובתה לפי הוראות החוק הואיל ואין חובה לזמן את בעל הרכב (ראו: סעיף 57א (א) (2) לפקודת התעבורה; ע"ח (חי') 23163-01-12 מ"י נ' דודל (2012); ע"ח (חי') 6258-07-13 נאסר זידאת נ' מ"י (2013). עדיין אין בכך לסגור את הדלת בפני בעל הרכב מלעתור לבית המשפט על מנת להשיג על החלטת קצין המשטרה, כפי שאכן עשה המבקש (ראו: סעיף 57ב (א) לפקודת התעבורה).

יתרה מזאת, מעיון בחומר החקירה, עולה כי אין ממש בטענה כי המשטרה מנעה מנהג הרכב להזמין או להודיע לבעל הרכב. הקצין הפוסל, מפקח צור רוקח, מציין בנימוקי החלטתו כי נהג הרכב הביא "לפחות 4 אנשים שונים בטענה שהם נהגים כשירים אשר נבדקו ונכשלו בבדיקת נשיפון. גם אדם שטען שהוא הבעלים לאחר בדיקה נמצא שיכור בנשיפון". גם בטופס השימוע והחלטה בענין הפסילה המנהלית ציין הקצין, כי אותו אדם שהגיע וטען שהוא בעל הרכב לא היתה תעודה מזהה והוא נמצא שיכור.

נהג הרכב נחקר בביהמ"ש ובניגוד לנטען בבקשה, ובניגוד לנטען על ידי המבקש, היה ברשותו טלפון נייד זמין, והיה ברשות חבריו טלפון נייד, אך הוא בחר להתקשר ולהזמין אח אחר שלו, בחור בשם אכרם, והלה הגיע לפי דבריו למקום האירוע וניהל דין ודברים עם השוטרים. יצוין, כי תחילה טען נהג הרכב כי השוטר לא נתן לו להתקשר בכלל, אך כאשר נשאל על ידי ביהמ"ש מדוע לא התקשר לאחיו חוסיין לאחר שסיים את כל הבדיקות חזר בו, וטען כי התקשר לאחיו אכרם לאחר שהשוטרים סיימו את הבדיקות. אכרם בא למקום, אך השוטרים אמרו לו להתרחק. ברם, כאשר נשאל שוב, על ידי התובעת, מדוע לא התקשר לאחיו חוסיין, המבקש בעל הרכב, אמר: "פחדתי". בשלב זה הוא עומת על ידי התובעת עם דבריו הקודמים, לפיהם מסר שהשוטרים לא נתנו לו להתקשר, והתבקש לומר מהי האמת מבין גרסאותיו, אך הנהג שתק ולא השיב (עמ' 4 שורות 22-23). לאחר מכן בחקירה חוזרת ביקש הסניגור הבהרות מהנהג בנקודה זו תוך שהוא אומר לו להבהיר מתי פחד ומתי לא נתנו לו להתקשר, הנהג השיב כי לא התקשר לאחיו חוסיין המבקש כי לא רצה להפריע לו, ובחר להתקשר לאחיו אכרם כי הלה היה בסיור (עמ' 5 שורה 2).

יוצא איפוא, כי למרות שאין ולא היתה כל חובה עפ"י חוק על המשטרה להזמין את בעל הרכב וההודעה נמסרה לנהג הרכ כחוק, הרי שנהג הרכב שהינו אחיו של בעל הרכב, מצא להמנע מלהודיע ולהזמין את המבקש, ותחת זאת הזמין אח אחר, למרות שהיתה לו אפשרות להתקשר למבקשו, להודיע לו ולהזמין אותו. יצוין, כי מחומר החקירה ועדותו של נהג הרכב עולה כי היתה לכך סיבה ברורה, הואיל ולדבריו, אחיו משמש כסייר, ובלשונו: "הוא בא להציל את המצב ולנצל קשרים, אחי השני הוא סייר בשמירות הוא לא מכיר את השוטרים. הקצין ישב ברכב ואף אחד לא התקרב, גם אחי לא דיבר איתו" (עמ' 3 שורות 19-22 לפרוטוקול). עיון בדיווחי הקצין הפוסל שדן גם בפסילת רישיונו של הנהג, מחזק את שנטען ע"י הנהג בדבר הרצון מצידו להניא את השוטרים מכוונתם לאסור את השימוש ברכב. בהחלטתו לפסילת הרישיון של נהג הרכב ציין כך: "הנהג וחבריו לא פוסקים מלהפריע לשוטר בעבודה ומנסים למנוע את הרישום על ידי ניסיון השפעה על ידי חברים שוטרים שלהם".

נמצא, כי לא קמה כל חובה, כנטען, לזמן את בעלי הרכב ולא נפל כל פגם בענין הזימון לשימוע. בבחינת למעלה מן הדרוש, אציין, כי לפי הפסיקה, גם אם נפל פגם בשימוע רשאי ביהמ"ש לקיים את ההחלטה המנהלית, על אף הפגם שנפל בה, אם הוא סבור שהאינטרס הציבורי מחייב זאת בנסיבות העניין, וזאת בהתאם לתורת הבטלות היחסית (רע"פ 4398/99 ענת הראל נ' מדינת ישראל (2000) מפי כב' השופט י' זמיר).

באשר לטענה כי המבקש הזהיר את אחיו נהג הרכב, לבל יצרוך אלכוהול וינהג ברכב, אכן, אחת ההגנות הקבועות בחוק היא אם נהג הרכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב "עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה" (סעיף 57ב (ב) (2) לפקודת התעבורה). ענין עובדתי זה הוא תלוי אמון בית המשפט בגרסת בעל הרכב. דא עקא, כי לאחר ששמעתי את המבקש ואת נהג הרכב, התרשמתי שאין אמת בדבריו של המבקש, כאילו הזהיר אותו בטרם מסירת המפתחות לידיו לבל ינהג ברכב באם יצרוך אלכוהול. כאמור, המבקש ואחיו נהג הרכב נחקרו ארוכות בבית המשפט. בין גרסאות השניים נפלו לא מעט סתירות. בעוד המבקש טען כי ידע על כך שאחיו נהג הרכב שתה אלכוהול יום לאחר האירוע, אחיו נהג הרכב, הכחיש נמרצות ששתה אלכוהול. המבקש טען כי אחיו, הנהג לא התקשר אליו עקב בעיה טכנית כי: "לא היה לו שיחות... יש עליו פלאפון אבל הסוללה שלו לא היתה טעונה אבל הוא יכל להתקשר מהמשטרה אבל גם את זה לא עשה" (עמ' 2 שורות 4-6 לפרוטוקול). לעומת דברים אלה טען הנהג, כי היה לו טלפון זמין ברשותו והיה לחבריו טלפון, אך הוא פחד להתקשר לאחיו ולא רצה להפריע לו, ותחת זאת בחר להתקשר לאח אחר בשם אכרם, שמסתבר שהגיע למקום מלווה בחברים נוספים, שניסו לכאורה, להניא את הקצין הפוסל מהחלטתו, כעולה מהחלטת הקצין הפוסל ודיווחיו. עדותו של המבקש הותירה על בית המשפט רושם עגום ולא אמין, כך וביתר שאת גם לגבי גרסתו של נהג הרכב. הרושם החד משמעי שהתקבל הוא מגרסה ששוננה לצורך הבקשה ואין בה שמץ אמת, לא מצד המבקש ולא מצד אחיו, נהג הרכב.

זאת ועוד, נהג הרכב טען נמרצות כי היה בילה יחד עם חבריו בסרט וכי בדרכו לקולנוע ובחזרה משם, בדרכו לביתו, לא עצר לשתות אלכוהול. כאמור, מחומר הראיות עולה כי לא זו בלבד שנדף ממנו ריח אלכוהול ובדיקה מדעית שנערכה לו, הוכיחה לכאורה כי הוא שיכור, הוא התנדנד ונראה רדום, צא ולמד על דרגת קהות חושיו שעה שישב מאחורי ההגה וסיכן את יושבי הרכב, את עצמו, ואת יתר ציבור המשתמשים ברכב. בהקשר זה, יש לציין את דברי הקצין הפוסל שציין בטופס השימוע, כי לפחות ארבעת הבחורים שהיו יחד עם נהג הרכב, נבדקו ונמצאה אינדקציה מדעית לכך שגם הם שיכורים. בנסיבות מצטברות אלה, נשקף סיכון רב לציבור, ואין לי להפנות לדבריו מפורשים שחזר ושנה ביהמ"ש העליון (כב' השופט א. שהם) אך לאחרונה, אודות סיכון החיים הנשקף מנהגים שיכורים והחובה לנקוט "ביד קשה עם נהגים שיכורים" (ראו: רע"פ 7042/13 נעים סולטאן נ' מדינת ישראל (מיום 26/12/13; וראו גם: רע"פ 2829/13 מור מוריאל נ' מדינת ישראל (29.4.2013) וכן רע"פ 7002/13 פשקוב נ' מדינת ישראל (8.12.2013); רע"פ 5314/13 בלוך נ' מדינת ישראל (3.10.2013).

לאור הזיקה ההדוקה בין השניים, השימוש הפסול והאסור ברכב, ולאור המסוכנות הרבה שנשקפה מהשימוש ברכב, בנסיבות המפורטות לעיל, כעולה מחומר החקירה, לא מצאתי כי הקצין הפוסל שגה בהחלטתו ועל כן אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ד, 01 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ